בנג'מין פרנקלין

בנג'מין פרנקלין
Benjamin Franklin

דיוקנו של פרנקלין משנת 1778
לידה	17 בינואר 1706 בוסטון, פרוביניציית מסצ'וסטס , האימפריה הקולוניאלית האנגלית
פטירה	17 באפריל 1790 (בגיל 84) פילדלפיה, פנסילבניה, ארצות הברית
מדינה	ארצות הברית
מקום קבורה	Christ Church Burial Ground
השכלה	בית הספר הלטיני של בוסטון (1716)
עיסוק	מדינאי, דיפלומט, ממציא
בן או בת זוג	דבורה ריד פרנקלין
נשיא פנסילבניה ה־6 18 באוקטובר 1785 – 5 בנובמבר 1788 (3 שנים) → ג'ון דיקינסון תומאס מיפלין ←
שגריר ארצות הברית בצרפת 14 בספטמבר 1778 – 17 במאי 1785 (6 שנים)
שגריר ארצות הברית בשוודיה 28 בספטמבר 1782 – 3 באפריל 1783 (188 ימים)
המנהל הכללי של דואר ארצות הברית ה־1 26 ביולי 1775 – 7 בנובמבר 1776 (שנה) ריצ'רד בצ'י ←
פרסים והוקרה
מדליית קופלי (1753) עמית האקדמיה האמריקאית לאמנויות ולמדעים
חתימה

בנג'מין פרנקלין (באנגלית: Benjamin Franklin;‏ 17 בינואר 1706 – 17 באפריל 1790) היה מדינאי, מדען, סופר, ממציא, פובליציסט ומו"ל בעל השפעה גדולה ביותר על הפוליטיקה וההיסטוריה של ארצות הברית, ועל המדע של המאה ה-18, מן החותמים על הכרזת העצמאות. חבר בהיכל התהילה העולמי של השחמט .

ביוגרפיה

פרנקלין נולד בבוסטון שבפרובינציה של מפרץ מסצ'וסטס (במדינת מסצ'וסטס שבארצות הברית של ימינו), שהייתה אז חלק מהאימפריה הקולוניאלית האנגלית, כילד העשירי למשפחה בת 17 ילדים. אביו היגר מאנגליה. עונייה של משפחתו הרחבה מנע את האפשרות לקבלת חינוך מסודר, ובגיל 10 פרש פרנקלין מלימודים מסודרים בבית ספר, והחל לעבוד בבית המלאכה של אביו בייצור נרות וסבון. לאחר שנתיים מאס הילד בנג'מין בבית המלאכה ועבר לעבוד בבית הדפוס של אחיו, ג'יימס. השהות בבית הדפוס שהיה חנות למכירת ספרים הרחיבה מאוד את השכלת הנער הצעיר שקרא כאחוז בולמוס.

דמותו של פרנקלין על שטר 100$

איור משנת 1881 של בית הולדתו של פרנקלין, רח' מילק, בוסטון

בגיל 16 החל פרנקלין הצעיר לפרסם טור קבוע של מכתבים בשם בדוי בעיתון שהוציא אחיו, ובו התחזה לאלמנה מבוגרת ואדוקה בשם Silence Dogood המתגוררת בבוסטון.

בגיל 17 (1723) בעקבות סכסוך עם אחיו, ברח פרנקלין לפילדלפיה, שהייתה עיר מרכזית באמריקה של אז. את הגעתו הוא תיאר כך: "הייתי בבגדי עבודה מלוכלכים, והכיסים מלאים בחולצות ובגרביים. לא הכרתי איש, ולא ידעתי היכן לחפש אכסניה. הייתי עייף מההליכה, מהחתירה, ומחוסר השינה. הייתי רעב מאוד, וכל רכושי היה דולר הולנדי אחד ושילינג מנחושת ותו לא".

בפילדלפיה מצא פרנקלין עבודה בבית דפוס, וכפי שיקרה פעמים רבות בהמשך חייו, באמצעות קסמו האישי השופע ואישיותו הכובשת, הצליח להתחבר עד מהרה עם האליטה האינטלקטואלית והפוליטית בעיר תוך שהוא מפרסם מאמרים שונים בעיתונים. אף עם מושל העיר התיידד. מושל זה עודד אותו להשתלם במקצוע הדפוס בלונדון תוך שהוא מבטיח לעזור בכסף ובמכתבי המלצה, הבטחה שהתבררה לפרנקלין הצעיר כהלצה או כתרמית רק ביום הנסיעה, אך הוא השלים את נסיעתו והגיע ללונדון בשנת 1724, שוב בחוסר כול.

בשנים 1724–1726 שהה בלונדון. הוא עבד בשני בתי דפוס, רכש ידע מקצועי רב בהדפסה ושוב קנה לו חברים רבים בחוגים אינטלקטואליים. פרנקלין היה בתקופה זו של חייו פטריוט אנגלי, והאמין בחשיבות הקשר של המושבות האמריקאיות עם הכתר האנגלי. הוא היה גם אדם דתי אך לא חשש לכתוב כי אינו מאמין במיוחד בכוחה של התפילה.

ב-1726 חזר לפילדלפיה ופתח בית דפוס עצמאי וחנות ספרים הסמוכה לבית הדפוס שבה פרסם בין השאר קובצי שירה שלו (עוד בנערותו החל לכתוב שירים). הוא הדפיס עיתון יומי, "פנסילבניה גאזט", שאותו קנה ובו פרסם הגיגים, אמרות כנף וקטעי סאטירה. כמו כן, הוא זכה במכרז ממשלתי כמדפיס רשמי של שטרות כסף, מכרז שהכניס לו כסף רב. פרנקלין התגלה כיזם מצליח. הוא אסף וקנה סמרטוטים ושאריות נייר מבתי דפוס ומכר אותם למיחזור. הוא רכש בית עסק לפחם, ובו בין השאר ייצר דיו לבית הדפוס שלו, ושל אחרים.

בשנת 1727 ייסד בן פרנקלין הצעיר (רק בן 21) בפילדלפיה את ה"ג'ונטו" או, בשמו האחר, "מועדון סינרי העור" – אגודת דיונים של אומנים וסוחרים שהוקדשה להפצת ההשכלה והנאורות, שבתורה הצמיחה מתוכה מועדונים-בנים רבים, ובכללם את "החברה הפילוסופית האמריקאית" (1743). אמנם פרנקלין היה הצעיר שבחבורה, הוא הצליח למשוך למועדון לא מעט אנשים מצליחים ונבונים, שנהנו משיחה מלומדת באווירה בלתי-פורמלית.

ציור של צ'ארלס מיל מ-1914 המתאר את פרנקלין עובד בבית הדפוס

אך עיקר פרסומו בא מסדרת אלמנכים שפרסם בשנים 1732–1757 בשם "Poor Richard's Almanack". האלמנך הפך במהרה לרב-המכר השני (אחרי התנ"ך) במושבות אמריקה. היה זה למעשה לוח שנה מורחב, הכולל את מופעי הירח, תנועות כוכבי הלכת, מועדי זריחת השמש והירח ושקיעתם, הגאות והשפל, וכן דברי מוסר, עצות, חרוזים, בדיחות ופתגמים ששתל בכל מקום אפשרי. בשנת 1758 אסף לקט מובחר ופרסמו כספר בשם "הדרך אל העושר" (The Way to Wealth) – שהפך ללהיט לא רק באמריקה אלא גם באירופה ותורגם לשפות רבות. יש הטוענים כי תפיסת העולם והמוסר האמריקאי עוצבו על פי רב-מכר זה.

ב-1736 מונה פרנקלין למזכיר האספה הכללית של פנסילבניה. הוא ייסד אגודת מתנדבים של מכבי אש והמשיך להמציא המצאות מועילות שונות. הוא יזם שיפורים בריצוף והארת רחובות, הוא שיפר את תכנונן של הארובות, והמציא קמין משופר ("אח פרנקלין"), שהביא לחיסכון בעצים להסקה.

ב-1743 ייסד פרנקלין את "החברה הפילוסופית האמריקאית" שישבה בפילדלפיה וקיימת גם בימינו. המונח "פילוסופיה" כלל אז בעיקר את מדעי הטבע.

בתחום המדע

פסל הנמצא במוסד פרנקלין, פילדלפיה

ב-1748 פרש פרנקלין מניהול ישיר של עסקיו, מכר את בית הדפוס, והתמסר לפעילות מדעית וציבורית. הוא הזמין ציוד מתקדם מאנגליה והחל לעסוק ברצינות בחקר החשמל. את מחקריו פרסם בספר בשם "ניסויים ותצפיות בחשמל" (Experiments and Observation on Electricity). הספר יצא לאור בלונדון ב-1751, תורגם לשפות רבות וזכה לשבחים רבים. פרנקלין זכה לתואר דוקטור מאוניברסיטת אוקספורד, לתוארי כבוד מאוניברסיטאות נחשבות אחרות, וחברות בחברה המלכותית האנגלית ובאקדמיה הצרפתית למדעים.

פרנקלין תרם רבות להבנת תחום החשמל, והמציא את המונחים "חיובי", "שלילי" ו"סוללה". הוא הצליח להסביר בצורה פשוטה את תופעת החשמל, שהיה עד אז תופעה עלומה גם בין אנשי מדע. המצאתו החשובה והשימושית, כליא הברק, מה שמוכר כמכשיר הארקה, הצילה נפשות רבות מהתחשמלות.

תרומתו העיקרית למדע (בנוסף להמצאות שימושיות בחיי יום-יום, כגון מתקן חימום שמוכר כתנור חשמלי) הייתה בתחום החשמל, והוא התפרסם בעיקר בניסוי שבו הוכיח כי הברק הוא התפרקות חשמלית. הוא עשה זאת באמצעות עפיפון שהפריח בעת סערת ברקים. לחוט העפיפון קשר מפתח וכאשר נגע בו בעיצומה של הסערה ספג מכת חשמל שכמעט הרגה אותו, אבל איששה את ההיפותזה לגבי חשמליות הברק. כממציא המציא שורה של המצאות ביניהן המשקפיים הדו-מוקדיים. בנוסף, חקר בצורה יסודית את תרבותם של האינדיאנים והושפע ממנה עמוקות.

הרמוניקת זכוכית מודרנית המבוססת על המצאת פרנקלין

פרנקלין המציא גם כלי נגינה שלו קרא "ארמוניקה" (armonica). מקור המילה הוא "הרמוניה", ואין לו קשר למפוחית (harmonica). הכלי שייך למשפחת כלי הנגינה האידיופוניים, והוא מבוסס על הרעיון של הצליל הנוצר מהעברת אצבע על שפת גביעים מזכוכית בגדלים שונים. באמצעות ההמצאה של פרנקלין, ניתן להפיק עד עשרה צלילים שונים בבת אחת.

כאיש ציבור

הקריקטורה הראשונה של בנג'מין פרנקלין: "הצטרף או מות"

פרוטומה מעשה ידי הפסל הצרפתי ז'אן אנטואן אודון

כבר ב-1727 הקים פרנקלין מועדון לאנשים מבוססים שעסקו בדיונים בנושאי ציבור וחברה. מועדון זה נחשב לאבי מועדוני הרוטרי. הוא יזם הקמת מוסדות ציבוריים שהיוו בסיס למה שהוכר אחר כך כספרייה הציבורית, המשטרה ומכבי האש. ב-1743 ייסד פרנקלין את החברה הפילוסופית האמריקאית. הקים את האקדמיה של פילדלפיה, שממנה התפתחה אוניברסיטת פנסילבניה. בשנים 1737–1753 כיהן כמנהל הדואר בפנסילבניה, ובפרישתו מהתפקיד מונה למנהל שירותי הדואר לכל המושבות האנגליות בצפון מזרח ארצות הברית.

פעילותו הפוליטית של פרנקלין החלה ב-1736, כאשר מונה לפקיד אספת הנבחרים של פנסילבניה. ב-1751 הוא נבחר לאספה כנציג. פרנקלין החל לצבור השפעה בקרב המושבות האנגליות כאשר פעל לאחד אותן על בסיס פדרלי (תוכנית שהתקבלה על ידי קונגרס שהתכנס באולבני ב-1754, אך נדחתה על ידי המושבות עצמן), דבר שהיה מסוכן, משום שאנגליה ראתה זאת כשלב בדרך להתנתקות ממנה ולהשגת עצמאות מדינית, והייתה עלולה להגביל בתגובה את האוטונומיה של המושבות.

בשנות החמישים והשישים של המאה ה-18, ניסה פרנקלין למנוע את הקרע בין המושבות לבין אנגליה, אך בסופו של דבר הכיר בכך שהקרע הוא בלתי נמנע. הוא שב לפילדלפיה ב-1775, ונתמנה כציר לקונגרס הקונטיננטלי השני, שבו נבחר לכהן כיו"ר הוועדה להשגת תמיכת חוץ למאבק האמריקני. הוא תרם רבות לניסוח הצהרת העצמאות, ואף היה בין החותמים עליה. בספטמבר 1776, עם ההכרזה על העצמאות, נשלח כשגריר ארצות הברית לצרפת, על מנת להשיג חוזה לשיתוף פעולה בתחומים השונים. פעילותו בצרפת הועילה רבות לארצות הברית בתחילת דרכה. לאחר תשע שנים סיים את תפקידו, ובגיל 79 סייע בניסוח החוקה האמריקנית. פרנקלין אף השתתף בצוות שניהל שיחות להשגת הסכם השלום עם אנגליה, לאחר הניצחון של ארצות הברית במלחמת העצמאות.

בשנים 1785–1788 הוא כיהן כמושל פנסילבניה.

בתחילת חייו היו לפרנקלין מספר עבדים שחורים והוא תמך בעבדות, אך בהמשך עמדתו השתנתה והוא היה אחד החלוצים בתנועה לביטול לעבדות, במיוחד מבין הפוליטיקאים הבכירים בארצות הברית. בשנת 1758 הוא החל להתנגד בצורה מתונה לעבדות בארצות הברית וקרא לתת השכלה לשחורים. כאשר חזר מאנגליה לארצות הברית ב-1762 הוא החל להתנגד לעבדות בצורה חריפה יותר. ב-1770 הוא שחרר את כל העבדים שלו ותקף את השימוש בעבדים ואת הסחר הבינלאומי בעבדים. עם זאת הוא סירב לדון בפומבי בנושא העבדות בועידת החוקה של ארצות הברית שהתכנסה ב-1787. בשלב כלשהו לאחר שנת 1785 פרנקלין התמנה לנשיא של "האגודה של פנסילבניה לביטול העבדות" שהייתה האגודה הראשונה שפעלה לביטול העבדות בארצות הברית וקמה כעשור קודם לכן. לאחר מכן כאשר הקונגרס נאלץ לעסוק בסוגיות של עבדות, בשנים 1789–1790 הוא כתב מספר מאמרים שתמכו בביטול העבדות ובשילוב השחורים בחברה בארצות הברית. בשנת 1790 קווייקרים מניו יורק ופנסילבניה הגישו עצומה לקונגרס שקראה לביטול העבדות, בתמיכת האגודה לביטול העבדות של פנסילבניה ופרנקלין.

אמונה דתית

פרנקלין הגדיר עצמו משחר ימיו כדאיסט המאמין באל בורא שאינו מתערב בעולם, ומניח לברואיו לגלות את האמת דרך מחקר מדעי ושכלתני. פרנקלין האמין בקיומה של נשמה, ואף אמר שאינו שולל את תחיית המתים או גלגול נשמות. במכתב שכתב כחודש לפני מותו הוא נזהר מלחוות דעה על אלוהותו של ישו, והזכיר שבקרוב הוא יוכל לבדוק עמו נקודה זו באופן בלתי אמצעי.

השפעתו

דיוקנו של פרנקלין, מעשה ידי צייר הדיוקנאות דייוויד מרטין. הדיוקן צויר בשנת 1767 ומוצג בימינו בבית הלבן

פרנקלין היה במותו האמריקני הידוע השני בעולם, אחרי ג'ורג' וושינגטון. למרות היותו פוריטני, הוא פיתח רעיונות מהפכניים ואף נלחם למענם. מורשתו הכתובה היא עצומה, ומספר המסות שהותיר אחריו, בנושאים אקטואליים ופילוסופיים כאחד, היה רב מאוד: כתביו יצאו לאור ב-40 כרכים.

דיוקנו של פרנקלין מופיע על שטרות של 100 דולר.

בשנת תר"ה (1845 בקירוב) הדפיס רבי ישראל מסלנט ספר לתיקון המדות שחובר על ידי מנדל לפין [מסָטָנוב] ונקרא בשם "חשבון הנפש", שהסתמך על המתודה המוסרית של בנג'מין פרנקלין, כמו שלש-עשרה המידות שבנפש ועוד. ספר זה שימש גם כספר לימוד והדרכה בישיבות המוסריות בליטא, ונדפס שם בפעם האחרונה על ידי הסתדרות תלמידי סלבודקה בשנת תרצ"ז.

ראו גם

• הפליצו בגאווה

לקריאה נוספת

• אוטוביוגרפיה: בנימין פרנקלין, הוצאת שוקן, 1954
• בנג'מין פרנקלין: האוטוביוגרפיה, תרגמה מאנגלית והוסיפה הערות: רעיה ג'קסון, הקדמה: ערן שלו, הוצאת נהר ספרים, 2012
• Ronald Clark, Benjamin Franklin: a Biography, Weidenfeld and Nicolson, 1983 (הספר בקטלוג ULI)
• Paul M. Zall, Franklin on Franklin, University Press of Kentucky, 2000 (הספר בקטלוג ULI)
• Alan Craig Houston, Benjamin Franklin and the Politics of Improvement, Yale University Press, 2008 (הספר בקטלוג ULI)
• Jonathan R. Dull, Benjamin Franklin and the American Revolution, University of Nebraska Press, 2010 (הספר בקטלוג ULI)
• George Goodwin, Benjamin Franklin in London: the British Life of America's Founding Father, Yale University Press, 2016 (הספר בקטלוג ULI)
• Thomas S. Kidd, Benjamin Franklin: the Religious Life of a Founding Father, Yale University Press, 2017 (הספר בקטלוג ULI)
• מבוך העצמות, ספר הרפתקאות של ריק ריירדן לבני נוער, עוקב אחרי חייו של בנג'מין פרנקלין.

קישורים חיצוניים

• בנג'מין פרנקלין, ברשת החברתית Goodreads
• בנג'מין פרנקלין, באתר MacTutor (באנגלית)
• פליקס דותן, פרנקלין - האיש שאילף את הברק, באתר המרכז לטכנולוגיה חינוכית
• יעל שטרנהל, "האוטוביוגרפיה": ארץ נפלאה ללבנים, באתר הארץ, 12 ביוני 2012
• כתבי בנג'מין פרנקלין בפרויקט גוטנברג (באנגלית)
• בנימין פרנקלין (1706-1790), דף שער בספרייה הלאומית
• יעקב שביט, החיבור הדרך אל העושר פרי־עטו של בנג'מין פרנקלין, באתר הארץ, 11 ביולי 2023
• בנג'מין פרנקלין, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
• בנג'מין פרנקלין, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)