לדלג לתוכן

אתאיזם

עריכת הקישורים
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף אתאיסטים)
אין לבלבל עם אין לבלבל ערך זה עם הערך "אנטי-תאיזם" או "אנטי-דת".

אַתֶאִיזְם הוא דחיית האמונה בקיומה של כל ישות אלוהית.[1][2]

במובן המילולי, אתאיזם הוא היעדר תאיזם.[3][4][5]

במובן אפיסטמולוגי, אתאיזם גנוסטי הוא אמונה לפיה לא קיימת ישות אלוהית מסוימת[6][7] בעוד שאתאיזם אגנוסטי הוא חוסר אמונה בקיום ישות אלוהית מסוימת בטענה שלא נמצאו לקיומה ראיות משכנעות, אך מבלי לשלול את אפשרות קיומה.[8][9][10]

סמל אתאיסטי גנרי מוכר, נוצר על ידי דיאן ריד (Diane Reed) ומשמש את ארגון ברית האתאיסטים הבין-לאומית

דיון הגדרתי

[עריכת קוד מקור | עריכה]

המדען, הסופר, ומבקר הדת קרל סייגן מוזכר לעיתים קרובות כדוגמה לאדם ששאלת היותו אתאיסט שנויה במחלוקת. מחד, הוא לעג לאמונה באל אישי, והחזיק גישה סקפטית לגבי קיומו של אל בורא. מאידך, ביקר גם את האתאיזם, באומרו: ”אתאיסט צריך לדעת הרבה יותר ממה שאני יודע. אתאיסט הוא אדם שיודע שאלוהים לא קיים. בהגדרות מסוימות אתאיזם הוא נורא טיפשי.” עם זאת, הדרישה שאדם "ידע" או יחשוב שהוא יודע שאלוהים לא קיים אינה הכרחית במרבית ההגדרות, ואינה מקובלת במידה רבה. בתשובה לשאלה על דעותיו התאולוגיות ענה "אני אגנוסטי". דעותיו פורשו לעיתים כצורה של פאנתאיזם, והן הושוו לדעותיהם של איינשטיין ושל שפינוזה. מסיבות אלה ואחרות יש המחשיבים אותו לאתאיסט ויש שלא, בהתאם להגדרות שבהן נעשה שימוש.

ההגדרה והסיווג של "אתאיזם" אינם אחידים,[11] ואנשים שונים משתמשים בהגדרות שונות. ביטוי ההגדרה נסוב סביב נושאים כגון אילו ישויות יוגדרו כאלים (למשל, האם פאנתאיזם, בו מתייחסים לאלוהים וליקום כאל היינו הך או לישות מורכבת בעלת תודעה, הוא סוג של אתאיזם? האם האל חייב להיות אל אישי, המתעסק בגורלם של בני האדם?); האם זו אמונה בפני עצמה או היעדר כל אמונה בנושא; והאם כדי להיות אתאיסט יש צורך בדחייה מודעת של האל (האם אדם שמעולם לא שמע או חשב על אלים יחשב אתאיסט?). יש הסכמה רחבה לפיה האתאיזם נוגד את האגנוסטיות, הסוברת שלא ניתן (לעת עתה או אי-פעם) להחליט בקשר לקיומה של אלוהות, אך יש אתאיסטים המגדירים עצמם גם כסוג של אגנוסטיים (ראו אתאיזם אגנוסטי). בעוד שקיימת הסכמה מוחלטת שהאתאיזם נוגד את התאיזם, חלוקות הדעות לגבי הדאיזם.

פילוסופים הנגידו בין אתאיזם חיובי (פוזיטיבי)/חזק/קשה, לבין אתאיזם שלילי (נגטיבי)/חלש/רך/אגנוסטי. אתאיזם חיובי הוא האמונה המפורשת בכך שלא קיימים אלים. אתאיזם שלילי כולל את כל שאר ההשקפות שאינן תאיסטיות.[12] יש המבדילים בין אתאיסטים לפי מודעותם להיותם כאלה. "אתאיזם מפורש", הכולל את האתאיזם החיובי, משמעו שהדוגל בו מודע להיותו אתאיסט – הוא מכיר את המושג "אל" ואת המשמעות הכללית שלו, אך דוחה את קיומו. זאת בניגוד ל"אתאיזם מרומז" (או, "אתאיזם כברירת מחדל"),[13][14][15] שהוא דחייה לא מודעת של אלים, והוא כולל בין השאר אנשים שמעולם לא פגשו את הרעיון, ובדרך כלל גם תינוקות שטרם למדו על המושג, אם כי יש המסתייגים מסיווג תינוקות תחת קטגוריה של אתאיזם, בין אם בטענה שדווקא אגנוסטיות היא ברירת המחדל, ובין אם בטענות אחרות. מבקרים רבים טוענים שרק אתאיזם מפורש הוא באמת אתאיזם, ואתאיזם מרומז הוא רק היעדר אמונה נגדית (במקום דחייה שלה).

בכל הנוגע לשימושים יומיומיים במונח, לעיתים משתמשים בביטוי "אתאיזם" לתיאור עמדות דומות או לגרסאות נפוצות שלו, דוגמת נטורליזם מטאפיזי, אתאיזם אנטיתאיסטי (הרואה בתאיזם דבר שלילי ומזיק, ולא רק שגוי) ואתאיזם חזק.

יש המשווים אתאיזם לחוסר דת, אך קיימות דתות כמו הינדואיזם, ג'ייניזם, בודהיזם, ויקה[16] ואחרות, אשר לפחות זרם מקובל אחד שלהן אינו מחייב אמונה באלוהות, לכן ייתכנו בקרב חסידיהן גם אתאיסטים.

לפי הגדרה של ריצ'רד דוקינס, "אתאיסט הוא פשוט מישהו שמרגיש כלפי יהוה את מה שכל נוצרי הגון מרגיש כלפי ת'ור או בעל או עגל הזהב... כולנו אתאיסטים לגבי רוב האלים בהם האמינה האנושות אי פעם, חלקנו פשוט מוסיפים עוד אל אחד לרשימה".[17]

אטימולוגיה

[עריכת קוד מקור | עריכה]
המילה היוונית "αθεοι" (צורת הרבים של "ἄθεος"), כפי שהיא מופיעה באיגרת אל האפסים בפפירוס 46 מתחילת המאה ה-3.

ביוונית עתיקה, משמעותו של שם התואר "אָתֵאוֹס" ("ἄθεος", מהקידומת "א-", שמשמעותה "לא" או "אַל", ומ"תאוס" – "אֵל") הייתה "חסר-אל". בתחילה שימש התואר ככינוי גנאי המתאר אדם לא מוסרי וחסר כבוד לאלים. במאה ה-5 לפנה"ס החלה המילה לציין כפירה יותר מכוונת, במשמעות של ניתוק היחסים עם האלים או דחייה שלהם. אחר כך הגיע המונח "ἀσεβής", ששימש כנגד אלו שהכחישו או הפגינו חוסר כבוד לאלים המקומיים, גם אם האמינו באלים אחרים. תרגומים מודרניים של טקסטים עתיקים מתרגמים לעיתים "אתאוס" ל"אתאיסטי". המונח היה בשימוש נרחב בדיונים של הנוצרים הראשונים וההלניסטים, כאשר כל צד ייחס אותו בזלזול לצד השני.[א]

המונח האנגלי "atheist" (מצרפתית: "athée"), במשמעות של "אדם הדוחה את קיומו של אלוהים", הופיע לראשונה ב-1566.[19] מילים באותו שדה סמנטי הופיעו מאוחר יותר: "deist" (דאיסט) ב-1621,[20] ו-"theist" (תאיסט) ב-1662. בתקופות אלו המילה "דאיסט" כבר החזיקה במשמעות המודרנית שלה, והמילה "תאיסט" באה לסתור אותה.

הסופרת קארן ארמסטרונג כתבה: "במאות ה-16 וה-17, המילה 'אתאיסט' עדיין הייתה שמורה לפולמוסים בלבד… המונח 'אתאיסט' היה עלבון. אף אחד לא חלם על לכנות את עצמו 'אתאיסט'."[21] באמצע המאה ה-17 עוד הייתה שגורה ההנחה שבלתי-אפשרי לא להאמין באלוהים;[22] "אתאיזם" היה אי-קבלה של התפיסה המערבית של האלוהות.

השימוש הראשון של "אתאיזם" לתיאור עצמי הופיע בסוף המאה ה-18 באירופה, לתיאור חוסר אמונה באלוהי הדתות האברהמיות.[ב] במאה ה-20, תרם תהליך הגלובליזציה להרחבת המונח כך שיכלול חוסר אמונה באלים, ולא רק באלוהות מונותאיסטית, אם כי לעיתים, עדיין מקובל בתרבויות מערביות להגדיר "אתאיזם" כ"חוסר אמונה באלוהים".[24]

שכיחות האתאיזם

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – דמוגרפיה של אתאיזם
החלק באוכלוסייה במדינות שונות באירופה שאמרו "אני לא מאמין שיש איזושהי צורה של נפש, אל או כוח-חיים" (2010).[25]
אומדן של שיעור האתאיסטים והאגנוסטים בעולם לפי נתונים מהשנים 1993–2004. אל הערכים של סין, קובה וקוריאה הצפונית יש להתייחס בסקפטיות בשל מיעוט יחסי של נתונים במדינות אלה.

קיים קושי לאמוד את מספר האתאיסטים בעולם. כאמור, המשיבים לסקרים עלולים להגדיר "אתאיזם" בצורה שונה זה-מזה.[26] אדם יכול להגדיר עצמו כהינדי וכאתאיסט בו זמנית. כמו כן, בשל היחס הקיצוני שנוקטות מדינות מסוימות כלפי האתאיזם (כגון מדינות אסלאם קיצוני מחד, ומדינות קומוניסטיות מאידך) עלולים אנשים רבים להסתיר את דעתם האמיתית בנושא. עובדות אלו, בנוסף לקושי לבצע אומדן לעמדה שאין לה מסגרות חברתיות ברורות, מטילות ספק כבד בכל ניסיון לאמוד את מספר האתאיסטים, ומחקרים שונים עלולים להגיע לתוצאות שונות מאוד.

בין הניסיונות שבכל זאת העריכו את כמות האתאיסטים ניתן למנות סקר משנת 2010 שפורסם באנציקלופדיה בריטניקה, ומצא ש"לא-דתיים" מהווים 9.6% מאוכלוסיית כל העולם, בעוד שאתאיסטים – כ-2%.[27] נתון זה אינו כולל את אלה שמשתייכים לדתות אתאיסטיות. סקר משלהי 2006 שפורסם ב-Financial Times בדק את שיעור האתאיסטים בארצות הברית וב-5 מדינות באירופה. השיעור הנמוך ביותר היה בארצות הברית – כ-4% אתאיסטים, בעוד שבאירופה שיעורם גבוה בהרבה: באיטליה 7%, בספרד 11%, 17% בבריטניה הגדולה, 20% בגרמניה ו-32% בצרפת.[28][29] נתונים אלה דומים לנתונים הרשמיים שפרסם האיחוד האירופי מסקר שערך, לפיו עולה גם כי 18% מהאירופאים אינם מאמינים באף אל.[30] מחקרים אחרים מעריכים את אחוז האתאיסטים, האגנוסטים ולא מאמינים אחרים באל אישי כנמוך עד כדי פחות מ-10% במדינות כגון פולין, רומניה וקפריסין,[31] ועד 85% בשוודיה, 80% בדנמרק, 72% בנורווגיה ו-60% בפינלנד.[32] לפי לשכת הסטטיסטיקה האוסטרלית, ל-19% מהאוסטרלים אין דת, חלקם אתאיסטים.[29] בין 64% ל-65% מהיפנים הם אתאיסטים, אגנוסטים או אינם מאמינים באל אישי.[32]

על פי סקר שנערך ב-2012 ב-57 מדינות, שיעור האנשים שהשיבו שהם 'אתאיסטים משוכנעים' עמד על כ-13%. השיעור הגבוה ביותר, 47%, נמדד בסין. ב-39 מהמדינות נערך סקר זהה בשנת 2005, והשוואת הסקרים מראה על גידול בשיעור האתאיסטים מ-4% ל-7% באותן מדינות.[33]

כמו כן, נחקר רבות הקשר בין אתאיזם להשכלה, על מנת לבדוק את הטענה שאתאיזם נפוץ בעיקר בקרב אנשי מדע. מחקר בין-לאומי דיווח על התאמה חיובית בין השכלה לבין אי-אמונה באלוהים.[34] ב-1998 דיווח כתב העת המדעי Nature על תוצאות סקר שלפיהן אמונה באל אישי או בחיים לאחר המוות היא הנמוכה ביותר בכל הזמנים בארצות הברית ב-NAS, האקדמיה הלאומית למדעים של ארצות הברית: רק 7.0% מהחברים בה האמינו באל אישי, כאשר השיעור הנמוך ביותר היה בקרב החוקרים בתחום הביולוגיה (5.5% האמינו באל אישי), פיזיקאים ואסטרונומים אחריהם (7.5%), ואילו השיעור הגבוה ביותר היה בקרב המתמטיקאים (14.3%),[35] בעוד שמעל 85% מכלל אוכלוסיית ארצות הברית מאמינים באל אישי. עם זאת, מחקר זה ספג ביקורת על הגדרתו המחמירה לאמונה באלוהים;[36][37] מאמר שפורסם במגזין של אוניברסיטת שיקגו דן במחקר הנ"ל, וקבע ש-76% מהרופאים מאמינים בצורה כלשהי של אלוהים – שיעור נמוך מכלל האוכלוסייה, אך גבוה משיעור המאמינים באל אישי ב-NAS.[ג] מחקר אחר שבדק דתיות בקרב מדענים, הפעם חברי ה-AAAS ‏(American Association for the Advancement of Science), מצא כי רק 51% מהם מאמינים בצורה כלשהי של אלוהות או כוח עליון, כאשר 33% אמרו שהם מאמינים באלוהים ו-18% אמרו שהם מאמינים בנפש אוניברסלית או בכוח עליון.[ד] לפי מאמר של מגזין מנסה, נמצא יחס הפוך בין דתיות לבין אינטליגנציה ב-39 מתוך 43 מחקרים שנערכו בין 1927 ל-2002.[40] ממצאים אלו תומכים במטא-אנליזה של פרופסור מייקל ארגייל (Michael Argyle) מאוניברסיטת אוקספורד. הוא בחן 7 מחקרים שבדקו התאמה בין יחס לדת לבין IQ בבתי-ספר ובמכללות בארצות הברית, ואף על פי שנמצאה קורלציה ברורה בין אי-דתיות ל-IQ גבוה, באנליזה לא הוצבע על הסיבה וצוין שגורמים כגון רקע משפחתי ומעמד חברתי יכלו להשפיע גם כן.[41]

בישראל

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשל הפילוג הדתי בישראל קיים קושי גדול מהרגיל לאמוד את מספר האתאיסטים שבה. מחקר שנערך ב-1999 בין בני הלאום היהודי מצא כי 43% מהאוכלוסייה הגדירו את עצמם כ-"לא-דתיים" ו-5% נוספים – כ"אנטי-דתיים". 35% ענו "לא" כשנשאלו אם הם מאמינים "בלב שלם" שיש אלוהים.[42] מחקר מ-2004 שהזמין ה-BBC מצא כי 15% מהישראלים לא מאמינים באלוהים, בעוד שלפי מחקר מ-1995, 31% אינם מאמינים באלוהים, ו-6% נוספים ענו "לא יודע", ובסה"כ 37% התאימו להגדרות של אתאיסטים או אגנוסטים כפי שנקבעו במחקר זה.[43] סקר מ-2009 של מכון גוטמן וקרן אבי חי מצא כי 20% מבני הלאום היהודי בישראל אינם מאמינים באלוהים.[44]

היסטוריה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעוד שהמונח אתאיזם מקורו בצרפת של המאה ה-16[45] רעיונות המזוהים כיום כאתאיסטיים, נפוצו עוד בעידן הוודות ובעת העתיקה.

הדת ההינדית הקדומה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

אסכולות אתאיסטיות עלו בזרמי הדת הוודית העתיקה (גרסתה הקדומה של הדת ההינדית) כבר ב-1500 לפנה"ס עד 500 לפנה"ס. בין שש האסכולות המרכזיות של הדת הוודית העתיקה (או ההינדואיזם העתיק), הסאמקיה (אנ') (מסנסקריט: सांख्य), שהיא הוותיקה ביותר, אינה מכירה בקיום אלוהות, נכון הדבר גם לאסכולת המימאמסה.[46] עם זאת, מחקר עדכני של הפילוסופיה ההודית[47] מדגיש שיש למושג סאמקיה שני מובנים בהתאם לתקופה. בתחילה, מושג זה בא לבטא שיטה מחקרית באופן של ספירה שיטתית (פירוש השם 'סאמקיה') של עקרונות כגון: הגייה, דקדוק, חוק, תרופות, קוסמולוגיה ועוד. בתקופה השנייה, המושג עבר לשמש כשם של שיטה פילוסופית. ע"פ המסורות הוודיות, המושג סאמקיה במובן של שיטה מחקרית כבר מצוי מ-1500 לפנה"ס, אך המושג במובן של שיטה פילוסופית לא הופיע לפני המאה ה-8 או ה-7 לפנה"ס, ואנו לומדים עליו דרך המסורות הבודהיסטיות והג'ייניסטיות.

במאה ה-6 לפנה"ס, פרחה בתת-היבשת ההודית אסכולת הצ'ארוואקה, שדגלה בהשקפת עולם מטריאליסטית, באתאיזם, ואף בדחייה של רעיונות אלוהיים שהופיעו בסביבה זו. היות שעקרונות הצ'ארוואקה לא עלו בקנה אחד עם התפיסה הוודית, הרי שאינה נחשבת לאחת מזרמיה (אם כי היא כן נחשבת לזרם בהינדואיזם). קיומה כבעלת השקפת עולם מטריאליסטית היא מן העדויות המוקדמות לצורת חשיבה כזו בתוך ההינדואיזם[48] המוקדם אשר חלק מקבוצותיו היו בעלי השקפה כזו ואחרות היו אתאיסטיות בלבד אך לא דחו באופן מוחלט רעיונות מטאפיזיים. יש שמצאו דמיון בין הצ'ארוואקה לאסכולה הקירינית, שמקורה בעיר היוונית-עתיקה קירנה ושהייתה אולטרה-הדוניסטית בעמדותיה. על הייחודיות הרעיונית של אסכולה זו ביחס לרעותיה שבתת-היבשת ההודית, וכן, על ההבנה החלקית לטענתם, בעולם המחקר, של תפיסותיהן המדויקות, כתבו צ'אטרג'י ודאטה (1984):[49][50]

בעוד שמטריאליזם, בצורה מסוימת, תמיד נכח בהודו, והפניות לכך נמצאות בוודות, בספרות הבודהיסטית, ובעלילות, כמו גם בעבודות פילוסופיות מאוחרות יותר, איננו מוצאים עבודה שיטתית על המטריאליזם, או אסכולה מאורגנת עם תומכים, כמו האחרות (מלבד זו). אך כמעט כל עבודה אחרת של האסכולות האחרות, טענה להפרכת ההשקפות המטריאליסטיות, וההיכרות שלנו את השקפות אלה נסמכת על טיעונים אלה.

דחיית הרעיון של אל אישי בורא עשויה להופיע גם בזרמים שונים בג'ייניזם, או בבודהיזם, ובהודו בפרט.[51] דחיית רעיונות אלוהיים כפי שהיא מתבטאת בדתות או פילוסופיות אלה אינה בהכרח עולה בקנה אחד עם דחיית קונספטים מטאפיזיים, טרנסנדנטאליים, או מיסטיים אחרים (אתאיזם ללא מטריאליזם או פיזיקליזם. ובדתות המזרח קיים מגוון תפיסות בעניין זה אשר אופיו הטרוגני יותר בכל הקשור לחומרנות ורוחניות, מאשר בחשיבה המערבית.

העת העתיקה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאתאיזם המערבי שורשים בפילוסופיה היוונית הקדם סוקרטית, אומנם הוא לא התגבש כתנועה מובחנת עד עידן האורות המאוחר.[52] הפילוסוף בן המאה ה-5 לפני הספירה דיאגוראס מוכר כ"האתאיסט הראשון"[53] ונזכר כך למשל מפי קיקרו בחיבורו "על טבע האלים".[54] אטומיסטים כגון דמוקריטוס ניסו להסביר את העולם בדרך מטריאליסטית גרידא, מבלי לפנות לרוחני או למיסטי. קריטיאס ככל הנראה טען כי סיפורי האלים הם בדייה שהומצאה בידי בעלי הכוח, על מנת לעורר יראת חטא ברשעים ולסיים מצב של "אנרכיה".[55][56] נראה שפרודיקוס (ידיד פרוטגורס) הצהיר, לא אחת, הצהרות אתאיסטיות בעבודתו הפילוסופית, כך דיווח פילודמוס. פרוטגורס נחשב לעיתים לאתאיסט אך ידוע שהחזיק בעמדות אגנוסטיות.[57] במאה השלישית לפנה"ס הפילוסופים היווניים תאודורוס איש קירנייקוס[54][58] (שהוכר מאוחר יותר כ"תאודורוס האתאיסט"), וכן סטראטון מלאמפסאקוס[59] נודעו כמי שלא האמינו בקיום אלים.

סוקרטס (לערך, 471–399 לפנה"ס), כדמות משפיעה בחברה האתונאית, היה בקיא בתפיסות שקדמו לו,[ה] שלעיתים התבססו על גישה נטורליסטית והביעו סלידה מהסברים שמימיים לתופעתיות (כלומר להתקיימות הנתפסת בחושים). אמנם אינטרפטציה כזו לא שיקפה את עמדותיו ומקובל כי לא תפס כך את העולם, ואף שהדבר נטען לגביו מפי אריסטופאנס. בשלב מאוחר יותר, טרם הוצא להורג כאשר נשפט על "השחתת הנוער", מסופר כי הכחיש בתוקף את הטענה שהוא אתאיסט, והמחקר הנוכחי אכן מטיל רק ספק מועט בכך.[60][61]

אוהמרוס (לערך, 330–260 לפנה"ס) טען כי האלים היוונים הם למעשה דמויות מסולפות של שליטים יוונים מימי קדם שנסגדו בסוג של פולחן אבהות, דהיינו, בפועל מדובר במייסדים ושליטים מהעבר, והדת המקומית היא למעשה מעין המשך של ממלכות או מבנים פוליטיים אחרים שנגדעו מזמן, הרבה לפני תקופתו.[62] אף על פי שלא היה אתאיסט (או לא באופן מפורש), הוא בוקר לאחר מכן כמי שרעיונו גרם לכפירה באלים.[63]

אפיקורוס (לערך 300 לפנה"ס) הוא מן המפורסמים שבפילוסופים היוונים שהחזיקו בעמדה אתאיסטית או עמדה אחרת הקרובה לה מבחינה מהותית; מושפע מדמוקריטוס והאטומיסטים, אפיקורוס פיתח פילוסופיה נטורליסטית ופולידאיסטית באופיה, לפיה היקום (או לפחות מה שהוכר אז כיקום) נשלט באופן אקראי, ללא התערבות שמימית או על-מציאותית, וכי אלים אכן מתקיימים אך אינם מתערבים במציאות המוכרת. מטרת אפיקורוס הייתה להביא אנשים לשלווה נפשית (אטרקסיה) על ידי הצגתו ככוזב של העיקרון לפיו אלים מפקחים על בני האדם מוסרית, והוא התכחש גם לטענות שנפוצו גם אז ביוון העתיקה לגבי חיים שלאחר המוות ועונש על מעשים לא מוסריים בעולם הזה.[64]

הפילוסוף הרומאי סקסטוס אמפיריקוס האמין שעל האדם להימנע מביקורת על כל סוגי האמונות הדתיות (לפחות אלו שנפוצו בתקופתו), סוג של אסקפיזם אשר ידוע גם כ"פירוניזם", כך שלשיטתו, שום דבר לא יכול להיחשב לרע א-פריורית, ושניתן לאדם להגיע לשלווה ורוגע (אטרקסיה) רק על ידי הימנעות משיפוטיות. הנפח הרב למדי של מה שנותר מעבודותיו, השפיע רבות על פילוסופים מאוחרים יותר.[65]

משמעות המונח "אתאיסט" והשימוש בו ידעו תמורות במהלך ההיסטוריה. הנוצרים הקדומים למשל, כונו "אתאיסטים" על ידי לא נוצרים בגלל היעדר אמונתם באלילים פגאניים.[66] בתקופת האימפריה הרומית, נוצרים נרדפו והוצאו להורג על דחייתם את האלילים הרומאיים בכלל ופולחן הקיסר בפרט. מאוחר מהשגת השקט היחסי ברדיפות כלפי נוצרים, ומשהנצרות הפכה לדת הרשמית של האימפריה הרומית תחת שלטון תאודוסיוס הראשון בשנת 381, נהפכו היוצרות, וכפירה בנצרות הפכה היא לנרדפת.[67]

ימי הביניים המוקדמים עד הרנסאנס

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הצידוד בהשקפה אתאיסטית היה נדיר באירופה במהלך ימי הביניים בכלל (ראו הערכים אינקוויזיציה והאינקוויזיציה הספרדית) עיסוק בעל אופי נוצרי בדת, מטאפיזיקה, ותאולוגיה היה בראש מעייני הפילוסופים ובכלל.[68] היו אמנם קבוצות שקידמו תפיסות הטרודוקסיות (לא מקובלות) של האל הנוצרי, שבדיעבד תרמו להתפתחות האתאיזם, כמו השקפות שונות על התנהלות הטבע, טרנסנדנטאליות, ותפיסות הכרתיות לגבי אלוהות, דוגמאות לפרטים וקבוצות כאלה הם יוהאן סקוטוס, דוד מדינאנט (David of Dinant), ואמאלריק מבנה (Amalric of Bena), וכן אחוות הרוח החופשית. אלו ראו את התפיסה הנוצרית כפנתאיסטית. ניקולאס קוזאנוס החזיק בעמדה פידאיסטית (לפיה האמונה הדתית נפרדת מההיגיון) אותה כינה "docta ignorantia" (בורות נלמדת), ובכך הניח שאלוהים או מושג האלוהות הוא מחוץ לקטגוריזציה האנושית והידע עליו כעיקרון כפוף להשערה.

הגותו של הנזיר ויליאם איש אוקאם, שטען שתכלית שמיימית אינה אמורה להיתפש על ידי האינטואיציה או הרציונל האנושי, קידמה את המחשבה האנטי-מטאפיזית. תערו של אוקאם, עיקרון לפיו כאשר יש כמה הסברים לתופעה עלינו להעדיף את הפשוט מביניהם, הפך בהדרגה לרעיון מרכזי במחשבה האתאיסטית. מאוחר יותר דנו פילוסופים והוגים אחרים, כגון ג'ון ויקליף, יאן הוס ומרטין לותר, בשאלת ההבדל בין חשיבה רציונלית לבין חשיבה דתית.[68]

בתקופת הרנסאנס התרחבה החשיבה החופשית והחקירה הסקפטית הפכה שגרתית יותר, בפרט ככל שהתגבשו יסודות המדע (בעיקר מדעי הטבע). אינדיבידואלים כמו לאונרדו דה וינצ'י ראו בניסוי המדעי אמצעי לחקר המציאות כשלעצמה, והתנגדו לטיעונים מצד הממסד הדתי). מבקרים אחרים של הכנסייה והדת בזמן זה היו למשל ניקולו מקיאוולי, בונוונטור דה פרייה (Bonaventure des Périers), ופרנסואה רבלה.[65]

התקופה המודרנית המוקדמת

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעידן הרנסאנס ובעת הרפורמציה הפרוטסטנטית נצפתה תחייה של להט דתי, והדבר ניכר בהיווסדם של מסדרים, אגודות דתיות, ואף "התחזקות" בקרב הציבור הקתולי. כמו כן, בקרב הפרוטסטנטים עלו זרמים דתיים קפדניים כגון הקלוויניסטים. תקופה זו של התפלגות דתית שימשה מצע ליריבות קבוצתית ולעיסוק כללי יותר בפילוסופיה ותאולוגיה, הטומן בחובו התעוררות מאוחרת יותר של סקפטיות וביקורת על העולם הדתי.

ביקורת הנצרות הפכה נפוצה במאה ה-17 וה-18, בעיקר באנגליה וצרפת, שם הלכה ונתפסה הנצרות כצורמת, לצל ניצני הדאיזם והאגנוסטיות. ברוך שפינוזה פיתח את מה שהוכר כפנתאיזם.

האתאיסט הגלוי הראשון מבין ההוגים המפורסמים באירופה הוא מתיאס קנוצן (Matthias Knutzen) שעמדותיו התפרסמו בשלושת כתביו בשנת 1674.[69] לאחריו הופיעו כתביהם של ההוגה הפולני קאזימייז' לישצ'ינסקי (Kazimierz Łyszczyński), והכומר הצרפתי ז'אן מסלינר (Jean Meslier), שאף שהיה כומר, חוקרים גורסים שהחזיק בעמדה אתאיסטית נחרצת.[70] נראה שהגל הראשון של חשיבה אתאיסטית במערב הופיע במאה ה-18, וניכר בכתביהם של הוגים מערב אירופאים בעיקר, בעלי השקפה מטריאליסטית או נטייה להשקפה כזו. מן המפורסמים שבהוגים אלה הם המטריאליסט הברון ד'אולבאק, ז'אק אנדריי נייגאון (שהתבסס על רעיונותיו של ד'הולבאך), וכן מטריאליסטים צרפתים אחרים.[71]

הפילוסוף דייוויד יום פיתח אפיסטמולוגיה סקפטית ששורשיה טמונים באמפיריציזם, הפילוסופיה שלו, וכן זו של עמנואל קאנט ביקשו לפקפק בהלך החקירה המטאפיזית, קרי, בעוד שלא שללו את המטאפיזיקה באופן נחרץ, הביעו סקפטיות כלפי האופן שבו נאסף ידע לגביה. שני ההוגים המעיטו בערך הרעיונות המטאפיזיים של תקופתם שבבסיס התאולוגיה הטבעית[72] וביקרו את הטיעונים הקלאסיים לקיום אלוהים (כלומר אלו שהועלו על ידי פילוסופים ותאולוגים באירופה הנוצרית ומעט לאחריה), יצוין שיום וקאנט עצמם לא היו אתאיסטים.

הברון ד'אולבאק היה דמות מוכרת בנאורות הצרפתית ונודע בשל כתביו הרבים כנגד הדת, שהמפורסם בהם הוא "מערכת הטבע" (1770), וכן "הנצרות נחשפת" (1766?).[73] בממלכה היה רגש אנטי-נוצרי חזק בקרב האינטלקטואלים, שקיבל ביטוי לאחר המהפכה הצרפתית. זו לקחה את האתאיזם והדאיזם מהתחום האינטלקטואלי למרחב הציבורי. בשיא שלטון הטרור, כשהכנסייה הקתולית (שפנתה נגד המהפכה לאחר החלת חוקת הכמורה) זוהתה עם האויב, ניסה ז'וזף פושה להכרית את הנצרות במחוז נייבר. דוגמתו אומצה בכל צרפת. אנטואן פרנסואה מומורו, איש סיעת האברטיסטים הרדיקלית, כונן את "כת התבונה" (Culte de la Raison) האתאיסטית שנועדה לספק פולחן ציבורי ומשנה מוסרית חלופיים לדת המסורתית. מאות כנסיות חוללו והוסבו ל"מקדשי תבונה" בשיא הטרור. לאחר חיסול האברטיסטים ניסה מקסימיליאן רובספייר להציע דת אלטרנטיבית משלו. רובספייר דגל בדאיזם, תיעב אתאיסטים והיה משוכנע שהעם נזקק לאלוהים. באביב 1794 השיק את "כת הישות הנעלה" (מצרפתית, Culte de l'Être suprême) הדאיסטית. זו באה לקצה עם הוצאתו להורג ב-28 ביולי, והוועידה הלאומית השיבה את חופש הדת. נפוליאון, שסיים את המהפכה, היה אדיש לחלוטין לדת ובו זמנית האמין בנחיצותה של הנצרות לסדר הציבורי. הוא חתם קונקורדט עם האפיפיור והשיב לכנסייה חלק ממעמדה לפני 1789.

אתאיסטים שיחקו תפקיד מכריע במהפכנות הפוליטית והחברתית, הם האיצו את אביב העמים בכלל ואת איחוד איטליה בפרט, ושתלו את הגרעין למהפכות הסוציאליסטיות, ביניהן זו הבולשביקית שתקרה מאוחר יותר ברוסיה. במחצית השנייה של המאה ה-18 ולאורך המאה ה-19 האתאיזם הופץ עוד יותר וטיפח הוגים עצמאיים שהיו פרודים מהוגי הזרם האגנוסטי. ההוגים האתאיסטים של תקופה זו הרבו לעסוק בביקורת על הדת, ולדוגמה יימנו לודוויג פוירבאך, ארתור שופנהאואר, מקס שטירנר, וקרל מרקס.[74]

מאז 1900

[עריכת קוד מקור | עריכה]

האתאיזם במאה ה-20 הופיע בעיקר בצורה של אתאיזם פרקטי, קרי, אתאיזם הנלקח מעבר לרמת העמדה האישית לכזה המתיימר להנחות את החברה ברמת הפרקטיקום החברתי-תרבותי (ובזה גם המחשבתי), כך שקמו חברות שאתאיזם שיחק בהן תפקיד תרבותי או מעצב. החשיבה האתאיסטית שיחקה גורם מעצב או מרכיב במספר פילוסופיות (או גרסאות של פילוסופיות אלה) כגון אקזיסטנציאליזם, אובייקטיביזם, הומניזם חילוני, ניהליזם, אנרכיזם, פוזיטיביזם לוגי, מרקסיזם, ואף פמיניזם.[75] וכן גם בחשיבה המדעית והרציונליזם.

הפוזיטיביזם הלוגי והמדענות פילסו את הדרך לנאופוזיטיביזם, לפילוסופיה האנליטית, או זרמים פילוסופיים כגון סטרוקטורליזם, ונטורליזם (כזרם חשיבה עצמאי), הנאופוזיטיביזם והפילוסופיה האנליטית העדיפו להדגיש התנהלות אמפיריציסטית על סמך רציונליזם קלאסי ואפטיסטמולוגיה נומינאלית, בניגוד לרציונליזם קלאסי או למטאפיזיקה. ברטראנד ראסל (שאומנם נחשב להוגה אגנוסטי ולא אתאיסטי) איתגר, בטיעונים שונים, את התפיסות המקובלות לרעיון האלוהות, שזוהו אז באופן מובהק עם התאולוגיה הנוצרית.

בעבודתו המוקדמת, לודוויג ויטגנשטיין ניסה להפריד בין השיח המטאפיזי לבין זה הרציונלי[דרוש מקור]. אלפרד ג'ולס אייר הניח שטענות דתיות נוטות באופן מובהק להיות חסרות פוטנציאל לאימות, או חסרות משמעות נתפשת או חד-משמעית, ובכך ביקש לטעון שההתנהלות האמפיריציסטית עליונה על זו של הדתות הנפוצות לפחות באופן כללי. לוי-שטראוס, אבי הסטרוקטורליזם גרס שמקורות החשיבה הדתית הן הלא מודע ולא המטאפיזי-טרנסנדנטאלי.[דרוש מקור] ג'ון ניימאייר-פינדלי וג'ון סמארט הציעו למשל שבמסגרת לוגית, קיום האל אינו הכרחי[דרושה הבהרה]. מוניסטים[דרוש מקור] כגון ג'ון דיואי, הניחו שהעולם הטבעי הוא הבסיס לכל הקיים, תוך הכחשת טענות פילוסופיות או דתיות הגורסות אחרת.[76][77]

במאה ה-20 נחווה גם המניפסט הפוליטי של האתאיזם שנגזר מן האינטרפטציה לכתביו של קרל מרקס ופרידריך אנגלס ויישום המהפכה הרוסית (1917) באימפריה הרוסית בעקבות האידאולוגיה הקומוניסטית שנבנתה עליהם והקמת ברית המועצות (כמו גם מסגרות מדיניות דומות מאוחרות יותר). בברית המועצות, הוראת הדת לעם מפי מייצגיה נאסרה על ידי המדינה, אף על פי שהממשלה הסובייטית התירה חופש דת בהיתר רשמי בשנת 1936 אך גם במסגרת מצומצמת יחסית, שכן חינוך פרטי היה בדרך כלל אסור וחינוך הציבור נשמר לרשויות בלבד (שהיו אתאיסטיות או נטו לאתאיזם) בהתווסף לכך שרשויות דתיות ממילא לא נתקיימו ואף נאסרה כל התאגדות בהקשר זה. השלטון הסובייטי לעיתים רדף את הדת וביקש לנתק את העם לחלוטין מהדתות שנפוצו אז בשטח רוסיה (כגון נצרות, אסלאם, ומיני שמאניזם), בקשה שלעיתים גבלה באלימות מצד שלטון זה.[78][79][80][81][82]

בדרך כלל, גם מדינות קומוניסטיות אחרות התנגדו לדת תוך צידוד באתאיזם מדיני,[83] כך למשל, הממשלות הקודמות של אלבניה[83] ונכון להיום סין,[84][85] קוריאה הצפונית[85][86] וקובה.[85][87]

בהודו דוגמה למנהיג אתאיסט היה ארודה ראמאסמי (Periyar E. V. Ramasamy), שנאבק בציבור ההינדים (שלעיתים בעצמם היו אתאיסטים, אך דתיים דה פקטו), ובמעמד הברהמינים, בטענה שהם מפלגים את החברה מבחינת מעמד או קאסטה, וכי התוצר הסופי של הפילוג הוא בוודאי שלילי.[88] מאבקיו הודגשו כאשר בשנת 1956 ביקש להרוס פסל הקדוש לציבור ההינדי, וכן גם בשל אמירות אנטי-תאיסטיות שאמר לא אחת.[89]

ב-1967 הממשלה האלבנית תחת אנוור הוג'ה הכריזה על סגירת כל המוסדות הדתיים במדינה תוך הצהרה כי אלבניה היא המדינה הראשונה שמיישמת אתאיזם מדיני.[90] אף על פי שהפולחן הדתי הוחזר רשמית ב-1991 באלבניה, ההחלטות הממשלתיות האנטי-תאיסטיות הטילו צל שלילי על אופי הממשלה האלבנית והם האיצו את הרוח האנטי-קומוניסטית שנשבה בקרב הציבור האמריקני.

מאז נפילת חומת ברלין מספר השלטונות בעלי עמדה אנטי-דתית (בהשפעה קומוניסטית) צנח. ב-2006 מכון פו (Pew Research Center) פרסם כי הלגיטימיות של תנועות המתבססות על מושג האלוהים (God based) או על תפיסה דתית (Religious based) עולה ביחס לאידאולוגיות או תנועות חילוניות.[91] ואומנם, החוקרים גרגורי ס. פאול ופיל צוקרמן מגדירים זאת כ"מיתוס" וטוענים כי המצב בשטח הרבה יותר מורכב ושונה במידת מה.[92]

האתאיזם החדש

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – אתאיזם חדש

בתחילת שנות האלפיים, מספר אירועים משמעותיים בחברה האמריקנית עודדו תחייה מחודשת באתאיזם, שנקרא "אתאיזם חדש" או "נאו אתאיזם". אירועים כגון פיגועי 11 בספטמבר (אשר להם הייתה מוטיבציה אסלאמית), מאמצי מכון דיסקברי לשנות את מערכת השעות המדעית בבתי הספר האמריקניים לכזו המתבססת על רעיונות בריאתניים, והתמיכה לכך בשנת 2005 מצד הנשיא האמריקני, ג'ורג' ווקר בוש הניעו תנועת מטוטלת של מתנגדים. בתגובה, אינטלקטואלים אתאיסטים החלו לפרסם ספרים המעודדים אתאיזם בארצות הברית ובעולם.[93][94]

התנועה נקשרה עם ריצ'רד דוקינס, דניאל דנט, סם האריס, כריסטופר היצ'נס, וויקטור סטנגר.[95] הוגי התנועה מרבים לעסוק בביקורת הדת באופן אקטיבי, מאחר שלדעתם לדת השפעה שלילית על החברה.

סקר שנערך בארצות הברית בשנת 2010 מצא כי אלו המגדירים עצמם אתאיסטים או אגנוסטים הפגינו ידע רחב יותר בנושאי דת מהמשתתפים בסקר המזהים עצמם כמאמינים בני פלגים שונים בנצרות בעלי רמת השכלה דומה.[96]

טיעונים אתאיסטים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאפיקורוס ניתן הקרדיט על הסברת בעיית הרוע לראשונה. ב"דיאלוגים על הדת הטבעית" דייוויד יום מצטט הטיעון כסדרה של שאלות: "האם אלוהים רוצה למנוע רוע, אך הוא אינו מסוגל? אזי הוא חסר אונים. האם הוא מסוגל, אך הוא אינו רוצה? אזי הוא רשע. אם הוא גם יכול וגם רוצה? אז מאין בא הרוע?"

ההיסטוריה גדושה בניסיונות להוכיח את קיומו של אלוהים, פחות בולטים הם הטיעונים הא-פריוריים והא-פוסטריוריים שמנסים להפריכו או לתייגו כקונספט שקיומו שנוי במחלוקת.

הטיעונים הנוגדים את התאיזם מחולקים לרוב לשני סוגים עיקריים: אלו שמנסים להראות שקיומו של אל הוא בלתי אפשרי, והם מנמקים את האתאיזם החזק, לעומת אלו שמנסים להראות שקיומו של אלוהים בלתי סביר, הנתמכים בדרך כלל על ידי אתאיסטים חלשים וחזקים כאחד.

להלן מובאות דוגמאות שונות לטיעונים אלו. חלק מהטיעונים אינם מנסים לנמק את האתאיזם ישירות, אלא לדחות טיעונים התומכים בקיומו של אל, מצדיקים את הדיון בקיומו וכדומה. כמו כן, רבים מהטיעונים הללו זכו להתנגדות מצד חלק מהאתאיסטים עצמם, ואינם נתמכים על ידי מרביתם.

טיעונים המבוססים על חוסר הוכחה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

טיעון חוסר ההוכחה: הטיעון מתבסס על נקודת ההנחה שכדי לקבל את קיומו של משהו, צריך לספק הוכחה לקיומו. עיקרון זה חל גם על אלוהים: אתאיסטים לא מכירים בקיום ישויות עליונות כמו "אלוהים" בהיעדר הוכחה מספקת עבורם לקיומן.

תער אוקאם: לפי תערו של אוקאם כאשר נמצאים לפנינו שני הסברים המסבירים את אותה התופעה, עלינו לאמץ את ההסבר הפשוט ביותר, שמערב הכי פחות גורמים. אתאיסטים רבים גורסים שההבנה האנושית של חוקי הפיזיקה, הכימיה והביולוגיה מספקת לנו הסבר נטורליסטי לעולם, ללא צורך באלוהים. לפיכך הם 'חותכים' את אלוהים בתערו של אוקאם, ומעדיפים הסבר נטורליסטי על פני הסבר מורכב יותר של העולם, המערב את אותם חוקי טבע, ובנוסף את אלוהים.

טיעונים על בסיס התפתחות האמונות/דתות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הטיעון ההיסטורי: ההיסטוריה המתועדת מלמדת כי המונותאיזם צמח על רקע האמונה הפוליתאיסטית, שכללה בין השאר גם אלים דמויי-אדם, שהתפתחה בעצמה מאמונות בכוחם העל-טבעי של עצמים דוממים. מכיוון שכך, ניתן להניח שהאמונה המונותאיסטית היא נגזרת של אמונות קולקטיביות אחרות. כלומר, הרעיון האלוהי לא הועבר לאדם על ידי אלוהים עצמו, אלא נוצר על ידי אבולוציה של רעיונות שהשתנו עם הזמן ממעבר מדור לדור ואדם לאדם. על פי טיעון זה, אם אכן אלוהים היה קיים אזי הוא היה מעביר את הידיעה על קיומו לאדם הראשון, והאמונה בו הייתה קיימת מראשית הזמן. אך לדברי ארכאולוגים מסוימים, רעיון האל המונותאיסטי הופיע פורמלית לראשונה במהפכה הדתית של אחנתון.[ו]

טיעון הדתות המרובות: אף על פי שמספר הדתות בעולם אינו ידוע במדויק, מרבית ההערכות עומדות על כ-4,000 עד 10,000 דתות שונות, מוכרות ומובחנות.[98][99][100][101] לתרבויות רבות ושונות ברחבי העולם יש תפיסות שונות ומנוגדות של מושגי האלוהות, ובכל אחת מהן אנשים מאמינים בתפיסות הללו בכל לבבם. אין לנו שום דרך לבחור תפיסה אחת על תפיסה אחרת, ולכן אין סיבה לקבל אף אחת מהן כנכונה. כשם שאין לנו סיבה להאמין בזאוס או בהורוס, אין לנו סיבה להאמין באלוהי אברהם. המצב בעייתי עוד יותר כאשר דת תאיסטית מסוימת, עוברת פיצול במהלך ההיסטוריה, ופיצול זה לוט בערפל. דוגמה לכך היא העובדה שיש שתי קבוצות הטוענות להיותן עם ישראל. אלו הן העברים, והשומרונים. כל אחת מן הקבוצות טוענת שהיא עם ישראל המקורי ושספר התורה שלו הוא מסמך שמקורו אלוהי. אמנם, ספרי התורה של שתי קבוצות אלה שונים זה מזה בנוסחם. מפרך ואף מיותר לברר, מי משתי הקבוצות האלה צודקת בטענתה, אם בכלל.

טיעון האנתרופומורפיזם (או "טיעון ההאנשה"): בכל מיתולוגיה מיוחסות לאלים תכונות אנושיות רבות כמו כעס, זעם, קנאה, חרטה, אהבה, שנאה ועוד. תכונות אנושיות מיוחסות באופן גורף לכל דמות של אל שקיימת במיתולוגיות השונות ובהם נכלל גם האל המקראי. האדם יצר את אליו בצלמו ובדמותו שלו עצמו, ולכן הם כל כך דומים לו.

טיעונים הקשורים לטיעון הטלאולוגי

[עריכת קוד מקור | עריכה]

טיעון המורכבות: תאיסטים רבים מצדדים בטיעון הטלאולוגי, לפיו לא ייתכן שמורכבות וסדר יופיעו ללא מתכנן, ולפיכך מורכבותו של העולם מוכיחה את קיומו של אלוהים. אתאיסטים משיבים בטענה שאלוהים הוא ישות על-טבעית בעלת תודעה, ולפיכך הוא מורכב, ולפי הטיעון הטלאולוגי מצריך יוצר משלו. אך קו מחשבה זה מחייב שרשרת אינסופית של בוראים, ומסבך את העולם במקום להסביר את היווצרותו. לכן, אומרים האתאיסטים, הטיעון הטלאולוגי אינו קביל.

טיעון זה מובא בצורה שונה בספרו של הביולוג ריצ'רד דוקינס "יש אלוהים?" במשפט בסוף פרק 4, הנקרא "מדוע כמעט ודאי שאין אלוהים": "הפיתוי (לייחס את העיצוב למראית עין לעיצוב אמיתי) הוא טעות, כיוון שההנחה שיש מעצב לטבע מעלה באופן אוטומטי את הבעיה הגדולה אף יותר של "מי עיצב את המעצב". הבעיה שהתחלנו אתה מלכתחילה הייתה הניסיון להסביר משהו שהוא לא מסתבר סטטיסטית. לכן זה לא הגיוני לשער משהו אפילו עוד יותר בלתי סביר כדי להסביר זאת".

תכנון לקוי: הטיעון מניח שאלוהים שהוא כל-יכול וכל-יודע אמור היה ליצור יצורים בעלי תכנון אופטימלי. ישנם יצורים, שאילו נבראו באופן ישיר על ידי מתכנן-על, הרי שהתכנון שלהם היה מושלם. לעומת זאת, יש איברים ומצבים פיזיולוגיים מסוימים בגוף שהם מיותרים ומהווים עדות לפגמים גלובליים בגנום האנושי, אשר מערערים את הטענה התאיסטית לפיה המין האנושי נברא ישירות על ידי מתכנן כזה: תוספתן, שקדים, "עור הברווז", שיני בינה עקומות אצל אחוזים ניכרים באוכלוסייה, ליקוי במבנה העין הגורם לכתם עיוור בשדה הראיה, קנה קרוב מדי לוושט שעלול לגרום לחנק, עצם זנב (שריד אבולוציוני), שרירי אוזניים, שיער מיותר, אי התאמה מושלמת להליכה על שתיים, העצב התועה ועצב הגרון החוזר שמסלולו ארוך פי כמה מן הדרוש – כל אלה הם פגמים שיכולים להיווצר רק על ידי תהליך של מוטציות "עיוורות" וברירה טבעית ביניהן – תהליך שהוא האבולוציה, ולא מאפיינים שהיינו מצפים לקבל מידיו של מתכנן-על מסוים. יש המיישמים טיעון זה גם לבעלי חיים.

טיעון התכנון התבוני: הטיעון התאיסטי גורס כי היקום מציג סדר ומורכבות שלא יכלו להיווצר במקרה, אבל חוקי הטבע הפיזיקליים, וכן, מדע הביולוגיה מדגימים כיצד סדר ומורכבות יכולים להיווצר כתוצאה מתנאי התחלה שאינם מכילים סדר כזה, על סמך עקרונות מתמטיים[דרושה הבהרה]. דוגמה לכך היא תורת הגרביטציה שיכולה להסביר את היווצרותם של כוכבים, כוכבי-לכת וגלקסיות שלמות מתוך ערפיליות,[ז] או תורת האבולוציה שמסבירה את מוצא, גיוון ומורכבות החיים.[ח]

טיעונים על סיבות מטעות שגורמות לאמונה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ייחוס תכליתיות לטבע: אנשים גדלים ומחונכים בחינוך מובנה-משמעות, שמטרתו לעזור להם להתמודד עם אנשים אחרים. התופעות המשמעותיות בחיים הן תוצרים חברתיים, התנהגויות מוכרות של אנשים, מוצרים מעשה יד אדם שנוצרו לתכלית מסוימת. ישנה נטייה אנושית לייחס תכליתיות לכל תופעה או עצם, בין אם הוא מלאכותי או טבעי כאחד. הטעות היא לייחס לטבע ולתהליכים טבעיים המתרחשים על פי חוקי הפיזיקה את אותה תכלית שמייחסים לפארק ציבורי, בריכה עירונית או התנודות במניות הבורסה. הניתן למצוא פשר מוסרי לרעידת אדמה שהרסה את ביתנו, ולייחס בשל כך לעצמנו חטא? הנטייה לייחס תכלית לכל דבר שקורה סביבנו היא שיצרה את האלים המתמחים, בעל אל הגשם והסערות מהמיתולוגיה הכנענית, דמטר (אלת האדמה, הדגן והקציר) של המיתולוגיה היוונית, אייגיר (אל הים) מהמיתולוגיה הנורדית, רע (אל השמש) מהמיתולוגיה המצרית, ואלוהים. הנחת כוונת תכליתיות נסתרת בטבע פיתחה את האמונות הפולחניות, כולל העידן החדש של ימינו, כמו פאראפסיכולוגיה וקריאה בקפה.

הטיעון הפסיכולוגי: הפסיכולוגיה של הדת טוענת כי האמונה באל, לפחות כמו שהוא מוצג בדתות האברהמיות, עונה לאינדיבידואל על דחפים פסיכולוגיים. לפי הדעה הרווחת בני אדם מאמינים באל, במתכונות דתיות כאלה, מפני שהם מחפשים אחר דמות אבהית שתספק להם הגנה מפני העולם הגדול; מישהו או משהו שיספק להם משמעות ותכלית כבירה לחיים; משהו שעוצר מבעד המוות להיות סוף הדרך; משהו שיגרום להם להאמין שהם חלק חשוב מאוד ביקום האינסופי, ושהאחראי על היקום המורכב והאינסופי הזה דואג להם ומכבד אותם (ברא את האדם בצלמו כדמותו, סיבת הבריאה היא האדם וכדומה). האמונות הללו מתקיימות מפני שהן מאפשרות לאנשים להתמודד עם פחדיהם הבסיסיים, משרות תחושת ביטחון ומפחיתות לחצים. גישה זו לא שוללת את קיום האל, היא רק מסבירה שבני האדם מעדיפים מבחינה פסיכולוגית להאמין באל. כמו כן, הגישה יוצאת מנקודת הנחה שקיום האל ודאי כולל מערכת מטא-פיזית של שכר ועונש.

חיי נצח: דוגמה למילוי דחפים פסיכולוגיים על ידי הדת. המכנה המשותף כמעט לכל הדתות המונותאיסטיות והפוליתאיסטיות, ואפילו דתות נטורליסטיות כמו הבודהיזם, הוא הנצחיות של המאמין שממלא אחר חוקי הדת ומאמין בעיקרי האמונה שלה. יש הטוענים כי האדם הוא אולי היצור החי היחיד בממלכת בעלי החיים אשר יודע ומצפה את מותו. משחר ההיסטוריה דתות ותרבויות קדומות האמינו בחיים לאחר המוות, כך לדוגמה, המצרים חנטו את מתיהם ובנו עבור הפרעונים פירמידות והשאירו להם שלל אוצרות שיטיבו עמם בעולם הבא. הדתות המונותאיסטיות גורסות כי המאמין הצדיק יתוגמל על אמונתו האדוקה בעולם לאחר המוות בגן העדן, ואילו הכופרים והחוטאים ייענשו בגיהנום. האמונה בחיים שלאחר המוות מדחיקה את הפחד מפני הסוף שאינהרנטי אצל אנשים. אמונה זו היא המקל והגזר של הדתות שמעודדות לדבוק במעשים הטובים ולהימנע מן הרעים כדי לקבל תגמול נצחי בהגיע יום הדין. אמונה זו תורמת גם למאמינים להתמודד עם מות קרוביהם. מכאן קל להבין מה התועלת באמונה בדת כלשהי, וכמה פשוט ליצור משם מיתוסים ואלים המשגיחים מפני הסוררים ומעודדים את הצדיקים.

טיעון הפחד: טיעון זה מבוסס על כך שכוהני דת מעודדים את "יראת השמיים" כבסיס למוסריות, אתאיסטים שוללים טענות אלו וטוענים כי פחד הוא דרך קלה לתעתע בהמונים, והמוסריות אינה צריכה לנבוע מהדת או מדברים שליליים כמו פחד, אלא היא נובעת מהמבנה הביולוגי של כל יצור חי, החותר לשיתוף פעולה ומכאן צומחות אסטרטגיות חברתיות ומוסר.[102]

הטיעון הסוציולוגי: הדת בכלל ואלוהים בפרט ממלאים פונקציות חשובות בחברה האנושית, מה שמעיד על הצורך הבלתי-תלוי בהיגיון או באמיתות שלהם. הדת סייעה לאנשים ליצור קבוצות מגובשות בעלי תפיסה קולקטיבית, הזדהות שמקורה באידיאלים משותפים, נורמות משותפות ומקובלות, מערכת תפקידים הדדית. כמו כן הדת העניקה לאנשים משמעות "עילאית" לחיים; הכתיבה תחומים נרחבים של התנהגות על ידי הצבת אמות מידה של טוב ורע וקבעה תקדימים להתנהגות נאותה, וכך סייעה לשמור על הדבר החברתי; היא הסירה מן הפרט והחברה את נטל קביעת הערכים והטילה את האחריות לכך על האלים; היא מילאה תפקיד חשוב בסולידריות החברתית; היא הבטיחה את הנחלת המסורת והבטחת רציפותה של התרבות באמצעות טקסים, חגים ומנהגים עממיים וכן חינוך בעל פה או בכתב שהעבירו את שרביט קסמי הדת הלאה. יתרונותיה של הדת מורגשים עד עצם היום הזה וזה מספיק כדי לתת לאנשים תחושה של משהו על-טבעי ואמונה ביסוד הדת שהוא בדרך כלל אלוהים.

הברון ד'אולבאק היה המנסח הראשון של טענות האתאיזם, הוא טען כי העולם נוצר ללא התערבות אלוהית, המוסריות הדתית מעוותת, והפחד גורם לילדים להאמין באלוהים. ספריו נשרפו בפומבי על ידי הכנסייה.

טיעונים התלויים בהגדרות מסוימות של אלוהים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הוספת תכונות לא הכרחיות: רבים מהטיעונים התומכים בקיומו של אל מצביעים על מורכבות היקום (ראו טיעון השען של פיילי) ומציגים את האל כבוראו של עולם זה. עם זאת, אין צורך לייחס לבורא עולם תכונות של טוב ורוע, ידיעת כול וכו'. מכיוון שאל הוא לרוב ישות על-טבעית בהגדרתו, אין טעם לכנותו אלוהים ומספיק להניח שהיקום "פשוט קיים" (כלומר, קיומו הוא בגדר אקסיומה), או ישות פשוטה מההגדרה הקונבנציונלית של אלוהים "פשוט קיימת", במקום שהאל קיים. טיעון זה שייך גם לדוגלים בפנתאיזם, אך יש הסבורים שהפנתאיזם הוא בעצמו השקפת עולם אתאיסטית.[ט]

בעיית הרוע: הואיל ואלוהים מוגדר, במרבית הדתות, ככל-יכול, יודע הכול ומקור הטוב, נשאלת השאלה מדוע עולמנו שופע ברשעות וסבל, המעיד על חוסר צדק לפי הסתכלות עולמו של השואל ? אם אלוהים הוא כל-יכול ויודע הכל, אז הוא יכול ויודע כיצד למנוע את העוולות בעולמנו. אם אלוהים הוא טוב ונדיב אז הוא רוצה להשכין ערכים טובים של שלום, אהבה וחמלה, ולמנוע רשעות, חוסר צדק וסבל. אם אלוהים יכול, יודע ורוצה למנוע את הרע בעולמנו – אזי הוא יעשה כן. אם אלוהים רוצה למנוע רוע, אך אינו יכול – אזי אינו כל-יכול. אם הוא יכול אך אינו רוצה – אזי הוא רשע. אם הוא גם יכול וגם רוצה – הוא יעשה כן. אם הוא גם לא יכול וגם לא רוצה, אזי הוא אינו אלוהים והוא רשע. יוצא מכך שאלוהים טוב באופן מוחלט וכל-יכול אינו יכול להתקיים. בני הדתות האברהמיות[דרוש מקור] יעידו כי הפריבילגיה שיש לרוב האנשים, היא בחירה חופשית אשר ניתנה על ידי האל, אך היא מקור הרע, ולא האל עצמו, ולכן, יש להאשים את האדם כמקור רצוני בפני עצמו בעשיית רוע.

פרדוקס הכל-יכול: תכונת האומניפוטנטיות (יכולת-כל) שמיוחסת לאלוהים, מכילה פרדוקס (שצורותיו שונות) מפני שהגדרה נאיבית שלה (שאיננה מתייחסת במפורש להיעדר התייחסות עצמית) אינה קוהרנטית מבחינה לוגית. אלוהים כל-יכול, יכול ליצור ולעשות דברים שהם בגדר הבלתי-אפשרי (לא לוגיים). האם אלוהים יכול ליצור סלע שאינו יכול להרים? האם אלוהים יכול ליצור משהו יותר כל-יכול ממנו? זו סתירה, ולכן אלוהים אינו כל-יכול. על פרדוקס זה יש העונים כי חוקי הלוגיקה עצמם נוצרו על ידי אלוהים, אשר אינו כבול אליהם. תשובה אחרת היא שטענות המכילות סתירה הן חסרות משמעות ולפיכך אינן תיאור של יכולת.[103]

טיעון חוסר האמונה: הוא טיעון בעל הנחת-יסוד מאנישה, הטוען שאם אלוהים קיים (והיה "רוצה" שהאנושות תדע על כך), הוא היה גורם למצב שבו כל האנשים הספקניים יאמינו בו, או במילים אחרות, לא היה מאפשר קיומן של פילוסופיות שאינן תאיסטיות. אבל מכיוון שיש אנשים שאינם מאמינים בקיומו, או שאינם בעלי דעה מוצקה בנושא, הרי שלפי הטיעון, או שהוא לא קיים או שהוא לא מתעניין בנעשה בעולמנו. אם אלוהים מסוגל לתקשר עם האינדיבידואל האנושי לשם העברת דבריו בכתבים שונים (כפי שטוענות דתות רבות לגבי כתבי הקודש שלהן והדרך בה הם נכתבו), מדוע הוא אינו מתקשר עם כל המין האנושי באופן ישיר וגורם לכולם להאמין בו?

טיעון חוסר המוטיבציה: אם אלוהים הוא כל-יכול, אזי הוא יכול לספק את כל רצונותיו, שאיפותיו וחלומותיו מבלי לברוא דבר. היות שישנו יקום ונטען כי אלוהים ברא אותו, לכן יש לו צרכים – הוא אינו כל-יכול. אם אלוהים קיים כישות מושלמת, הרי שלא היה בורא את היקום – לישות מושלמת אין רצונות וצרכים. אלוהים ברא את היקום, כלומר יש לו רצונות וצרכים – לכן הוא לא מושלם.

בעיית הרצון החופשי: אם אלוהים יודע הכול אזי הוא יודע את כל אשר יתרחש בעתיד, כולל את החלטותיו ובחירותיו בכל רגע נתון. אם אלוהים יודע את כל בחירותיו בעתיד אזי אין לו רצון חופשי, הוא מוגבל. אם הוא יכול לשנות אותן, אזי הוא לא יכול לדעת מה יהיו החלטותיו בעתיד, ולכן הוא לא כל-יכול.

יחסי אלוהים-זמן: אלוהים לא "מעל הזמן" מכיוון שהוא פועל ולכן כפוף לשינויים וסיבתיות, ועל כן כפוף לזמן (ומובן שלא ברא אותו). אלוהים אינו נצחי מכיוון שהייתה לו סיבה לברוא את היקום והמניע לסיבה לא התקיים אלא אחרי שעברה לה תקופה אינסופית. במשך תקופה אינסופית לא הייתה לאלוהים סיבה לברוא את היקום, ובנקודה כלשהי על ציר הזמן, צצה סיבה לברוא את היקום. לא ייתכן כי במשך תקופה אינסופית לא הייתה לאלוהים סיבה לברוא את היקום ואחר כך – משום שסיבה כזאת הייתה בין שאר האפשרויות שהיו לאלוהים בקשר לאופי מעשיו בהמשך.

טיעונים שונים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

קיומו של אלוהים: יש קיים ויש שאינו קיים אך ורק דבר שהוא חומר או אנרגיה יכול להיקרא דבר קיים, בנוסף ניתן לשאול ממה אלוהים עשוי? איך הוא רואה ושומע אותנו ? איפה הוא נמצא? איך המחשבה שלו פועלת ויודעת הכל?

טיעון האלוהות הטבעית של שפינוזה: אם אלוהים קיים, הוא תופס את כל המרחב-זמן בלבד ("לית אתר פנוי מיניה"). על כן, לאלוהים אין תחושת "אני" אישית; אין לו מודעות עצמית מפני שכל דבר הוא חלק ממנו, ואינו מבדיל בין "אני" ו"לא אני". אם לאלוהים אין מודעות עצמית, אזי אין הבדל בינו לבין יקום חסר מודעות שנשלט בידי חוקי הטבע.

טיעון חוסר המשמעות המדעית: האמונה באלוהים אינה תאוריה מדעית, מכיוון שלא ניתן לבחון את אמיתותה באופן אמפירי. היא גם אינה פסוק אמת מתוך הגדרה (בניגוד, למשל, למשפט "למרובע יש ארבע צלעות"). מכאן שלא ניתן לבחון את שאלת קיומו של אלוהים באמצעים מדעיים, ולכן אין טעם להתייחס ברצינות לאמונה בו. כמו כן, זה חסר משמעות לשאול האם אלוהים קיים מכיוון שאין שום דרך פיזיקלית לבדוק את קיומו, אלא רק דברים אשר מיוחסים לכך שהם נבראו על ידיו (וכמו כן ניתנים להסברה באמצעות דרכים אחרות).

טיעון חוסר ההגדרה: כדי לנסות לענות על השאלה "האם אלוהים קיים?" יש צורך בהגדרה מלאה ועקבית של הקונספט "אלוהים", ואשר מכילה מרכיבים שידוע לנו על קיומם (אחרת ההגדרה תהיה תלויה בקיומה של ישות על-טבעית – וזה מה שאנו בעצם מנסים להוכיח). אם אין הגדרה כזו, הרי שזה חסר משמעות לטעון "אלוהים קיים". אם ישנה הגדרה כזו, הרי שאלוהים חייב להיות מובן במונחים פיזיקליים, כיוון שהגדרתו מורכבת רק ממונחים כאלה; וכיוון שכך, אלוהים יהיה ישות טבעית – ועל כן לא יזכה לתואר "אלוהים". יש שיטענו שמציאותו של האלוהים מצויה מחוץ למציאות הפיזיקלית, ולכן לא ניתן להגדירו במונחים "פיזיקאליים". אבל מפני שאין אנו יודעים על קיומה של ישות על-טבעית מחוץ למציאות הפיזיקלית, הרי שזה חסר משמעות לטעון לקיומה של ישות כזו.

טיעון הגילויים המדעיים: במשך מרבית ההיסטוריה האנושית ישויות על טבעיות סיפקו את ההסברים הטובים ביותר לקיומו של היקום וחוקי הטבע. אך במהלך מאות השנים האחרונות, מדענים פיתחו הסברים מדויקים יותר אשר, לטענת האתאיסטים, הפריכו[דרושה הבהרה] במישרין או בעקיפין, טענות דתיות מסוימות שנקשרו באלוהות.[דרוש מקור] לרוב, הסברים אלה נתמכו אמפירית. הגילויים המדעיים בכל תחומי החיים מסבירים את היקום בצורה יעילה יותר מאנקדוטות המערבות כוחות על-טבעיים, עד כדי ייתור האחרונים בראי הטיעון. יתרה מזאת, הסתירה בין תפיסתן של הנצרות והיהדות ובין המדע בתחומים מסוימים[דרוש מקור] (בעיקר בריאת העולם לעומת אבולוציה וגיל היקום) מערערת על תקפותן של דתות אלה.[דרוש מקור]

הטיעון המטריאליסטי: דתות רבות טוענות שהחיים הם יותר מהחומר שאנחנו רואים בסביבתנו הדוממת. בנוסף הן טוענות שמאחורי החיים עומד עולם רוחני או על-טבעי כלשהו ושה"אני" האמיתי שלנו הוא באופן כלשהו רוחני ולא חומרי. בניגוד לטענות הללו, טוענים מצדדי הטיעון המטריאליסטי שהידע המדעי שנצבר בתחום מדעי החיים והחברה מעיד שהחיים הם תופעה טבעית, שמה שעושה אותנו אנושיים הוא חומרי, וכי מקור ההתנהגות הוא מוחנו – מבנהו, המידע המאוחסן בו ותפקודו, אם אכן ההוויה האנושית מסתכמת בכך, ואין שיקוף רוחני כל שהוא לחיינו, הרי שאותן דתות שוגות בהנחתן.

אי אמינותן של אמונות שונות: מאפיין משותף לתאיזם ולדתות הוא הסתמכותם על האמונה; לדעת הטוענים כך, אמונה בקיום האלוהים ובאמיתותן של דוקטרינות דתיות – אינה מבוססת על הגיון, הוכחות או מדע. במקום זאת מצפים מאנשים להאמין אמונה עיוורת, דבר שלא מצפים מהם בכל עניין ונושא אחר. יתרה מזאת, עוד הופכים את האמונה בדבר חסר הוכחות לדבר "אצילי" ומבורך. האמונה לשמה אינה אמינה בבואנו להבין את המציאות או לחקור אותה. באותה מידה ניתן להשתמש באמונה כדי להגן על כל דבר שניתן להעלות על דעתנו, החל מפיות ורוחות, ועד למפלצת הספגטי המעופפת (דמות של "אל" שנוצרה כפרודיה על אלוהים).

יחס כלפי אתאיזם

[עריכת קוד מקור | עריכה]
מדלין מארי אוהייר מחתה על היחס כלפי אתאיסטים בארצות הברית.

במדינות עם משטר בעל אופי דתי, אתאיסטים המביעים את דעתם עלולים ליפול קורבן להתנכלות, חרם ואפליה כנגדם, במקרים מסוימים אף להחשב לפושעים על פי חוק (כגון בערב הסעודית, בה נחקק ב-2014 חוק המזהה תעמולה אתאיסטית כטרור[104]). ישנם אנשים המחזיקים בדעות דתיות הסבורים כי מי שאינם מאמינים באלוהים הם בלתי-מוסריים או בלתי אמינים – לפחות בכל הנוגע לחברותם בקהילה. בפי חז"ל מכונה האתאיסט "כופר בעיקר". דתות אחרות מוקיעות בדרכים דומות את הלא-מאמינים.

עד העת החדשה האתאיזם נחשב לבלתי לגיטימי לא רק מסיבות דתיות, אלא גם מסיבות חברתיות, שכן הוא נחשב לחריגה מהנורמה. גם הוגים שהתייחסו בחיוב לחופש דת, כמו ג'ון לוק, לא קיבלו את הרעיון של חוסר אמונה. מהצד השני, אתאיזם מדיני קודם במרץ על ידי המדינות הקומוניסטיות. קרל מרקס, אתאיסט, כתב כי "הדת היא אופיום להמונים". בשל הדוקטרינה המרקסיסטית המדינות הקומוניסטיות רדפו והגבילו את הדתות השונות, בין היתר גם כדי להחליש את האופוזיציה למדינה. אף על פי שהיו מדינות אתאיסטיות באופן רשמי, התקיימו במדינות הקומוניסטיות ובסין כנסיות שהיו בשליטת המדינה. הגישה האתאיסטית של המשטר בברית המועצות לא מצאה אחיזה בלב כל האזרחים, ועם נפילת המשטר הקומוניסטי זכתה הדת לתחייה מחודשת.

במהלך המלחמה הקרה, העובדה שהאויבים הקומוניסטים של ארצות הברית היו אתאיסטים ("קומוניסטים חסרי אלוהים"), תרמה לנקודת המבט שאתאיזם הוא לא אמין ולא פטריוטי. במרוץ הבחירות לנשיאות שהתקיימו ב-1988 בארצות הברית, אמר הנשיא ג'ורג' בוש האב: "אינני חושב שאתאיסטים צריכים להיחשב כאזרחים, ובוודאי לא פטריוטים. זוהי אומה אחת תחת האל". הצהרות דומות נעשו במהלך הוויכוח על המשפט "תחת האל" כאשר נכתב לראשונה בהצהרת האמונים האמריקנית. מילים אלה התווספו להצהרה בתחילת המלחמה הקרה.

חופש הביטוי של האתאיסטים לרוב מקובל כלגיטימי בישראל, אך חוקי מדינת ישראל מגבילים טכנית את חופש הביטוי של האתאיסטים במדינת ישראל (ראו ערך פגיעות ברגשי דת ומסורת), וייתכנו מקרים ספורים של פגיעה בזכויות האתאיסטים לחופש ביטוי.

בשנת 2003 נוסדה בארצות הברית תנועת הברייטס, שבין השאר שמה לה למטרה לקדם בחברה את ההכרה בזכותם של פרטים לדגול בהשקפת עולם אתאיסטית (או בהשקפות עולם דומות לה) ואת קבלתם כחברים שווי ערך בחברה.

הדיון הפילוסופי באתאיזם

[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאורך ההיסטוריה, הדיון בשאלת קיומו של האל העלה ויכוחים לוהטים, ואף יותר מכך, בין אתאיסטים לבין המאמינים בקיומו של אלוהים. עיון בעימותים סביב נושא זה מראה לרוב, כפי שממחישים אחדים מהקישורים שבסוף ערך זה, שסלע המחלוקת הוא לכאורה בלתי-ניתן להכרעה: אלוהים הוא מושג כה מופשט, עד שמהגדרתו הוא אינו נתפש בחושי בני האדם ובשכלם, ולכן ייתכן שלא ניתן להוכיח את קיומו או להפריכו.

זיגמונד פרויד, אשר כינה את עצמו "יהודי חסר אל", תרם רבות לטיעונים הפסיכולוגיים נגד מהות ההנחה בדבר קיום האל.

פעמים רבות, נפתח העיסוק הפילוסופי בשאלת האמונה באלוהות, בשאלה "על מי חובת ההוכחה – על זה הטוען שמשהו שאי-אפשר למדוד אותו קיים, או על זה שמבקש להניח שיצור כזה אינו קיים?".

על-פי האמונות הדתיות הנפוצות, דוגמת חלקים מהנצרות, האסלאם והיהדות, קיומו של האל הוא בגדר אקסיומה, שאולי ניתנת להוכחה אך אינה דורשת אותה.[י] מחשבה זו מודגמת בפסוק "בראשית ברא אלוהים את השמים ואת הארץ". כך מתחיל ספר בראשית. כלומר – התנ"ך מתחיל בהנחה כי האלוהות קיימת. זו אקסיומה שאתאיסט יעדיף שלא לכלול באוסף האקסיומות שלו (אף על פי שעבור חלק מהאתאיסטים, אין זה פוגע בזכותו של המאמין לנהוג אחרת).

הטענה כי האקסיומה הדתית דווקא דורשת הוכחה, באה לידי ביטוי בכך שבלעדיה היא ארעית, כלומר – ניתנת להחלפה בכל אקסיומה דתית אחרת, בלא שיהיה ניתן להשוות בין התוקף הלוגי של האקסיומות השונות. על-פי טענה זו, כל אמירה דתית היא הדורשת הוכחה, שכן היא שקולה ליציר הדמיון האנושי שאינו נובע מחוויה אמפירית של המציאות.

עוד דוגמה לקיום האל כאקסיומה ניתן למצוא במסורת החשיבה הרציונליסטית המוקדמת. דוגמה אחת היא הטיעון האונטולוגי, הקובע שמושג האל כולל בתוך עצמו קיום ולכן האל חייב להיות קיים (טיעון שהציג רנה דקארט ב"הגיונות של הפילוסופיה הראשונית"), או טיעונים המסתמכים על האקסיומה שהאל הוא סיבת-עצמו. אלו טיעונים המעניקים בסיס רציונלי יותר לרעיון האלוהים, אך הם אקסיומטיים ותלויים באמונה באותה מידה[דרוש מקור].

גם קרל מרקס ניסה להתייחס לאמונה באל. הוא טען כי הדת היא השתקפות של החברה האנושית. לדעת מרקס, שיוצא מתוך נקודת הנחה כי מעשי האדם הם הקובעים את ההיסטוריה, האדם משייך את תוצאות פעולותיו לאל. כך, לדוגמה, אישרה החברה הימי-ביניימית את השיטה הפאודלית, בכך שמקור ההירארכיה והסדר החברתי באל, על-אף שהם נובעים מפעולתם ההכרחית של יחסי הייצור האנושיים. תשובה דומה ניתנה על ידי החוקר מאקס ובר, שהראה את התפתחות הנצרות הפרוטסטנטית, על רקע המעבר לשיטה קפיטליסטית. על פי מרקס, הדת תיעלם בחברה הקומוניסטית, בה ישיג האדם את פעולות החברה ויבין את משמעויותיה. לדוגמה, לדעת מרקס, האדם לא יזדקק לשאלה "מי ברא את העולם", ברגע שיבין כיצד העולם בורא עצמו מחדש בכל רגע נתון, מכוח יצירתם של החיים בו. הוגים מאוחרים יותר, שנשענו על תורתו של מרקס, לא פסלו את האמונה באל, אך המשיכו להחזיק בטענה כי חוסר אחריות של האדם על החברה הוא המקור למרבית האמונות הדתיות.

זיגמונד פרויד היה מהראשונים שהתייחסו לכל דת כנגזרת רחוקה של מאבקים תוך-נפשיים. במסגרת חקר הנפש והאנושות, הגיע פרויד למסקנה כי מקור הדת בטוטם, שהוא התקת משמעותו של אב קדמון שנרצח על ידי בניו. על-פי פרויד, שבטים אנושיים קדומים (קלאן) אימצו טקסים ומשמעויות דתיות-למחצה בעקבות התמרדות בני השבט נגד אביהם, וכל דת היא גלגול מאוחר של משמעות זו. פרויד מביא דוגמות רבות להוכחות דבריו, ביניהם האמונה הנוצרית בדבר חטא קדמון של פשיעת הבן (אדם) כנגד אביו (האל), חטא העובר בירושת הדורות. במובן מקביל, מתאר פרויד את התפתחות הדת כתוצר של יראת האב של התינוק, המתעוררת בעקבות תסביך אדיפוס (רצונו לרצוח את אביו ולנכס את אימו, ואי היכולת להגשים רצון זה). על-פי תיאור זה, אימוץ דמות האב על ידי התינוק היא, לימים, המקור לאמונתו הדתית, המהווה תחליף לאביו.

בדרך כלל, הדיון הממשי מתחיל בשאלות הנובעות מהאקסיומות. האם יש השגחה אלוהית על העולם? האם ניתן להוכיח השגחה זו באופן אמפירי? האם כדאי להסביר תופעות פיזיקליות וביולוגיות בעולמנו כנובעות ממעשי האל, או להעדיף את התפיסה המדעית, לפיה ניתן להסביר תופעות אלה ללא קיומו של אלוהים?

תשובה לאחרונה בשאלות אלה נתן האסטרונום פייר-סימון לפלס כאשר הסביר את התאוריה שלו על היווצרות מערכת השמש: "אבל מר לפלס, מה בדבר אלוהים?", שאל נפוליאון. "אין לי צורך בהיפותזה הזו", ענה לפלס. במאה העשרים המשיך הפילוסוף הבריטי ברטראנד ראסל את דרכו של לפלס, והיה לדוברו הגדול של האתאיזם. ראסל ראה באלוהים היפותזה מיותרת ומפריעה להבנת העולם, משום שהיא מסיטה את המחשבה האנושית אל משהו שאינו קשור למציאות.

נושא האתאיזם שימש גם כנושא מרכזי בכתבי עת מסוימים, וביניהם כתב העת הישראלי אפיקורוס וכתב העת היידי-סובייטי דער אפיקוירעס.

יחסה של היהדות כלפי האתאיזם

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – כפירה (דת)

קשה לנתק את הדיון על האתיאיזם מאמירותיהן עליו של הדתות המונותיאיסטיות. והרי מבחינה היסטורית האתיאיסטים בפועל התכחשו לקיומו של האל, כפי שהוא משתקף מכתבי הקודש היהודיים-נוצריים. משום כך, הם הוקעו בידי תאולוגים יהודים, מוסלמים ונוצרים ואף נרדפו בידי הכנסייה. תומאס איש אקווינס והרמב"ם הורו להשמידם. אפילו ג'ון לוק שופר הסובלנות הדתית, קרא לנדות אותם, יחד עם הקתולים. ביהדות, האתיאיסט המפורסם ביותר הוא שפינוזה, אשר בשל עמדותיו נודה מהקהילה היהודית-פורטוגזית של אמסטרדם. עם זאת, הוא האמין באלוהים מהבחינה הפילוסופית(לפי חלק מהדיעות), ורק שלל את מקורם האלוהי של כתבי הקודש.

על פי ויילר, הרמב"ם הוא הוגה הדעות היהודי שקבע את יחסה של היהדות כלפי הכפירה. לדידו, כופר הוא מי שמתכחש ל'דעה הנכונה' (מורה נבוכים, א:ו), ואלו הם י"ג עיקרי היהדות – וכדבריו, 'וכשנתקלקל לאדם יסוד מאלה יג היסודות הרי יצא מן הכלל וכפר בעיקר, ונקרא מין ואפיקורוס וקוצץ בנטיעות, ומצווה לשונאו ולאבדו, ועליו נאמר "הלא משנאך ה׳ אשנא"(תהלים קלט, כא) (פירוש המשנה לרמב"ם סנהדרין פ"י מ"א). הרמב"ם מונה עשרים וארבעה קטגוריות של סטייה מיהדות, אשר לאנשיהם אין חלק בעולם הבא – וכלשונו: ואלו הן שאין להן חלק לעולם הבא, אלא נכרתים ואובדים ונידונים על גודל רשעם וחטאתם לעולם ולעולמי עולמים: המינים, והאפיקורוסים, והכופרים בתורה, והכופרים בתחיית המתים ובביאת הגואל, המורדים, ומחטיאי הרבים, והפורשים מדרכי צבור, והעושה עבירות ביד רמה בפרהסיה כיהויקים, והמוסרים, ומטילי אימה על הצבור שלא לשם שמים, ושופכי דמים, ובעלי לשון הרע, והמושך עורלתו משנה תורה לרמב"ם (ספר המדע · הלכות תשובה · פרק שלישי, הלכה ו).

הרמב"ם התייחס לקיומו של האל כאל אמת מוכחת, 'שהכל תלוי בו': וידיעת דבר זה מצות עשה שנאמר אנכי ה' אלוהיך וכל המעלה על דעתו שיש שם אלוה אחר חוץ מזה עובר בלא תעשה שנאמר לא יהיה לך אלוהים אחרים על פני וכופר בעיקר שזהו העיקר הגדול 'שהכול תלוי בו' (משנה תורה, יסודי התורה, א, ה, א:ו; יסודי התורה פ"א ד+ו). על כן, הוא התייחס אל הכופר כאל 'טועה', שכן הוא מתכחש לאמת עצמה. הרמב"ם מבחין בין שני סוגים של כופרים: 'כופרים בעיקר' ו'כופרים בתורה'. בעוד שהכופרים בעיקר מתכחשים לעצם קיומו של האל או מייחסים לו תכונות לא נכונות (שוללים את אחדותו או מקנים תכונות גשמיות)[106] – הכופרים בתורה מכחישים את מקורה האלוהי של התורה שבכתב והתורה שבעל פה מקורם הוא אלוהי.[107] קטגוריה נוספת של אתיאיסטים היא 'האפיקורוסים' אשר מכחישים את אפשרות הנבואה בכלל, ואת אמיתות נבואת משה בפרט; וכן מבזים דברי חכמים.[108]

ביקורת

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – ביקורת האתאיזם

הביקורת על אתאיזם מגיעה על פי רוב מדתות, בעיקר אלו התאיסטיות, אך גם מן הדאיזם, האגנוסטיות, האיגנוסטיות, וכן מפאלון גונג, כמו גם מן הפסיכולוגיה וזרמים פילוסופיים שונים, הקוראים תיגר על השרירותיות לכאורה שבהנחת היסוד של האתאיזם החזק או על עצם קיומה של ההנחה ממש. הן מבקרות אותו בשני נושאים עיקריים: מהות האתאיזם, כלומר הטענה לפיה אין אלוהים והשלכותיה האפשריות והמוסריות בפרט על אתאיסטים (יחידים וקבוצות).

אתאיסטים מפורסמים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעולם

[עריכת קוד מקור | עריכה]

פייר מנדס פראנס,[109] נטלי דורמר, בריטני ספירס,[110] ביל מאהר, בראד פיט, ריצ'רד דוקינס, וודי אלן, ג'וני דפ, מארק צוקרברג, קתרין הפבורן, דאגלס אדמס, רוברט אלטמן, ריצ'רד ברטון, ג'יימס קמרון, דייוויד קרוננברג, קלינט איסטווד, אמה תומפסון, קוונטין טרנטינו.

בישראל

[עריכת קוד מקור | עריכה]

אמנון לוי,[111] עודד קטש,[112] אורן נהרי,[113] אמל מורקוס,[114] אביב גפן,[115] מעיין אדם,[116] לוסי איוב, ענת ברזילי,[117] לינוי בר-גפן,[118] צבי ינאי,[119] אנה ארונוב,[120] יובל נאמן.[121]

ראו גם

[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • Martin, Michael (ed.), The Cambridge Companion to Atheism, Cambridge: Cambridge University Press, 2006.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
מיזמי קרן ויקימדיה
ויקימילון ערך מילוני בוויקימילון: אתאיזם
ויקימילון ערך מילוני בוויקימילון: אתאיסט
ויקישיתוף תמונות ומדיה בוויקישיתוף: אתאיזם

ביאורים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ בספרו "אתאיזם בעת העתיקה הפגנית"[18] כתב דרכמן: ” 'atheism' ו-'atheist' הן מילים שנוצרו משורשים יווניים ועם סיומות יווניות. עם זאת, הן אינן יווניות; צורתן אינה תואמת את השימוש ביוונית. ביוונית אמרו 'ἄθεος' ו-'ἀθεότης'; למילים אלה המילים האנגליות 'ungodly' [שמתארת כפירה ורשעות] ו-'ungodliness' [שהיא ההטיה של המילה הקודמת לשם עצם] תואמות למדי. בדיוק באותו מובן כמו 'ungodly', המילה 'ἄθεος' הייתה בשימוש לגנאי חמור ולגינוי מוסרי; שימוש זה הוא שימוש ישן, והישן ביותר שניתן למצוא. אין אנו מוצאים אותה מציינת אמונה פילוסופית מסוימת עד לתקופה מאוחרת יותר.”
  2. ^ בפרט בגלל השימוש הנרחב במונח בתרבויות מערביות, "אתאיזם" מתואר בדרך כלל כ"חוסר אמונה באלוהים", במקום השימוש הכללי יותר "חוסר אמונה באלים". הבחנה ברורה נעשית לעיתים רחוקות בטקסטים מודרניים בין הגדרות אלה, אבל חלק מהשימושים הישנים של "אתאיזם" כללו רק חוסר אמונה באל מונותאיסטי, ולא באלים פוליתאיסטים. על בסיס זה נטבע המונח המיושן "adevism" בסוף המאה ה-19, לתיאור חוסר אמונה באלים מרובים.[23]
  3. ^ ציטוט מהמאמר שפורסם במגזין של אוניברסיטת שיקגו:[38] ”המחקר הראשון על אמונותיהם הדתיות של רופאים מצא ש-76% מהדוקטורים מאמינים באלוהים ו-59% מאמינים באיזושהי צורה של חיים לאחר המוות. הסקר, שנערך על ידי חוקרים באוניברסיטה ופורסם בגיליון יולי של 'Journal of General Internal Medicine', מצא ש-90% מהדוקטורים בארה"ב נוכחים בטקסים דתיים לפחות מדי פעם ['occasionally'], לעומת 81% מכל המבוגרים.”
  4. ^ ציטוט מתוך הדו"ח של מרכז המחקר פיו:[39] ”סקר שנערך בקרב מדענים החברים באגודה האמריקנית להתקדמות המדע במאי וביוני 2009, על ידי מרכז המחקר פיו למען הציבור והעיתונות, מצא שחברי קבוצה זו הם, באופן כללי, הרבה פחות דתיים מהציבור הכללי. אכן, הסקר מראה שמדענים הם בערך בעלי חצי מהסיכוי של האוכלוסייה הכללית להאמין באלוהים או בכוח עליון. לפי המשאל, רק מעט יותר מחצי מהמדענים (51%) מאמינים בצורה כלשהי של אל או כוח עליון; ספציפית, 33% מהמדענים אומרים שהם מאמינים באלוהים, בעוד ש-18% מאמינים בנפש אוניברסלית או בכוח עליון.”
  5. ^ שמאוחר יותר כונו פילוסופיה קדם-סוקרטית.
  6. ^ האגיפטולוג הגרמני יאן אסמן טוען בספרו "משה המצרי" שאחנתון היה מבשר המונותאיזם בכך שהיה הראשון בכך שהצהיר כי אתון הוא לא רק האל העליון, אלא האל היחיד.[97]
  7. ^ בהינתן כוח המשיכה, קיומם של כוכבים מציג מצב של אנטרופיה (אי-סדר) גבוהה יותר, לא נמוכה יותר.
  8. ^ תוך הגדלת אי-הסדר הכללי במערכת, אך יצירת "איים" של סדר ומורכבות בדמות יצורים חיים, צמחים וכדומה.
  9. ^ הכומר ההולנדי ז'אק דה לה פאי טבע את המושג "פנתאיזם" ותיאר אותו כצורה של אתאיזם שאומצה על ידי שפינוזה מהגיהנום ומעובדי האלילים.
  10. ^ כך לדוגמה במאמרו של הראי"ה קוק:[105] ”האמונה אינה לא שכל ולא רגש, אלא גילוי עצמי היותר יסודי של מהות הנשמה, שצריך להדריך אותה בתכונתה. וכשאין משחיתים את דרכה הטבעי לה, איננה צריכה לשום תוכן אחר לסעדה, אלא היא מוצאה בעצמה את הכל. בעת החלש אורה, אז בא השכל והרגש לפנות לפניה דרך.”

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ Nielsen, Kai (2011). "Atheism". Encyclopædia Britannica. Retrieved 2011-12-06.
  2. ^ Edwards, Paul (2005) [1967]. "Atheism". In Donald M. Borchert. The Encyclopedia of Philosophy. Vol. 1 (2nd ed.). MacMillan Reference USA (Gale). p. 359. ISBN 978-0-02-865780-6.
  3. ^ כנס מ.ח.ר 2013 – דברי פתיחה, מאת פרופ' יעקב מלכין. בדבריו מתייחס מלכין לשאלת "מיהו אתאיסט" וקושר את המונח תאוס באלוהי הדתות (ככלל הכוונה לדתות אברהמיות).
  4. ^ "Definitions: Atheism". Department of Religious Studies, University of Alabama. נבדק ב-2012-12-01.
  5. ^ "Merriam-Webster Online Dictionary". ארכיון מ-2011-05-14. נבדק ב-2011-04-09. belief in the existence of a god or gods
  6. ^ See Harvey, Van A. "Agnosticism and Atheism", in Flynn 2007, p. 35 | Flynn, Tom, ed. (25 October 2007). Prometheus Books. ISBN 978-1-59102-391-3. OL 8851140M
  7. ^ Rowe, William L. (1998). "Atheism". In Edward Craig. Routledge Encyclopedia of Philosophy. Taylor & Francis. ISBN 978-0-415-07310-3. Retrieved 2011-04-09.
  8. ^ Simon Blackburn, ed. (2008). "atheism". The Oxford Dictionary of Philosophy (2008 ed.). Oxford: Oxford University Press. Retrieved 2011-12-05. "Either the lack of belief that there exists a god, or the belief that there exists none. Sometimes thought itself to be more dogmatic than mere agnosticism, although atheists retort that everyone is an atheist about most gods, so they merely advance one step further."
  9. ^ Runes, Dagobert D.(editor) (1942 edition). Dictionary of Philosophy. New Jersey: Littlefield, Adams & Co. Philosophical Library. ISBN 0-06-463461-2. Archived from the original on 2011-05-13. Retrieved 2011-04-09.
  10. ^ "atheism". Oxford Dictionaries. Oxford University Press. Retrieved 2012-04-09.
  11. ^ "Atheism". Encyclopædia Britannica. 1911. נבדק ב-2011-04-09.
  12. ^ Antony Flew, "The Presumption of Atheism, and other Philosophical Essays on God, Freedom, and Immortality" New York: Barnes and Noble (1976): page 14ff: "In this interpretation an atheist becomes: not someone who positively asserts the non-existence of God; but someone who is simply not a theist. Let us, for future ready reference, introduce the labels 'positive atheist' for the former and 'negative atheist' for the latter." - Cited from the English Wikipedia.
  13. ^ Atheist By Default
  14. ^ When a baby is born, is he/she by default atheist?
  15. ^ Is atheism the default position?
  16. ^ Carol S. Matthews (19 באוקטובר 2009). A New Vision A New Heart A Renewed Call – Volume Two. William Carey Library. ISBN 978-0-87808-364-0. Although Neo-Pagans share common commitments to nature and spirit there is a diversity of beliefs and practices. Some are atheists, others are polytheists (several gods exists), some are pantheists (all is God) and others are panentheists (all is in God). {{cite book}}: (עזרה)
  17. ^ Richard Dawkins in TED2002, Militant Atheism
  18. ^ Drachmann, A. B. (1977) [1922]. Atheism in Pagan Antiquity. Chicago: Ares Publishers. ISBN 0-89005-201-8.
  19. ^ Martiall, John (1566). A Replie to Mr Calfhills Blasphemous Answer Made Against the Treatise of the Cross. English recusant literature, 1558–1640. Vol. 203. Louvain. p. 51. נבדק ב-2011-04-09.
  20. ^ Burton, Robert (1621). deist. The Anatomy of Melancholy. Part III, section IV. II. i. נבדק ב-2011-04-09. Cousin-germans to these men are many of our great Philosophers and Deists
  21. ^ Armstrong, Karen (1999). A History of God. London: Vintage. ISBN 0-09-927367-5.
  22. ^ "17th Century History – Investigating Atheism". Investigatingatheism.info. נבדק ב-2011-04-09.
  23. ^ Britannica (1911). "Atheonism". Encyclopædia Britannica (11th ed.).
  24. ^ Martin, Michael. The Cambridge Companion to Atheism. Cambridge University Press. 2006. ISBN 0-521-84270-0.
  25. ^ "ReportDGResearchSocialValuesEN2.PDF" (PDF). נבדק ב-2011-04-09.
  26. ^ "Major Religions of the World Ranked by Number of Adherents, Section on accuracy of non-Religious Demographic Data". נבדק ב-2011-04-09.
  27. ^ "Religion: Year In Review 2010". Encyclopædia Britannica. 2010. נבדק ב-2017-01-20.
    • 2.0% Atheists: Persons professing atheism, skepticism, disbelief, or irreligion, including the militantly antireligious (opposed to all religion).
    • 9.6% Nonreligious: Persons professing no religion, nonbelievers, agnostics, freethinkers, uninterested, or dereligionized secularists indifferent to all religion but not militantly so.
  28. ^ "Religious Views and Beliefs Vary Greatly by Country, According to the Latest Financial Times/Harris Poll". Financial Times/Harris Interactive. 2006-12-20. אורכב מ-המקור ב-2013-07-23. נבדק ב-2011-04-09.
  29. ^ 1 2 "Characteristics of the Population". Australian Bureau of Statistics. 2006. נבדק ב-2011-04-09.
  30. ^ Social values, Science and Technology (PDF). Directorate General Research, European Union. 2005. pp. 7–11. נבדק ב-2011-04-09.
  31. ^ Zuckerman, Phil (2007). Martin, Michael T (ed.). The Cambridge companion to atheism. Cambridge, England: Cambridge University Press. p. 51. ISBN 0-521-84270-0. נבדק ב-2011-04-09.
  32. ^ 1 2 Zuckerman, Phil (2007). Martin, Michael T (ed.). The Cambridge companion to atheism. Cambridge, England: Cambridge University Press. p. 56. ISBN 0-521-84270-0. נבדק ב-2011-04-09.
  33. ^ WIN - Gallup International GLOBAL INDEX OF RELIGIOSITY AND ATHEISM - 2012 (באנגלית), עמ' 2 ו-13.
  34. ^ Zuckerman, Phil (2009). "Atheism, Secularity, and Well-Being: How the Findings of Social Science Counter Negative Stereotypes and Assumptions" (PDF). Sociology Compass. pp. 949–971. doi:10.1111/j.1751-9020.2009.00247.x. ISSN 1751-9020. אורכב מ-המקור (PDF) ב-2014-08-06. נבדק ב-2012-02-05.
  35. ^ Larson, Edward J.; Larry Witham (1998). "Correspondence: Leading scientists still reject God". Nature. 394 (6691): 313–4. doi:10.1038/28478. PMID 9690462. Available at StephenJayGould.org, Stephen Jay Gould archive. Retrieved 2006-12-17
  36. ^ William H. Swatos; Daniel V. A. Olson. "The Secularization Debate". Rowman & Littlefield. נבדק ב-2011-08-19.{{cite web}}: תחזוקה - ציטוט: multiple names: authors list (link)
  37. ^ Rodney Stark; Roger Finke. Acts of Faith: Explaining the Human Side of Religion. University of California Press. נבדק ב-2011-08-19.{{cite book}}: תחזוקה - ציטוט: multiple names: authors list (link)
  38. ^ "Survey on physicians' religious beliefs shows majority faithful". University of Chicago.
  39. ^ "Scientists and Belief". Pew Research Center. 5 בנובמבר 2009. נבדק ב-2011-04-08. {{cite web}}: (עזרה)
  40. ^ According to Dawkins (2006), p. 103. Dawkins cites Bell, Paul. "Would you believe it?" Mensa Magazine, UK Edition, Feb. 2002, pp. 12–13.
    לאחר שבחן 43 מחקרים שנערכו מאז 1927, מצא Bell שכולם למעט 4 דיווחו על קשר כזה, והסיק ש"ככל שהאינטליגנציה או רמת ההשכלה של אדם גבוהים יותר, כך פחות סביר שהוא יהא דתי או יחזיק ב'אמונות' מכל סוג".
  41. ^ Argyle, Michael (1958). Religious Behaviour. London: Routledge and Kegan Paul. pp. 93–96. ISBN 0-415-17589-5.
  42. ^ "A Portrait of Israeli Jewry: Beliefs, Observances, and Values among Israeli Jews 2000" (PDF). The Israel Democracy Institute and The AVI CHAI Foundation. 2002. אורכב מ-המקור (PDF) ב-2007-06-30. נבדק ב-2008-01-28.
  43. ^ "Atheism: Contemporary Rates and Patterns" (PDF). אורכב מ-המקור (PDF) ב-2017-05-17. נבדק ב-2011-12-08.
  44. ^ קובי נחשוני, 80% מהיהודים בישראל: מאמינים באלוהים, באתר ynet, 26 בינואר 2012
  45. ^ Rendered as Athisme: de Mornay, Philippe (1587). A Woorke Concerning the Trewnesse of the Christian Religion: Against Atheists, Epicures, Paynims, Iewes, Mahumetists, and other infidels [De la vérite de la religion chréstienne (1581)]. Translated from French by Arthur Golding & Philip Sidney. London. pp. xx. 310. "Athisme, that is to say, vtter godlesnes."
  46. ^ Dasgupta, Surendranath (1992). A history of Indian philosophy, Volume 1. Motilal Banarsidass Publ. p. 258. ISBN 978-81-208-0412-8. נבדק ב-2011-04-09.
  47. ^ Gerald James Larson, Ram Shankar Bhattacharya, The Encyclopedia of Indian Philosophies, Volume 4: Samkhya, A Dualist Tradition in Indian Philosophy, Princeton University Press, 2014-07-14. (באנגלית)
  48. ^ Sarvepalli Radhakrishnan and Charles A. Moore. A Sourcebook in Indian Philosophy. (Princeton University Press: 1957, Twelfth Princeton Paperback printing 1989) pp. 227–249. ISBN 0-691-01958-4.
  49. ^ Satischandra Chatterjee and Dhirendramohan Datta. An Introduction to Indian Philosophy. Eighth Reprint Edition. (University of Calcutta: 1984). p. 55.
  50. ^ הכתוב בסוגריים אינו חלק מהציטוט המקורי. לביאור המונח "ספרות בודהיסטית" ולמידע נוסף ראו קאנונים (בודהיזם).
  51. ^ Joshi, L.R. (1966). "A New Interpretation of Indian Atheism". Philosophy East and West. 16 (3/4): 189–206. doi:10.2307/1397540. JSTOR 1397540.
  52. ^ Baggini 2003, pp. 73–74. "Atheism had its origins in Ancient Greece but did not emerge as an overt and avowed belief system until late in the Enlightenment."
  53. ^ Solmsen, Friedrich (1942). Plato's Theology. Cornell University Press. p 25.
  54. ^ 1 2 … nullos esse omnino Diagoras et Theodorus Cyrenaicus … Cicero, Marcus Tullius: De natura deorum. Comments and English text by Richard D. McKirahan. Thomas Library, Bryn Mawr College, 1997, page 3. ISBN 0-929524-89-6
  55. ^ "religion, study of". Encyclopædia Britannica. 2007. Retrieved 2007-04-02.
  56. ^ Joshua J. Mark, Critias, World History Encyclopedia (באנגלית)
  57. ^ Bremmer, Jan. Atheism in Antiquity, in Martin 2006, pp. 12–13
  58. ^ Diogenes Laërtius, The Lives and Opinions of Eminent Philosophers, ii
  59. ^ Cicero, Lucullus, 121. in Reale, G., A History of Ancient Philosophy. SUNY Press. (1985).
  60. ^ Bremmer, Jan. Atheism in Antiquity, in Martin 2006, pp. 14–19
  61. ^ Brickhouse, Thomas C.; Nicholas D. Smith (2004). Routledge Philosophy Guidebook to Plato and the Trial of Socrates. Routledge. p. 112. ISBN 0-415-15681-5. In particular, he argues that the claim he is a complete atheist contradicts the other part of the indictment, that he introduced "new divinities".
  62. ^ Fragments of Euhemerus' work in Ennius' Latin translation have been preserved in Patristic writings (e.g. by Lactantius and Eusebius of Caesarea), which all rely on earlier fragments in Diodorus 5,41–46 & 6.1. Testimonies, especially in the context of polemical criticism, are found e.g. in Callimachus, Hymn to Zeus 8.
  63. ^ Plutarch, Moralia—Isis and Osiris 23
  64. ^ Epicurus (Stanford Encyclopedia of Philosophy)
  65. ^ 1 2 Stein, Gordon (Ed.) (1980). "The History of Freethought and Atheism". An Anthology of Atheism and Rationalism. New York: Prometheus. Retrieved 2007-APR-03.
  66. ^ "Atheism" in the 1913 Catholic Encyclopedia.
  67. ^ Maycock, A. L. and Ronald Knox (2003). Inquisition from Its Establishment to the Great Schism: An Introductory Study. ISBN 0-7661-7290-2.
  68. ^ 1 2 Zdybicka 2005, p. 4
  69. ^ Winfried Schröder, in: Matthias Knutzen: Schriften und Materialien (2010), p. 8. See also Rececca Moore, The Heritage of Western Humanism, Scepticism and Freethought (2011), calling Knutzen "the first open advocate of a modern atheist perspective" online here
  70. ^ "Michel Onfray on Jean Meslier". William Paterson University. אורכב מ-המקור ב-2012-01-12. נבדק ב-2011-11-04.
  71. ^ d'Holbach, P. H. T. (1770). The System of Nature. Vol. 2. נבדק ב-2011-04-07.
  72. ^ Natural Theology, האנציקלופדיה לפילוסופיה של סטנפורד (באנגלית אמריקאית)
  73. ^ (in German) Naumann, Manfred: Zur Publikationsgeschichte des „Christianisme dévoilé“ », dans Werner Krauss, Walter Dietze, Neue Beiträge zur Literatur der Aufklärung, p.155. Ruetten & Loening, Berlin 1964
  74. ^ Ray, Matthew Alun (2003). Subjectivity and Irreligion: Atheism and Agnosticism in Kant, Schopenhauer, and Nietzsche. Ashgate Publishing, Ltd. ISBN 978-0-7546-3456-0. נבדק ב-2011-04-09.
  75. ^ Overall, Christine (2006). Feminism and Atheism. נבדק ב-2011-04-09. in Martin 2006, pp. 233–246
  76. ^ Smart, J.C.C. (9 March 2004). "Atheism and Agnosticism". Stanford Encyclopedia of Philosophy. Retrieved 2011-04-09.
  77. ^ Zdybicka, Zofia J. (2005). "Atheism". In Maryniarczyk, Andrzej. Universal Encyclopedia of Philosophy 1. Polish Thomas Aquinas Association. Retrieved 2011-04-09
  78. ^ Gerhard Simon (19 באוקטובר 2009). Church, State, and Opposition in the U.S.S.R. University of California Press. ISBN 978-0-520-02612-4. On the other hand the Communist Party has never made any secret of the fact, either before or after 1917, that it regards 'militant atheism' as an integral part of its ideology and will regard 'religion as by no means a private matter'. It therefore uses 'the means of ideological influence to educate people in the spirit of scientific materialism and to overcome religious prejudices..' (כך במקור) Thus it is the goal of the C.P.S.U. and thereby also of the Soviet state, for which it is after all the 'guiding cell', gradually to liquidate the religious communities. {{cite book}}: (עזרה)
  79. ^ Dimitry Pospielovsky (19 באוקטובר 2009). The Orthodox Church in the History of Russia. St Vladimir's Seminary Press. ISBN 978-0-88141-179-9. It might be expected that as a Christian leader, he would at least declare that a Christian could not vote for a party that preached and practiced genocide, whether racial or class-based, nor for a party whose ideology included a militant atheism aiming at liquidation of religion. {{cite book}}: (עזרה)
  80. ^ Simon Richmond (19 באוקטובר 2009). Russia & Belarus. BBC Worldwide. ISBN 978-1-74104-291-7. Soviet 'militant atheism' led to the closure and destruction of nearly all the mosques and madrasahs (Muslim religious schools) in Russia, although some remained in the Central Asian states. Under Stalin there were mass deportations and liquidation of the Muslim elite. {{cite book}}: (עזרה)
  81. ^ Tʻinatʻin Bočorišvili, William Sweet, Daniel R. Ahern (30 ביוני 2005). Politics, ethics and challenges to democracy in "new independent states". Berghahn Books. ISBN 978-1-56518-224-0. נבדק ב-2011-03-05. During the past 150 years in Azerbaijan, Islam has experienced an ascendancy over the official Orthodoxy of the Russian Empire and, then, the state atheism of the Soviet Union. {{cite book}}: (עזרה)תחזוקה - ציטוט: multiple names: authors list (link)
  82. ^ Russian postmodernism: new perspectives on post-Soviet culture. Berghahn Books. 1999. ISBN 978-1-57181-028-1. נבדק ב-2011-03-05. The seven decades of Soviet atheism, whether one calls it "mass atheism," "scientific atheism," "state atheism," was unquestionably a new phenomenon in world history.
  83. ^ 1 2 Baggini, Julian (Summer 2003). "The Perils of Atheism". New Humanist. נבדק ב-2011-04-07. Extract from his book Atheism: A Very Short Introduction (2003), Oxford University Press
  84. ^ China in the 21st century. Oxford University Press. 16 באפריל 2010. ISBN 978-0-19-539447-4. נבדק ב-2011-03-05. China is still officially an atheist country, but many religions are growing rapidly, including evangelical Christianity (estimates of how many Chinese have converted to some form of Protestantism range widely, but at least tens of millions have done so) and various hybrid sects that combine elements of traditional creeds and belief systems (Buddhism mixed with local folk cults, for example). {{cite book}}: (עזרה)
  85. ^ 1 2 3 The State of Religion Atlas. Simon & Schuster. דצמ' 1993. נבדק ב-2011-03-05. Atheism continues to be the official position of the governments of China, North Korea and Cuba. {{cite book}}: (עזרה)
  86. ^ World and Its Peoples: Eastern and Southern Asia. Marshall Cavendish. ספט' 2007. ISBN 978-0-7614-7631-3. נבדק ב-2011-03-05. North Korea is officially an atheist state in which almost the entire population is nonreligious. {{cite book}}: (עזרה)
  87. ^ Freeing God's Children: The Unlikely Alliance for Global Human Rights. Rowman & Littlefield. ספט' 2006. ISBN 978-0-7425-4732-2. נבדק ב-2011-03-05. Cuba is the only country in the Americas that has attempted to impose state atheism, and since the 1960s onward its jails have been filled with pastors and other believers. {{cite book}}: (עזרה)
  88. ^ Michael, S. M. (1999). "Dalit Visions of a Just Society". In S. M. Michael (ed.). Untouchable: Dalits in Modern India. Lynne Rienner Publishers. pp. 31–33. ISBN 1-55587-697-8.
  89. ^ "He who created god was a fool, he who spreads his name is a scoundrel, and he who worships him is a barbarian." Hiorth, Finngeir (1996). "Atheism in South India". International Humanist and Ethical Union, International Humanist News. Retrieved 2007-05-30
  90. ^ Majeska, George P.; Bociurkiw, Bohdan R.; Strong, John W. (1976). "Religion and Atheism in the U.S.S.R. and Eastern Europe, Review". The Slavic and East European Journal. 20 (2): 204–206. doi:10.2307/305838. JSTOR 305838.
  91. ^ "Timothy Samuel Shah Explains 'Why God is Winning'." 2006-07-18. The Pew Forum on Religion and Public Life. Retrieved 2011-04-07.
  92. ^ Paul, Gregory; Phil Zuckerman (2007). "Why the Gods Are Not Winning". Edge. נבדק ב-2011-04-09.
  93. ^ Vermont Law Review Vol. 33:225 2008, Finding Shared Values in a Diverse Society: Lessons From the Intelligent Design Controversy by Alan E. Garfield (page 231).
  94. ^ Hooper, Simon. "The rise of the New Atheists". CNN. ארכיון מ-2010-04-08. נבדק ב-2010-03-16.
  95. ^ Gribbin, Alice (22 בדצמבר 2011). "Preview: The Four Horsemen of New Atheism reunited". New Statesman. נבדק ב-2012-02-13. {{cite web}}: (עזרה)
  96. ^ Atheists, agnostics most knowledgeable about religion, survey says Landsberg 2010
  97. ^ Jan Assmann, Moses the Egyptian
  98. ^ Laurie Brashear, LibGuides: Religion: Home, eac.libguides.com (באנגלית)
  99. ^ Devon Allary, How Did Christianity Take Over the World?, Contagious Ideas, ‏2022-07-15 (באנגלית)
  100. ^ Michele, WORLD RELIGION DAY - Third Sunday in January, National Day Calendar
  101. ^ Dr Stephen Juan, What are the most widely practiced religions of the world?, www.theregister.com (באנגלית)
  102. ^ אהוד אמיר, טובים מטבענו, באתר הידען, ‏ספטמבר 2022
  103. ^ ראו רס"ג, הנבחר באמונות ובדעות, בהקדמה וכן במאמר ראשון
  104. ^ חוק חדש בסעודיה: אתאיסטים הם טרוריסטים נענע 10
  105. ^ הראי"ה קוק, מאורות האמונה, מאמרי הראי"ה, עמ' 70
  106. ^ מורה נבוכים, חלק א, פרק לו
  107. ^ משנה תורה, הלכות תשובה, ג:ח
  108. ^ גרשון ויילר, 'אתיאיזם' בארתור כהן, פול מנדס-פלור, אברהם שפירא, לקסיקון התרבות היהודית בזמננו, מושגים, תנועות, אמונות, הוצאת עם עובד, עמ' 51–53.
  109. ^ פייר מנדס-פראנס, באתר כותר
  110. ^ אבירם בן מרדכי, "ראית בי מקור כלכלי בלבד": בריטני ספירס עולה למתקפה נגד בנה, באתר 14, ‏6.9.22
  111. ^ סרוגים, ‏אמנון לוי: "מה אתם רוצים? אני אתאיסט", באתר "סרוגים", 15 בפברואר 2010
  112. ^ אפרת עמורבן, קטש: "אני אתאיסט ולא מאמין באלוהים, אבל מאמין באלוהי הכדורסל", באתר ynet, 11 בדצמבר 2018
  113. ^ אורן נהרי, ‏יש אבנים שהן לב האדם, אורן נהרי, באתר גלובס, 30 במרץ 2016
  114. ^ אתר למנויים בלבד בן שלו, אמל מורקוס: "יש ייאוש, אבל ייאוש זה פריבילגיה", באתר הארץ, 21 בדצמבר 2020
  115. ^ יהודה לוינגר, אביב גפן מתראיין לראשונה לתקשורת דתית "חולם להאמין באלוהים", באתר אייס, 30 בדצמבר 2020
  116. ^ מעיין אדם, אתאיסטית באמונה שלמה, באתר ישראל היום, ‏10.10.2019
  117. ^ גלית עדות, ‏זה לא הגיל: ענת ברזילי משחקת ישישה ולא מתרגשת מזה, באתר מעריב אונליין, 27 בדצמבר 2014
  118. ^ יצחק טסלר, "אילן יוחסין מפואר": כך לינוי בר גפן גילתה את הענף החרדי במשפחתה, באתר ynet, 4 בנובמבר 2022
  119. ^ צבי ינאי, תודה לאל, אני אתיאיסט, באתר ynet, 11 באוקטובר 2010
  120. ^ יפעת מנהרדט, 'פספסה בגדול': איך מתמודדי 'לאהוב את אנה' מגיבים על האירוסים שלה?, באתר Xnet‏, 19 בפברואר 2019
  121. ^ הודיה כריש חזוני, שותף נאמן, באתר מקור ראשון, ‏13.12.2018


אי-דת
אתאיזם אתאיזם מדיני • אתאיזם שלילי וחיובי • אתאיזם אגנוסטי • אתאיזם יהודי • אנטי-תאיזם • דמוגרפיה
אגנוסטיות תאיזם אגנוסטי • אתאיזם אגנוסטי
נונתאיזם אנטי-תאיזם • הומניזם חילוני • אפתאיזם • פוסט-תאיזם • דאיזם • אנטי-דתיוּת
דת פארודית מפלצת הספגטי המעופפת • החד-קרן הוורודה הבלתי נראית • יום חמישי האחרון • קנקן התה של ראסל
רשימת מדינות לפי אי-דת
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=אתאיזם&oldid=40198910"