ארתור סיימונס
 | |
| לידה |
28 ביוני 1918 ארצות הברית |
|---|---|
| פטירה |
12 במאי 1979 (בגיל 60) פלורידה, ארצות הברית  |
| מדינה |
ארצות הברית |
| כינוי | "הפר" (באנגלית: Bull) |
| השתייכות |
 צבא ארצות הברית |
| תקופת הפעילות | 1941–1971 (כ־30 שנה) |
| דרגה |
 קולונל |
| תפקידים בשירות | |
| |
| פעולות ומבצעים | |
|
מלחמת העולם השנייה: הפשיטה על מחנה השבויים בקבנטואן מלחמת וייטנאם: מבצע חוף השנהב | |
| עיטורים | |
 צלב השירות המצוין כוכב הכסף כוכב הארד | |
  | |
ארתור ד. סיימונס (אנגלית: Arthur D. Simons; 28 ביוני 1918 - 12 במאי 1979) היה קולונל בצבא ארצות הברית. סיימונס פיקד על מבצע חוף השנהב במלחמת וייטנאם[1]
חייו
[עריכת קוד מקור | עריכה]סיימונס נולד בניו יורק למשפחה יהודית שעברה בהמשך למיזורי. לאחר שסיים את לימודיו התיכוניים למד עיתונאות באוניברסיטת מיזורי ועבר קורס קציני מילואים של צבא ארצות הברית.
קריירה צבאית
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-1941 הוסמך סיימונס כקצין ארטילריה בצבא ארצות הברית ושובץ לגדוד תותחני השדה ה-98 (שהעמיס את תותחיו על גבי פרדות). הוא נשלח לפיליפינים. עם הגעתו של המפקד חדש של הגדוד, לוטננט-קולונל הנרי מיוסי, בסוף שנת 1943, פורק גדוד תותחני השדה. מיוסי נפטר מהחיילים שלא התאימו או לא רצו להתנדב ליחידת הקומנדו החדשה (גדוד התותחנים מנה כאלף חייל ומיוסי זרק חצי ממנו), והסב את הגדוד לגדוד הסיירים השישי (ריינג'רס). סיימונס נתמנה לקצין המבצעים של גדוד העילית, ולאחר מכן למפקד פלוגה בגדוד[2]. בין היתר לקח חלק בפשיטה על מחנה השבויים בקבנטואן[3]. על פעולותיו במלחמה הוענק לו עיטור כוכב הכסף.
בהמשך שירותו הוצב בפורט בראג, עבר אימוני צניחה והשתתף בהקמתם של הכוחות המיוחדים של צבא ארצות הברית. בהמשך פיקד על קבוצת הכוחות המיוחדים השביעית שעסקה בייעוץ צבאי בלאוס, קבוצת הכוחות המיוחדים השמינית שהוצבה בפנמה וקבוצת המבצעים המיוחדים (SOG) שביצעה מבצעים מיוחדים במלחמת וייטנאם. בשנת 1970 שימש סיימונס כסגן מפקד מבצע חוף השנהב שמטרתו הייתה חילוץ שבויי מלחמה אמריקנים ממחנה השבויים סון טאי שבצפון וייטנאם. במהלך המבצע פיקד סיימונס על כוחות הקרקע שביצעו את הפשיטה, והרגו במהלכו כמאתיים חיילים מצבא צפון וייטנאם מבלי שספגו אבדה אחת[4]. המבצע נכשל משום שמידע על דבר הפשיטה הגיע לידי צבא צפון וייטנאם והשבויים הועברו מן המתחם בטרם המבצע. עיטור צלב השירות המצוין הוענק לסיימונס על חלקו במבצע[5]. שנה לאחר מכן שוחרר סיימונס משירות צבאי.
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- בנג'מין פ. שמר, "הפשיטה", הוצאת מערכות, 1977.
- קן פולט, "על כנפי נשרים" הוצאת מודן, 1985.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- כוח מתנדבים אמריקניים במסוקים פשט על מחנה בקרבת האנוי(הקישור אינו פעיל), מעריב, 24 בנובמבר 1970.
- ארתור סיימונס, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ עדו אמבר, מבצע "יהונתן" מאחורי הקלעים - עשור לפעולת צה"ל באנטבה, מערכות 305, ספטמבר 1986 , עמוד 30.
- ^ בנג'מין פ. שמר, "הפשיטה", הוצאת מערכות, 1977, עמודים 75-76.
- ^ גל פרל פינקל, לא כל הפשיטות הן אנטבה, אבל הן חשובות לרוח הלחימה, באתר זמן ישראל, 9 באפריל 2021.
- ^ בנג'מין פ. שמר, "הפשיטה", הוצאת מערכות, 1977, עמודים 178-179.
- ^ בנג'מין פ. שמר, "הפשיטה", הוצאת מערכות, 1977, עמוד 205.