ג'רבה
 | |||||
 אתר מורשת עולמית | |||||
|---|---|---|---|---|---|
| |||||
| נתונים גאוגרפיים | |||||
| מיקום |
מפרץ גאבס, הים הלובי, הים התיכון  | ||||
| קואורדינטות | 33°47′01″N 10°53′00″E / 33.7837°N 10.8833°E | ||||
| שטח | 514 קילומטר רבוע | ||||
| אורך | 27 קילומטר | ||||
| רוחב | 26 קילומטר | ||||
| נתונים מדיניים | |||||
| מדינה |
 תוניסיה | ||||
| אוכלוסייה | 175,820 (21 בספטמבר 2018) | ||||
| אזור זמן | UTC+1 | ||||
 | |||||
  | |||||
ג'רבה או ז'רבה (בערבית: جربة) הוא אי בים התיכון ליד חופי צפון אפריקה, המשתייך לתוניסיה. הוא ממוקם במפרץ גאבס, בדרומה של המדינה, מידותיו: 26 ק"מ ממזרח למערב ו-27 ק"מ מצפון לדרום, ושטחו 510 קמ"ר. באי כ-164 אלף תושבים, נכון למפקד אוכלוסין מ-2014.
ב-2023 כמה עשרות אתרים היסטוריים ברחבי האי הוכרזו כאתר מורשת עולמית של אונסק"ו בשם "ג'רבה: עדות לדפוס התיישבותי בטריטוריית אי".[1]
אקלים וצמחייה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
מזג האוויר באי נוח. הטמפרטורה הממוצעת בקיץ היא 25 מעלות צלזיוס, ובחורף 15 מעלות. האי שטוח ומעובד עיבוד חקלאי ברובו. הגידולים העיקריים הם חיטה, שעורה, גפנים, תאנים, רימונים, זיתים, ותמרים.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ארטוסתנס ופסאודו-סקילקס (מהמאות השלישית והרביעית לפנה"ס בהתאמה) מזהים את ג'רבה עם ארץ הלוטופגים (Lotophagoi), ארץ אוכלי הלוטוס אליה הגיע אודיסאוס במסעותיו כמסופר אצל הומרוס[2]. בכתבי הומרוס עצמו (מן המאה התשיעית לפנה"ס) יש רק רמז לכך[3].
במאה ה-8 לפנה"ס הוקמה במקום על ידי הפיניקים תחנת מסחר שנקראה ביוונית מנינקס (אנ'), והפכה מאוחר יותר לתחנת מסחר רומית שעסקה בעיקר בייצוא בדים צבועים שני. בשנת 655 לספירה נכבשה ג'רבה על ידי הערבים והפכה לחלק מתוניסיה. במאה ה-16 שימש האי בסיס ימי זמני לרבי החובלים, שודדי הים, העות'מאנים האחים ברברוסה: אורוץ'; ולאחר מותו, ח'יר א-דין.
בשנת 2002 פוצצה מכונית תופת בסמוך לבית הכנסת אלגריבה באי, על ידי מחבלים שהיו קשורים לארגון אל-קאעידה. 16 מטיילים גרמניים נהרגו.
אוכלוסייה
[עריכת קוד מקור | עריכה]באי, המהווה אתר נופש פופולרי לתיירות מכל העולם, נמצא מרכז האסלאם האיבאדי בתוניסיה, הידוע בהחמרותיו הדתיות. פרט למוסלמים, ישנה בצפון האי קהילה יהודית עתיקת-יומין (ראו להלן).
העיר הגדולה באי היא חֹמֶת שׂוּק (בערבית: "מחוז השוק") אשר במפקד האוכלוסין ב-2004 מנתה 44,555 תושבים (ועם הפרברים שבשטח השיפוט שלה כ-65,000). היא נמצאת בחוף הצפון-מערבי של האי, שם גם נמצא שדה התעופה של האי. העיר השנייה בגודלה היא מידון (כ-30,481 תושבים ב-2004) בצפון-מזרח האי, והשלישית היא אג'ים (13,950 תושבים ב-2004), הנמל הראשי של האי, בנקודה הקרובה ביותר ליבשה בדרום-מערב האי. שאר היישובים החשובים הם: קֶלְלַאלַה, אל-מאי, מַלְלִיטַה, סדְוּיכּש, סדגיאן, מחבּובּין, אל-קנְטְרה, וטרִיפה (על היישובים היהודיים - ראו להלן). באי עוד עשרות כפרים, יותר מ-300 מסגדים, עשרות בתי כנסת, רשת ענפה של בתי מלון ו"פונדקים", וגם ארבעה בתי-ספר תיכון: תיכון ג'רבה, התיכון הטכני, תיכון השבעה בנובמבר, ותיכון ריאד.
שפות
[עריכת קוד מקור | עריכה]רוב תושבי ג'רבה (כולל היהודים) דוברים ערבית מוגרבּית, בניב התוניסאי - עם מאפיינים לשוניים ייחודיים לג'רבה, בעוד שהצרפתית הולכת וחודרת לאי - כשפה זרה ראשונה, ומשתלטת בעיקר על המינוח הלשוני הטכנולוגי. כמו כן, האי הוא אחד המקומות האחרונים בתוניסיה (יחד עם כמה כפרים ספורים מבודדים בדרום המדינה) בהם נותר עדיין מספר משמעותי של דוברי ברברית (השפה העתיקה של כל צפון אפריקה עד הכיבוש הערבי במאה השביעית). הניב הברברי של ג'רבה - מכונה בתוניסיה: "ג'רבי" (או: "קֶלְלִילִי"), ובפי דובריו: "שֶלְחַה" (כפי שמכונה הניב הברברי של שאר דרום-תוניסיה בפי דובריו), ויותר משהוא דומה לניב הברברי של שאר דרום-תוניסיה הוא בעיקר דומה לניב הברברי "נאפוסי" המדובר בעיר זוארה שבלוב. כל הניבים הללו יחדיו מהוים את התת-ענף המזרחי של הענף ה"זנאתי" של הברברית (ענף שאליו משתייכים גם: ה"שַאוִּיַה" של מזרח אלג'יריה, וה"תאריפית" של צפון מרוקו). כיום (2006) דוברי הברברית הג'רבית נותרו מרוכזים בעיקר בדרום האי, במיוחד בכפר קֶלְלַאלַה, הנודע בתעשיית הקדרוּת שלו, והמחזיק את המוזיאון של ג'רבה ואת בית הספר היחיד בכל תוניסיה אשר שפת ההוראה בו היא ברברית.
יהדות ג'רבה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערכים מורחבים – יהדות ג'רבה, שואת יהודי תוניסיה
יהדות ג'רבה נחשבת לאחת מן הקהילות היהודיות העתיקות בעולם. לפי מסורת מקומית, יהודים כהנים הגיעו לאי בימי שלמה המלך יחד עם יורדי ים פיניקים, וכן לאחר חורבן בית ראשון (586 לפנה"ס). ולכן ג'רבה נקראת עיר הכהנים.
באי שני רבעים יהודיים: הגדול - שקרוב לים - הוא "חארה כבירה", והקטן: "חארה צגירה"[4].
יהודי ג'רבה הצליחו לשמר את תרבותם המסורתית, עד היום הם מקפידים בשמירת מצוות תורת ישראל ומכלול פרטי ההלכה היהודית. בג'רבה כעשרים בתי כנסת, ושתי ישיבות: ישיבת "אור תורה", וישיבת "רבי אברהם" - המיועדת למצטיינים. כמו כן פועל באי בית ספר יהודי-פרטי: "תורה וחינוך". רוב התלמידים היהודים לומדים כיום (על פי בחירתם) בבית ספר ממשלתי.
רבים מיהודי ג'רבה שעלו לישראל התיישבו בירושלים, טבריה, אשקלון, נתיבות, מושבי הדרום, יבנאל, קריית גת וצפת.
הרב אליהו בירנבוים אשר ביקר באי באוגוסט 2008 מסכם את רשמיו במאמר "אי הנפלאות" כך:
מעל הכל, זו קהילה אשר הצליחה לשמר את התרבות המסורתית, ובשעה שיהודי כל העולם עברו תהליכי מודרניזציה וחילון, היא שמרה על עצמה סגורה ומסוגרת וכל היהודים החיים בה כיום, שומרים על מסורת ישראל סבא בנאמנות בהקפדה ובמסירות. המבקר בג'רבה חווה חוויה עזה וחש כמי שנכנס למנהרת הזמן וחולף מאות שנים לאחור על פני ההיסטוריה היהודית
— אליהו בירנבוים, אי הנפלאות, באתר דעת
בני הקהילה נהנים אמנם ממיטב הטכנולוגיה המודרנית, אבל דפוסי החיים הקהילתיים נראים כשימור של דרכי החיים היהודיים בעבר.
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]| עיינו גם בפורטל: | |||
|---|---|---|---|
|
פורטל המזרח התיכון | ||
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- נחום סלושץ, האי פליא, דביר, תל אביב, 1957
- ירון נעים, הרב כלפון משה הכהן מג'רבא - בין שמרנות למודרנה, עבודת דוקטורט, אוניברסיטת בר-אילן, 2010
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ג'רבה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
ג'רבה (תוניסיה : אי), דף שער בספרייה הלאומית- ג'רבה: עדות לדפוס התיישבותי בטריטוריית אי באתר אונסק"ו (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ ג'רבה: עדות לדפוס התיישבותי בטריטוריית אי באתר אונסק"ו (באנגלית)
- ^ באיליאדה, שיר תשיעי, עמודים 84–104
- ^ באודיסיאה, שיר ראשון, 113, כתוב כי המרחק מעוגילה שבמבוא מזרח אפריקה ועד ארץ הלוטופגים הוא מהלך 50 יום. וראה גם בספר אי פליא (1957) מאת פרופסור נחום סלושץ, עמ' 109
- ^ ה-צ דומה בהגייתה ל-ס נחצית, וה-ג רפה ונשמעת כמו ר אחורית [ɣ].
 | |
|---|---|
|