ג'יין קמפיון
ג'יין קמפיון, 2010 | |
לידה |
30 באפריל 1954 (בת 70) ולינגטון, ניו זילנד |
---|---|
מדינה | ניו זילנד |
תקופת הפעילות | מ-1982 |
מקום לימודים |
|
צאצאים | אליס אנגלרט |
פרסים והוקרה |
פרס אוסקר לתסריט המקורי הטוב ביותר (1993) פרס אוסקר לבימוי הטוב ביותר (2022) |
פרופיל ב-IMDb | |
חתימה | |
ג'יין קמפיון (באנגלית: Jane Campion; נולדה ב-30 באפריל 1954) היא תסריטאית, מפיקה ובמאית קולנוע מניו זילנד, זוכת פרס אוסקר לתסריט המקורי הטוב ביותר ולבימוי הטוב ביותר. נכון לשנת 2021 היא האישה הראשונה שזכתה בפרס דקל הזהב עבור בימוי.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]קמפיון נולדה בוולינגטון, ניו זילנד. היא סיימה את לימודיה באוניברסיטת ויקטוריה ב-1975, שם למדה אנתרופולוגיה, וב-1979 סיימה את לימודיה באוניברסיטה לאמנויות בסידני, שם למדה ציור. את קריירת הבימוי שלה החלה בתחילת שנות ה-80 בבית הספר לקולנוע, טלוויזיה ורדיו באוסטרליה.
ב-1982 ביימה את הסרט הקצר הראשון שלה "Peel ", עליו זכתה בפרס דקל הזהב לסרט קצר בפסטיבל הקולנוע בקאן 1986. היא זכתה בפרסים נוספים גם על סרטיה הקצרים "Passionless Moments" (1983) ו"A Girl's Own Story" (1984). ב-1989 ביימה את הסרט באורך מלא הראשון שלה "Sweetie", עליו זכתה בפרסים בינלאומיים. קמפיון זכתה להכרה, על סרטה הביוגרפי והפסיכולוגי על המשוררת ג'נט פריים, "מלאך אצל שולחני" משנת 1990.
ב-1993 זכתה להכרה בינלאומית על סרטה "הפסנתר" שהיה מועמד לשמונה פרסי אוסקר וזכה בשלוש מהם, שמתוכם פרס אוסקר לתסריט המקורי הטוב ביותר לקמפיון. בנוסף גם זכתה בפרס המכון האוסטרלי לקולנוע לבמאי הטוב ביותר. קמפיון היא אחת מארבע הנשים היחידות שהיו מועמדות אי פעם לפרס אוסקר לבמאי הטוב ביותר, כשהשלוש האחרות הן לינה ורטמילר, סופיה קופולה וקתרין ביגלו. כמו כן זכתה בפרס דקל הזהב והייתה האישה הראשונה שזכתה בפרס זה (והיחידה, נכון ל-2016).[1]
לאחר מכן עבודותיה של קמפיון נטו לקיטוב קיצוני מעבודותיה הקודמות. ב-1996 ביימה את הסרט "דיוקנה של גברת" המבוסס על ספרו בעל אותו השם של הנרי ג'יימס, בכיכובם של ניקול קידמן, ג'ון מלקוביץ', ברברה הרשי ומרטין דונובן. ב-1999 ביימה את הסרט "עד שיצא עשן" בכיכובם של הרווי קייטל וקייט וינסלט. ב-2003 ביימה את המותחן הארוטי "תשוקה חותכת", המבוסס על רב המכר של סוזנה מור, וסיפקה למג ראיין אפשרות להיפטר מתדמיתה המוכרת על המסך.
ב-2006 שימשה קמפיון כמפיקה בפועל בסרט התעודה "Abduction: The Megumi Yokota Story".
ב-2013 יצרה וכתבה את המיני-סדרה "קצה האגם" בשיתוף עם הכותב האוסטרלי ג'רארד לי. היא ביימה את הסדרה עם הבמאי גארת' דייוויס. הסדרה הופקה בהפקה משותפת של ארצות הברית, אנגליה וניו זילנד. הסדרה צולמה בניו זילנד בכיכובם של אליזבת מוס, דייוויד ונהם והולי האנטר. הסדרה זכתה לשבחים רבים. הסדרה הייתה מועמדת ל-8 פרסי אמי.
בשנת 2021 ביימה את הסרט "כוחו של הכלב", ועל כך זכתה בפרס אוסקר[2] ובפרס גלובוס הזהב.[3]
פילמוגרפיה נבחרת
[עריכת קוד מקור | עריכה]במאית
[עריכת קוד מקור | עריכה]- A Girl's Own Story (1986)
- Two Friends (1986)
- Sweetie (1989)
- מלאך אצל שולחני (1990)
- הפסנתר (1993)
- דיוקנה של גברת (1996)
- עד שיצא עשן (1999)
- תשוקה חותכת (2003)
- כוכב בהיר (2009)
- קצה האגם (מיני-סדרת טלוויזיה, 2013)
- כוחו של הכלב (2021)
מפיקה
[עריכת קוד מקור | עריכה]לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- Ellen Cheshire. Jane Campion. London: Pocket Essentials, 2000
- V. W. Wexman. Jane Campion: Interviews. Roundhouse Publishing. 1999
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ג'יין קמפיון, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
- ג'יין קמפיון, באתר AllMovie (באנגלית)
- ג'יין קמפיון, באתר Box Office Mojo (באנגלית)
- ג'יין קמפיון, במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
- ג'יין קמפיון, באתר Discogs (באנגלית)
- ג'יין קמפיון, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- אמיר קמינר, ג'יין קמפיון: "אנחנו חווים היום עידן נפלא - זה כמו חומת ברלין שנפלה או הסוף של האפרטהייד", באתר ynet, 30 בנובמבר 2021
- ג'ורדן קיסנר, ניו יורק טיימס, ג'יין קמפיון מספרת למה החליטה לעסוק בסרטה החדש בסירוס הגבריות, באתר הארץ, 9 בדצמבר 2021
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Cannes’ Women Winners: Houda Benyamina, Andrea Arnold, Maren Ade, and More מתאריך 23 במאי 2016
- ^ דביר רשף, סטירה בשידור חי, מחווה לאוקראינה והזוכים הגדולים: טקס האוסקר ה-94, באתר ynet, 28 במרץ 2022
- ^ וואלה! תרבות, "כוחו של הכלב", "סיפור הפרברים" ו"יורשים" הם הזוכים בטקס פרטי של גלובוס הזהב 2022, באתר וואלה, 10 בינואר 2022
פרס איגוד מבקרי הקולנוע האמריקאי לבמאי הטוב ביותר | |
---|---|
|
פרס איגוד מבקרי הקולנוע האמריקאי לתסריט הטוב ביותר | ||
---|---|---|
התסריט הטוב ביותר (1995–1996, 2001) |
אמה תומפסון (1995) • אנתוני מינגלה (1996) • כריסטופר נולאן (2001) | |
התסריטאי הטוב ביותר (2002–2018) |
צ'ארלי קאופמן (2002) • ג'ים שרידן, נעמי שרידן וקירסטן שרידן (2003) • אלכסנדר פיין וג'ים טיילור (2004) • פול האגיס ובובי מורסקו (2005) • מייקל ארנדט (2006) • דיאבלו קודי (2007) • סיימון בופוי (2008) | |
התסריט המקורי הטוב ביותר (1997–2000, 2009–הווה) |
בן אפלק ומאט דיימון (1997) • טום סטופארד ומארק נורמן (1998) • אלן בול (1999) • קמרון קרואו (2000) • קוונטין טרנטינו (2009) • דייוויד סיידלר (2010) • וודי אלן (2011) • קוונטין טרנטינו (2012) • ספייק ג'ונז (2013) • אלחנדרו גונסלס איניאריטו, ניקולס ג'יאקובון, אלכסנדר דינלריס ג'וניור וארמנדו בו (2014) • טום מקארתי וג'וש סינגר (2015) • דמיאן שאזל/קנת' לונרגן (2016) • ג'ורדן פיל (2017) • פול שרדר (2018) • קוונטין טרנטינו (2019) • אמרלד פנל (2020) • קנת בראנה (2021) • דניאל קוואן ודניאל שיינרט (2022) • גרטה גרוויג ונואה באומבך (2023) | |
התסריט המעובד הטוב ביותר (1997–2000, 2009–הווה) |
קרטיס הנסון ובריאן הלגלנד (1997) • סקוט סמית' (1998) • פרנק דרבונט (1999) • סטיבן גאגן (2000) • ג'ייסון רייטמן ושלדון טרנר (2009) • אהרן סורקין (2010) • סטיבן זאיליאן, אהרן סורקין וסטן צ'רווין (2011) • טוני קושנר (2012) • ג'ון רידלי (2013) • גיליאן פלין (2014) • אדם מקיי וצ'ארלס רנדולף (2015) • אריק הייסרר (2016) • ג'יימס אייבורי (2017) • בארי ג'נקינס (2018) • גרטה גרוויג (2019) • קלואי ז'או (2020) • ג'יין קמפיון (2021) • שרה פולי (2022) • קורד ג'פרסון (2023) |
הקודם: 1992: באז לורמן (רק לרקוד) |
פרסי האקדמיה האוסטרלית לאמנויות הקולנוע והטלוויזיה – הבימוי הטוב ביותר 1993: ג'יין קמפיון (הפסנתר) |
הבא: 1994: רולף דה הייר (ילד רע בובי) |
הקודם: 2020: קלואי ז'או (ארץ נוודים) |
פרס גילדת הבמאים של אמריקה – במאי בסרט קולנוע 2021: ג'יין קמפיון (כוחו של הכלב) |
הבא: 2022: דניאל קוואן ודניאל שיינרט (הכול בכל מקום בבת אחת) |
הקודם: 2020: קלואי ז'או (ארץ נוודים) |
פרס סטלייט – הבמאי הטוב ביותר 2021: ג'יין קמפיון (כוחו של הכלב) |
הבא: 2022: ג'יימס קמרון (אווטאר: דרכם של המים) |