לדלג לתוכן

וים ונדרס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
וים ונדרס
Ernst Wilhelm Wenders
לידה 14 באוגוסט 1945 (בן 79)
דיסלדורף, אזור הכיבוש הבריטי, אזורי הכיבוש בגרמניה עריכת הנתון בוויקינתונים
שם במה Wim Wenders עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה Ernst Wilhelm Wenders עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה גרמניה עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות מ-1967 עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק במאי קולנוע, מחזאי, סופר, צלם ומפיק קולנוע
מקום לימודים האוניברסיטה לקולנוע וטלוויזיה של מינכן (1970) עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג
  • דונטה ונדרס (1993–?) עריכת הנתון בוויקינתונים
  • איזבל ויינגרטן (1981–1982) עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
  • פרס אריה הזהב (1982)
  • Prize of the Ecumenical Jury Cannes (1984)
  • דוב הכסף (2000)
  • פרס רובר ברסון (2002)
  • פרס פיפרסקי (1984)
  • דוב הזהב של כבוד (2015)
  • פרס פיפרסקי (1976)
  • גרנד פרי של פסטיבל קאן (1993)
  • Un certain regard Award (2014)
  • פרס פרנסואה שאלה (2014)
  • Prize of the Ecumenical Jury Cannes
  • Prize of the Ecumenical Jury Cannes (2014)
  • דב ברלין (2024)
  • פרס סזאר לסרט תיעודי (2015)
  • Herbert Strate Award (2010)
  • honorary doctor of the Sorbonne Nouvelle University (21 ביולי 1988, 1989)
  • פרס גויה לסרט התיעודי הטוב ביותר (2008)
  • פרס באפט"א לבימוי הטוב ביותר (1985)
  • עיטור מסדר הכבוד של הרפובליקה הפדרלית של גרמניה בדרגת מפקד בכיר (2006)
  • אות מסדר ההצטיינות במדעים ואמנויות של גרמניה (2006)
  • מסדר ההצטיינות של נורדריין-וסטפאליה (2 בדצמבר 2004)
  • פרס הלמוט קוטנר (2004)
  • פרס דקל הזהב (1984)
  • פרס פסטיבל הקולנוע בקאן לבמאי הטוב ביותר (1987)
  • מדליית זהב להצטיינות בתרבות (7 באוקטובר 2005)
  • טבעת הכבוד של העיר וופרטל (10 במרץ 2012)
  • מפקד מסדר האמנויות והספרות (19 בפברואר 1993)
  • פרס האקדמיה האירופית לסרט דוקומנטרי (2011)
  • נמר הכבוד (2005)
  • פרס האקדמיה האירופית לסרט דוקומנטרי (1999)
  • מפקד במסדר ההצטיינות של פורטוגל (2017)
  • פרס האקדמיה האירופית לקולנוע לבמאי הטוב ביותר (1988)
  • פרס מפעל חיים של האקדמיה האירופית לקולנוע (2024) עריכת הנתון בוויקינתונים
https://www.wim-wenders.com/
פרופיל ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
ונדרס בפסטיבל קאן, 2002

וילהלם (וים) ארנסט ונדרס (Wim Wenders; נולד ב-14 באוגוסט 1945 בדיסלדורף, גרמניה) הוא במאי קולנוע, מחזאי, סופר, צלם ומפיק קולנוע גרמני. ונדרס נחשב לאחד מגדולי הבמאים של דורו ולאחד הבמאים המוערכים באירופה כיום וכמה מסרטיו הוגדרו כיצירות מופת קולנועיות. היה מועמד ארבע פעמים לפרס האוסקר, שלושה מהם על הסרט הדוקומנטרי הטוב ביותר, והרביעי על הסרט הבינלאומי הטוב ביותר.

ביוגרפיה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

תחילת הדרך

[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר שוונדרס סיים את לימודי התיכון בדיסלדורף, גרמניה, הוא למד באוניברסיטה רפואה (1963–1964) ופילוסופיה (1964–1965). בשנת 1966 הוא נשר מלימודיו ועבר להתגורר בפריז שם עבד כצייר. הוא נכשל בבחינת הכניסה בבית הספר הצרפתי הלאומי לקולנוע, ולכן החליט להתמקצע כגלף באולפן של ג'וני פרידלנדר, אמן אמריקאי, במונפרנאס. במהלך אותה תקופה, ונדרס נשבה בקסמי הקולנוע, ולעיתים ראה עד חמישה סרטים מדי יום בבית הקולנוע המקומי.

ונדרס, שהחליט להפוך את תשוקתו הגוברת לקולנוע למקצוע, חזר לגרמניה ב-1967 ועבד במשרדי יונייטד ארטיסטס בדיסלדורף. בסתיו של 1967 הוא התקבל ל"Hochschule für Fernsehen und Film München" (האוניברסיטה לקולנוע ולטלוויזיה במינכן). בין השנים 1967 ו-1970, בזמן לימודיו, שימש גם כמבקר קולנוע במספר כתבי עת גדולים בגרמניה.

הוא השלים מספר סרטים קצרים לפני שסיים את לימודיו, וסרט הגמר שלו "Summer in the City" (קיץ בעיר) היה סרטו הראשון באורך מלא, אותו צילם במצלמת 16 מ"מ בשחור-לבן.

קריירה כבמאי סרטי עלילה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ונדרס החל את הקריירה שלו עם עלייתו של הקולנוע הגרמני החדש בסוף שנות ה-60. הסרט הראשון המלא שביים היה "Summer in the City" ב-1970. במהלך הקריירה שלו זכה בפרסים וביניהם פרס אריה הזהב עבור "Der Stand der Dinge" ("מצב הדברים"), בפסטיבל הסרטים של ונציה 1982, פרס דקל הזהב בפסטיבל קאן 1984 עבור "פריז, טקסס", ופרס הבימוי הטוב ביותר עבור הסרט "מלאכים בשמי ברלין" ("Der Himmel über Berlin"), בפסטיבל קאן 1987[1].

שיתוף הפעולה הממושך של ונדרס עם צלם הקולנוע ההולנדי רובי מולר השפיע רבות על סגנון הצילום הייחודי של סרטיו. כמה מסרטיו המוצלחים נולדו משיתופי פעולה עם הסופר האוסטרי פטר הנדקה ("מלאכים בשמי ברלין") והמחזאי האמריקאי סם שפרד ("פריז, טקסס"). הנדקה גם השתתף בכתיבת סרטו השני של ונדרס, "חרדתו של השוער מפני בעיטת העונשין" ("Die Angst des Tormanns beim Elfmeter").

ב-2008 יצר את הסרט "פלרמו שוטינג", העוסק בצילום ובמוות. הדמות המרכזית בסרט היא צלם הנע בין מציאות להזיה. בסרט השתתפו בין השאר, המוזיקאי לו ריד בתפקיד עצמו והשחקן דניס הופר בתפקיד המוות. הסרט בוקדש לבמאים אינגמר ברגמן ומיכאלאנג'לו אנטוניוני, שמתו שניהם ביום אחד. והסרט אף מושפע מסרטיהם[2].

ב-2023 ביים את "ימים מושלמים", סרט דרמה שהוא קופרודוקציה יפנית-גרמנית לפי תסריט שנכתב על ידי ונדרס וטאקומה טקאסאקי. הסרט עוקב אחר חיי השגרה של היראיאמה (קוג'י יאקושו), מנקה שירותים ציבוריים בטוקיו[3].

במאי סרטי תעודה ופרויקטים נוספים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ונדרס ביים בין היתר סרטים דוקומנטריים שזכו לשבח. הידוע ביניהם "Buena Vista Social Club" משנת 1999, המתאר מוזיקאים קובנים. פסקול הסרט הפך ללהיט גדול, והסרט עצמו היה מועמד לפרס אוסקר לסרט התיעודי הטוב ביותר וזכה בעשרות פרסי קולנוע אחרים[4].

ב-2003 ביים את הסרט "The Soul of a Man", אחד מסדרה של שמונה סרטים על תולדות הבלוז שהופקו על ידי מרטין סקורסזה[5].

ב-2009 ונדרס החל לצלם סרט תיעודי על ידידתו הכוראוגרפית והרקדנית פינה באוש, אך היא נפטרה במפתיע ממחלת הסרטן, ימים ספורים לאחר שהמחלה אובחנה אצלה, ביוני 2009. ונדרס ביטל את ההפקה, אך הרקדנים בלהקתה של באוש שכנעו אותו להמשיך ולסיים את הסרט[6]. רוב הסרט מראה ריקודים שיצרה באוש בצילום תלת־ממדי, וביניהם משולבים מונולוגים קצרים של רקדנים. הסרט יצא לאקרנים לבסוף ב-2011[7].

ב-2015 יצר את הסרט התיעודי "מלח הארץ", המתחקה אחר יצירותיו ופועלו של הצלם הברזילאי סבסטיאו סאלגאדו[8].

ב-2017 ביים לראשונה אופרה, "דולי הפנינים" מאת המלחין הצרפתי ז'ורז' ביזה, בבית האופרה של ברלין, בניצוח דניאל בארנבוים[9].

ב-2018 ביים את הסרט האפיפיור פרנציסקוס: במילותיו שלו, וסק בדמותו של האפיפיור פרנציסקוס. הסרט הוקרן בישראל בדצמבר 2019, בסינמטק תל אביב, שונדרס היה נוכח במפגש ושיחה עם הקהל[10].

ונדרס גם ביים הרבה קליפים עבור להקת U2, כולל לשיר "(Stay! (Faraway, So Close" ועבור להקת "Talking Heads". שיתוף הפעולה בין U2 לוונדרס הוביל לכך שסולן הלהקה, בונו, כתב את הסיפור שבבסיס הסרט "מלון מיליון הדולר", שוונדרס ביים, ושירים של U2 נכללו בפסקול הסרט[11]. ונדרס גם ביים מספר פרסומות לטלוויזיה.

ונדרס הוא חבר בוועדה המייעצת של קרן הקולנוע העולמי, פרויקט שנוסד על ידי מרטין סקורסזה ומטרתו לגלות ולשחזר סרטי קולנוע עולמי שהוזנחו. בנוסף שימש כנשיא האקדמיה האירופית לקולנוע (אנ'), ובמסגרת תפקידו קיבל ב-2002 את ישראל כחברה באקדמיה לצד הרשות הפלסטינית[12]. במסגרת תפקידו גם ביקר בישראל כאורח הכבוד בחגיגות ה-20 של בית הספר סם שפיגל לקולנוע ולטלוויזיה[13].

צילום סטילס

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ונדרס עסק במשך השנים גם בצילום סטילס. ב-1986 הוצגו תצלומיו במרכז ז'ורז' פומפידו בפריז, ואחר כך גם בביאנלה של ונציה, במוזיאון גוגנהיים בילבאו ובמוזיאונים וגלריות באוסטרליה ביפן וארצות הברית[14]. ב-2015 הציג בגלריית בליין סאותרן בברלין את התערוכה "קפסולות זמן", של צילומי תמונות סטילס שיצר בגרמניה ובארצות הברית. התצלומים כללו נופים שוממים בשולי הדרכים בשתי המדינות, ובאמצעותם ביקש לעסוק במושגים כמו תנועה, זיכרון, זמן, אובדן ונוסטלגיה[15].

פילמוגרפיה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרסים ומועמדויות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ונדרס זכה בפרסים רבים, בין היתר:

לוונדרס הוענקו תוארי דוקטור לשם כבוד באוניברסיטת פריז ב-1990 ובאוניברסיטת ה-UCL בבריסל ב-2005.

מועמדויות בולטות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
מיזמי קרן ויקימדיה
ויקיציטוט ציטוטים בוויקיציטוט: וים ונדרס
ויקישיתוף תמונות ומדיה בוויקישיתוף: וים ונדרס

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ אשר טללים, קולנוע - מלאך, בשר ודם "מלאכים בשמי ברלין", במאי: וים ונדרס, כל העיר, 22 בינואר 1988
  2. ^ אורי קליין | תצלום: אמיל סלמן, וים ונדרס: אובדן הפשטות, באתר הארץ, 20 בנובמבר 2009
  3. ^ אורון שמיר, "ימים מושלמים" הוא סרטו העלילתי הטוב ביותר של וים ונדרס מאז שנות ה-80, באתר הארץ, 2 במאי 2024
  4. ^ יוסי בבליקי, ‏הפיס הגדול נפל עליהם בסוף החיים, באתר גלובס, 2 במרץ 2000
  5. ^ אורי קליין, מיטה, משאית וכלב מצויר, באתר הארץ, 21 במאי 2003
  6. ^ אסף אוני, ברלין, ‏צילום במערה. להביא את האוצרות לציבור, באתר גלובס, 3 במרץ 2011
  7. ^ אורי קליין, פינה: מסע פרדוקסלי אל התנועה, באתר הארץ, 12 בספטמבר 2011
  8. ^ אורי קליין, "מלח הארץ": וים ונדרס ניסה לעשות סרט רגיש על הצלם התיעודי סבסטיאו סאלגאדו, אבל התוצאה היא מבט אימפריאליסטי מרוחק, באתר הארץ, 8 באפריל 2015
  9. ^ גל אפלרויט, וים ונדרס יביים אופרה בפעם הראשונה; בארנבוים ינצח, באתר הארץ, 2 באפריל 2016
  10. ^ נירית אנדרמן, "דווקא החברים האתיאיסטים שלי הזילו דמעות", באתר הארץ, 16 בדצמבר 2019
  11. ^ שרון מולדאבי, ‏הבייבי-בום של הרוק: סרט חדש על רגעי השיא של להקת U2, באתר גלובס, 16 בנובמבר 2011
  12. ^ דנה שוופי, וים ונדרס ישתתף בחגיגות ה-20 של בית הספר סם שפיגל, באתר הארץ, 22 באוקטובר 2009
  13. ^ שירה בן-סימון, וים ונדרס בירושלים: מאמין בקולנוע הישראלי, מתנגד לחרם תרבותי, באתר הארץ, 17 בנובמבר 2009
  14. ^ יקי גולדברג, הנוסע המתמיד, באתר הארץ, 16 בדצמבר 2003
  15. ^ אבנר שפירא, הבמאי וים ונדרס מתעד את שקיעת החלום האמריקאי, באתר הארץ, 6 באוקטובר 2015
זוכי פרס באפט"א לבמאי הטוב ביותר
מייק ניקולס (1968) • ג'ון שלזינגר (1969) • ג'ורג' רוי היל (1970) • ג'ון שלזינגר (1971) • בוב פוסי (1972) • פרנסואה טריפו (1973) • רומן פולנסקי (1974) • סטנלי קובריק (1975) • מילוש פורמן (1976) • וודי אלן (1977) • אלן פארקר (1978) • פרנסיס פורד קופולה (1979) • אקירה קורוסאווה (1980) • לואי מאל (1981) • ריצ'רד אטנבורו (1982) • ביל פורסיית' (1983) • וים ונדרס (1984) • (לא חולק הפרס) (1985) • וודי אלן (1986) • אוליבר סטון (1987) • לואי מאל (1988) • קנת בראנה (1989) • מרטין סקורסזה (1990) • אלן פארקר (1991) • רוברט אלטמן (1992) • סטיבן ספילברג (1993) • מייק ניואל (1994) • מייקל רדפורד (1995) • ג'ואל כהן (1996) • באז לורמן (1997) • פיטר ויר (1998) • פדרו אלמודובר (1999) • אנג לי (2000) • פיטר ג'קסון (2001) • רומן פולנסקי (2002) • פיטר ויר (2003) • מייק לי (2004) • אנג לי (2005) • פול גרינגראס (2006) • ג'ואל כהן ואיתן כהן (2007) • דני בויל (2008) • קתרין ביגלו (2009) • דייוויד פינצ'ר (2010) • מישל חזנוויצ'וס (2011) • בן אפלק (2012) • אלפונסו קוארון (2013) • ריצ'רד לינקלייטר (2014) • אלחנדרו גונסלס איניאריטו (2015) • דמיאן שאזל (2016) • גיירמו דל טורו (2017) • אלפונסו קוארון (2018) • סם מנדס (2019) • קלואי ז'או (2020) • ג'יין קמפיון (2021) • אדוארד ברגר (2022) ‏•‏‏ בריידי קורבט (2024)
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=וים_ונדרס&oldid=40332464"