דיאמנדה גאלאס
לידה |
29 באוגוסט 1955 (בת 69) סן דייגו, ארצות הברית |
---|---|
מוקד פעילות | ארצות הברית |
תקופת הפעילות | מ-1973 |
סוגה | מוזיקה אקספרימנטלית |
סוג קול | סופרן |
שפה מועדפת | אנגלית |
כלי נגינה | פסנתר |
חברת תקליטים | מיוט רקורדס |
www | |
פרופיל ב-IMDb | |
דיאמנדה גאלאס (באנגלית: Diamanda Galás; נולדה ב-29 באוגוסט 1955) היא מוזיקאית, זמרת-יוצרת, אמנית חזותית, זמרת סופרן, ואקטיביסטית אמריקאית. יצירתה של גאלאס עוסקת בשאלות חברתיות ופעילותה ממוקדת בין היתר בתמות הקשורות לקידום מודעות לאיידס ולזכויות נפגעי המחלה, פגועי נפש, אי צדק פוליטי, רוויזיוניזם היסטורי, ופשעי מלחמה.[1]
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]דיאמנדה גאלאס נולדה וגדלה בסן דייגו בקליפורניה, לאם יווניה-אמריקאית ואב מצרי-אמריקאי ממשפחה של יוונים פונטים. הוריה היו מורים והשתייכו לקהילה היוונית-אורתודוקסית, על אף שהיו בעצמם אגנוסטים.[2] אביה של גאלאס ניהל מקהלת גוספל ולימד אותה לנגן על פסנתר כשהייתה בת שלוש וחשף אותה למוזיקה קלאסית, ג'אז של ניו אורילנס, רבטיקו, בלוז וסגנונות מוזיקה מסורתיים אחרים. גאלאס גם לקחה שיעורים בצ'לו וכינור, ולמדה מגוון סגנונות מוזיקליים.[3][4] בגיל ארבע עשרה ניגנה עם הלהקה של אביה, בעיקר מוזיקה יוונית וערבית. הופעת הבכורה שלה כסולנית הייתה עם התזמורת הסימפונית של סן דייגו איתה ניגנה את קונצ'רטו מס' 1 (אנ') של בטהובן.
מגיל צעיר החלה להתעניין בספרות גותית ואפלה והושפעה בעיקר מהמרקיז דה סאד, ניטשה, אנטונן ארטו ואדגר אלן פו.[5] בשנות השבעים למדה ביוכימיה באוניברסיטת דרום קליפורניה והתמחתה באימונולוגיה והמטולוגיה.[6] בהמשך, למדה בתוכנית לתואר שני של מחלקת המוזיקה באוניברסיטת קליפורניה בסן דייגו במהלכה החלה לפתח את טכניקת הקול הייחודית שלה.[7]
מוזיקה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנות השבעים המוקדמות גאלאס וחברה, נגן הקונטרבס מארק דרסר, הצטרפו ללהקת הג'אז Black Music Infinity שכללה את המתופף סטנלי קראוץ' (אנ'), החצוצרן בובי ברדפורד (אנ'), נגן הקורנית בוץ' מוריס (אנ'), החלילן ג'יימס ניוטון (אנ') ונגן הסקסופון דוד מוריי (אנ'). לאחר מכן שיתפה פעולה עם חברי להקת "CETA IV" מסן דייגו שכללה את הסקסופוניסט ג'ים פרנץ' (אנ') איתו הקליטה את האלבום "If Looks Could Kill" משנת 1979, יחד עם הגיטריסט וטכנאי הסאונד הנרי קייזר (אנ'). באותה שנה היא למדה בצרפת והכינה את הופעת הבכורה שלה בפסטיבל אביניון – היצירה "Un Jour Comme un Autre" ("יום כמו כל יום") מאת מלחין האוונגארד וינקו גלובוקר (אנ')[3] שהיא אופרה המבוססת על תיעוד שנעשה על ידי ארגון אמנסטי אינטרנשיונל של מעצרה ועינויה של אישה טורקית שנחשדה בבגידה.[6][8]
בזמן שהייתה בפריז גאלאס פגשה את המלחין והארכיטקט היווני יאניס קסנאקיס ושרה את יצירתו "אקנתוס" עם האנסמבל של המכון למחקר ולתיאום אקוסטי מוזיקלי ב-1980.[9] לאחר חזרתה לארצות הברית, הופיעה גאלאס עם יצירה נוספת של קסנאקיס, "N'Shima" (מהמילה העברית "נשימה") – יצירה לשני קולות סופרן – בהופעת הבכורה של היצירה בניו יורק ב-1981.
גם אלבום הסולו הראשון של גאלאס, "The Litanies of Satan" ("התחינות של השטן") שיצא לאור ב-1982, הוא יצירה אופראית. האלבום כולל שתי יצירות בלבד: אחת בת 12 דקות בשם "Wild Women with Steak-Knives" ("נשים פראיות עם סכיני סטייק"), והיצירה "תחינות השטן" כשם האלבום, שהיא אדפטציה לקטע משירו של שארל בודלר "פרחי הרע".[10] אלבומה השני, "דיאמנדה גאלאס" (1984) כלל אף הוא רק שתי יצירות ארוכות: "פנאופטיקון", שהוקדש לג'ק הנרי אבוט (אנ'), שתיאר בספרו האוטוביוגרפי את חוויותיו כאסיר במערכת בתי הסוהר, ו-"Tragoudia Apo To Aima Exoun Fonos" ("שיר מדם הנרצחים"), יצירה ביוונית שהוקדשה לאסירים פוליטיים ביוון שנרצחו או הוצאו להורג בזמן המשטר הצבאי ביוון בין השנים 1967–1974.[11]
גאלאס החלה לכתוב ולעסוק בנושא האיידס ב-1984, בזמן שהתגוררה בסן פרנסיסקו, ויצרה את הטרילוגיה "Masque of the Red Death" ("מסכת המוות האדום") טרילוגיה אופראית שכללה את האלבומים "The Divine Punishment" ("העונש האלוהי"), "Saint of the Pit" ("קדוש הבור") משנת 1986 ו-"You Must Be Certain of the Devil" ("אתה חייב להיות בטוח בשטן") משנת 1988. בשלוש העבודות גאלאס תיארה את הסבל של חולי איידס[12] והאדישות של החברה אליו.[13] אחיה של גאלאס, המחזאי פיליפ-דמיטרי גאלאס, חלה באיידס זמן קצר לאחר שהחלה בהקלטות הטרילוגיה ומת בשנת 1986.[14]
ב-1989 גאלאס השתתפה באלבום "Moss Side Story" של המוזיקאי האנגלי בארי אדמסון, (אנ') בו שרה את שיר הפתיחה "On the Wrong Side of Relaxation". ב-1992 הוציאה גאלאס את האלבום Vena Cava, שכלל סדרה של קטעי קול ללא ליווי שהוקלטו במרכז לאמנות אוונגארד "The Kitchen" (אנ') בניו יורק.[15] בתקליט הבא שלה "The Singer" מ-1992 גאלאס שינתה כיוון לבלוז מסורתי, וביצעה גרסאות כיסוי עם פסנתר וקול בלבד, בין היתר לשירים של וילי דיקסון, רוי אקאף (אנ'), וסקרימינג ג'יי הוקינס ולשיר Gloomy Sunday.[16] חלק מהשירים הופיעו בקלטת הווידאו בשם "Judgement Day" שיצאה לאור ב-1993. שני קטעים משירי הקלטת הופיעו בפסקול הסרט "רוצחים מלידה" של אוליבר סטון.
בשנים הבאות גאלאס עבדה בשיתופי פעולה עם מוזיקאים שונים. היא עבדה עם הבסיסט של לד זפלין ג'ון פול ג'ונס שהפיק עבורה את האלבום "The Sporting Life" מ-1994. הם הופיעו יחד בסיבוב ההופעות שנלווה ליציאת האלבום,[17] כמו גם בתוכנית הפופולרית של ג'ון סטיוארט ב-MTV.[18] ב-1995 גאלאס שרה בשני שירים של להקת הסינת'פופ אירייז'ר, באלבום הסטודיו השביעי שלהם, שנקרא על שמם. בשנה שלאחר מכן היא השתתפה באלבום המחווה לאדגר אלן פו "Closed on Account of Rabies", בו אמנים שונים, ביניהם איגי פופ, דבי הארי, מריאן פיית'פול וג'ף באקלי, הקריאו יצירות שונות של הסופר והמשורר האגדי. גאלאס הקריאה את הסיפור "החתול השחור"(אנ').
ב-1998 גאלאס הוציאה את האלבום "Malediction and Prayer" ("קללה ותפילה") שהוקלט בהופעות חיות בשנים 1996 ו-1997.[19] היא עבדה עם להקת Recoil (אנ'), פרויקט של המוזיקאי אלן ויילדר שפרש מדפש מוד, באלבום Liquid שיצא בשנת 2000, בו היא הייתה הזמרת הראשית בסינגל הראשון של האלבום "Strange Hours", עבורו היא כתבה את המילים, וכזמרת רקע בשני שירים נוספים. האלבום הבא של גאלאס "Defixiones: Will and Testament" עסק ברצחי העם הארמני, היווני-פונטי והאשורי שהתרחשו בין השנים 1912 ל-1923. שם היצירה מתייחס למשאלותיהם האחרונות של המתים – defixiones הם קמעות-קללה שנפוצים ביוון, באסיה הקטנה ובמזרח התיכון, אותם מניחים בבתי קברות קרובי המשפחה להזהיר נגד פגיעה או חילול הקברים. האלבום יצא לאור ב-2003 בו זמנית עם "La Serpenta Canta", אלבום הופעות חיות שהוקלט בין מאי 1999 לנובמבר 2002.
ב-2008 יצא לאור אלבומה "Guilty Guilty Guilty", שכלל מבחר גרסאות כיסוי לשירים שבצעירותה ניגנה בפסנתר בלהקה של אביה, בעיקר שירי אהבה ישנים. האלבום הוקלט בהופעה ביום ולנטיין בKnitting Factory בניו יורק ב-2006.[19]
בשנים 2009–2016 גאלאס עשתה רימיקסינג ורימאסטרינג לעבודותיה המוקדמות, והקליטה שירים אותם הוציאה כסינגלים בהוצאה עצמית. בתקופה זו היא שאפה להחזיר את הבעלות והשליטה על יצירותיה, היות שהזכויות על ההקלטות שלה הועברו מהלייבל Mute (אנ') לחברת EMI שהעבירה אותם לחברת BMG (אנ') שלא הנגישו למכירה את עבודותיה. גאלאס הוציאה לאור שני אלבומים ("All the Way" ו-"At Saint Thomas the Apostle Harlem"), בהוצאה עצמית שלוותה בסיבוב הופעות. ב-2019 גאלאס השיגה בחזרה את הזכויות על עבודותיה והדיסקוגרפיה שלה נעשתה זמינה שוב במלואה. היא הוציאה גרסה מחודשת לאלבום הבכורה שלה.
אמנות חזותית
[עריכת קוד מקור | עריכה]פרפורמנס
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנות השבעים גאלאס עסקה במוזיקה ופרפורמנס, תוך שימוש בטקסטים וצלילים מעובדים אלקטרונית שאפיינו את ההופעות הראשונות שלה ב-"The Kitchen" בניו יורק ובפסטיבל מורס בגרמניה .[20][21] ב-1990, גאלאס בחרה חומרים מ"טרילוגיית האיידס" ויצרה פרפורמנס בקתדרלת סנט ג'ון בניו יורק שעסק ביחס האדיש של הכנסייה הקתולית כלפי חולי איידס. המופע כלל דם מלאכותי ואורות מיוחדים, "צהלולים צווחניים, לחישות ונהימות בעוצמה שהשאירה את הקהל בהלם".[22] ההופעה תועדה באלבום "Plague Mass" משנת 1991.
ציור
[עריכת קוד מקור | עריכה]ציוריה של גאלאס בעלי דמיון סגנוני לעבודות של אמנים אקספרסיוניסטים כאדוורד מונק, פאול קלה, וז'אן דובופה.[23] גאלאס ציינה כהשפעה על עבודותיה את הצייר והמחזאי האוסטרי אוסקר קוקושקה.[24] רבים מציוריה עוסקים בתמות שהיא חוקרת בפרפורמנסים ובהקלטותיה ומתייחסים אל אותם מאורעות היסטוריים.
מיצבים
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-1988 גאלאס יצרה מוזיקה למיצב אודיו-ויזואלי של האמנית הבריטית טינה קין (אנ') בשם "Faded Wallpaper". המיצב כלל שלט ניאון ועבודת וידאו עם קטעים מסיפורה של שרלוט פרקינס גילמן, הטפט הצהוב. ב-2010 הוצגה בגלריית הדיוקנאות הלאומית של הסמית'סוניאן עבודת וידאו של ארבע דקות בשם "A Fire in My Belly", שנעשתה מקומפוזיציה מהאלבום ""Plague Mass" של גאלאס וסרט של האמן דייוויד ווינרוביץ' (אנ') שמת מאיידס ב-1992, במסגרת התערוכה "Hide/Seek: Difference and Desire in American Portraiture". בקטע מהסרט נראה צלב שעליו זוחלות נמלים. העבודה נתפסה בעיני קבוצות מסוימות כפוגענית ו"אנטי-נוצרית" והוסרה מהתצוגה.[25] גאלאס הגיבה להסרה בהצהרה כתובה שהופצה בעיתונות.[26] ב-2011 גאלאס שיתפה פעולה עם הדיסידנט הסובייטי, האמן ולדיסלב שבלין ביצירה בשם "אקווריום" – מיצב סאונד בהשראת אסון אקולוגי שהתרחש ב-2010 בדליפת הנפט במפרץ מקסיקו.
סרטים
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-1984 גאלאס דיבבה את קולות של המתנקשים היפנים וכלי הנשק המעופפים בסרט "Ninja III: The Domination". בהמשך דיבבה את המכשפה בסרט "קונאן הברברי" (1982), קולות המתים בסרט האימה של וס קרייבן "The Serpent and the Rainbow" (1988), וקולות של גניחות, אנחות וצווחות בסרט דרקולה בבימוי פרנסיס פורד קופולה משנת 1992, לו היא גם תרמה את שירה "Exeloume".[27] שיר זה והשיר "Le Treizième Revient" מאלבומה "Saint of the pit" הופיעו גם בסרט של דרק ג'רמן "The Last of England" משנת 1987. היא הקליטה גרסת כיסוי לשיר "Dancing in the Dark" עבור הסרט "אדון האשליות" (אנ') של קלייב בארקר. אימפרוביזציות ווקאליות שביצעה מופיעות בסרט "הצלצול 2" של הבמאי היפני הידאו נקטה (אנ') מ-2005. גאלאס גם השתתפה בפסקול סרט האימה לזמן את הרוע של ג'יימס ואן מ-2013.
גאלאס עצמה הופיעה ב-1990 בסרט הדוקומנטרי "Positive" של רוזה פון פראונהיים (אנ') ,העוסק באיידס בסצנת הגייז של ניו יורק.
ב-2011 נערכה הבכורה לסרט "Schrei 27" שיצרה גאלאס עם הקולנוען האיטלקי דוידה פפה. הסרט מבוסס על יצירה בשם "Schrei X" שגאלאס יצרה לרדיו ב-1994. היצירה תוארה כפורטרט "חסר מנוח" של גוף הסובל עינוי במתקן רפואי.[28]
אקטיביזם
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 1986, אחיה של גאלאס, המחזאי פיליפ-דמיטרי גאלאס, מת מאיידס. גאלאס הצטרפה לקבוצת האקטיביסטים ACT UP, הפועלת לשיפור תנאי חייהם של נשאי איידס, ולמאבק במגפת האיידס. מעורבותה בנושא הובילה להשתתפות באירוע המחאה של ארגון Stop the Church, אשר הוביל למעצרה ב-10 בדצמבר 1989 בקתדרלת פטריק הקדוש. הקבוצה מחתה נגד התנגדותו של הארכיבישוף של ניו יורק ג'ון או'קונר לחינוך על איידס ולהפצה של קונדומים בבתי ספר ציבוריים.[29]
דיסקוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אלבומי סטודיו
אלבום אוסף
|
הופעות חיות |
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- אתר האינטרנט הרשמי של דיאמנדה גאלאס (באנגלית)
- דיאמנדה גאלאס, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
- דיאמנדה גאלאס, באתר AllMovie (באנגלית)
- דיאמנדה גאלאס, באתר Metacritic (באנגלית)
- דיאמנדה גאלאס, במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
- דיאמנדה גאלאס, באתר Last.fm (באנגלית)
- דיאמנדה גאלאס, באתר AllMusic (באנגלית)
- דיאמנדה גאלאס, באתר MusicBrainz (באנגלית)
- דיאמנדה גאלאס, באתר דיזר
- דיאמנדה גאלאס, באתר Discogs (באנגלית)
- דיאמנדה גאלאס, באתר Songkick (באנגלית)
- דיאמנדה גאלאס, באתר בנדקמפ
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Edward Batchelder on November 1, 2003, Diamanda Galás: The Politics of Disquiet, NewMusicBox, 2003-11-01 (באנגלית)
- ^ Interview with Diamanda Galas | Diamanda Galas Experimental Piano, Tokafi
- ^ 1 2 Diamanda Galás. Interview in kultur & nöje. Sweden, באתר יוטיוב, April 1, 2011
- ^ Diamanda Galás roars back with two new albums. 'Do I still scare people?' she asks. 'Yes.', San Diego Union-Tribune, 2017-07-08 (באנגלית אמריקאית)
- ^ Harley Brown, Diamanda Galás on the Personal and Political Impulses That Define Her Singular Career, Red Bull Music Academy, March 13, 2017 (באנגלית)
- ^ 1 2 Michael Barclay, Diamanda Galás Diva of the Dispossessed, !Exclaim, Mar 01, 2004 (ב־Canadian English)
- ^ Stacey Anderson, The Idiosyncratic Vocal Technique of Diamanda Galás, Red Bull Music Academy, May 9, 2016 (באנגלית)
- ^ Michael Guillen, SCHREI 27: Interview With Diamanda Galás, ScreenAnarchy, 2011-04-15
- ^ John Payne, Diamanda Galás: Her Favorites (And Non-Favorites), Red Bull Music Academy, May 9, 2016 (באנגלית)
- ^ Litanies of Satan - Diamanda Galás | Songs, Reviews, Credits | AllMusic (באנגלית), נבדק ב-2022-04-20
- ^ Holden, Stephen (1985-07-19). "DIAMANDA GALAS, AVANT-GARDE DIVA". The New York Times (באנגלית אמריקאית). ISSN 0362-4331. נבדק ב-2022-04-20.
- ^ JAN BRESLAUER, MUSIC : Ferociously Yours : Diamanda Galas has made AIDS her subject, to both worldwide criticism and acclaim. Call her a singer, composer, musician or even activist. Just don't call her a performance artist, Los Angeles Times, 1993-10-24 (באנגלית אמריקאית)
- ^ Curkin, Charles (2016-05-06). "Diamanda Galás, Still Wild and Primal, Returns to the New York Stage". The New York Times (באנגלית אמריקאית). ISSN 0362-4331. נבדק ב-2022-04-20.
- ^ HILLIARD HARPER, COMMENTARY : DEATH OF GALAS LOSS TO THE ARTS, Los Angeles Times, 1986-08-16 (באנגלית אמריקאית)
- ^ Vena Cava | The Kitchen Archive (באנגלית אמריקאית)
- ^ דיסקוגרפיה של דיאמנדה גאלאס, באתר Discogs (באנגלית)
- ^ Michael Albo, Diamanda Galas, John Paul Jones, Diamanda Galas and John Paul Jones, BOMB, 1994, עמ' 12–14
- ^ John Paul Jones with Diamanda Galas John Stewart Show 1994, נבדק ב-2022-04-20
- ^ 1 2 Diamanda Galás Albums and Discography, AllMusic (באנגלית)
- ^ Wild Women with Steaknives | The Kitchen Archive (באנגלית אמריקאית)
- ^ The 1980s, moers festival (באנגלית)
- ^ Provenzano, Jim, Diva for the dead, Bay Area Reporter, October 10, 2006 (באנגלית)
- ^ Kimberly J. Bright, Diamanda Galás [Interview], Trebuchet, 2014-09-23 (באנגלית בריטית)
- ^ Diamanda Galás, In the Mouth of the Crocodile, האתר של דיאמנדה גאלאס, December 16, 2012
- ^ "Smithsonian Q&A Regarding the "Hide/Seek" Exhibition" (PDF). National Portrait Gallery. December 7, 2010. Archived from the original on June 14, 2011. Retrieved December 21, 2020.
- ^ Diamanda Galás Responds to the Smithsonian's Removal of David Wojnarowicz's Work, Washington City Paper, 2010-12-03 (באנגלית אמריקאית)
- ^ Lance Loud Updated November 13, 1992 at 05:00 AM EST, Bram Stoker's Dracula's screamers, EW.com (באנגלית)
- ^ Luke Turner, Diamanda Galas Announces Schrei 27 Film Collaboration, The Quietus, January 27th, 2011 (באנגלית אמריקאית)
- ^ SGN - Seattle Gay News - Page 27 - Going all the way: Diamanda Galás - Friday, April 7, 2017 - Volume 45 Issue 14, web.archive.org, 2018-09-09
- זמרות-יוצרות אמריקאיות
- פעילות חברתיות אמריקאיות
- אמריקאיות ממוצא יווני
- בוגרות אוניברסיטת דרום קליפורניה
- בוגרי אוניברסיטת דרום קליפורניה
- בוגרות אוניברסיטת קליפורניה בסן דייגו
- בוגרי אוניברסיטת קליפורניה בסן דייגו
- מלחינות אמריקאיות במאה ה-21
- מלחינות אמריקאיות במאה ה-20
- אמריקאים ממוצא מצרי
- פעילות למען זכויות להט"ב בארצות הברית
- זמרים השרים בערבית
- זמרים השרים ביוונית
- מוזיקאיות אמריקאיות
- אמניות אמריקאיות
- זמרים-יוצרים אמריקאים
- מוזיקאים אמריקאים
- אמנים אמריקאים
- פעילים חברתיים אמריקאים
- מלחינים אמריקאים במאה ה-21
- מלחינים אמריקאים במאה ה-20
- פעילים למען זכויות להט"ב בארצות הברית
- אמריקאיות שנולדו ב-1955
- אמריקאים שנולדו ב-1955