דוד לוין (מחנך)
 | |
| דוד לוין | |
| לידה |
1878  |
|---|---|
| פטירה |
15 בדצמבר 1960 (בגיל 82 בערך) |
| מדינה |
ישראל |
| מקום קבורה |
בית הקברות נחלת יצחק |
  | |
דוד צבי לוין (1878 – 15 בדצמבר 1960, כ"ו בכסלו ה'תשכ"א) היה מחנך עברי ברוסיה ובישראל. מראשי רשת החינוך העברית הציונית "תרבות" במזרח אירופה, מורה בגימנסיה הרצליה, מנהל בית המדרש למורים ולגננות לוינסקי (1941–1952), יו"ר ונשיא הסתדרות המורים במשך שנים עד מותו.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]דוד בן זלמן בֶּר[1] לוין נולד בשנת 1878 במשפחה מהעיירה וטקה (אנ') שליד הומל, בפלך מוהילוב של האימפריה הרוסית (רוסיה הלבנה). קיבל חינוך יהודי מסורתי בחדר ובישיבה, ולאחר מכן למד באוניברסיטת ברן.
מששב לרוסיה היה מחנך עברי, לחם למען תחיית הלשון העברית. כיהן כמזכ"ל אגודת החינוך העברי הציונית "תרבות" במוסקבה ובקייב, וחרף רדיפות היבסקציה, פעלו הוא ואשתו במחתרת למען התרבות העברית. היה ממניחי היסודות ל"תרבות" בפולין וערך את ירחון הארגון בוורשה.
בשנת 1922 עלה לארץ ישראל עם משפחתו והשתקע בתל אביב, שם גר עד מותו, ברחוב גורדון 32.
במשך עשרות שנים שימש כמורה להומניסטיקה ויהדות בגימנסיה הרצליה.
עשרים וחמש שנה הורה בבית המדרש למורים ולגננות לוינסקי בתל אביב. בשנת תש"א-1941 התמנה למנהל הסמינר במקום נחום גבריאלי (שכיהן בתפקידו שנה אחת), וכיהן בתפקיד זה במשך 11 שנות עבודתו האחרונות בהוראה, עד תשי"ב-1952 (אז שב גבריאלי לנהל את הסמינר למשך שנה נוספת). ב-1945, תחת ניהולו, פתח הסמינר את שעריו גם בפני גברים.[2]
במשך שנים רבות כיהן לוין כיו"ר הנבחר של מרכז הסתדרות המורים העברים בארץ ישראל. היה מהמכריעים בעד הצטרפותה של הסתדרות המורים להסתדרות הכללית (סוגיה שעוררה ויכוח סוער וממושך), ולאחר ההצטרפות פעל לשמר את עצמאותה של הסתדרות המורים בתוך ההסתדרות. ב-1952 נבחר פעם נוספת לתפקיד היו"ר,[3] ומעת פרישתו לגמלאות בסוף אותה שנה ועד מותו ב-1960 כיהן כנשיא ההסתדרות (נבחר לכהונתו שלוש פעמים; מ-1955 כיהן לצדו כנשיא אביעזר ילין[4]).
ערך במשך שנים את כתב העת של הסתדרות המורים לענייני פדגוגיה ופסיכולוגיה, "החינוך" וכמו כן ערך את ביטאונה של הסתדרות המורים, "הד החינוך".
בשנת תשי"ח זכה בפרס טורוב מטעם הסתדרות המורים, על מפעל חייו בשדה החינוך העברי.[5]
בנקרולוג ב"דבר" כתב עליו ד"ר שלום לוין (בחתימה ש.ל.), כי דוד לוין היה "תלמיד חכם מובהק, בעל חוש ביקורת חריף, איש מקורות, בעל הבעה שנונה בעל פה ובכתב, אוצר בלום של פולקלור יהודי ושיחות-חולין של תלמידי חכמים, נאמן ביתה וסולל דרכה של הסתדרות המורים במשך עשרות בשנים, מהלוחמים ללא חת לכבודו של המורה ולהעלאתו של החינוך בארץ... ביתו שימש אכסניה לכל תלמיד חכם ועסקן התחייה העברית".[6] באתר מכללת לוינסקי לחינוך נכתב: "מעטים המורים בישראל, שנתקיימה בהם מזיגה עשירה כל כך של ישן וחדש, של מקור ומקוריות מחדשת כדוד לוין. הוא שלט בכל מכמני המורשת היהודית, והיה בעל השכלה כללית רחבה. איש ההגות החינוכית ורב פעלים בחיי הציבור של מורי ישראל, לוחם נמרץ על מעמדם ועל העלאת רמתם. בעל שכל אנאליטי חריף – וכושר ביטוי עז, בעל-פה ובכתב".[7] נתן אלתרמן כתב עליו שניחן ב"בקיאות מופלאה" ובחוכמה מלוטשת וחדה המלווה ב"זיק הספקנות והאירוניה"[8].
לוין היה אב לבת ושני בנים: מירה (מרים) (1907–1970) (שחקנית; נישאה ליעקב הורוביץ, ממנו הייתה אם לדנה כוגן (אשתו של השחקן נתן כוגן); ולאחר גירושיה נישאה לאברהם שלונסקי, ממנו הייתה אם לרות אשל[9]); ברוך לוין (1916–1945) (פעיל ב"הגנה", במלחמת העולם השנייה התגייס לצבא הבריטי, שבו שירת תחילה בלהקה הצבאית של צבי פרידלנד, ולאחר פירוקה עבר לגדוד הראשון של הרגימנט הארץ ישראלי, וב-1944 עבר עִמו לבריגדה היהודית; נהרג בקרב באיטליה, בהותירו אישה, תמר (לבית פלוטניצקי); וזלמן לוין.
דוד לוין נפטר מהתקף לב בדצמבר 1960, בן 82 במותו. לווייתו נערכה בהשתתפות שר החינוך והתרבות אבא אבן, שר הבריאות ישראל ברזילי ושר המשפטים פנחס רוזן, ראשי ציבור, נציגי עיריית תל אביב ואנשי חינוך. ארונו הוצג ב"בית המורה" בתל אביב, ועברו על פניו מאות אנשים. ברחבת הבית העלו קווים לדמותו מזכ"ל הסתדרות המורים שלום לוין, מפקח מחוז תל אביב במשרד החינוך יעקב ניב, ויעקב אמוראי (לימים נשיא הסתדרות המורים שנבחר אחריו) בשם ציבור המורים. בבית הקברות ספדה לו בשם ידידיו שושנה פרסיץ.[10]
נקבר בבית העלמין נחלת יצחק (קבור ליד המחנך והעסקן רפאל סופרמן).[1] הותיר אישה, בן ובת, נכדים ונינים. אלמנתו איטה נפטרה באפריל 1962, בשנה ה-77 לחייה,[11] ונטמנה לצדו.
מכללת לוינסקי לחינוך מעניקה מלגה על שמו לעבודה בתחום מִנהל החינוך.
פרסומיו
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ד[וד] לוין (עורך), על הראשונים: לכבוד י"ב אישים-מחנכים, שי למורי ישראל לכבוד העשור לתקומת המדינה, תל אביב: מרכז הסתדרות המורים, תשי"ט.
- יעקב כנעני, אוצר הלשון העברית: לתקופותיה השונות. הובאו בו גם המלים הארמיות והלועזיות המקובלות בלשון העברית החיה והמדעית (בתוספת ניבים מרובים, עתיקים וחדשים); עורכים-יועצים: דוד לוין, אברהם שלונסקי, 18 כרכים, ירושלים–תל אביב: מסדה, תש"ך–תשמ"ט.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- מלגה ע"ש דוד לוין(הקישור אינו פעיל) באתר מכללת לוינסקי לחינוך
מורנו ורבנו רבי דוד לוין הנערץ, נשיא הסתדרות המורים, איננו, מעריב, מודעת אבל, 15 בדצמבר 1960
- דוד צבי לוין, דבר, 16 בדצמבר 1960 (נקרולוג מאת ש. ל. [כנראה שלום לוין, מזכיר הסתדרות המורים] ומברק-תנחומים מאת שר החינוך והתרבות אבא אבן)
- אזכרה לדוד לוין בועדה המרכזת, דבר, 19 בדצמבר 1960
- נתן אלתרמן, דוד לוין ז"ל (עם שבעה למותו), דבר, 22 בדצמבר 1960
- מנדל זינגר, לזכר נעדרים: דוד לוין, דבר, טור 1, 1 בינואר 1962
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ 1 2 דוד לוין באתר חברה קדישא ת"א–יפו.
- ^ ציוני הדרך באתר מכללת לוינסקי לחינוך.
- ^ ננעלה ועידת המורים, דבר, 20 בינואר 1952.
- ^ מ. שמריהו, המורים: נחכה עד 1 בנובמבר, מעריב, 26 באוגוסט 1955.
- ^ דוד לוין – חתן "פרס טורוב", דבר, 16 ביוני 1958.
- ^ דוד צבי לוין, דבר, 16 בדצמבר 1960.
- ^ מלגה ע"ש דוד לוין באתר מכללת לוינסקי לחינוך.
- ^ הטור השביעי, כרך שני (פורסם ב"דבר", 22.12.60) הוצאת דבר/הקיבוץ המאוחד, עמ' 177-8
- ^ מירה שלונסקי, דבר, 30 באוגוסט 1970 (נקרולוג).
- ^ דוד לוין למנוחות, דבר, טור 1, 18 בדצמבר 1960.
- ^ איטה לוין, דבר, 26 באפריל 1962 (עם פטירתה); איטה לוין, דבר, מודעת אבל, 26 באפריל 1962.
| בקרת זהויות |
|
|---|