ברכיכיטון

ברכיכטון
מיון מדעי
ממלכה:	צומח
מערכה:	בעלי פרחים
סדרה:	חלמיתאים
משפחה:	חלמיתיים
סוג:	ברכיכיטון
שם מדעי
	Brachychiton; ‏שוט ואנדליכר, 1832

בְּרָכִיכִיטוֹן (שם מדעי: Brachychiton Schott & Endl) הוא סוג של עצים ושיחים, הכולל 39 מינים שמקורם באוסטרליה וגינאה החדשה. בעבר סוג זה שויך למשפחת הסְטֶרְקוּלִיִּים^[1], כיום, בעקבות מחקרים מולקולאריים הוא משויך למשפחת החלמיתיים (Malvaceae)^[2]. בישראל אין מינים מסוג זה שגדלים בבר, אבל ישנם 5 מיני תרבות נפוצים שהובאו מאוסטרליה. השם המדעי הוא מן השפה היוונית, שמשמעותו טוניקה (brachys) קצרה (chiton), שכנראה מרמזת על השערות הקצרות שעל הזרעים.

מאפיינים מורפולוגיים

הסוג ברכיכיטון מקיף עצים, לעיתים רחוקות שיחים, חד-מיניים מבחינה תפקודית וחד-ביתיים. הגזעים מעובים ונפוחים^[2].

העלים: הלוואים נושרים לעיתים רחוקות משתיירים; הטרף על פי רוב מחולק לאונות ככף יד או לעיתים רחוקות פשוט. בסיס הטרף על פי רוב מצורת יתד ועד קטום או בצורת לב, השוליים על פי רוב תמימים או משוננים, העורקים יוצאים ככף יד מבסיס הטרף או מנוצים.

עמוד התפרחת חיקית (צומחת מחיק העלה) או אמירית (בקצה הענפים).

הפרחים צומחים בודדים וערוכים במכבדים או באשכולות. הפרחים חד-מיניים מבחינה תפקודית (functionally unisexual) הן הפרחים הנקביים והן הזכריים על אותו פרט (חד-ביתיים).

הפרח נכון (רב-סימטרי), דמוי פעמון, העטיף פשוט, אין עלי כותרת.

עלי הגביע 5, בסיסם מאוחה ומפורדים בחלק העליון של הגביע. העלים בפקעית (בניצן) נושקים האחד את השני פחות או יותר^[3].

הצופנים נעדרים או קיימים ומספרים 10 עד 16.

האבקנים (עקרים בפרחים נקביים), שמספרם על פי רוב 25 עד 30 ולפעמים 10, מאוחים ויוצרים את צינור האבקנים שמסתיים במאבקים.

המאבקים לעתים קרובות מקובצים בצפיפות בראש צינור האבקנים.

השחלה בעלת עוקץ ו-5 עלי שחלה ניכרים מחוברים ובהבשלה הם מופרדים. כמו כן היא בעלת 5 מגורות וכל אחת מהן 2 או הרבה ביציות, 5 עמודי עלי מאוחים ו-5 הצלקות תריסניות בצורה מעוגלת או עם אונות^[4].

הפרי היא מפוחית מעוצה הנפתחת אחרי הבשלתה לאורך תפר הבטן. המפוחית קירחת מבחוץ ומרופדת בשערות כוכביות מבפנים.

הזרעים שעירים.

בית גידול

לחלק מהמינים מאפיינים המסייעים לשרידה בסביבה שחונה - חלקם משירים את עליהם בעונת היובש, או אוגרים מים לתקופת מחסור בגזע מעובה. בישראל חמשת המינים דורשים אור מלא מלבד ברכיכיטון דו-גוני. חלקם רגישים לקרה, לשרב, לגיר ולמליחות, וחלקם עמידים לתנאים אלו כולם או מקצתם.

שימושים

הברכיכיטון פופולרי בגינון כעץ נוי. בישראל נטעו רבים ממנו לאורך שדרות ורחובות. פריחתו הצבעונית, צמיחתו המהירה והתאמתו הטובה לסביבה יבשה הן הסיבות העיקריות לפופולריות זו.

שם הסוג בשפה האבוריג'ינית הוא קוּראג'וֹנג, ומשמעותו חוט דיג, משום שחוטי דיג היו מופקים מסיבים ממרכז הגזע.

הילידים האבוריג'ינים באוסטרליה נהגו לקלות את הזרעים של ברכיכיטון אדרי ולאכלם, אולם לא הרבו בכך בשל השערות הצורבות של הפרי.

עצי הנוי בישראל

בישראל נפוצים 5 מינים המשמשים כעץ גינון ונוי. שתילתו בישראל פחתה בגלל השערות הצורבות בפרי ובזרעים שעלולות לגרום לגירוי בעור ובעיניים בעת מעופן. בתיאור כל מין ומין נעשה ניסיון להבחין ביניהם בתחילת התיאור.

ברכיכיטון אדרי

בְּרָכִיכִיטוֹן אֶדְרִי^[5] (Brachychiton acerifolius) נקרא על שם עליו הדומים לעלי האדר. מאפיינים מבדילים: העלים הגדולים דמוי ביצה רחבה או מאוצבעים, בעלי פטוטרת ארוכה ופרחים קטנים שצבעם אדום בוהק. הפריחה בצבע אדום עז, מקדימה בחודשים אפריל ומאי את הופעת העלים עד שבתקופה מסוימת נראה העץ כלהבת אש ומכונה לכן גם "עץ הלהבה" (flame tree). הפרחים קטנים, דמוי פעמון, אדומים ויפים, וקוטרם עד 1.5 ס"מ ואורכם 3 ס"מ. הם קטנים בהשוואה לפרחי המינים אחרים בישראל. עצים שונים בארץ, ולעיתים אף באותו העץ פורחים בעוצמה שונה לאחר תקופה קצרה של נשירת העלים ולפני הלבלוב החדש. באוסטרליה הפריחה אחידה יותר ומופיעה כתגובה לחורף יבש, לפני הקיץ הגשום.

ברכיכיטון אדרי הוא עץ גבוה, זקוף עם נוף צריפי רחב או דמוי פירמידה, שמתנשא בישראל מ-5 עד 15 מ', ואף לממדים ענקיים של עשרות מטרים באוסטרליה – ארץ מוצאו. העץ מכוסה עלווה כל השנה, להוציא תקופה קצרה של שלכת לפני הפריחה, שתלויה בעוצמת הקור ומשך הקור בעונת הגשמים. בהר ובמקומות קרים יעמוד העץ כבר בחורף בשלכת, ובמקומות אחרים, בחודש האביב, סמוך לפריחה יחליף העץ את העלים. לעיתים הפריחה מתרחשת בד בבד עם חלק מן העלים הישנים שלא נשרו. השורש שיפודי ומעמיק בקרקע. הגזע עבה, גלילי, מחורץ וצבעו אפור-ירוק בעצים בוגרים צבעו מתחלף לירוק-חום. הגזע והשורשים אוגרים מים. העלים מסורגים, פשוטים, גדולים, חלקים, וצבעם ירוק כהה. הפטוטרות ארוכות. העלים, שאורכם 8 ס"מ עד 20 ס"מ, בעלי צורות שונות: תמימים אליפטיים רחבים, או מאוצבעים בעלי 3 עד 5 אונות קצרות, שרוחבן עד 25 ס"מ, ואז הם דמוי רומח או רובם דמוי עלי אדר ומכאן שמו של העץ. הפרחים חד-מיניים וחד ביתיים ערוכים באשכולות. עטיף הפרח ללא עלי כותרת. הגביע מורכב מ-5 עלי גביע שמאוחים בחלקם התחתון. האבקנים יוצרים את צינור האבקנים, השחלה בעלת 5 מגורות. הפרי היא מפוחית מעוצה, חומה-כהה, שעירה בפנים, דמוית סירה, שאורכה 8 עד 10 ס"מ. הזרעים צהבהבים, דמויי גרעיני תירס מכוסים בשערות צורבות, שהמגע בהן מסוכן לעיניים. העץ הוא צמח אור מלא, רגיש לקרה, לגיר ולמליחות וסבילות לשרב. בשנותיו הראשונות הוא רגיש לשרב ומכוויות שמש בגזעו.

מימין למעלה בכיוון השעון פרח נקבי, למטה איבר רבייה זכרי ומשמאל שחלה לאחר חניטה
פרח של ברכיכיטון אדרי
פרחים של ברכיכיטון אדרי
ברכיכיטון אדרי פרי נשר
ברכיכיטון אדרי פרי בוסר שנשר
מפוחית פתוחה שנשרה של ברכיכיטון אדרי

ברכיכיטון אוסטרלי

בְּרָכִיכִיטוֹן אוֹסְטְרָלִי (Brachychiton australis) בעל פרחים לבנבנים או בצבע קרם-ירקרק (חום בהיר), העלים גדולים, שסועים עמוקות ל-5 עד 7 אונות שמסיימות בחוד ארוך ודק. ברכיכיטון אוסטרלי הוא עץ נוי, זקוף עם נוף מעוגל עד פירמידה, גובהו בישראל עד 10 מ' ואף יותר בארץ מוצאו - אוסטרליה. העץ נשיר, אך בישראל העץ מכוסה עלווה כל השנה, להוציא תקופה קצרה לפני הפריחה. השורש שיפודי ומעמיק בקרקע והוא המשכו של הגזע. הגזע עבה וגלילי וצבעו לבנבן עם פסי אורך טיפוסיים. לעיתים הגזע דמוי בקבוק בדומה לברכיכיטון הסלעים. הגזע והשורשים אוגרים מים. הענפים הצעירים קרחים. הפטוטרת ארוכה, 4.5 ס"מ עד 12 ס"מ. העלים מסורגים, גדולים, מבריקים, קירחים משני הצדדים, סימטריים, ואורכם 6 עד 10 ורוחבם 10 עד 16 ס"מ, ומזכירים עלי אדר. הם שסועים מאוד ל-5 עד 7 אונות, מזוותים או דמוי ביצה צרה או ארוכה, שמסתיימות בחוד ארוך ודק. העץ פורח ללא עלווה בחודש מאי לתקופה קצרה. הפרחים ערוכים באשכולות קצרים ואינם בולטים. הפרחים, קוטרם עד 3 ס"מ ואורכם כ-2 ס"מ, דמויי פעמון, קטנים, פלומתיים, לבנבנים עד חום בהיר וכשהם מתייבשים צבעם אדמדם. הפרחים חד-מיניים, חד-ביתיים (הפרחים הזכריים והנקביים על אותו עץ). עוקץ הפרח 5 עד 10 מ"מ. העטיף פשוט, (עלי כותרת חסרים), 5 עלי גביע מאוחים בתחתיתם ויוצרים גביע דמוי צינור עד פעמון, והאונות בשפת הפעמון כפופות לאחור. האבקנים שעירים. השחלה צמרית. עמודי העלי מופרדים ומחוברים למעלה. הפרי הוא מפוחית קירחת, דמוית סירה, שאורכה 5 ס"מ עד 7.5 ס"מ, עם עוקץ קצר ועם זרעים גדולים וצפופים. העץ הוא צמח אור מלא, רגיש לקרה, לשרב, לגיר ולמליחות^[6].

ברכיכיטון דו-גוני

בְּרָכיכיטוֹן דּוּ־גּוֹנִי (Brachychiton discolor) - העלים הגדולים בעלי אונות ומכסיפים בצדם התחתון. הפרחים היפים, דמוי פעמון, שעירים, בשני גוני ורוד, וקוטרם עד 5 ס"מ ואורכם 3 ס"מ. הם גדולים בהשוואה לפרחי מינים אחרים בישראל. העטיף פשוט - אין עלי כותרת, אלא 5 עלי גביע שמאוחים בחלקם התחתון.

ברכיכיטון דו-גוני הוא עץ בינוני-גבוה, זקוף עם נוף צריפי רחב שמתנשא בישראל עד 10 מ'. השורש שיפודי ומעמיק בקרקע. הגזע עבה וגלילי וצבעו אפור-ירוק. הגזע והשורשים אוגרים מים. הענפים הצעירים שעירים. העלים מסורגים, ירוקים, לעיתים מכסיפים בצדם התחתון. פטוטרות העלים ארוכות ואורכן 5 עד 10 ס"מ. העלים שאורכם 10 ס"מ ורוחבם 20 ס"מ, בדרך כלל בעלי 3 עד 7 אונות והן דמוי עלי אדר או דמוי רומח. הפרי היא מפוחית מעוצה, חומה שעירה, דמוית סירה, שאורכה 15 ס"מ. הזרעים גדולים וצפופים מכוסים בשערות צורבות. העץ הוא צמח חצי צל, רגיש לקרה, לשרב, לגיר ולמליחות.

עץ ברכיכיטון דו-גוני
ברכיכיטון דו-גוני, שחציו פורח, במקלט 223 קריית שמונה
אמיר של ברכיכיטון דו-גוני בקריית שמונה
עלווה ופרחים בברכיכיטון דו-גוני
ברכיכיטון דו-גוני פרח ופקעית אדומה
פרח נקבי של ברכיכיטון דו-גוני
ברכיכיטון דו-גוני שחלה וצלקות
שערות כוכביות בפרח ברכיכיטון דו-גוני
צינור אבקנים עם מאבקים
ברכיכיטון דו-גוני מפוחית עלה ופרח
פרי של ברכיכיטון דו-גוני
פרי של ברכיכיטון דו-גוני

ברכיכיטון הסלעים

בְּרָכִיכִיטוֹן הַסְּלָעִים (Brachychiton rupestris) עץ נוי, ירוק-עד בגודל בינוני, גובהו 5 עד 10 מ' ואף ל-20 מ' באוסטרליה – ארץ מוצאו. נוף העץ מעוגל או מוארך במקצת. גזעו אפור, לעיתים ירוק, מחורץ, עבה מאוד ועל פי רוב עבה יותר בחלקו התחתון. בעצים בוגרים הגזע דמוי בקבוק באופן בולט. השורש שיפודי ומעמיק. הגזע והשורשים אוגרים מים. העלים מסורגים, פטוטרת ארוכה. הטרפים, שאורכם 5 עד 10 ס"מ, צרים, מוארכים ומחודדים בראשם, תמימים, או שסועים עמוקות לאונות צרות. העלים של הענפים הפורחים צרים ותמימים. הפרחים דמויי פעמון, קטנים, צהבהבים קוטרם עד 2 ס"מ. התפרחת מסוג מכבד, הפרחים ערוכים בצברים ואינם בולטים. הפרחים חד-מיניים, חד-ביתיים (הפרחים הזכריים והנקביים על אותו עץ). העטיף פשוט, (עלי כותרת חסרים), 5 עלי גביע מאוחים בתחתיתם והאונות בשפת הפעמון כפופות לאחור. הפרי מסוג מפוחית, מעוצה, חומה. המפוחית, כמו הפרח, קטנה בהשוואה לשאר המינים ואורכה 2 עד 3 ס"מ. הזרעים גדולים וצפופים ושערות צורבות שעלולות לגרום גם לגירוי בעור ובעיניים בעת מעופן. העץ זקוק לאור מלא, הוא עמיד בקרה, בשרב ובבגיר ורגיש למליחות.

ברכיכיטון הסלעים בשכונת הטרומים קריית שמונה
נוף העץ של ברכיכיטון הסלעים
ברכיכיטון הסלעים - גזע וענפים
ברכיכיטון הסלעים גזע מצויר
ברכיכיטון הסלעים שני עצים
עלים של ברכיכיטון הסלעים

ברכיכיטון צפצפתי

בְּרָכִיכִיטוֹן צַפְצַפְתִּי (Brachychiton populneus) - ברכיכיטון צפצפתי הוא עץ זקוף ירוק-עד וחד-ביתי, המתנשא לגובה של 5 עד 10 מ' בישראל, ואף יותר במזרח אוסטרליה – ארץ מוצאו. נוף העץ צריפי בעצים צעירים, ובעצים בוגרים הוא מתעגל ויכול להגיע לקוטר של 10 עד 12 מטר. העץ ירוק-עד כל השנה ואינו משיר את עליו לפני הפריחה, בניגוד למינים אחרים בסוג. הוא נבדל גם בפרחיו דמוי פעמון, שצבעם מבחוץ קרם, ובפנים אדמדם, הפרחים קטנים מפרחיו של ברכיכיטון דו-גוני, אך דומים בגודלם למינים אחרים בסוג. העלים של מין זה קטנים בהשוואה לאלה של מינים אחרים בסוג.

השורש שיפודי ומעמיק, והגזע עבה, גלילי, מחורץ וצבעו אפור כאשר בעצים צעירים צבעו ירקרק. השורש והגזע אוגרים מים, מה שמסייע לעץ לשרוד בתנאים יובש.

העלים מסורגים, פשוטים או בעלי אונות וקירחים. העלים מזכירים עלי צפצפה (Populus) ומכאן נגזר שם העץ. צידם העליון ירוק מבריק והתחתון כהה. אורכם 5 עד 16 ס"מ ורוחבם 2 עד 4 ס"מ. הפטוטרת ארוכה. הטרף דמוי ביצה עד סגלגל או דמוי לב (בזן מסוים). לעיתים יש לעלים אונה אחת או שתיים ולעיתים רחוקות מאוד עד 5 אונות (בזן מסוים). קודקוד הטרף מאורך ומתחדד, ובסיסו על פי רוב דמוי יתד, אך לפעמים קטום או דמוי לב (בזן מסוים).

התפרחת מסוג מכבד (אשכול מסועף) עם 10 עד 60 פרחים. הפרחים דמויי פעמון, אורכם 10 עד 16 מ"מ ורוחבם 13 עד 16 מ"מ. צבעם בחוץ קרם עד צהוב-ירקרק ובפנים יש כתמים אדומים אופייניים, לעיתים רחוקות הצד הפנימי של הפרח כולו אדום. הפרחים חד-מיניים וחד-ביתיים, כלומר, הפרחים הזכריים והנקביים נמצאים על אותו עץ. העטיף פשוט, ללא עלי כותרת, והוא מורכב מ-5 עלי גביע המאוחים בבסיסם, כאשר האונות בשפת הפעמון כפופות לאחור.

הפרי הוא מפוחית מעוצה ועבה עם עוקץ, דפנותיה עבות, צבעה חום כהה ואורכה 2 עד 8 ס"מ. המפוחית מכילה 2 עד 22 זרעים ולעיתים נדירות מאוד ייתכנו עד 140 זרעים. הזרעים גדולים וצפופים עם שערות דקיקות העלולות לגרום לגירוי בעור ובעיניים בעת פיזורם ברוח.

העץ ותיק ונפוץ בכל באזורים בישראל. הוא צמח אור מלא, עמיד לקרה, לשרב, ולגיר, אך הוא רגיש למליחות.