רוויזיוניזם היסטורי

רוויזיוניזם היסטורי (באנגלית: historical revisionism) הוא מונח אקדמי המשמש לתיאור בחינה מחדש של אירועים בהיסטוריה במטרה לעדכנם בגילויים חדשים, נטולי דעות קדומות, ובעלי מידע מדויק יותר. מחקר היסטורי רוויזיוניסטי הוא מקובל, מתבצע לעיתים קרובות בזרם המרכזי של לימודי ההיסטוריה, ונחשב לתהליך מתמשך של פיתוח ושיפור ההיסטוריה הכתובה.

הרוויזיוניזם ההיסטורי מעדכן עדויות, ראיות ופרשנות, וכך יוצר גרסה אמינה יותר של האירועים ההיסטוריים. עם זאת, יש המנצלים אמצעים אלה לרעה, על מנת להכחיש אירועים היסטוריים ולשנות את הזיכרון הקולקטיבי של החברה. סוג זה של רוויזיוניזם נקרא שכתוב ההיסטוריה (באנגלית: rewriting history ו-historical negationism).

היסטוריה ורוויזיוניזם היסטורי

הרוויזיוניזם ההיסטורי הוא הכלי שבאמצעותו ההיסטוריה הכתובה מתעדכנת בעובדות ופרשנויות חדשות.

נשיא האגודה ההיסטורית האמריקאית שיבח את הרוויזיוניזם ההיסטורי באומרו: ”הרוויזיוניזם ההיסטורי הוא נשמת אפו של המחקר ההיסטורי. ההיסטוריה היא דיאלוג מתמשך בין ההווה והעבר. פרשנויות העבר נתונות לשינוי כל אימת שמתגלות ראיות חדשות, צצות שאלות חדשות בנוגע לראיות, ומועלות נקודות מבט חדשות עם חלוף הזמן. אין "אמת" אחת, נצחית ובלתי משתנה המתארת את אירועי העבר ומשמעותם.”

הפילוסוף של המדע תומאס קון אמר כי בניגוד למדעים המדויקים, שבהם יש רק דרך אחת לתאר אירוע, מדעי החברה מאופיינים בכמה רבדים מקבילים לתיאור האירועים. לטענתו, שחורים, נשים ומעמד הפועלים לא יוצגו מספיק בהיסטוריה האמריקאית, מכיוון שהאליטה השלטונית בארצות הברית הייתה מורכבת בעיקר מגברים לבנים, והם היו בעלי האמצעים ללמוד בקולג' ולהפוך להיסטוריונים מקצועיים. לכן, ההיסטוריה כפי שנכתבה על ידם משקפת את מעמדם. כמו כן מצטט קון את דברי ויליאם אדוארד בורגהרד דו בויז משנת 1935: "מדהים אותי שהמחקר ההיסטורי נשען על הרעיון שאת הרשע האנושי חייבים לשכוח ולעוות, ולצמצם את נוכחותו. הקושי בגישה זו הוא שההיסטוריה מאבדת מערכה ומאמינותה. היא מתארת אנשים מושלמים ואומות אציליות, אבל היא לא אומרת את האמת."

רוויזיוניזם היסטורי ושכתוב ההיסטוריה

ערך מורחב – שכתוב ההיסטוריה

היסטוריונים רבים, בהם דבורה ליפשטדט, מבחינים בין רוויזיוניזם היסטורי לבין שכתוב ההיסטוריה למטרות פוליטיות או אידאולוגיות. לדוגמה, מכחישי שואה לרוב מציגים את מאמריהם כרוויזיוניזם היסטורי.

על פי רוב, משכתבי ההיסטוריה לא מציעים פרשנות חדשה של אירועים היסטוריים לאור ראיות חדשות, אלא מכחישים שהאירוע התרחש כלל.

מקורות לרוויזיוניזם היסטורי

חלק מן המקורות המשתמשים היסטוריונים למטרות עדכון כוללים:

• גישה לנתונים חדשים, בהם מסמכים שנתגלו או הותרו לפרסום. מסמכים מסוג זה יכולים לשנות את הפרספקטיבה ההיסטורית של האירועים. לדוגמה, פרסום מסמכי ארכיון האולטרה בשנת 1970 חשף מידע רב שלא היה ידוע לפני כן, ושינה לחלוטין את ההיסטוריוגרפיה של המערכה באוקיינוס האטלנטי (1939 - 1945) ואף את ההיסטוריה של המחשוב.
• מקורות חדשים בשפות אחרות.
• התפתחויות בארכאולוגיה, כמו ניתוחי פלאוגנטיקה, תארוך פחמן-14 ופלינולוגיה.
• שינויים בתרבות ובאידאולוגיה, שגורמים לנקודת מבט חדשה על הפרשנות שניתנה בעבר לאירועים היסטוריים.
• סיבתיות היסטורית. סוגיות של סיבתיות בהיסטוריה מתעדכנות מדי פעם באמצעות מחקר מחודש. למשל, עד אמצע המאה העשרים הזרם המרכזי של ההיסטוריונים סבר שהגורם המרכזי לפרוץ המהפכה הצרפתית היה עליית מעמד הביניים. מחקרים שנעשו ב-1960 על ידי פרנסואה פירה ואחרים גילו שהמצב החברתי היה אז הרבה יותר מורכב, וכיום יש דיון ער (ולא מוכרע) בשאלת הגורמים למהפכה. באותן שנים, הפריכו חוקרים בריטיים את ההיסטוריוגרפיה הפרוגרסיבית – בין אם ויגית ובין מרקסיסטית – שהציגה חוקיות והתקדמות בגורמים למלחמות שלוש הממלכות ("מלחמת האזרחים האנגלית") והראו את הקונטינגנטיות והארעיות הרבה שדחפה לפריצתן.

דוגמאות לרוויזיוניזם היסטורי

ימי הביניים

תקופת ימי הביניים נקראה בעבר "Dark Ages" ("התקופה החשוכה") מכיוון שסברו שלא חלה בה התקדמות בתחומי המדע והתרבות. לאחר מכן התגלו כתבים רבים המפריכים סברה זו, וההיסטוריונים חדלו להשתמש בשם זה, ועברו לכינוי הנוכחי "ימי הביניים".

קרב אז'נקור

במשך מאות שנים, היסטוריונים ראו את קרב אז'נקור כקרב של מעטים מול רבים, שבו הצבא האנגלי הביס צבא צרפתי שהיה גדול פי 4 ממנו. תיאור זה הפך לפופולרי במיוחד על ידי ויליאם שייקספיר, במחזהו "הנרי החמישי". עם זאת, מחקרים חדשים מראים שהצבא הצרפתי היה רק במקצת גדול יותר מהצבא האנגלי, ונראה שהמספרים "נופחו" על ידי האנגלים ממניעים של פטריוטיזם.

הברונים השודדים

הברונים השודדים הוא כינוי שהעניק מארק טוויין במאה ה-19 לקבוצה בולטת של יזמים, תעשיינים ואנשי עסקים ששגשגו בארצות הברית בתקופה שלאחר מלחמת האזרחים האמריקנית (1865-1860). ההשקפה הרווחת הייתה שהם אנשים גסי רוח, אך תכונה זו בטלה בשישים לאור תרומתם לתעשייה האמריקאית, לתעשיות הצבאיות וליזמות העסקית.

אולם ב-1930 התפתח יחס שלילי כלפיהם לאחר שנחשף כי הם ניצלו את קשריהם הפוליטיים כדי לחוקק חוקי איסור תחרות, ניצלו באופן מוגזם סובסידיות ממשלתיות, וקיבלו קרקעות בחינם. כיום מוצגים "הברונים השודדים" בעיקר באור שלילי.

ראו גם

• תום הדיון באשמה