בזיליקת סן ויטאלה
 | |||||
 אתר מורשת עולמית | |||||
|---|---|---|---|---|---|
| |||||
| מידע כללי | |||||
| סוג |
בזיליקה זוטרה, קניין תרבותי, יעדי תיירות, כנסייה  | ||||
| על שם |
ויטאליס ממילאנו | ||||
| כתובת |
via San Vitale, 17 ‒ 48121 Ravenna (RA) | ||||
| מיקום |
רוונה | ||||
| מדינה |
איטליה | ||||
| מבקרים בשנה | 124,000 (נכון ל־2020) | ||||
| הקמה ובנייה | |||||
| תקופת הבנייה | ? – המאה ה־6 | ||||
| תאריך פתיחה רשמי |
המאה ה־6 | ||||
| סגנון אדריכלי |
אדריכלות ביזנטית | ||||
| קואורדינטות | 44°25′14″N 12°11′47″E / 44.420555555556°N 12.196388888889°E | ||||
| אתר רשמי | |||||
 | |||||
  | |||||
הבזיליקה של סן ויטאלה (איטלקית Basilica di San Vitale) היא כנסייה ביזנטית מן המאה ה-6 שהוקמה בעיר רוונה. חשיבותה הרבה נובעת משני אספקטים שונים. ראשית, מבנה הכנסייה המתומן, אשר נותר ללא שינוי רב מאז בנייתה, מהווה עדות לסגנון בנייה ביזנטי ולמבנים דומים אשר לא השתמרו עד ימינו. שנית, עיטורי הכנסייה ובייחוד הפסיפסים מהווים עדות מרשימה באיכותה לסגנון העיטור האימפריאלי באימפריה הביזנטית. בזכות חשיבות זו הוכרה הכנסייה כאתר מורשת עולמית של ארגון אונסק"ו.
על פי המסורת הנוצרית, הכנסייה הוקמה במקום המרטיריום של ויטלה הקדוש. אולם, הדעות חלוקות באשר לזהותו של ויטלה. יש הטוענים כי זהו ויטלה הקדוש ממילאנו או ויטלה הקדוש אשר גופתו התגלתה ביחד עם גופת אגריקולה הקדושה בעיר בולוניה בשנת 393.
בניית הכנסייה החלה בשנת 527 והושלמה בשנת 548 בידי מקסימיניאוס, בישוף העיר רוונה. בכנסייה אף הוצב כיסא עשוי עץ ושנהב המכונה "כיסא מקסימיאנוס", אשר שימש ככס הבישופות של מקסימיאנוס. המימון העיקרי לבניית הכנסייה ניתן, כנראה, על ידי יוסטיניאנוס הראשון, קיסר האימפריה הביזנטית. אגנלוס (Agnellus), דיקן בן המאה ה-8, מציג את תרומתו של תורם נוסף, בנקאי יווני בשם יוליאנוס לבניית הכנסייה[1]:
"כנסיית המרטיר המבורך ויטלה, אשר נוסדה בימי חג האוכריסטה בידי יוליאנוס (Julianus Argentarius), ביחד עם הבישוף עצמו... כמו שציינו למעלה, כנסיית המרטיר ויטלה נבנתה בימיו של יוליאנוס. אף כנסייה באיטליה אינה דומה לה במבנה ובעיצוב האדריכלי. ברישומים המתארים את זיכרונו המקודש של המיסד יוליאנוס, נרשמו 26.000 מטבעות זהב אשר הוצעו לחיזוק כנסיית המרטיר ויטלה. כאשר אדם מקודש זה [יוליאנוס] נפטר, הוא נקבר בכנסייה של המרטיר המבורך ויטלה, מתחת לציון נזריוס (Nazarius) הקדוש[2], לפני המזבח..."
מבנה הכנסייה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הכנסייה נבנתה כמבנה אוקטגונאלי, כלומר בעל 8 צלעות. זהו מבנה הרכזי (או מבנה מרכזני). במבנה הרכזי המרכז הגאומטרי הוא גם המרכז הפולחני, במקרה הנדון במרכז היה הקבר ותוך הליכה התייחדו עם הקבר. במבנה יש משחקי אור וצל, המרכז מודגש על ידי אור בזמן שציר הקפה (ציר ההליכה) נמצא בצל. מבנה הרכזי כדוגמת זה, היה אופייני לכנסיות מרטירים ומבני זיכרון והנצחה ביזנטיים אשר נבנו בצורות שונות כגון רוטונדה, צלב וכדומה. ייחודה של הכנסייה היא בעובדת היותה הכנסייה הביזנטית היחידה בשטחה המערבי של האימפריה הביזנטית, בעלת מבנה כזה.
סביב מרכז המבנה נבנתה מערכת של קשתות ועמודים המקיפים את המרכז ויוצרים בשתי הקומות של המבנה - בקומת הקרקע ובגלריות לצפייה - מבנה של אמבולטוריום. על מבנה זה נשען מבנה אוקטגונלי נוסף המשמש כ"תוף" ובו חלונות תאורה. מעליו מותקנת כיפה כדורית הנשענת על מערכת של קשתות. וכן בפטיסטריום. מוקם בכנסייה אפסיס אשר משני צדדיו מוקמו חדרים בעלי מבנה עגול, אשר שימשו את הפרסבתיר בכנסייה. הכניסה למבנה הייתה דרך נרתקס, אשר הוקם בצמוד למבנה, ואשר נבנה כמרפסת חיצונית מקורה בעלת עמודים.
שיטות הבנייה של הכנסייה שילבו צורות וטכניקות בנייה מערביות, אשר מקורן באדריכלות רומית, עם טכניקות וצורות בנייה אשר התפתחו במזרח האימפריה הביזנטית, סביב קונסטנטינופול. שילוב זה אופייני לאדריכלות הביזנטית של תקופת יוסטיניאנוס.
לבני הבנייה של הכנסייה, לדוגמה, אשר עוצבו בצורה דקה וארוכה, היוו חידוש בסגנון הבנייה ברוונה ובאיטליה בכלל. מקורה של השיטה הוא בבנייה האימפריאלית בקונסטנטינופול, אולם ייצור הלבנים נעשה ברוונה עצמה[3]. לעומת זאת, הקימרונות שמעל מרכז הכנסייה נבנו בשיטה המזוהה עם סגננון בנייה רומי - צינורות חלולים המשולבים זה בזה. עיטור המבנה כלל שימוש בעמודי שיש בעלי כותרות דקורטיביות כפולות, עליהם נשענות קשתות ומשקופי חלונות. שטחים גדולים בקירות הכנסייה מצופים בשורה של פסיפסים ואילו חלקים אחרים כוסו באבן שיש.
הפסיפסים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ארגון החלל של הפסיפסים בכנסייה הנוצרית נשען על מערכת היררכית של קדושה. ככל שהתיאור מופיע במקום מרכזי יותר, כך יופיעו בו נושאים אשר נתפשו כ"קדושים" יותר. את התיאורים של התגלות ישו, ניתן לפי כך למצוא במקום אשר נתפש בכנסייה כקדוש ביותר - הכיפה או האפסיס של הכנסייה.
בבזיליקה של סן ויטלה כוסה האפסיס בפסיפס גדול המציג את ישו היושב על כדור העולם. הוא מופיע בדמות צעיר, חסר זקן, האוחז בידו האחת קלף מגולגל המסמל את החוק האלוהי ובידו השנייה זר ניצחון. משני עבריו נמצאים שני מלאכים מכונפים, הלובשים טוניקה לבנה ובכל אחד מקצות הקומפוזיציה עומד קדוש. בצד שמאל מופיע ויטלה הקדוש ואילו משמאל מוצגת דמותו של אקלזיו (Ecclesio), הבישוף אשר בתקופתו החלה בניית הכנסייה. הוא מתואר כמחזיק במודל של הכנסייה[4]. המחזה האלוהי מתרחש במקום שהוא "מעל הטבע". דבר זה מודגם בישיבתו של ישו על כדור הארץ וביחס הלא פרופורציונלי בין הדמויות לבין תיאור הנוף.
על תקרת הבלדקינו, כלומר באזור הסמוך לאפסיס, אנו מוצאים פסיפס המתאר את "שה האלוהים". נושא זה, המדגיש את הקרבן של ישו בעבור האנושות, והמשתקף גם בטקסטים נוצריים מוקדמים, מהווה פרשנות המקשרת בין עקדת יצחק לבין צליבתו של ישו[5]. ישו ממסומל כשה המוקף הילה, נתון בתוך גרלנדה (זר ניצחון) העשויה עלים ופירות. ברקע התיאור מופיעים שמיים כחולים זרויי כוכבים. משמעותו של תיאור זה יכולה לסמל לבד מהדגשת הקורבן של ישו, גם את ניצחונו של ישו כאל על המוות. סביב הגרלנדה מופיעים ארבע דמויות מכונפות האוחזות בגרלנדה. אלו הם ארבעת האוונגליסטים, אשר חיברו את ספרי הבשורות השונות. הם לבושים בטוניקה בסגנון עתיק וברקע התיאור מופיע דגם עיטורי מורכב.
משני עבריו של האפסיס, מופיעים שני פסיפסים המדגימים את הקשר בין הכנסייה אל השלטון האימפריאלי. בפסיפס אחד מופיע יוסטיניאנוס הראשון במרכזה של פמליה הכוללת חיילים (משמאל) ואנשי כמורה (מימין). ביניהם מופיע גם הבישוף מאקסימיניאוס, אוחז כרך מהודר של כתבי הקודש. גם יוסטיניאנוס אוחז בפריט מקודש - קערה מקושטת. מעברו השני של הבלדקינו מופיע התיאור המקביל המציג את תאודורה, אשתו של הקיסר המופיע במרכזה של פמלייה נשית של משרתות וגבירות. אחת מן הנשים, הנמצאת בקצה השמאלי של התיאור, מוצגת כשהיא מסיטה וילון לבן, כאילו הפמלייה עומדת לצאת מן הכנסייה. גם תיאודורה מוצגת כשהיא אוחזת בקערה דקורטיבית ומקושטת באבני חן.
באגף המקהלה שבכנסייה (Choir), לפני אזור הבלדקינו, מופיעים פסיפסים בלונטות המציגים נושאים מקראיים מתוך פרשנות פרה-פיגורטיבית. בלונטה אחת מוצגים מלכיצדק והבל המקריבים קורבן. סצנה נוספת המציגה אירועים מחיי אברהם - ביקור המלאכים לצד עקדת יצחק. בין הדימויים הרבים הנוספים שבכנסייה ניתן לציין את סיפור משה והסנה הבוער; ירמיהו וישעיהו, סיפור קין והבל, מלאכים אוחזי מדליונים ובהם סמל הצלב, ארבעת האוונגליסטים המופיעים כדמויות מכונפות (מלאך, שור, נשר ואריה) ועוד. נוסף לפסיפסים הפיגורטיביים קיימים בכנסייה חלקי פסיפס רבים בעלי דגמים גאומטריים או הלקוחים מעולם הטבע (ציפורים, דגמי עלים ושריגים וכו').
גלריית תמונות
[עריכת קוד מקור | עריכה]-
-
שלושת המלאכים בביקורם אצל אברהם (פרט מלונטה) -
-
כבשים אוחזות בצלב ויונים על גבי כותרת עמוד -
"שה האלוהים" על כיפת הבלדקינו
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של בזיליקת סן ויטאלה (באיטלקית)- איור ארכיטקטוני תלת-ממדי של הבזיליקה של סן ויטלה
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Agnellus, XXIV, De Ecclesio cc. 57, 59, התרגום לעברית מתבסס על התרגום לאנגלית מתוך סיריל מנגו: Mango, Cyril, The Art of the Byzantine Empire 312-1453, University of Toronto Prees, 1986' pp. 104-5.
- ^ לפי סיריל מנגו, הכוונה היא לציון המאזכר את ויטלה הקדוש בכנסייה
- ^ Krautheimer, Richard, Early Christian and Byzantine Architecture, Peguin Books Ltd, Middlesex, England, p. 246.
- ^ תיאור דומה של דגם כנסייה מופיע בפסיפס בכנסיית איה סופיה באינסטנבול.
- ^ ראו: Jensen, Robin Margaret, Understanding Early Christian Art, Routledge, London, 2002, pp.145-146.
| אתרי המורשת העולמית ברוונה |
|---|
