אריה עמית (טפר)

אריה עמית (טפר)

אריה עמית (טפר) תמונה זו מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן. נשמח להחליפה בתמונה חופשית.
לידה	11 ביולי 1926 רעננה, פלשתינה (א"י)
פטירה	3 במרץ 1996 (בגיל 69)
מקום קבורה	בית הקברות מורשה
מדינה	ישראל
השתייכות	פלמ"ח צבא הגנה לישראל
תקופת הפעילות	1944–1968 (כ־24 שנים)
דרגה	סגן-אלוף
פעולות ומבצעים
מלחמת העצמאות   מלחמת סיני   מלחמת ששת הימים   מלחמת יום הכיפורים

אריה עמית (טֵפֶּר) (11 ביולי 1926 - 3 במרץ 1996) היה לוחם פלמ"ח וקצין בצה"ל, שהשתתף בשני קרבות גדולים בתחילת מלחמת העצמאות.

ביוגרפיה

אריה עמית נולד כאריה טפר ברעננה אך בגיל צעיר עבר יחד עם הוריו לקיבוץ יגור. בגיל 15 נשלח ללמוד חקלאות במקווה ישראל אך תוך כדי שנת הלימודים הראשונה והיחידה שלו התנדב לפלמ"ח ועבר אימון טירונות במהלך חופשת הפסח, בפרדסי בית עובד, ובגיל 16 עבר קורס מתקדם ביער בן שמן. ב-1944 התגייס לפלמ"ח, עבר קורס מ"כים (בפיקוד יוסף טבנקין), קורס מפקדי-כיתות סיירים ומודיעין (בפיקוד משה בר-תקווה) וקורס מ"כים חבלנים. שימש כמפקד כיתה במחלקתו של ישעיהו גביש. בהיתקלות ליד הכפר נחלין תפס טפר פיקוד לאחר שמפקד המחלקה לא תפקד וחילץ את המחלקה מהאזור. בשל מעשה זה נשפט במשפט צבאי על ידי המג"ד אורי ברנר ונפסק עליו לעבוד חצי שנה במפעל שימורים בקיבוץ גבעת ברנר.

ב-1946 עבר קורס מ"מים בכפר החורש. לאחר הקורס מונה למפקד מחלקה בגדוד השני של הפלמ"ח. הצטיין בסיירות והשתתף בפיצוץ גשר אלנבי בליל הגשרים, כמפקד אחת מחוליות החבלה, ולמעשה היה אחד מהאחראיים העיקריים לכך שהמבצע הצליח. בתחילת מלחמת העצמאות מונה למפקד מחלקה (מ"מ) בגדוד השישי של הפלמ"ח, שהיה אז בפיקודו של צבי זמיר, ונשלח עם חייליו לקיבוץ רבדים בגוש עציון.

קרב גוש עציון

ערך מורחב – קרב ג' בשבט

ב-14 בינואר 1948 תקפו מאות רבות של כפריים וחמושים ערבים, בפיקודו של עבד אל קאדר אל חוסייני, את גוש עציון, בקרב שנודע לאחר מכן כקרב ג' בשבט. עוזי נרקיס שהיה מפקד הגוש היה פסימי לגבי התוצאות ושלח מברקים לדוד שאלתיאל בבקשה לעזרת הצבא הבריטי.

התוקפים כיוונו את עיקר ההתקפה לעבר חרבת זכריה, במרכז הגוש, במטרה לפצל את הגוש לשני חלקים. טפר ביקש וקיבל אישור מנרקיס לצאת להתקפת נגד. הוא יצא עם שלוש כיתות של לוחמי פלמ"ח ואנשי קיבוץ רבדים לעבר חרבת זכריה, שם פגש בכח שהחזיק את המקום והחליט על דעת עצמו לסגת. טפר אסר עליהם לסגת והחזירם לחורבה בתוספת לוחמים ותחמושת. מחלקה אחת השאיר לחיפוי, ובראש מחלקה שנייה הסתער על הערבים שבאותו זמן סעדו את לבם לפני ההסתערות על החרבה. הערבים הופתעו ועשרות מהם נהרגו. טפר ביצע נסיגה טקטית, הערבים חזרו להסתער על עמדות ריקות ואז הסתערה עליהם מחלקת החיפוי וגרמה להם לעשרות אבדות. כל הערבים נסוגו בנושאם את הפצועים. הניצחון בקרב הפך מפלה ודאית לניצחון חשוב, שהוגדר לאחר המלחמה על ידי יגאל אלון כאחת מהתקפות הנגד המוצלחות במלחמה.

קרב שיירת נבי דניאל

ערך מורחב – שיירת נבי דניאל

ב-27 במרץ 1948 הצליחה שיירה גדולה, שנודעה אחר כך כשיירת נבי דניאל, להגיע אל יישובי הגוש הנצורים. בדרכה חזרה נתקלה השיירה בשורת מחסומים ובמארב של כוחות ערביים. טפר היה מפקד שיירת משורייני החוד, שבראשה נסע משוריין פורץ מחסומים. משוריין זה נתקע והדרך נחסמה. מפקד הגדוד השישי, צבי זמיר, הורה לשיירה לסגת בחזרה לגוש עציון אך רק מספר משוריינים הצליחו לסגת, ובתוכם צבי זמיר ומפקד השיירה מישאל שחם. רוב כלי הרכב של השיירה נשארו תקועים על הכביש ללא מפקד, חשופים להתקפת אלפי ערבים שנזעקו למקום בשיטת הפזעה.

טפר נטל את הפיקוד על השיירה התקועה והורה לאנשיה להיכנס ולהתבצר בבית נטוש שהיה לצד הכביש. בחיפוי המשוריינים הצליחו כמאתיים לוחמים ואזרחים בלתי חמושים להיכנס לבית. טפר ערך את תוכנית ההגנה על המקום וניהל קרב הגנה במשך כ-30 שעות. הוא הוסע במשוריין בליווי קצין בריטי למשטרת בית לחם שם דן עם מפקדים ערבים, ביניהם עבד אל-קאדר אל-חוסייני, והסכים בלית ברירה לתנאיהם שכללו מסירת כל הנשק והמשוריינים לערבים (בניגוד להוראתו של צבי זמיר לא למסור את הנשק). אנשי השיירה חולצו על ידי הבריטים, והמשוריינים והתחמושת נותרו בידי הערבים.

דרך בורמה

ערך מורחב – דרך בורמה (ישראל)

בליל 27 במאי 1948, לאחר שאחיו מאיר נפל בקרב נבי סמואל, ביקש טפר, שהיה אז נצור בירושלים, להגיע הביתה. לאחר קבלת אישור מיצחק רבין, אז מפקד חטיבת הראל, הצליחו טפר ושני לוחמים נוספים, שלמה בן שלום ויאיר מונדלק, להגיע ברגל מסאריס לחולדה. לאחר מכן בוצעו ניסיונות נוספים עד שנקבע תוואי דרך בורמה שהיה שונה מהתוואי של טפר, אך הוא היה הראשון שהראה שיש אפשרות לדרך עוקפת ללטרון. לקראת סוף המלחמה הועבר טפר ליחידת המיעוטים והשתתף במבצע חירם בקרב ינוח, שבו נהרגו לוחמים דרוזים ויהודים. לאחר המלחמה נשאר בצבא והשתתף בקרב תל מוטילה.

אחרי מלחמת השחרור

בשנים הבאות עבר טפר הסבה לחיל השריון והשתתף כמג"ד במבצע קדש. במלחמת ששת הימים השתתף כמג"ד גדוד סיור רכוב במסגרת אוגדה 38 בפיקודו של אריק שרון. הגדוד, מתוגבר בטנקים מסוג AMX-13, השתתף בקרב אום-כתף. לאחר המלחמה מונה לקצין הדרכה בבית הספר לקצינים והתמחה בלימודי טופוגרפיה וסיירות. השתחרר ב-1968 בדרגת סגן-אלוף.

מכתב הערכה מהרמטכ"ל

אריה טפר-עמית היה בין המומלצים לקבלת אות גיבור ישראל במלחמת העצמאות, אך מכיוון שמספר מקבלי האות הוגבל על ידי בן-גוריון ל-12, הוא לא קיבל אותו בסופו של דבר.

בשנת 2018, לרגל חגיגות 70 שנה לעצמאות מדינת ישראל, שלח הרמטכ"ל גדי איזנקוט מכתב הערכה למעשיו של טפר-עמית למשפחתו.

הנצחה

בישיבת הר עציון הוקמה מרפסת לזכרו של טפר, המשקיפה על אזור הקרב על גוש עציון ב-1948 בו נלחם טפר.

לקריאה נוספת

• אורי מילשטיין, תולדות מלחמת העצמאות, כרך ב, עמ' 271–279, הוצאת זמורה-ביתן, 1989.
• אורי מילשטיין, תולדות מלחמת העצמאות, כרך רביעי, הוצאת "שרידות", עמ' 97–124, 1999.
• אריה יצחקי, שלדים בארון - תעלומות ומיתוסי כזב בתולדות היישוב ומדינת ישראל 1941-1951, פרשת קרב תל מוטילה, מאי 1951, הוצאת ספרים א"י, אילניה, עמ' 129–168, 2009.

קישורים חיצוניים

• אייל לוי, הלוחם שפתח את הפה ונעלם מדפי ההיסטוריה, באתר nrg‏, 1 ביוני 2013
• אריה עמית, באתר הפלמ"ח
• אריה טפר, גדול הסיירים במלחמת הקוממיות(הקישור אינו פעיל), יוסף עבו עברון, מזכר
• אורי איתיאל, מצגת אריה טפר – מגדולי הלוחמים בצה"ל, שהועלם מדפי ההיסטוריה של התחדשות היישוב בארץ ישראל(הקישור אינו פעיל)
• אורי מילשטיין, ‏תחקיר: השאלות הקשות המרחפות מעל מותם של הל"ה בדרך לגוש עציון, באתר מעריב אונליין, 27 בינואר 2018
• אורי מילשטיין, ‏מדוע לקח למדינה שבעה עשורים להעניק תעודת הוקרה לאריה טפר?, באתר מעריב אונליין, 18 באוגוסט 2018
• אריה עמית (1926-1996), דף שער בספרייה הלאומית