גרביל סלעים
 גרביל סלעים
| |
|---|---|
| |
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | בעלי חיים |
| מערכה: | מיתרניים |
| על־מחלקה: | בעלי ארבע רגליים |
| מחלקה: | יונקים |
| סדרה: | מכרסמים |
| תת־סדרה: | דמויי עכבר |
| משפחה: | עכבריים |
| סוג: | Dipodillus |
| מין: | גרביל סלעים |
| שם מדעי | |
 Dipodillus dasyurus
| |
| |
גרביל סלעים (שם מדעי: Dipodillus dasyurus) הוא מין של מכרסם השייך למשפחת העכבריים. גרביל זה מצוי במדבריות, בערבות ובאזורים סלעיים, בצפון אפריקה וחלקים מהמזרח התיכון.[1]
ידוע גם בשמות גרביל ואגנר וגרביל מחוספס זנב.[2]
מידע כללי
[עריכת קוד מקור | עריכה]אורך הגוף של גרביל הסלעים הוא 8.7 סנטימטרים. האורך הממוצע של הזנב 11.6 סנטימטרים. אורך האוזניים 1.2 סנטימטרים. גרביל הסלעים הוא מכרסם קטן בעל פרווה בגוון חום חולי. בטנו וכפות רגליו לבנות. אורך גופו כ-9 סנטימטרים, זנבו ארוך מגופו (כ-12 סנטימטרים) ומשקלו כ-25 גרם. הזכר והנקבה דומים זה לזה בגודלם ובמראם החיצוני.[3][4]
גרביל הסלעים תואר למדע ב-1842 על ידי החוקר הגרמני יוהאן אנדראס ווגנר (אנ').
תפוצה
[עריכת קוד מקור | עריכה]גרביל זה נפוץ ברחבי המזרח התיכון ובחצי האי ערב. והוא הגרביל הנפוץ ביותר בארץ ישראל.[5]
בית גידול ואזור מחיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]גרביל הסלעים חי במחילות שהוא חופר או משתמש בסדקים טבעיים. אזורי המחילות הם במגוון בתי גידול צחיחים כולל מדבר, מדבר למחצה ובאזורים סלעיים באזורי גבעות. הם מעדיפים אזורי אבן חול וכתמי חול בין סלעים (לא אזורי חול טהור) ליד ואדיות צמחייה או בשטחי מלח.
הגרבילים מאכלסים מחילות שהם חופרים בעצמם או בנקקי סלע טבעיים, המצויים בסביבות צחיחות שונות כמו מדבריות, מדבריות למחצה ואזורי גבעות סלעיות. הם מעדיפים אזורי אבן חול וכתמי חול בין סלעים, במיוחד ליד ואדיות צמחייה או מלחיות, אך נמנעים מאזורי חול טהור.[5]
התנהגות ורבייה
[עריכת קוד מקור | עריכה]גרביל הסלעים בודד וטריטוריאלי. טווח הבית הוא של כ-6–11 מטרים לזכרים ופחות לנקבות. הגרבילים ממין זה ליליים, עם חושי ראייה ושמיעה מפותחים, כשהם פעילים ביותר שעתיים לאחר רדת החשיכה ושוב שעתיים לפני הזריחה. הגרבילים ניזונים בעיקר מזרעים ודגנים, אבל יאכלו גם חלקי צמחים עסיסיים ומדי פעם חסרי חוליות קטנים. הם לא שותים מים, אלא משיגים את כל הלחות שהם צריכים מהמזון שלהם. הם בדרך כלל מאחסנים זרעים וחלזונות במחילה.
הרבייה מתרחשת בדרך כלל מפברואר עד יולי אך יכולה להתרחש כל השנה. זכרים ונקבות נפגשים רק לצורך חיזור והזדווגות, כאשר הנקבה מגדלת את הצעירים לבד. נקבות יכולות לייצר עד שלוש המלטות בשנה, כל המלטה מכילה 3–9 גורים עיוורים וחסרי שיער. הצעירים פוקחים את עיניהם בגיל 16 ימים ונגמלים לאחר 32 יום, הם עוזבים את המאורה של האם כשהיא גדלה כמעט במלואה. גרבילים יכולים לחיות עד שנתיים וחצי בטבע או עד שש שנים בשבי.[5]
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
גרביל סלעים, באתר ITIS (באנגלית)
גרביל סלעים, באתר המרכז הלאומי למידע ביוטכנולוגי (באנגלית)
גרביל סלעים, באתר GBIF (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ גרביל סלעים, באתר israel inaturalist
- ^ גֶּרְבִּיל סְלָעִים, באתר האקדמיה ללשון עברית
- ^ גרביל הסלעים, באתר רמת הנדיב
- ^ Wagner's Gerbil, mahmiyat
- ^ 1 2 3 אבי ארבל, לקסיקון מפה היונקים, תל אביב: הוצאת מפה, 2008, עמ' 157
.jpg)
- עכבריים
- טקסונים שתוארו בידי יוהאן אנדראס וגנר
- בעלי חיים שתוארו ב-1842
- ארץ ישראל: עכבריים
- גרביליים
- ירדן: יונקים
- עיראק: יונקים
- מצרים: יונקים
- סוריה: יונקים
- לבנון: יונקים
- איחוד האמירויות הערביות: יונקים
- בחריין: יונקים
- כווית: יונקים
- תימן: יונקים
- ערב הסעודית: יונקים
- עומאן: יונקים
- בעלי חיים במדבריות המזרח התיכון
- בעלי חיים מדבריים