מטבע זהב

מטבע זהב הוא מטבע שכולו או מרביתו עשוי זהב. מטבעות נטבעו מזהב החל מהמצאת המטבע בשל ערכו העצמי. מרבית מטבעות הזהב בתקופה המודרנית נמכרים לאספנים, או משמשים כבוליונים – מטבעות שערכן הנומינלי משני ומשמשות בעיקר כאפיק השקעה בזהב.

זהב שימש כאמצעי תשלום מסיבות רבות. הזהב הוא בר-חליפין, שהפער בין מחיר הקנייה למחיר המכירה שלו נמוך. בנוסף קל לשנע זהב, שכן היחס בין ערכו למשקלו הוא גבוה, בהשוואה לסחורות אחרות דוגמת כסף. ניתן לחלק את הזהב ליחידות קטנות בלי לפגום בערכו. כמו כן ניתן להתיך את הזהב למטילים, ולטבוע אותו מחדש. צפיפות החומר של זהב גבוהה ממרבית המתכות האחרות, מה שמקשה על הניסיון לזייפו. כמתכת אצילה הזהב אינו מתרכב עם יסודות אחרים, ומשום שהזהב נדיר מובטחת יציבות ערכו.

היסטוריה

העת העתיקה

אוראוס של ספטימיוס סוורוס

סובריין, 1558

המסחר בזהב התקיים במזרח הקרוב הקדום מאז תקופת הברונזה, אבל המצאת מטבע הזהב התרחשה זמן רב אחר כך, במהלך המאה ה-6 לפנה"ס באנטוליה. נהוג לייחס את ההמצאה לקרויסוס מלך לידיה (אם כי הכרוניקה מפארוס מזכירה את פידון מארגוס העתיקה כמתחרה על תואר הממציא). בשנת 546 לפנה"ס נפל קרויסוס בשבי הפרסים, שאמצו זהב כמתכת העיקרית למטבעותיהם.

יִינְג יְוֵּ'אן הוא מטבע זהב קדום שנטבע בסין העתיקה.

יחידות בעלות ערך חילופין כספי גדול יותר כדוגמת הכיכר היו המקבילות הקדומות למטיל הזהב המודרני במשקל 400 אונקיות (כ-12.5 ק"ג).

ימי הביניים ותחילת התקופה המודרנית

ראו הערכים סובריין, דוקט, גילדן הולנדי, ברוד ופלורין.

התקופה המודרנית

מארק הזהב הגרמני נכנס למחזור ב-1873 בקיסרות הגרמנית כשהוא מחליף את מטבעות הזהב המקומיות (Reichsmünzordnung) של האימפריה הרומית הקדושה.

בתקופה זו כבר שימשו מטבעות מזהב כאמצעי התשלום העיקרי, ורק בתחילת המאה ה-20 החל השימוש בהם להיפסק. עד 1933 הפסיקו מרבית מדינות העולם לייצר מטבעות זהב כאמצעי תשלום, כאשר מדינות חדלו לדבוק בתקן הזהב בשל אגירת זהב במהלך המשבר הכלכלי העולמי של השפל הגדול. הוראה נשיאותית מספר 6102 שפורסמה ב-1933 אסרה על אגירת זהב, ובעקבותיה חל פיחות בדולר יחסית לזהב, אם כי ארצות הברית לא ניתקה לגמרי את הקשר בין הדולר לערך הזהב עד 1971.

במדינות רבות חזרו להשתמש במטבעות שגונם זהוב, אך "מטבע זהב" (במינוח המקובל בנומיסמטיקה) מתייחס תמיד למטבע העשוי (רובו ככולו) מזהב, ואינו כולל מטבעות עשויים מפליז או סגסוגות בגוון זהוב אחרות. מעבר לכך, מדינות רבות ממשיכות לייצר מטבעות זהב כהילך חוקי, אבל אלו מיועדים בעיקר לאספנים ולמטרות השקעה ואינן מיועדים לשימוש במחזור.

תקופה מסוימת הוטבעו מטבעות זהב של דולר ליברטי על ידי גוף פרטי. הנושא הוכרע כלא חוקי בבית המשפט.

מטבעות לאספנים

עיט כפול אמריקני

ערך מורחב – איסוף מטבעות

גורמים רבים קובעים את ערכו של מטבע זהב, כגון: נדירות, גיל, מצב ומספר המטבעות שנטבעו במקור. מטבעות זהב מבוקשים במיוחד על ידי אספנים כוללים את האוראוס (Aureus – מטבע זהב רומאי), הסולידוס (שהחליף את האוראוס) וה"ספר ריאל" (Spur Ryal – "ריאל הדורבן", מטבע אנגלי מתחילת המאה ה-17).

ביולי 2002 נמכר בסותבי'ס, בית מכירות פומביות, מטבע זהב אמריקני מסוג "עיט כפול" (Double Eagle) שנטבע ב-1933 בשווי נקוב של 20 דולר תמורת 7,590,020 דולר. זהו המחיר הגבוה ביותר (נכון ל-2011) ששולם מעולם עבור מטבע זהב. בתחילת 1933 טבעה מטבעת ארצות הברית השייכת למחלקת האוצר של ארצות הברית יותר מ-445,000 מטבעות עיט כפול, אבל רובם הוחזרו אליה והותכו בעקבות ההוראה הנשיאותית מספר 6102. מטבעות מעטים בלבד מסוג עיט כפול שרדו מאז.

ב-2007 ייצרה המטבעה המלכותית הקנדית מטבע זהב במשקל של 113.73 ק"ג שערכו הנקוב מיליון דולר, אם כי במועד זה הייתה תכולת הזהב שבו שווה יותר מ-2 מיליון דולר. מידות המטבע היו: קוטר: 50 ס"מ ועובי: 3 ס"מ. מטרת יצור המטבע הייתה יצור חד-פעמי על מנת לקדם קו חדש של המטבע עלה אדר קנדי מזהב (Canadian Gold Maple Leaf), אבל לאחר שקיבלה פניות מקונים פוטנציאליים הודיעה המטבעה כי תייצר את המטבעות לפי הזמנה, ותמכור אותם במחיר שבין 2.5 מיליון ל-3 מיליון דולר. נכון ל-3 במאי 2007 התקבלו במטבעה חמש הזמנות עבור המטבע. קודם לכן טבעה אוסטריה מטבע זהב בקוטר של 37 ס"מ ובמשקל של 31 ק"ג המוקדש לתזמורת הפילהרמונית של וינה, בערך נקוב של 100,000 אירו.

ב-4 באוקטובר 2007 טען דייוויד אלבנז (David Albanese), נשיא חברת אלבנז למטבעות נדירים, כי מטבע זהב מסוג עיט, שהוטבע ב-1804 וערכו הנקוב היה 10 דולר, נמכר לאספן פרטי אלמוני תמורת 5 מיליון דולר.

מטבעות בוליון

הפילהרמונית האוסטרית

בוליון הוא תצורה של מתכת יקרה אשר משמשת לצורכי מסחר או השקעה והנסחרת בשוקי הסחורות. הבוליון יכול להופיע בצורה של מטילים או מטבעות. ערכו הכספי של בוליון נקבע על פי משקלו ועל פי מידת הטוהר של המתכת שממנה הוא עשוי, ולא על פי ערכו הנקוב. בעוד שערכם של מטבעות זהב עתיקים נקבע על ידי ערכם הנומיסמטי, ערכם של מטבעות בוליון זהב נקבע על פי תכולת הזהב שבהם, ולכן רואים חלק מהמשקיעים במטבעות בוליון זהב סוג של גידור כנגד אינפלציה או כאוצֶר ערך. מדינות רבות טובעות מטבעות בוליון. בהגדרה, מטבעות להשקעה הם בדרך כלל מטבעות שנטבעו אחרי 1800, שדרגת הטוהר של הזהב בתכולתם עולה על 900 מתוך אלף והיו, או שהם עדיין, הילך חוקי במדינה בה נטבעו. אף שבמקור הונפקו המטבעות כהילך חוקי, ולכן לכאורה ערכם נקוב על גבי המטבע, בפועל ערכם כבוליון גבוה בהרבה.

הנציבות האירופית מפרסמת מדי שנה רשימה של מטבעות זהב שחובה להתייחס אליהם כאל מטבעות זהב להשקעה בכל חברות האיחוד האירופי. לרשימה זו יש מעמד חוקי והיא מהווה תקנה המשלימה את החוק. בבריטניה הוסיפה רשות המיסים הבריטית (Her Majesty's Revenue and Customs, בראשי תיבות HMRC) רשימה של מטבעות זהב נוספים לצד הרשימה של הנציבות האירופית. אלו מטבעות שרשות המיסים הבריטית מכירה כפטורים ממע"מ בתהליך רכישתם. לרשימה זו אין תוקף חוקי.

דרום אפריקה הנפיקה ב-1967 את הקרוגראנד במטרה לספק דרישות שוק זה, זו הסיבה לקביעת תכולת הזהב במטבע בדיוק למשקל הנוח והקל לזכירה של אונקיה אחת. מטבע זה היה מטבע בוליון הזהב המודרני הראשון שעלותו הייתה נמוכה (עלותו הייתה גבוהה רק במעט מערך הזהב שבו). מטבעות בוליון זהב מונפקים גם בחלקים של אונקיה – בדרך כלל חצי אונקיה, רבע אונקיה ועשירית אונקיה. לעיתים יש על מטבעות בוליון ערך נקוב והם משמשים כהילך חוקי. הערך הנקוב מוטבע על המטבע, ודבר זה נעשה במטרה להעניק למטבע מעמד של הילך חוקי, ובכך להקל על יבוא או יצוא של המטבע מעבר לגבולות המדינה, אבל הוא גם הופך אותו למטרה לזיוף. עם זאת, ערכם האמיתי נקבע על פי משקלם, מחיר השוק הנוכחי של המתכת היקרה בתכולת המטבע, והפרמיה שהשוק מוכן לשלם עבור מטבעות בוליון מסוימים. הערך הנקוב הוא תמיד נמוך בצורה משמעותית מערכו של המטבע כבוליון. מטבע בוליון שהוא הילך חוקי הוא ישות נפרדת מזהב בוליון. הראשון נהנה ממעמד של הילך חוקי, השני הוא רק מוצר גולמי. על פי ISO 4217 - תקן בינלאומי שהוגדר על ידי ארגון התקינה הבינלאומי (ISO), המגדיר שמות מקוצרים בני שלוש אותיות לשמות המטבעות הרשמיים. יש לזהב קוד מטבע בינלאומי – XAU. תקן ISO 4217 כולל קודים לא רק עבור מטבעות, אלא גם עבור מתכות יקרות (זהב, כסף, פלדיום ופלטינה, ההגדרה היא על פי ערכם בדולרים לאונקיה) וישויות אחרות בהם משתמשים במערכת הפיננסיות הבינלאומית כדוגמת זכויות משיכה מיוחדות.

משקלם של מטבעות בוליון זהב הוא בדרך כלל אונקיה אחת, חצי אונקיה, רבע אונקיה, עשירית אונקיה, ואחד חלקי עשרים אונקיה. מרבית המדינות המנפקות מטבעות בוליון זהב שומרות על עיצובם במשך שנים; מיעוטם (דוגמת מטבעות הפנדה הסיניות) עוברים שינוי עיצוב מדי שנה, ובמרבית המקרים נטבע גם תאריך הנפקה על המטבע. לשם השוואה מטבע זהב של עשירית האונקיה דומה בממדיו למטבע של עשרה סנט אמריקני ומטבע זהב שמשקלו אונקיה דומה בממדיו למטבע של חצי דולר אמריקני.

נפוליון צרפתי

מטבעות בוליון זהב נוספים, רובם מכונים על פי העיצוב, כוללים את:

• הפילהרמונית האוסטרית
• בריטניה הבריטית
• עלה אדר קנדי
• פנדה סינית
• דינר זהב אסלאמי
• קיג'אנג אמאס (Kijang Emas) מלזי
• צ'וורונט (Черво́нец) רוסי
• גיאורגי המנצח (Георгий Победоносец) רוסי
• ורנלי (Vreneli) שווייצרי
• נפוליון צרפתי
• גוש זהב (Gold Nugget) אוסטרלי

בישראל

צלמית האריה ממגידו-מוטיב חוזר בגב מטבעות זהב בוליון שהונפקו בישראל

בשנת 2010 החלה החברה הישראלית למדליות ולמטבעות להנפיק מטבע בוליון בקוטר 32 מ"מ ובמשקל של אונקיה אחת (31.105 גרם ועוד 0.03 גרם כמרווח ביטחון). הזהב במטבע הוא בטוהר של 24 קרט

המטבע - המוגדר כמטבע אספנות הוא בעל ערך נקוב של 20 שקלים ומיוצר ב-3,600 יחידות. ערכו של המטבע נגזר מהזהב שהוא מכיל וכן מהערך האספני שהוא נושא. מחיר המטבע נקבע בכל יום בשעה 9 בבוקר בהתאם למחיר הזהב בעולם ולשערו היציג של הדולר.

המטבע הוא בעל תוקף רשמי ומאושר על ידי בנק ישראל. לצורך הכנתו הוקמה ועדה לקביעת נושא המטבע ולעיצובו. לאחר הטביעה, הוא מפורסם ברשומות כהילך חוקי של המדינה.

נכון לשנת 2012 הונפקו בישראל שלושה מטבעות זהב בוליון:

• המטבע הראשון נושא על פניו תבליט של מגדל דוד במבט מכיוון שער יפו. בגב המטבע צלמית האריה השואג שהתגלה במגידו על פני חותם עברי עתיק מהמאה השמינית לפני הספירה.
• המטבע השני נושא על פניו תבליט של הכותל המערבי ובגבו צלמית האריה ממגידו.
• המטבע השלישי נושא על פניו את תבליט אנדרטת מנורת הכנסת המוצבת בגן הוורדים, מול משכן הכנסת בירושלים. בגבו צלמית האריה ממגידו.

רמת הטוהר של מטבעות זהב

ערכים מורחבים – קרט (יחידת טוהר), דרגת טוהר

מטבעות עשויים בדרך כלל מסגסוגות כאשר מוסיפים לתרכובת של המטבע מתכות אחרות שנועדו להגביר את עמידותו. דרגת הטוהר היא תכולת הזהב בפועל במטבע או במטיל והיא מילסימאלית כלומר היא נמדדת באלפיות, ולכן דרגת טוהר 999 היא 999 אלפיות זהב טהור, כשאלפית אחת היא של המתכות האחרות שבסגסוגת.

קרט היא יחידת מידה נוספת לטוהר, כאשר זהב טהור לחלוטין הוא שווה ערך ל-24 קרט, המקביל לדרגת טוהר 1000 על פי יחידות המידה המילסימאליות. להלן טבלת המרה בין קרט לדרגות טוהר:

• 24 קרט = 999
• 23 קרט = 958
• 22 קרט = 916
• 21 קרט = 875
• 20 קרט = 833
• 18 קרט = 750
• 16 קרט = 667
• 14 קרט = 583
• 10 קרט = 417

דרגת הטוהר מוצגת לעיתים קרובות כאחוזים. מטבע זהב שדרגת הטוהר שלו היא 900 מכיל 90% זהב טהור. בדומה, דרגת הטוהר של מטבע זהב של 21 קרט היא 875 כלומר הוא מכיל 87.5% זהב טהור.

דרגת הטוהר של מטבעות זהב השתנתה באופן ניכר במהלך ההיסטוריה. תקנים היסטוריים בולטים שנוהגים להקפיד עליהם גם כיום כוללים: את זהב הכתר (Crown gold) - סגסוגת זהב של 22 קרט המכילה נחושת (ומעט כסף) בשימוש של כל מטבעות הזהב באנגליה החל מ-1526 (אז הוחל בהטבעת מטבע הכתר שנתן את שמו לסגסוגת) ואילך, ואת התקן של דרגת הטוהר 900 (21.6 קרט), עבור כל מטבעות הזהב בארצות הברית מ-1837 ואילך.

דרגת הטוהר אינה הדרך היחידה להעריך מטבע זהב; לגורמים נוספים כדוגמת מצב המטבע ונדירותו יש השפעה רבה על הערך אותו מוכנים אספנים לשלם. אפילו הערך של מטבעות בוליון זהב מושפע ממצבם הפיזי, אם כי במידה פחותה בהרבה.

דירוג מטבעות

"דירוג" מטבע הוא ההערכה החזותית של מידת השחיקה של המטבע. מטבעות שנשחקו מעט מקבלים דירוג גבוה יותר ולכן גם ערכם הכספי גבוה יותר ממטבעות ששחיקתם רבה. עם זאת, מטבעות שדירוגם נמוך, אבל הם נדירים מאוד, יכולים להיות יקרי ערך בהרבה ממטבעות נפוצים שדירוגם גבוה.

בשנים הראשונות של איסוף מטבעות השתמשו בשלושה מונחים על מנת לתאר את דירוג המטבע:

• טוב – כשהפרטים על גבי המטבע ברורים, אבל השימוש בהם שחק את המשטח של המטבע.
• מעולה – הפרטים על המטבע נשחקו פחות מהשימוש בהם וניתן עדיין לראות מעט מהברק של המטבע כפי שיצא מהמטבעה.
• שלא נכנס למחזור – הפרטים חדים והברק מתקרב למצב המטבע כפי שהוטבע, קודם לכניסה למחזור הכספים.

כשהשוק לאספני מטבעות גדל במהירות בשלהי המאה ה-19 התחוור כי נדרשת שיטת דירוג מדויקת יותר. חלק מהמטבעות היו במצב מעולה יותר ממטבעות אחרים, ולחלק מהמטבעות "שלא נכנסו למחזור" היה ברק עז יותר ופחות שריטות ממטבעות אחרים שדורגו "שלא נכנסו למחזור". החלו להופיע מונחים כגון "אבן חן שלא נכנסה למחזור" או "מעולה ביותר", שאפשרו לדרג בצורה מדויקת יותר על מנת לקבל מחיר מדויק יותר בשוק האספנים המשגשג. ב-1948 ניסה נומיסמטיסט נודע בשם ד"ר ויליאם שלדון (William Sheldon) לתקנן את דירוג המטבעות על ידי הצעה הידועה כיום כסולם שלדון.

סולם שלדון, שנכלל בעבודה ידועה שכתב בשם "גחמת הפני" ("Penny Whimsy")‏ תוכנן במקור ספציפית לסנטים הגדולים של ארצות הברית, אך כיום הוא בשימוש לכל המטבעות. הסולם נע בין 0 ל-70, כאשר מטבע מקבל את הערך 0 פירושו כי אפשר לומר שניתן לזהות כי פעם היה זה מטבע ו-70 פירושו שהמטבע מושלם. 60 הוא מטבע שלא נכנס למחזור, מטבע שהציבור הרחב יחשיב כמושלם, ללא סימני שחיקה. יש מיפוי מסולם זה למונחים התיאוריים הישנים, אך יש הגדרות שונות למיפוי זה.

להלן מאפיינים כלליים המגדירים דירוגים שונים של מטבעות. בתהליך דירוג המטבע יש לציין כל פגם, כדוגמת כיפוף, שריטה וכו'.. כמו כן יש לציין תהליכי ניקוי או השחתות.

• בסיסי (Basal)‏ – 1 בסולם שלדון – חתיכת מתכת שניתן לזהות כי הייתה פעם מטבע.
• סביר (Fair)‏ – 2 בסולם שלדון – ניתן לזהות את סוג המטבע, ייתכן שניתן לזהות גם את תאריך ההנפקה
• כמעט טוב (Almost Good או בקיצור AG)‏ - 3 בסולם שלדון, תאריך ההנפקה קריא, אך חלקים אחרים נשחקו לחלוטין.
• טוב (Good או בקיצור G)‏ – 6-4 בסולם שלדון, הפרטים, העיצוב והתאריך קריאים, אך המטבע שחוק מאוד.
• טוב מאוד (Very Good או בקיצור VG)‏ – 10-8 בסולם שלדון, העיצוב והתאריך ברורים, אך חסרים פרטים. שפת המטבע (הפס סביב שולי המטבע המורם מעט משטח הפנים של המטבע) חייב להיראות.
• מעולה (Fine או בקיצור F)‏ – 12 ו-15 בסולם שלדון, ניתן לראות את כל הפרטים העיקריים כשהם שלמים. במקרה זה, "מעולה" מתאר את מצב המטבע – לא את דרגת הטוהר שתוארה לעיל.
• מעולה מאוד (Very Fine או בקיצור VF)‏ – 20‏, 25‏, 30‏, ו-35 בסולם שלדון, ניתן לראות את כל הפרטים העיקריים כשהם שלמים, וניתן לראות פרטים נוספים.
• מעולה ביותר (Extremely Fine או בקיצור XF או EF)‏ – 40 ו-45 בסולם שלדון, שחיקה קלה של הפרטים המוגבהים ומופיע מעט ברק מהמטבעה.
• כמעט שלא נכנס למחזור (Almost Uncirculated או בקיצור AU)‏ – 50‏, 53‏, 55‏, ו-58 בסולם שלדון, שרידים קלים של שחיקה על הפרטים המוגבהים, מחצית מהברק המקורי נוכח.
• לא נכנס למחזור (Uncirculated או בקיצור UNC)‏ – 60 עד 70 בסולם שלדון, שום סימן לשחיקה כשיכולים להיות חתכים או סימנים.
• מוכח (Proof או קיצור PF) – מטבעות שנטבעו במיוחד לאספנים. פני המטבע בדרך כלל חלקים כמראה. בחלק מהסדרות יכולים להיות מטבעות שעברו ליטוש בחול וצבעם מט (matte proof).

מצב מטבעה (Mint State בקיצור MS) גם הוא כמו המאפיין התיאורי "לא נכנס למחזור" הוא בדירוג 60 עד 70 בסולם שלדון, ובמקרים רבים נוהגים להשתמש בו במקום. MS 70 נחשב מטבע מושלם. מעט מאוד מטבעות מהנפקה רגילה נחשבות כ-MS 70, אם כי זהו מצב נפוץ עבור מטבעות בוליון מודרניות.

תקני הדירוג שונים בין מדינות שונות. התקנים העיקריים מחוץ לארצות הברית מופיעים בטבלה שבקישור הבא. דירוג מטבעות איננו מדע מדויק. הוא מתבסס על הערכה סובייקטיבית ותלוי בהכשרה ובניסיון שצבר המעריך. האספנים והסוחרים הגדולים חששו מאוד שבלא מערכת דירוג תקנית תעמוד תעשיית המטבעות הנדירים בפני קשיים ניכרים. על כן הוקם ב-1986 שירות דירוג המטבעות המקצועי (Professional Coin Grading Service בראשי תיבות PCGS), וב-1987 קם הארגון חברת העירבון הנומיסמטית (Numismatic Guaranty Corporation). לשני הארגונים מטרה דומה של דירוג מטבעות. ארגוני דירוג בולטים נוספים הם שירות ההסמכה של האיגוד הנומיסמטי האמריקני (American Numismatic Association Certification Service בראשי תיבות ANACS) ומדרגי מטבעות עצמאיים (Independent Coin Graders). דירוג בדרך מתבצע על ידי שלושה מעריכים עצמאיים. המדרג האחרון קובע את הדירוג הסופי של המטבע ואחר כך המטבע נחתם במעטפה פלסטית אטומה המכונה "slab" (באנגלית גוש או חתיכה) ועליה נרשמים פרטי המטבע ודירוגו.

הערכה של מצבו הפיזי של המטבע המבוצעת על ידי צד שלישי, ונתמכת בעירבון, ורשת לאומית של סוחרי מטבעות מכובדים מבטיחה הגנה אמינה לקונים של מטבעות נדירים היכולים לבצע עסקאות בשוקי המטבעות בביטחון רב יותר.

גורם הנדירות

ערכם של המטבעות תלוי בנדירותם. פותחו כמה קני מידה להגדרת נדירות של מטבע מסוים. קני המידה הנפוצים ביותר הם "סולם הנדירות של שלדון" ו"סולם נדירות אוניברסלי".

זיופים

משקל למדידת מטבעות זהב

במרבית מהלך ההיסטוריה הוערכו מטבעות על בסיס המתכת היקרה שהכילו. לשאלה האם המטבע אכן נטבע על ידי גוף מסוים כפי הטענה הייתה חשיבות משנית בהשוואה לשאלה האם הוא מכיל את הכמות הנכונה של המתכת – כלומר, משקל נכון וטוהר. מראה אותנטי למטבע היה קיצור דרך נוח על מנת להימנע מבדיקות גוזלות זמן בעסקאות יומיומיות.

שלא כמו כסף, זהב כבד יותר מרוב המתכות, מכאן שקשה מאוד לזייף זהב. קביעה פשוטה של משקל מול נפח תספיק. מטבע שהוא בגודל הנכון, אבל אינו מכיל זהב, או כמות גדולה של מתכת פשוטה, יהיה "קל". לחלופין, מטבע מזויף שמשקלו נכון יהיה גדול מדי. מתכות כבדות יותר מזהב דוגמת פלטינה לא היו מוכרות בימי קדם, ובמקרה של הפלטינה גם אם הייתה מוכרת לא היה טעם לזייף מטבע זהב בעזרת מתכת יקרה ממנה. ליסוד טונגסטן יש בערך אותו משקל כמו לזהב, אבל לא ניתן ליצור סגסוגת מזהב וטונגסטן מכמה סיבות. לעומת זאת ניתן לייצר מטבע שהליבה שלו מטונגסטן והוא מצופה זהב, ואז לא ניתן לזהות את הזיוף באמצעות שקילה בלבד.

מנהג קדום לבדוק אם המטבע מזהב ולא מזויף היה לנגוס בו. מכיוון שזהב טהור הוא רך יחסית, אזי כל ערבוב של מתכת פשוטה עם זהב שיפחית מערכו גם יגרום למטבע להיות קשה יותר, ולכן יהיה קשה יותר לנגוס בו. הסבר נוסף למנהג הנגיסה הוא שמטבעות זהב היסטוריים היו עשויים בדרך כלל מסגסוגת של זהב, כסף ונחושת שהייתה קשה יותר מזהב טהור, ולכן פחות רגישה לשחיקה. על מנת להתקרב למשקל הזהב היו הזיופים בתקופה זו עשויים מעופרת, והיו מצופים בשכבה דקה של זהב אמיתי. נגיסה במטבע הייתה חושפת את העופרת מבעד לציפוי.

זיופים של מטבעות בוליון (מכל הסוגים) נדירים, וקלים לאיתור כשמשווים את משקלם, צבעיהם וגודלם למטבעות אותנטיים. הסיבה לכך היא שעלות יצירת מטבע מכל סוג תעלה ברוב המקרים על שווי השוק של המטבע המקורי.

דוגמאות למטבעות מזויפים

יש במחזור כמה מטבעות זהב מזויפים היטב. לדוגמה המטבע המכונה "זיוף אומגה" של "העיט הכפול של סנט גאודנס" ידוע לשמצה במורכבותו, והוא הצליח לשטות במומחים נומיסמטים רבים. מטבע זה היה בעל תבליט גבוה שנועד לשימוש במחזור (כלומר לא נוצק לאספנים), ובשל שחיקה רבה של תבנית היציקה שלו לא נטבעו מטבעות מסוג זה במשך שנים רבות.

דוגמה נוספת היא מטבע זהב אמריקני בערך נקוב של 20 דולר ("עיט כפול"), שסביב השפה שלו יש אותיות מוגבהות. אם המטבע לא נכנס למחזור אזי חלקם העליון של האותיות חייב להיות שטוח. אם החלק העליון מעוגל במקצת ודירוג המטבע הוא "לא נכנס למחזור", אזי המטבע מזויף. יש גם זיופים אחרים של עיט כפול שבהם סגסוגת הזהב והנחושת לא עורבבה היטב. למטבעות מזויפים אלו יש מראה מנומר במקצת.

לקריאה נוספת

• יעקב משורר, הצד השלישי של המטבע, (עורכת: חנה עמית), ירושלים: הוצאת יד יצחק בן-צבי, תשס"ו-2006.

• Robert Friedberg, Gold Coins of the World: From Ancient Times to the Present - An Illustrated Standard Catalogue with Valuations (Coin and Currency Institute, 2003) ISBN 978-0871843074

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא מטבע זהב בוויקישיתוף

• מטבעות בוליון זהב נפוצים, באתר שביל הזהב
• US Mint: American Eagle Bullion Coins מתוך אתר מטבעת ארצות הברית השייכת למחלקת האוצר של ארצות הברית
• מטבעות זהב, דף שער בספרייה הלאומית