אריה ליב גורדון

אריה ליב גורדון

אין תמונה חופשית
לידה	1845
פטירה	1912 (בגיל 67 בערך)
תקופת הפעילות	?–1912

אריה ליב גורדון (1845 – 1913) היה רב, מהנדס כימיה, פעיל ציוני ואיש העלייה הראשונה, חוקר ופרשן התפילה, מורה ומנהל בית ספר.

ביוגרפיה

הרב אריה לייב גורדון (להלן: אל"ג) נולד בעיירה ראסיין (רישיין) שבליטא בשנת 1845, ואביו, שלמה, נפטר בטרם לידתו. הוא גודל בידי אמו, שלמחייתה עבדה בהוראת קריאה וכתיבה לנשים.

בהגיעו לגיל 13, החל לכתוב חידושי תורה שבזכותם הוכר כ'עילוי מקלם', ולמד בישיבות שונות ובכללן ישיבת רוז'ינוי, שם למד גם אצל ר' מרדכי גימפל יפה ופגש ביחיאל מיכל פינס ואהרן מאיר מזי"א. בגיל צעיר נשא לאשה בחורה מן הכפר גלייץ ועבר להתגורר בבית חותנו, אך זמן קצר אחר כך עזב את חותנו ועבר לעיר ווייגובה, וב-1864 למד שם תורה אצל ר' ברוך פייבלסון, עד שהשלים ללמוד הלכות גיטין, כתב את גטו ומסרו לאשתו שבגלייץ.

בגיל 21 הוסמך לרבנות על ידי ר' יצחק אלחנן ספקטור מקובנה.

שנים אחדות שימש בהוראה בישיבות, ופרסם ספרי דקדוק, סידור 'חנוך תפלה' ופירוש לתורה 'בינת מקרא', המיועד ל'מלמדים'. בשנת תרכ"ח שב להתגורר זמן מה בראסיין.

אל"ג התכתב עם ביבליוגרף אפרים דיינארד, ממכתבו ניתן ללמוד על קורות חייו. על פי דבריו לדיינארד, מעט אחרי גיל 20, שימש אל"ג כמלמד תינוקות בברדיטשב כשלוש שנים, וכשהצרו את צעדיו שם, עבר ללמד שני נערים במשך שנה בפולטבה. מחליפת מכתביו של אל"ג עם שלמה בובר, ניתן להבין שב-1874 עקר את מגוריו מפולטבה שבאוקראינה, וממכתבו לדיינארד נראה שעבר לשישה חודשים לכפר באותו המחוז, בשם סטאלבין. לאחר חודשים אלה, עבר לעיר התעשייתית קרמנצ'וג, ובה החל ללמוד כימיה באופן עצמאי, תוך עבודה בבית מרקחת במקביל לעבודתו כמלמד במשך שלוש שנים, ולאחריהן, ב-1878, שב לברדיטשב, כפי שגם עולה ממכתבו השלישי לבובער. את מכתבו לדיינארד הוא כותב בתקופתו השנייה בברדיטשב, ומתיאוריו בו ניכר ששהה בה כמה שנים, כך שמנין 15 שנות הנישואין בהחלט תואם את המקורות שקובעים את נישואיו השניים ב-1866.

בהמשך, פנה ללמוד במשך שנה בוולוז'ין, ומשם פנה ללמוד הנדסת כימיה בברלין, לימודים שנמשכו בעת ההיא שלוש שנים, במהלכן פגש בהרמן שפירא, מיוזמי הקרן הקיימת לישראל והאוניברסיטה העברית, אל"ג לימדו מתמטיקה באופן פרטי. לאחר שסיים אל"ג את לימודיו (כנראה סביב שנת 1881/2), עבר לווילנא, ושם עבד כמגיה בדפוס האלמנה ראם, התמחה בתעשיית הסבון, הצבעים והצילום, עסק בניסויים בכימיה ולימד מתמטיקה לבחורי ישיבה. בשנים אלה היה פעיל ב'חובבי ציון' והיה שותף להקמת האגודות 'שפה ברורה', 'אוהבי ציון' ו'בני משה' מייסודו של 'אחד העם'.

על פי עדותו בעל פה של פנחס שוקיאן, עד לסוכות תר"ן (1889), היה אל"ג הממונה מטעם ברזילי אייזנשטדט על הקמת לשכת 'בני משה' בוילנא, התמחה גם בתעשיית יין, והקים בשותפות עם נחמיה נתנזון, היו"ר הראשון של 'אוהבי ציון', בית חרושת לייצור לאקה לציפוי ולליטוש רהיטים.^{[דרוש מקור]} ב-1890, נשלח מטעמו של ר' יצחק אלחנן לנהל את הישיבה הראשונה שהוקמה בברדיטשב, מאז חורבן ישיבותיה הגדולות של ווהלין בשנת ת"ח, בפרעות חלמניצקי.

העלייה לארץ ישראל

ב-1891, כשהיה בן 46, בהשתדלות יחיאל מיכל פינס, חברו מישיבת רוז'ינוי, עלה לארץ ישראל עם אשתו ושני ילדיהם והתיישבו ביפו. הוא שימש כמזכיר הוועד של חובבי ציון ביפו. לפרנסתו, עבד ב'בית הסמים' (מפעל התרופות) של אפשטיין. בתרנ"ג מונה למנהלו של בית הספר יק"א פיק"א בפתח תקווה, ושימש גם כמורה לעברית ומתמטיקה, ובמקביל עסק בפעילות ציבורית. בתפקיד זה המשיך עד שנת תרנ"ז, אז הוזמן לשמש בקביעות ככימאי של יקבי ראשון לציון, תפקיד שעד אז נהג לעשות רק בחודשי הקיץ. אל"ג שרד ביקב שנתיים בלבד, ואז עזב את עבודתו שם.

נראה שהחל להורות בבית ספר 'חביב' בראשון לציון, וב-1892 היה שותף להקמת 'אספת המורים', שהיא 'כמין-ברית מורים בין קומץ המורים העבריים שנמצאו אז בכל ארץ ישראל. מספרם היה לערך 19'. אל"ג נבחר לאחד משלושת חברי הוועד, והוא היה פעיל בו עד 1896, אז חדלה האספה להתקיים. כיוון שבהקדמתו ל'יסודי חכמת ההגיון' של המלבי"ם הוא חותם 'תרנ"ט (1899) מושבת פתח תקווה', נראה שחזר להתגורר זמן מה שם, והרבה לפרסם מאמרים בקובץ 'אור תורה'.

במחצית השנייה של העשור הראשון של המאה העשרים, שימש אל"ג כאחד משני הגבאים באגודת 'שומרי תורה' שייסד הרב זרח ברוורמן, שעסקה בהקמת תלמודי תורה במושבות השונות, ביניהם תלמוד תורה 'נצח ישראל' בפתח תקווה, כדי שאלה יהוו אלטרנטיבה תורנית לבתי הספר של יק"א.

כשנמלא אכזבה מיכולתו להשפיע על החינוך הציוני בארץ, עבר אל"ג לירושלים, ושימש כמנהל אדמיניסטרטיבי לישיבת 'עץ חיים' ב'מאה שערים'. בתקופה זאת, היה אל"ג שותף להדפסת 'תנ"ך ארץ ישראל – הראשון שסודר ונדפס בארץ ישראל' . כנראה שעל בסיס היכרותם מהוצאת 'מסלול ודרך' ו'חנוך תפלה', שפ"ן ביקש ממנו שיחבר שני פירושים לאוה"ת, והמתין לפחות 18 שנים להשלמתם: 'עיון תפילה' – ביאור לשון התפילה והברכות לפי חוקי הדקדוק וההיגיון, ציון מקורותיהם והערות, ו'תיקון תפילה' – 'תולדות התפילות והברכות... שנויי הנוסחאות השונות מיום הוחל סדר תפלה להכתב'.

חיים אישיים ומותו

בגיל צעיר נשא לאשה בחורה מן הכפר גלייץ ועבר להתגורר בבית חותנו, אך זמן קצר לאחר מכן התגרש.

בגיל 21 נשא לאשה את חיה רבקה זאלקינד, עמה חי עד פטירתה בכ"ה באדר תרע"ב. כשנה אחר נישואיו השניים, ב-1867, נולד בנו הבכור, אהרון יעקב, בעיר קלם.

בשנת 1880 נולדה בתו השנייה, בתיה, שלימים נישאה לשמואל ליפשיץ, חקלאי בן פתח תקווה.

בנו יעקב גורדון (1867 – 1907), מכונאי, היה ממקימי טחנת הקמח היהודית בבאר שבע. היה נשוי עוד טרם עלייתו לישראל לבתיה לבית זילבר, גם היא ילידת ראסיין אשר הפכה ל"אם" הקהילה בבאר שבע. שכשנפטר בנו, אהרון יעקב, בעזה, לאחר שחלה בדלקת ריאות כאשר נסע להביא משם ציוד לטחנת הקמח בבאר שבע, בחר אל"ג לקבור אותו בראשון לציון בג' בטבת תרס"ז, אף שהבן היה תושב באר שבע ואלמנתו וארבעת ילדיהם עברו אחרי מות האב לגור ביפו, ייתכן שהדבר מלמד כי אל"ג עצמו חזר לזמן מה לגור בראשון לציון.

לאחר שאשתו, חיה רבקה, נפטרה בירושלים ונקברה בהר הזיתים, עזב את ירושלים, ובשבעת חודשי חייו האחרונים, התגורר אצל בתו, בתיה בפתח תקווה. שם גם נפטר ונקבר בחלקת הרבנים, בכ"ד בחשון, תרע"ג.

חיבוריו

כלמדן חריף, בקיא, יסודי ודעתן, גורדון החל לפרסם עוד בבחרותו. בצעירותו, רוב פרסומיו היו בתחום הלשון ופירוש לשוני לתורה ולסידור, ובבגרותו תפס התחום התורני את מרכז עיסוקו, והוא עסק בענפים רבים ומגוונים שלו. אל"ג הרבה לפרסם ב'כנסת ישראל', 'תורה מציון' וב'אור תורה'. במכתב לשלמה בובער שצירף אל"ג לספרו המודפס הראשון, 'משפטי הלשון העברית', שנשלח ב-2 במאי 1874, בעת שבתו בעיירה פולטאבה, הוא מתאר בפני בובער את מפעלו הספרותי הכתוב וממתין לצאת לאור, כבעל 4 חלקים: מחברת רבת כמות על שיטות ידועות בש"ס, ובייחוד שיטת 'רובא', 'חזקה' ו'קבוע'; חיבור על כתבי הקודש, וחיבור במדעים שונים.

קשה להעריך איזה חלק מכתבים אלה ראו אור בדפוס, אך המצויים בידינו הוא ככל הנראה רק חלקו הקטן של קורפוס זה. מבין חיבוריו ופרסומיו הרבים שראו אור בדפוס, המצויים בפנינו בצורה זו או אחרת, הם אלה:

• תפארת הלשון: שפת אליהו עם פירוש שפת יהודה - כתב יד Ms. Heb. 279=28 שבספריה הלאומית, ובו העתקת ספרו של הגר"א 'תפארת הלשון' ('שפת אליהו') וסביבו פירושו של אל"ג על הספר, 'שפת יהודה', תרכ"ט.
• קובץ דרשות – קובץ דרשות ומאמרים שדרש בבית הכנסת דעדת ליטא בברדיטשוב, שופטים תרל"ג
• משפטי הלשון העברית – הדפסה שנייה, מתוקנת ומבוארת, של ספרו של הגר"א 'דקדוק אליהו', (שנדפס לראשונה בווילנא והוראדנא, תקצ"ג, על ידי ר' יעקב משה מסלאנים, נכד הגר"א), עם הוספות והערות רבות, וילנא, תרל"ד
• מפעלות היהודים – במקורות אחדים, מיוחס התרגום מגרמנית לעברית של ספרו של יקוב מתיס שליידן המוכיח את קיום החכמות והמדעים בימי הביניים על ידי היהודים, לאל"ג. ככל הנראה זוהי טעות שיסודה בייחוס שגוי של תרגומו של אריה גרונם גורדון, לאל"ג, בגלל הדמיון השמי, שנעשה לראשונה ב'בית עקד', בהתייחסו לתרגום שראה אור בווילנא, תרמ"ב).
• סדור חנוך תפלה – עם 'שיח קדש – באור המלות הקשות בלשון התפלה בשפה קלה המובנת למתחילים, וילנא, תרנ"א 1890.
• מסלול ודרך לדקדוק שפת-עבר - וילנא, תרנ"א 1891.
• בנייני הפעלים – ענייני דקדוק ולשון הקודש על פי תורת הגר"א, נדפס ללא שער, ירושלים, תרנ"ו.
• דרך ישרה לדקדוק הקריאה – ענייני הברות האותיות, מחברת ראשונה – לא נדפס יותר, ירושלים, תרנ"ו.
• חזון האמונה וההשגחה – שלושה מכתבים אשר השיב לשואליו אריה ליב גארדאן, ירושלים תרנ"ט.
• יסודי חכמת ההגיון – הדפסה ראשונה שלספרו של המלבי"ם (ר' מאיר ליבוש), ערוך, מסודר ומבואר על ידי אל"ג, ורשה, תר"ס.
• תלמוד ירושלמי – לונץ – מהדורה מדעית על בסיס דפוס ונציה רפ"ב-רפ"ד, מוגהת על פי כתבי יד של הירושלמי וציטוטיו בראשונים, עם פירושים ציונים והערות של אברהם משה לונץ, בהשתתפות ר' אברהם אהרן פראג, ר' חיים יהושע בן ציון קוסובסקי, ר' יחיאל מיכל פינס, אל"ג ועוד. יצאו לאור מסכתות ברכות – שביעית. חלקו של אל"ג היה בכתיבת חלק מן הפירושים ועריכת הציונים. ירושלים, תרס"ג – תרע"ח.
• בינת מקרא – חמשה חומשי תורה 'בינת מקרא' עם באור קצר למלמדים הנקרא 'שרשים והערות, ירושלים, תרס"ח.
• ספר תורה נביאים כתובים – תנ"ך מוגה על ידי אל"ג (מאוחר יותר, בשנת תר"ץ, הוציא יצחק אליהו לנדא [נין הגר"א. לא יא"ל שנדון לעיל] על בסיסו את 'תנ"ך ארץ ישראל: הראשון שסודר ונדפס בארץ ישראל), ירושלים, תרע"ב.
• תולדות ישראל - ספר היסטוריה שאל"ג מפנה אליו בפירושיו 'תקון תפלה' ו'עיון תפלה' ובמאמרו על 'שתא אלפי שני הוה עלמא' ב'אור תורה', אך אינו מצוי בפנינו.
• ספר משנת הגר"א – הוצאה מחודשת על ידי יצחק אליהו לנדא [נין הגר"א. לא יא"ל שנדון לעיל] של משנת הגר"א בדקדוק שפת עבר, שיצא כבר לאור בשם 'משפטי הלשון העברית', תל אביב, תשכ"ד.
• סדור עבודת הלב – שהודפס על ידי שפ"ן בתוך 'אוצר התפלות', עם מבוא גדול ושני הפירושים 'עיון תפילה' – ביאור לשון התפילה והברכות לפי חוקי הדקדוק וההיגיון, ציון מקורותיהם והערות, ו'תיקון תפילה' – 'תולדות התפילות והברכות... שנויי הנוסחאות השונות מיום הוחל סדר תפלה להכתב', וילנא, תרע"ה.

מאמריו

קישורים חיצוניים

• דוד תדהר (עורך), "אריה ליב גורדון", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך א (1947), עמ' 228
• מידע על אריה ליב גורדון בקטלוג הספרייה הלאומית
• ‏אריה ליב גורדון‏ (Q118924843)