לדלג לתוכן

עברים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
המונח "עברי" מפנה לכאן. אם הכוונה למשמעות אחרת, ראו עברי (פירושונים).
נוודים שמיים (עברים?) בציור מקבר בני חסן במצרים העליונה מתוארך לתקופת הברונזה התיכונה II

עִבְרִים הוא כינוי מקראי לבני ישראל או לאבותיהם, לרוב בהקשרים ספציפיים, או לקבוצות מסוימות מתוכם.

תאוריות רבות הוצעו בניסיון לזהות ולקשור את העברים עם ישויות המוכרות לנו מכתובות של אותה העת, כמו העפירו ואחרים, אולם אף אחת מהתאוריות הללו טרם זכתה להסכמה רחבה במחקר המדעי. ראו על כך בהרחבה בערך: קבוצות שהוצעו לזיהוי כעם ישראל המקראי, וכן בהמשך ערך זה.

עם תחיית השפה העברית בארץ ישראל והתהוות היישוב העברי החל לשמש הכינוי "עברים" לבני החברה העברית החדשה והיישוב העברי ("היישוב החדש") בארץ ישראל, הדוברים עברית, ולכל דבר או התארגנות השייכים לחברה זו.

העברים כקבוצה אתנית/שבטית עצמאית

[עריכת קוד מקור | עריכה]
השוואת תרגום אונקלוס למונח עברי בספר בראשית (למעלה – פרק מ פסוק טו) מול ספר שמות (למטה – פרק א פסוק טו)

המושג "עברים" מופיע במקרא (וראו לגבי הח'בירו להלן), בעיקר בתורה, וכן בספר שמואל א. בשאר ספרי הנביאים הוא מופיע מעט, אולם יונה הנביא מתאר עצמו כ"עברי אנכי"[1] לאנשי הספינה.

מההקשרים המקראיים בהם הוא מופיע, בעיקר בספר בראשית, היו מעטים שחשבו כי העברים היו במקורם קבוצה אתנית בפני עצמה, ולא רק כינוי נרדף לבני ישראל:

  • אברם העברי – במקרא, אברהם נקרא "עברי"[2] עוד בטרם היות עם ישראל, ויש המסיקים מכך שהעברים קדמו לבני ישראל. בנוסף, התיאור "העברי" בפסוק מובא מנקודת ראותו של "הפליט", ומכאן שזיהה את אברהם כשייך לקבוצת העברים, תהא משמעותה אשר תהא.
  • יוסף העברי – לפי המקרא, יוסף מזוהה בעיני המצרים כ"עברי"[3] – לא סביר כי זוהה כך כי היה מבני יעקב, שהרי המצרים כלל לא ידעו על משפחתו של יוסף עד שזה התגלה בפני אחיו[4].
  • ארץ העברים – יוסף עצמו מתאר את מצבו בפני השר המצרי כמי שנגנב מ"ארץ העברים" (בראשית, מ', ט"ו). לא ייתכן כי ארץ כנען (או חלק ממנה) נקראה כך על שם משפחת יעקב, שמנתה כ-200–300 נפש[5], וששהתה בארץ כנען קצת יותר מ-20 שנה בסך-הכל עד אותה עת[6], ולא סביר שיוסף ישתמש דווקא בכינוי זה להסביר לאיש זר את מוצאו.
  • גם כאשר אחי יוסף באים לארמונו במצרים נאמר: "וַיָּשִׂימוּ לוֹ לְבַדּוֹ וְלָהֶם לְבַדָּם וְלַמִּצְרִים הָאֹכְלִים אִתּוֹ לְבַדָּם, כִּי לֹא יוּכְלוּן הַמִּצְרִים לֶאֱכֹל אֶת-הָעִבְרִים לֶחֶם, כִּי-תוֹעֵבָה הִוא לְמִצְרָיִם."[7]. מסתבר שהכוונה לעמים אחרים שאינם מצריים ואוכלים צאן בניגוד למצריים שסוגדים לרע שאחד מסמליו הוא איל.
  • תרגום אונקלוס – את המילה "עברי/ם" בספר בראשית (פרק מ פסוק טו) מתרגם אונקלוס "עִבְרָאַה", ואילו בספר שמות (פרק א פסוק טו) ודברים המילה מתורגמת תמיד כ"יְהוּדָאָה" (כלומר, מבני ישראל)[8] ומכאן שמסורת חז"ל – אותה מייצג אונקלוס – הייתה כי העברים המוזכרים בספר בראשית אינם זהים לאלו המוזכרים בשאר ספרי המקרא.

ואולם ניתן בהחלט להבין שמשפחת אברהם לא הייתה בודדה, אלא הגיעו ביחד איתם עוד אנשים "הנפש אשר עשה בחרן" (בראשית, י"ב, ה') בין אם נבין שהיו עבדים שקנו או תלמידים שהצטרפו למורה רוחני, עד כי הקימו מחנה נרחב שהטיל מורא על הסביבה (עי' בראשית, ל"ה, ה') וניתן להסביר לפי זה את כל המקורות הקודמים, כשבני יעקב מהווים את המרכז והתלמידים/עבדים את היתר.

הסבר נוסף נובע מכך שבשושלת המקראית, אברהם מוזכר כצאצא של עבר. אפשרי כי צאצאיו של עבר יצרו שבט גדול אשר כונה בשם עברים. כך אברהם היה עברי, וצאצאיו אף הם משויכים לשבט העברי.

עם זאת, כל ההקשרים שנמנו כאן עשויים להיות מובנים גם מבלי להיזקק להנחה שהעברים היו קבוצה אתנית נפרדת, אלא מתוך ההקשר החברתי של המונחים עברי ועברים[9].

עברי ככינוי חברתי

[עריכת קוד מקור | עריכה]

החוקר נדב נאמן פרסם מחקר מפורט ולפיו המונח עברי במקרא התייחס ביסודו לקבוצות חברתיות של פליטי חברה, בדומה לקבוצות של העפירו / ח'בירו של האלף השני לפנה"ס, והתפתח מתוכו[9]. כבר לפניו התייחסו חוקרים כגון גריי, ליברני, מנדנהול וגוטוולד אל המונח עברי כמונח חברתי[10], אבל זאת בדרך כלל כחלק מתפישתם לפיה היווצרות עם ישראל הייתה בעיקרה תהליך חברתי בחברה הכנענית או בשוליה. נאמן מציע הבנה אחרת של המונח עברי והתפתחותו. לדעתו מקור המונח דווקא בספר שמואל, שם הוא משמש לציון קבוצות של פליטי חברה, מעין עפירו/ח'בירו אבל ספציפית מתוך החברה הישראלית הקדומה; ולעיתים הוא הופך כינוי גנאי לישראלים בכלל, בפי הפלשתים. דוד ואנשיו נקראים למשל "עברים" בפי הפלשתים (שמואל א', כ"ט, ג'), והם הלוא "כָּל אִישׁ מָצוֹק וְכָל אִישׁ אֲשֶׁר לוֹ נֹשֶׁא וְכָל אִישׁ מַר נֶפֶשׁ" (שמואל א', כ"ב, ב'): הגדרה מדויקת של קבוצת פליטי חברה, עפירו/ח'בירו, לפי נאמן[9]. כך גם קבוצת העברים בפסוק הקשה בספר שמואל א', פרק י"ד, פסוק כ"א): "וְהָעִבְרִים הָיוּ לַפְּלִשְׁתִּים כְּאֶתְמוֹל שִׁלְשׁוֹם אֲשֶׁר עָלוּ עִמָּם בַּמַּחֲנֶה סָבִיב וְגַם הֵמָּה לִהְיוֹת עִם יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר עִם שָׁאוּל וְיוֹנָתָן", ממנו ניתן להבין כי הייתה קבוצת "עברים" אשר עלתה יחד עם הפלשתים אל המחנה שלהם, ואז עברו לצד הישראלים שעם שאול ויונתן, כפי שברור אף יותר מתרגומו של פסוק זה בתרגום השבעים[11]. נאמן יוצא מתוך ההנחה, המקובלת בדרך כלל במחקר הביקורתי, לפיה הבסיס לספרי שמואל נכתב זמן לא רב אחרי המאורעות המתוארים בהם, כאשר התופעה החברתית של פליטי חברה מסוג זה, ירושת החברה הכנענית, עדיין התקיימה. בתקופה מאוחרת יותר, שבה לפי המחקר הביקורתי נכתבו סיפורי האבות והתורה בכלל, המונח עברים ייצג כבר את כלל בני ישראל או את אבותיהם, אבל עדיין תמיד בהקשר חברתי של הגירה או עבדות: כך אברהם העברי, יוסף המתואר כאיש עברי, העברים המשועבדים במצרים, חוקי עבד עברי, ועד יונה הנביא האומר למלחי אוניתו "עִבְרִי אָנֹכִי"[12]. בתקופה הפוסט-מקראית אבדה גם משמעות זו, ועברים הפך שם נרדף לבני ישראל.

אטימולוגיה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

כבר מפרשי המקרא הראשונים נחלקו ביניהם במקורו האטימולוגי של הביטוי "עברים", ולהלן יוצגו ההסברים המרכזיים.

הבאים מעבר הנהר

[עריכת קוד מקור | עריכה]

האזכור הראשון במקרא של "עברי" כשם תואר, בא בפסוק: "וַיָּבֹא הַפָּלִיט וַיַּגֵּד לְאַבְרָם הָעִבְרִי" (בראשית, י"ד, י"ג), ודעת חז"ל במדרש בראשית רבה (פרשה מ"ב הלכה ח'), שנקרא כך כיוון שבא מעבר הנהר, כלומר – מאזור ארם נהריים, שהרי אברהם יצא לארץ כנען מחרן, ומפורש בספר יהושע (כ"ד, ג'): "וָאֶקַּח אֶת אֲבִיכֶם אֶת אַבְרָהָם מֵעֵבֶר הַנָּהָר"[13]. הסבר זה קשה משלוש סיבות: ראשית, ארץ המוצא של אברהם אבינו היא אור כשדים, כמפורש בבראשית (י"א, כ"ו–ל"א) וכן בנחמיה (ט', ז'), ולא עבר הנהר. שנית, "עבר הנהר" הוא מושג יחסי ולא קבוע: ליושבי ארץ ישראל הכוונה לארם-נהריים, אך ליושבי ארם-נהריים הכוונה לארץ ישראל[14] ושלישית – המקובל במקרא הוא, כי מקומות הם הנקראים על שם אנשים ולא ההפך[15].

מצאצאי עֵבֶר, נינו של שֵׁם

[עריכת קוד מקור | עריכה]
סדר הדורות ושנות החיים של שושלת שם לפי המקרא – העברים פעלו בתקופה שבין עבר לאברהם

צאצאיו של עֵבֶר בן שלח, מוזכרים הן ברשימת הדורות משֵׁם ועד עבר המופיעה בבראשית, י', כ"א ואילך, והן ברשימת הדורות משם ועד אברהם המופיעה שם בפרק י"א, פסוק י' ואילך. ברשימות אלו יוחד עבר במספר היבטים ביחס לשאר הדמויות המוזכרות בהן:

  • עצם החזרה על שושלתו בשתי הרשימות, נראית כמדגישה את מקומו המיוחד של עבר בשושלות אלו.
  • אבי-סבו, שֵׁם, נקרא על שמו: "וּלְשֵׁם יֻלַּד גַּם הוּא, אֲבִי כָּל בְּנֵי עֵבֶר"[16] – ואין לקבל את הפירוש כי הכוונה לבני עבר הנהר[17], כי ביטוי זה טרם הוזכר במקרא עד כה.
  • ברשימה הראשונה ישנו פירוט לא שגרתי של צאצאיו: "וּלְעֵבֶר יֻלַּד שְׁנֵי בָנִים שֵׁם הָאֶחָד פֶּלֶג כִּי בְיָמָיו נִפְלְגָה הָאָרֶץ וְשֵׁם אָחִיו יָקְטָן. וְיָקְטָן יָלַד אֶת אַלְמוֹדָד... כָּל אֵלֶּה בְּנֵי יָקְטָן" (שם פסוקים כ"ה–כ"ט)[18].
  • עבר חי 464 שנים, כאשר כל צאצאיו חיו בממוצע פחות ממחצית ממספר זה. בכך היה עבר האחרון בשלשלת הדורות מאדם הראשון שחי מעל 400 שנה. בתמונה למטה ניתן לראות את ה"צל" שמטיל עבר על הדורות שאחריו.

מדרשי חז"ל בהתבססם על פסוקים שונים בתורה מציינים שבימי האבות התקיימה ישיבת שם ועבר וכן שמלכיצדק מלך שלם היה שם בן נח.

על-פי היבטים ייחודיים אלו הסיקו פרשנים שונים, כי עבר לא היה עוד חוליה "רגילה" בשושלת הדורות, אלא אביה של קבוצה אתנית בפני עצמה ("בני עבר"), ומכאן ההסבר ההולם ביותר לשם "עברים", הלא הם צאצאיו של עבר[19].

השערת הקשר ל"ח'בירו"

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – עפירו#קשר בין העפירו והעברים

בסוף המאה ה־19, גילויים על החֿבירו (לפי הכתיב האכדי) הביאו חוקרים לשער כי למושג זיקה אטימולוגית (בחילופי חֿ'־ע' ובשמירה על הב') והיסטורית לעברים המקראיים.[20] השערות אלה התבססו על ההקבלה בין מאפייני העפירו כמטרידי שליטי כנען במכתבי אחתאתן (אל־עמארנה) לסיפור ההתנחלות המקראי.[21] הגילויים במצרית עתיקה ובאוגריתית שהתגלו לאחר מכתבי אל־עמארנה, הראו שהשורש המקורי של המילה הוא ע־פ־ר, וכיום מקובל שאין כל קשר אטימולוגי בין העפירו לעברים.[22][23][20] קשר בין עפירו לעברים, אם היה כזה קשר, מצטמצם לקשר היסטורי בין הקבוצות בלבד[24][25]. עם הִתרבות המידע על העפירו, נעשה ברור כי העפירו הם קבוצה חברתית ממוצאים אתניים מגוונים ולא יסוד אתני משותף, בניגוד לפרשנות הנפוצה למונח "עברים"[26]. בנוסף, משקל המילה עפירו הוא qatil, המציין מצב, בעוד המונח עברי הוא במשקל של ייחוס (נִסבֶּה) כמו המילה יהודי, מצרי[22].

מהות המונח במקרא

[עריכת קוד מקור | עריכה]

המקרא משתמש במונח "עברי" בצורה מכוונת, להדגשת משמעות מסוימת שיש בו ואין במונחים אחרים, כגון "בני ישראל". גם כאן ישנן מספר דעות בין המפרשים והחוקרים, מה המשמעות המהותית של המונח במקרא, מעבר לשאלת מקורו האטימולוגי.

"עברי" לעומת נכרי

[עריכת קוד מקור | עריכה]

על-פי פשט הפסוקים, השימוש בביטוי "עברים" נעשה ככינוי מושאל לבני ישראל בהנגדה לעמים אחרים (מצרים בספרי בראשית ושמות, פלשתים בספר שמואל[27], תערובת אומות בספר יונה וכדומה), כאשר בדרך-כלל מתלווה לכינוי אסוציאציה של בוז וגנאי. ואכן, דעה זו היא המקובלת בין החוקרים[28][29]. הסבר זה עדיין לא פותר את פשר אזכורם של העברים בספר בראשית, בטרם היות עם ישראל, וכן את פשר המונח "עבד עברי" – מדוע שייך כאן עברי דווקא, ולא פשוט "בן ישראל" או "ישראלי".

עברים ככינוי חיובי לממשיכי דרכו של עבר

[עריכת קוד מקור | עריכה]

כמה מחכמי ישראל בימי הביניים, הציעו[30], כי "עברי" אינו רק עניין של גניאולוגיה, אלא גם של אקסיולוגיה:

  • ר' יהודה הלוי[31] – בדברו על "העניין האלהי" או "הסגולה" העוברת מדור לדור הוא כותב: "וְהָיָה הָעִנְיָן הָאֱלהִי דָבֵק בָּהֶם מֵאֲבות אֲבותָם אֶל בְּנֵי בָנִים...וְאַבְרָהָם סְגֻלַּת עֵבֶר וְתַלְמִידו וְעַל כֵּן נִקְרָא עִבְרִי, וְעֵבֶר הָיָה סְגֻלַּת שֵׁם וְשֵׁם הָיָה סְגֻלַּת נחַ".
  • ר' אברהם אבן עזרא[32] – "והנכון שנקראו עברים על שם עבר... ועבר היה עובד השם. ואברהם היה עברי בייחוסו ובדתו..."
  • ספורנו[33] – "...שהמחזיקים בדיעות מציאות האל ויכולת השגחתו נקראו "עברים" על שם עבר שהשתדל להבין ולהורות זה..."

לכך יש להוסיף את מסורת חז"ל (בראשית רבה לז ז) לפיה עבר היה נביא, שקרא לבנו פלג על שם פילוג האנושות, שאירע שנים רבות אחרי הולדתו[34] ואם כן, ניתן לפרש את הביטוי "בני עבר" במשמעות דומה לזו של "בני הנביאים" (מלכים ב ב ג ועוד), כלומר – תלמידים. על-פי גישה זו, המונח "עברים" היה – במקורו לפחות – ביטוי חיובי ואוהד לקבוצת האנשים שהלכה בדרכו של עבר, איש רוח שהטביע את חותמו על תקופתו במשך מאות שנים. כך ניתן להסביר את רוב האזכורים של העברים במקרא בצורה בהירה יותר – הפליט פונה לאברם העברי, שייצא נגד 4 המלכים שהיו אמנם מבני-בניו של שם, אך נהגו באכזריות בניגוד לדרכם של העברים. יוסף מציג עצמו במכוון כעברי ולא ככנעני[35], כדי לזכות בהערכתם של המצרים, שמן הסתם הכירו את קבוצת העברים הגדולה שהתפרסה על-פני ארץ העברים, ואת אבי שושלתם, עבר, שנודע בחכמתו בעולם העתיק[36]. גם משה ואהרן בעמדם לפני פרעה מדגישים את גדולתו של ה' בכך שהוא אלהי העברים המפורסמים. אלא שהחל מתקופת שעבוד ישראל במצרים, הופך המושג עברי לשם נרדף לעבד[37], ובמקום כינוי לשבח הוא הופך לכינוי גנאי, וכמעט ולא מופיע יותר במקרא.

ארץ העברים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
תבליטים של רעמסס השלישי ממדינת האבו של שבויים מקרב השסו והכנענים יושבי הערים, שמשוער שהיו היסודות האתניים שמהם צמחו העברים

"ארץ העברים" (בראשית מ טו), המתוארת על ידי יוסף כמקום ממנו נגנב והובא למצרים, הוא מונח יחידאי במקרא. עם זאת, ודאי שהיה זה חבל ארץ שהמצרים הכירו אותו היטב, וודאי שלא נקרא כך רק על שם משפחת יעקב המצומצמת שגרה בו מספר שנים.

רמזים במקרא ליישובים עבריים קדומים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

החוקר בן-ציון לוריא הציע[38], על סמך רמזים רבים במקרא, כי הכוונה לחבלי ארץ באזור שכם והר אפרים, ובאזורים רחבים בצפונה של ארץ ישראל. בחבלים אלו ישבו שבטים עבריים קדומים, עוד לפני תקופת האבות, וצאצאיהם הם שמתוכם קם עם ישראל. ראיותיו לכך הן:

  • דמשק אליעזר – אליעזר, בן משק ביתו של אברהם, בא מדמשק, ועד היום ישנן מסורות על שהותו של אברהם שם. גם זכריה הנביא (ט א) רומז ליישוב ישראלי באזור דמשק וחמת.
  • לבוא חמת – במספר מקומות במקרא מתואר יישוב ישראלי שמגיע עד "לבוא חמת" (בימי דוד – דברי הימים א יג ה, בימי שלמה – מלכים א ח סה, בימי ירבעם בן יואש – מלכים ב יד כה ועוד). חמת מזוהה עם העיר הידועה בשם זה במערב סוריה – אלא שחמת, וכל צפון הארץ מהלבנון והלאה, לא נכבשו על ידי יהושע (יג ה-ו) ומאין הגיעו לשם ישראלים?
  • צידון – בספר שופטים (י יב) מוזכר שהצידונים לחצו את ישראל, אך לא ידוע לנו על אף שבט ישראלי שהתיישב שם כל ימי יהושע והשופטים. מאות שנים אחר כך, מתגורר אליהו הנביא בבית אישה אלמנה בצרפת אשר לצידון (מלכים א יז ט).
  • לבנון וירכתי צפון – בעשרות מקומות במקרא, ובייחוד בשיר השירים ובתהלים, מוזכרים הלבנון, הריו, ארזיו, חיות הבר שבו וכו', וכן הביטוי "ירכתי צפון", המזוהה כמעט בוודאות כהר ידוע[39] בלבנון. וגם שם לא מצאנו שבט ישראלי שהתיישב שם כל ימי יהושע והשופטים.
  • שארית ישראל – במספר מקומות במקרא מוזכר הביטוי "שארית ישראל" (דברי הימים א יב לט, שם יג ב, דברי הימים ב לד ט ו-כא, מיכה ב יב ועוד), ובחלקם האזכור מופיע לאחר שמוזכרים השבטים האחרים, ומכאן שהכוונה לעברים שלא היו שייכים במקורם לשבט מסוים.
  • עברים בבנימין ובשכם – חלקים נרחבים באזורי בנימין ואפרים, ובראשם העיר שכם עצמה, לא מוזכרים בין כיבושיו של יהושע, אף על פי שבמקומות רבים מוזכר שהיה שם יישוב ישראלי (בייחוד שכם עצמה, בה כרת יהושע ברית עם העם!). נראה שאזורים אלו היו בשליטת העברים שהשתלבו עם בני ישראל ולא היה צורך לכבשם.
  • תעודות מצריות קדומות – ישנם אזכורים רבים בתעודות מימי האבות[40], לערים ומקומות בעלי שמות עבריים[דרושה הבהרה] כגון שלת, ארד, הרי אשר, יעקבאל, יוספאל, ינועם ועוד.

הזהות העברית

[עריכת קוד מקור | עריכה]
"נמרוד" (1939), מאת יצחק דנציגר, נחשב מייצג את הכנעניות

עִבְרִיּוּת בניגוד ליהודיות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם חזרתו של עם ישראל לארצו בראשית המאה ה-20, החל המונח "עברי" להופיע בכתבים ובפרסומים שונים, ואף בביטויים כגון "הגדוד העברי" "עבודה עברית" ועוד. למונח נלוותה אסוציאציות מהתנ"ך וחזרה לעבר הקדום של עם ישראל, לפני הגלות הארוכה, אך תוך מחויבות להיסטוריה של עם ישראל לדורותיו. הקהילה היהודית בארץ ישראל נקראה "היישוב העברי" ובשם זה היא מופיעה במגילת העצמאות של מדינת ישראל.

מספר אנשי רוח והוגי דעות ביקשו לצקת לזהות העברית החדשה את תרבות המיתולוגיה הכנענית כפי שנחשפה בתעודות שונות ובעיקר בכתבי אוגרית. אנשים אלו, ובראשם עדיה חורון, יונתן רטוש ואהרן אמיר, הקימו את תנועת "העברים הצעירים", שנודעה בכינויה (שניתן לה דווקא על ידי מתנגדיה) "הכנענים", במטרה ליצור את הזהות העברית החדשה, תוך ניתוק מכוון ומודע מהזהות היהודית הגלותית.

על פי רעיונותיהם כל עמי הקדם "השמיים המערביים" הם עברים. זה כולל את האמורים, המואבים והעמונים, וכן את החיקסוס (שהשתלטו על מצרים באמצע האלף השני לפני הספירה), ואף באנשי קרתגו, דוברי העברית. חניבעל היה, לפיכך, גיבור עברי. כל מקום שבו שהו העברים – הוא ארץ עבר. לדעתם שיבת העם העברי לארצו מחייבת התנתקות מן היהדות באופן מוחלט, וחזרה לרוח השורשית, המקורית, והעברית, העולה ובוקעת מתוך יצירת עמי הקדם המתגלה בגילויים הארכאולוגיים.

עִבְרִיּוּת כביטוי לאוניברסליות

[עריכת קוד מקור | עריכה]
כתב עברי עתיק

באמצע המאה ה-20, פיתח הרב יהודא ליאון אשכנזי ("מניטו")[41] את הרעיון לפיו ישנה זהות עברית מובחנת, והיא המייצגת את הפן האוניברסלי של עם ישראל, בנוסף לזהות הישראלית-לאומית והזהות היהודית-דתית.
בהתבסס על דמותו הייחודית של עבר (אבי "בני עבר", נביא, מחנך) ושל ממשיך דרכו, אברהם העברי (שתפקידו ההיסטורי היה "וְנִבְרְכוּ בְךָ כֹּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה" (בראשית יב ג), ואכן הוא מתואר כמי שדאג לשבויים, לסדום ועמורה ועוד), מוצגת הזהות העברית כבעלת תפקיד מרכזי בסיוע לאנושות כולה לתקן את דרכה, תוך שמירה על ייחוד לאומי – זאת בניגוד לקוסמופוליטיות המיוצגת על ידי שושלת נחור אחי אברהם, שנטמעה לבסוף בין הארמים.
הפן האוניברסלי מודגש בכפילות שבתיאור שושלת עבר – האזכור הראשון (בראשית י כא ואילך) מהווה חלק מתיאור השושלות הכללי של בני נח, ואילו האזכור השני (שם יא י ואילך) מתאר את הייחוד הלאומי של השושלת המוביל בקו ישר מאדם, דרך נח, שם ועבר, עד לאברהם וראשית עם ישראל
אחד ההיבטים הבולטים לזהות אוניברסלית זו הוא השפה העברית: שפה זו הייתה לפי המסורת[42] השפה המשותפת לכל האנושות לפני פילוגה במגדל בבל, אלא שלאחר בלבול הלשונות היא נשארה נחלתם של עבר וממשיכי דרכו העברים[43], ובאחרית הימים היא השפה שעתידה לשוב ולאחד את האנושות, על-פי נבואת צפניה (ג ט): "כִּי אָז אֶהְפֹּךְ אֶל עַמִּים שָׂפָה בְרוּרָה לִקְרֹא כֻלָּם בְּשֵׁם ה'".

המונח "עברי" בשפות אחרות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

כפי שמודגם בספרות היהודית-הלניסטית, ובתוכה גם ספר מקבים ב[44] והסופר היהודי-הלניסטי ארתפנוס, הכינוי "עברים" ליהודים היה בשימוש נפוץ על ידי היהודים עצמם בתקופה ההלניסטית. הסופר הלא-יהודי הראשון שידוע שהשתמש בו הוא אלכסנדר פוליהיסטור. החל מסוף המאה ה-1 לספירה, השימוש בו נפוץ בקרב סופרים לטינים ויוונים, ובהם: סטאטיוס (באוסף שיריו, ה"סילוויי", זו הופעתה הראשונה של המילה בספרות הלטינית), טקיטוס, אנטוניוס דיוגנס, פלוטרכוס, פטולמאיוס כנוס, אפיאנוס, פאוסניאס, לוקיאנוס מסאמוסאטה וקלאודיוס כאראקס[45].

הכינוי "עברים" לעם ישראל או ליהודים מצוי כיום במספר שפות:

ראו גם

[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ספרים
מאמרים
  • Nadav Naʾaman, Ḫabiru and Hebrews: The Transfer of a Social Term to the Literary Sphere, Journal of Near Eastern Studies 45, The University of Chicago Press, (1986), עמ' 271–288‏, JSTOR 544204

מאמרים מקוונים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא עברים בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ ספר יונה, פרק א', פסוק ט'
  2. ^ ספר בראשית, פרק י"ד, פסוק י"ג
  3. ^ ספר בראשית, פרק ל"ט, פסוק י"ד, ספר בראשית, פרק מ"א, פסוק י"ב ועוד
  4. ^ ספר בראשית, פרק מ"ה, פסוק ט"ז
  5. ^ שבעים בני המשפחה (בראשית, מ"ו, כ"ז), בתוספת מסתברת של בנות ונשים, וכן של עבדים ושפחות.
  6. ^ יוסף היה לפחות בן שש כשיצא יעקב מפדן ארם אל ארץ כנען (בראשית, ל', כ"ה ול"א, מ"א) וכשהובא מבית הסוהר לפני פרעה היה בן 30 (מ"א, מ"ו). יש לציין עם זאת, שאברהם, יצחק ויעקב חיו בארץ כנען ברצף של כ-150 שנה (אברהם הגיע בן 76, הוליד את יצחק בגיל 100, יצחק הוליד את יעקב בגיל 60 ויעקב ברח לחרן בגיל 63 על-פי מסורת חז"ל, או בגיל 77 על-פי פשט הכתובים – סה"כ בניכוי החפיפות עולה ל-147–161 שנים
  7. ^ ספר בראשית, פרק מ"ג, פסוק ל"ב
  8. ^ ד"ר יצחק מייטליס, לחפור את התנ"ך, פרק 17
  9. ^ 1 2 3 N. Na'aman, Habiru and Hebrews: The Transfer of a Social Term to the Literary Sphere. JNES 45 (1986): 271–288.
  10. ^ N. Na'aman, Habiru and Hebrews: The Transfer of a Social Term to the Literary Sphere. JNES 45 (1986): 271, note 3.
  11. ^ N. Na'aman, Habiru and Hebrews: The Transfer of a Social Term to the Literary Sphere. JNES 45 (1986): 279.
  12. ^ N. Na'aman, Habiru and Hebrews: The Transfer of a Social Term to the Literary Sphere. JNES 45 (1986): 287–288.
  13. ^ לדיעה זו מסכימים רש"י (בפירושו לפסוק הנ"ל), רמב"ן (בפירושו לבראשית, י"א, כ"ח וכן מ', ט"ו) ועוד רבים.
  14. ^ פחוות יהודה (מדינתא) הייתה חלק מהפחווה הגדולה יותר (אחשדרפנות) ששמה "עֲבַר-נַהֲרָה" (עזרא, ד', י"א, ה', ג' ועוד) – מנקודת הראות של ממלכת פרס.
  15. ^ החל מ"חנוך" – שם העיר הראשונה שבנה קין על שם בנו – ועד לאשור, ארם, עמון, מואב ועוד – כולם נקראו על שם אנשים, ורק מאוחר יותר הפך השם לכינוי עצמאי לאזור בו ישבו.
  16. ^ שם פסוק כ"א, כפירוש ר' אברהם אבן עזרא, רד"ק וספורנו שם
  17. ^ כדעת רש"י והרמב"ן שם
  18. ^ בשלוש רשימות הדורות בספר בראשית (בפרקים ה', י', י"א) אין הסבר לשמות האנשים, חוץ מנח, ובאף אחת מהן אין פירוט כזה לבניה ונכדיה של דמות כלשהי, חוץ מתרח
  19. ^ הסבר זה נזכר לראשונה במדרש במדבר רבה פרשה י': "לשמותם – זהו שכתוב (עמוס ו' א') 'הוי השאננים בציון והבוטחים בהר שמרון נקובי ראשית הגוים' – הבאים משני שמות, שֵׁם ועבר, שמשם נקראו ישראל עברים". לדיעה זו מסכימים: ר' יהודה הלוי בספר הכוזרי (מאמר ראשון פיסקה צ"ה, וראו שם פיסקה מ"ה), ר' אברהם אבן-עזרא (בפירושו לשמות כ"א ב'), רד"ק (בפירושו לבראשית י"ד י"ג) וספורנו (בפירושו לבראשית י' כ"א). וראה להלן לגבי השאלה מדוע לא נקראו כל צאצאיו של עבר בשם זה
  20. ^ 1 2 יונתן רטוש, "עבר" במקרא או ארץ העברים, בית מקרא טז, 1971, עמ' 563
  21. ^ משה גרינברג, לחקר בעית הח'בּרו (ח'פרו), תרביץ כד, 1955, עמ' 369
  22. ^ 1 2 ציפורה כוכבי־רייני, למלך אדוני: מכתבי אל־עמארנה, מוסד ביאליק, 2005, עמ' 12
  23. ^ ע. ג. חורון, קדם וערב, דביר, 2000, עמ' 159
  24. ^ שמואל אברמסקי, "עם ישראל: עברים", האנציקלופדיה העברית, כרך ל"ו, עמ' 891–892, חברה להוצאת אנציקלופדיות, תשל"ד
  25. ^ מלמט, א., 1995–1996. "יציאת מצרים – מקבילות מצריות", ארץ-ישראל 231–234 :25. ועיין קישור למאמרו של מלמט, באתר הספרייה הווירטואלית של מטח
  26. ^ משה גרינברג, לחקר בעית הח'בּרו (ח'פרו), תרביץ כד, 1955, עמ' 377
  27. ^ אם כי לדעת פרופ' יהודה אליצור (מגדים לח, תשס"ג מילות מפתח ככותרת תת-קרקעית לפרשיות במקרא ושאלת "ממחרת השבת") השימוש במילה "עברים" כאן בא משיקול סגנוני, המהדהד את השורש ע.ב.ר. החוזר בכל הפרק
  28. ^ ראו למשל פרופ' אליצור שם, פרופ' נאמן שם, לאה פרנקל, עיון בספר יונה: פרק א (בתוך: פרקים במקרא: דרכים חדשות בפרשנות, הוצאת ההסתדרות הציונית העולמית, 2001) ועוד
  29. ^ אתר למנויים בלבד יאירה אמית, תגובה | מה העברים האלה, באתר הארץ, 17 בספטמבר 2019
  30. ^ במענה לשאלה המתבקשת מדוע לא כל צאצאי עבר (ובהם ארם, ישמעאל, אדום ועוד) המשיכו להיקרא עברים, אלא רק בני ישראל
  31. ^ ספר הכוזרי מאמר ראשון פיסקה צה, בתרגום יהודה אבן תיבון
  32. ^ בפירושו לשמות כא ב, ובקיצור רב כדרכו
  33. ^ בפירושו לבראשית י כא
  34. ^ כך עולה מפשט הפסוקים בפרקים י–יא, המתארים את הולדת פלג, לאחר מכן את הולדת יקטן אחיו הצעיר, לאחר מכן את הולדת בני יקטן והתיישבותם באזור "הר הקדם", ורק לאחר מכן את נסיעתם מ (הר ה)קדם וסיפור מגדל בבל.
  35. ^ וכבר רמז לכך הרמב"ן בפירושו לבראשית מ טו: "וזה טעם 'הביא לנו איש עברי', כי יוסף אמר להם 'עברי אנכי', ולא רצה שיחזיקוהו בכנעני."
  36. ^ וזה שנאמר "כִּי לֹא יוּכְלוּן הַמִּצְרִים לֶאֱכֹל אֶת הָעִבְרִים לֶחֶם כִּי תוֹעֵבָה הִיא לְמִצְרָיִם" הרי זה משום שהעברים היו רועי צאן, מקצוע שנחשב תועבה (בראשית מו לד), ואף נהגו לשחוט טלאים לקרבן, והטלה היה אחד מאלילי מצרים (שמות ח כב).
  37. ^ וייתכן שמקור הביטוי "עבד עברי" מהווה אזכור מרומז ליוסף, העבד העברי הראשון, ולכן הוא נשאר כצורתו זו עד ימי ירמיהו (לד ט)
  38. ^ בספרו קדמות העברים – מחקרים בתקופת האבות
  39. ^ מונס קסיוס, או ג'בל אקרע בערבית
  40. ^ ספר "המהיר", תעודות מסע תחותימס השלישי ועוד
  41. ^ חלק מהרעיונות נמצא בכתביו, וחלק נלמד על ידי תלמידיו, כגון הרב אורי שרקי
  42. ^ על-פי הפסוק (בראשית יא א): "וַיְהִי כָל הָאָרֶץ שָׂפָה אֶחָת וּדְבָרִים אֲחָדִים"
  43. ^ כך לפי ר' יהודה הלוי בספר הכוזרי מאמר ראשון פיסקה מט: "אֲבָל אַבְרָהָם אָבִינוּ עַצְמו הָיָה בְדור הַפְּלָגָה, וְנִשְׁאַר הוּא וּקְרובָיו בִּלְשׁון עֵבֶר אֲבִי אָבִיו וְלָזֶה נִקְרָא עִבְרִי", ורד"ק בפירושו לבראשית יד יג: "...אבל אברהם וזרעו התייחדו ביחש הזה, כי להם נשאר לשון עבר. והאחרים מבניו ובני בניו אחזו להם לשון ארמי ונקראו ארמיים...", ורמז לכך רש"י בפירושו לבראשית מא יב: "וְשָׁם אִתָּנוּ נַעַר עִבְרִי – 'עברי': אפילו לשוננו אינו מכיר"
  44. ^ למשל: מקבים ב, פרק ז, פסוק לא; פרק יא, פסוק יג; פרק טו, פסוק לז
  45. ^ M. Stern, Greeks and Latin Authors on Jews and Judaism, Vol.2, CIII. Claudius Charax of Pergamum, p. 161
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=עברים&oldid=40177256"