ארמון אורניינבאום

ארמון אורניינבאום
Ораниенба́ум
	מבט אווירי על ארמון מנשיקוב הגדול
אתר מורשת עולמית
	המרכז ההיסטורי של העיר לומונוסוב (אורנינבאום), כולל מתחם הארמון והפארק של הגן העליון והגן התחתון
	האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי בשנת 1990, לפי קריטריונים 1, 2, 4, 6
כולל	הארמון הסיני, ארמון מנשיקוב הגדול, מבצר פטרשטאדט
שטח אזור החיץ	אירופה ואמריקה הצפונית
חלק מתוך	פטרהוף, המרכז ההיסטורי של סנקט פטרבורג ואתרים קשורים. המרכז ההיסטורי של העיר לומונוסוב (אורנינבאום), כולל הארמון והרכב הפארק של הפארק העליון והגן התחתון
מידע כללי
סוג	מכלול ארמונות, אזור מוגן ברוסיה, אזור מוגן, סימן נוף
מיקום	לומונוסוב
מדינה	רוסיה
בעלים	אלכסנדר מנשיקוב
מייסדים	אלכסנדר מנשיקוב
הקמה ובנייה
תקופת הבנייה	?–1711
תאריך פתיחה רשמי	1711
אדריכל	גוטפריד שודל
סגנון אדריכלי	אדריכלות הבארוק, בארוק, רוקוקו
מידות
שטח	757 הקטאר
קואורדינטות	59°54′49″N 29°45′08″E / 59.913525°N 29.752324°E
	https://peterhofmuseum.ru/objects/oranienbaum
	(למפת סנקט פטרבורג רגילה) ארמון אורניינבאום

אורניינבאום (ברוסית: Ораниенба́ум) הוא מעון קיסרי רוסי, הממוקם על המפרץ הפיני ממערב לסנקט פטרבורג. מתחם הארמון ומרכז העיר לומונוסוב הם אתרי מורשת עולמית של אונסק"ו.^[1]

היסטוריה

בשנת 1707, ארבע שנים לאחר שפיוטר הגדול הקים את סנקט פטרבורג, הוא נתן את השטח ליד חוף הים שבגדה הימנית למקורבו אלכסנדר דנילוביץ' מנשיקוב.

מנשיקוב הזמין את האדריכלים ג'ובאני מריה פונטנה וגוטפריד שאדל, שבנו את ביתו, ארמון מנשיקוב הגדול בשנים 1710–1727 (לא להתבלבל עם ארמון מנשיקוב בפטרבורג, שנבנו על ידי אותם אדריכלים בערך באותה תקופה). החלק המרכזי של הארמון מחובר על ידי שתי גלריות עם שתי כיפות וביתנים לכנסייה. הגן התחתון, המעוטר במזרקות ופסלים, והגן העליון נוצרו במקביל. הארמון ממוקם ליד הפארק התחתון, שצירו המורכב הוא תעלה המובילה אל הים. תעלה זו הוא חיקוי לזו שתוכננה עבור פיוטר עצמו במעונו הסמוך: ארמון פטרהוף.

מנשיקוב הודח זמן קצר לאחר מותו של פיוטר ומת בגלות, והארמון נלקח ממשפחתו. בשנת 1743 הפך אורנינבאום למעון הקיץ של הדוכס הגדול פיוטר פיודורוביץ', יורשה של הקיסרית יליזבטה (הקיסר פיוטר השלישי לעתיד). בעשר השנים האחרונות למלכותה שליליזבטהי, ברטולומאו פרנצ'סקו רסטרלי שיחזר את הארמון הגדול והוסיף יופי לעיצובו.

בשנים 1756 עד 1762 בנה האדריכל אנטוניו רינאלדי את מבצר פטרשטאדט על גדת נהר קארוסט עבור הדוכס הגדול פיוטר פיודורוביץ'. בשנת 1762 הורתה הקיסרית יקתרינה השנייה לבנות את בית המגורים שלה. לשם כך בנה רינאלדי את הארמון הסיני (1762–1768), שילוב של ארכיטקטורה בארוקית , קלאסיציזם ומוטיבים סיניים, ביתן קטאלניה גורקה (רכבת הרים) שנבנה בשנים 1762–1774 כולל ביתן כיפות ושערי כבוד עם מגדל עטור צריח.

מבחוץ, הארמון הסיני הוא בניין פשוט יחסית, חד קומתי למעט הביתן המרכזי הקטן. שבעת החדרים בפנים, מעוצבים על ידי רינאלדי ואמנים ובעלי מלאכה אחרים, כוללים משי צבוע ועבודות טיח מסובכות. רצפות הפרקט של רינאלדי מעוטרות להפליא, תוך שימוש בכמה סוגים של עץ רוסי ונדיר מיובא.

בין נקודות השיא של חללי הפנים של הארמון הסיני ניתן למצוא את סלון חרוזי הזכוכית, שעל קירותיו תלויים 12 לוחות של שטיחי גוון עשירים המתארים ציפורים ובעלי חיים אקזוטיים. חרוזי הזכוכית הלבנים והמשובחים המהווים את רקע השטיחים מעניקים לכל החדר איכות מנצנצת שתוכננה להיות יעילה במיוחד באור הזוהר של הלילות הלבנים. ההשפעה המלאה של עיצוב סיני היא עדות בסלון הסיני הגדול, שבו הקירות מכוסים ציפוי בהיר של עץ ושן שנהב המציגים נופים מזרחיים ופנסים סיניים גדולים תלויים בפינות. החדר כולל גם שולחן ביליארד תוצרת אנגלית עם גילוף עץ מעולה.

הגן העליון הוקם בשנים 1750—1770.

הארמון היווה את המקום לשתי בכורות אופרה לליברטי מאת מטסטסיו באמצע המאה השמונה עשרה, "אמור פריגיוניארו" (שהלחין פרנצ'סקו אראיה, 1755) ו"סמירימיד ריקונוסיוטה" (שלוש מערכות, שהלחין וינצ'נזו מנפרידיני, 1760).

במאה ה־19 ארמון אורנינבאום הפך לאחוזה אצילית. במהלך מלחמת העולם השנייה סבל אורנינבאום במידה פחותה משאר פרברי סנקט פטרבורג, שכן נפרסה כאן ההגנה על מה שנקרא "ראש גשר אורנינבאום". עם זאת, המתחם נעשה שומם בתקופה שלאחר המלחמה, ושיקומו הרציני החל רק בסוף שנות התשעים. שיפוץ ארמון אורנינבאום היה תהליך איטי. השיפוצים בצארסקויה סלו ובפטרהוף קיבלו עדיפות גבוהה יותר וזו אחת הסיבות שאורניינבאום היא אטרקציה שפחות מבקרים בה.