לינה ורטמילר
 | |
| לידה |
14 באוגוסט 1928 רומא, איטליה |
|---|---|
| פטירה |
9 בדצמבר 2021 (בגיל 93) רומא, איטליה  |
| שם לידה |
Arcangela Felice Assunta Wertmüller von Elgg Spañol von Braueich |
| מדינה |
איטליה |
| תקופת הפעילות |
מ-1963 |
| מקום לימודים |
האקדמיה הלאומית לאמנויות הבמה על שם סילביו ד'אמיקו |
| בן או בת זוג |
Enrico Job |
| פרסים והוקרה |
|
| http://www.linawertmuller.com/ | |
| פרופיל ב-IMDb | |
  | |
לינה ורטמילר (Lina Wertmüller; 14 באוגוסט 1928 – 9 בדצמבר 2021) הייתה תסריטאית ובמאית קולנוע איטלקייה ממוצא שווייצרי. היא האישה הראשונה שהייתה מועמדת לפרס אוסקר לבמאי הטוב ביותר, על סרטה "שבע היפהפיות", ואחת מארבע נשים שהיו מועמדות לפרס זה בכל תולדותיו. בשנת 2019 הוענק לה פרס אוסקר לשם כבוד.
ורטמילר ידועה בשערה הקצר ובמשקפיים בעלי מסגרת לבנה, מראה שסיגלה לעצמה מאמצע שנות ה-60.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ורטמילר נולדה ברומא למשפחה קתולית אדוקה ממוצא שווייצרי. בילדותה הייתה מרדנית מאוד, סולקה מיותר מ-12 בתי ספר קתוליים שונים, ונרשמה ללימודי תיאטרון חרף רצונו של אביה שתהיה עורכת דין.
לאחר שסיימה את לימודיה תיירה באירופה במסגרת עבודתה כמפעילה בתיאטרון בובות. בעשר השנים הבאות היא עבדה בתיאטרון כשחקנית, במאית ומחזאית. במהלך תקופה זו פגשה בג'אנקרלו ג'אניני, שבהמשך כיכב בכל סרטיה הגדולים. באמצעות היכרותה עם מרצ'לו מסטרויאני פגשה בפדריקו פליני ושימשה ב-1962 עוזרת במאי בסרטו "שמונה וחצי". בהמשך השנה ביימה ורטמילר את סרט הבכורה שלה "The Lizards", סרט שהרעיון המרכזי בו (חיי העוני של האיטלקים הדרומיים) היווה מוטיב חוזר בעבודות מאוחרות יותר.
לאחר מכן זכו סרטיה להצלחה בינונית, אך ב-1972 השיגה ורטמילר הצלחה בינלאומית מתמשכת עם סדרה של ארבעה סרטים בכיכובו של ג'נקארלו ג'אניני. האחרון שבהם, "שבע היפהפיות" משנת 1975, קיבל ארבע מועמדויות לפרס אוסקר, והיה שובר קופות עולמי. ורטמילר היא האישה הראשונה שקיבלה מועמדות לפרס אוסקר לבמאי הטוב ביותר.
סרטיה ידועים בשמות הארוכים שהיא נותנת להם, כגון סרטה "סחף חושים", שלפי השם המקורי באיטלקית אמור להיות: "נסחפים על ידי גורל לא רגיל בים אוגוסט הכחול". שמות אלו קוצרו בקביעות כששוחררו להפצה עולמית. היא נכנסה לספר השיאים של גינס בשם הסרט הארוך ביותר: "Un fatto di sangue nel comune di Siculiana fra due uomini per causa di una vedova. Si sospettano moventi politici. Amore-Morte-Shimmy. Lugano belle. Tarantelle. Tarallucci e vino". (סרט משנת 1979 עם 179 דמויות, ידוע בשם המקוצר "Blood Feud").
סרטיה המאוחרים זכו להצלחה פחותה מאשר סרטיה מאמצע שנות ה-70.
ורטמילר הייתה נשואה לאנריקו ג'וב (נפטר ב-4 במרץ 2008), מעצב אמנותי שעבד איתה על כמה מסרטיה.
היא נפטרה ב-9 בדצמבר 2021, בגיל 93.[1]
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- Peter Biskind. "Lina Wertmuller: The Politics of Private Life" in Film Quarterly 28. (1974-5). 10-16.
- Bullaro, Grace Russo. Man in Disorder - The Cinema og Lina Wertmüller in the 1970s.
- William R. Magretta and Joan Magretta. "Lina Wertmuller and the Tradition of Italian Carnivalesque Comedy" in Genre 12. (1979). 25-43
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של לינה ורטמילר (באיטלקית)
לינה ורטמילר, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
לינה ורטמילר, באתר AllMovie (באנגלית)
לינה ורטמילר, באתר Rotten Tomatoes (באנגלית)
לינה ורטמילר, במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
לינה ורטמילר, באתר MusicBrainz (באנגלית)
לינה ורטמילר, באתר דיזר
לינה ורטמילר, באתר Discogs (באנגלית)- לינה ורטמילר, באתר DNCI, הדיסקוגרפיה הלאומית של שירים איטלקיים
- לינה ורטמילר, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- עדית זרטל, לינה וורטמילר אהבה ופוליטיקה, דבר, 29 באוקטובר 1976
- עליזה ולך, במאית מתחילה מול מנוסה, דבר, 25 באוגוסט 1976
- נרי ליבנה, אשה קטנה גדולה, חדשות, 19 ביולי 1992
- עופר ליברגל, לכבוד אוסקר על מפעל חיים: קצת על הקולנוע של לינה ורטמולר ולעזאזל התקינות הפוליטית, באתר "סריטה", 10 ביוני 2019
אורי קליין, בליגה של אינגמר ברגמן או במאית נצלנית וגסה? פרידה מלינה ורטמולר, באתר הארץ, 15 בדצמבר 2021
.svg){kind=logo}
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Grater, Tom (december 9, 2021). Lina Wertmüller Dies: First Woman To Be Nominated For Best Director Oscar Was 93. Deadline Hollywood. Retrrieved December 9, 2021