נצח ישראל (פתח תקווה)
בית ספר נצח ישראל הוא בית ספר דתי שהתקיים במשך רוב המאה ה-20 בפתח תקווה.
בראשית קיומה של פתח תקווה למדו ילדי פתח תקווה אצל מלמדים פרטיים בחדרים. בשנת 1885 הוקם בית ספר הברון, אשר בשנותיו הראשונות (1885–1891) לימד תורה ותפילה לבנים ובנות בכיתות נפרדות. הודות לסיוע מהברון זכה בית הספר לעבור לבניין מרווח ולצוות מורים מעולים. בשנת 1900 עבר בית הספר לניהולו של יק"א ופקידיו הכניסו בו רוח של התבוללות צרפתית[1]. אל מול מצב זה בקשו החוגים הדתיים להקים בית ספר דתי כדי למשוך אליו את התלמידים שהוריהם מעדיפים בית ספר על פני החדר.
בסיון תרס"ג (1903) תרם אחד האיכרים, אברהם וינקלר, ארבעה דונם באמצעות הרב זרח ראובן ברוורמן, לאגודת שומרי תורה אשר מסרה אותם למושבה פתח תקווה לצורך הקמת תלמוד תורה אשר יתנהל על פי תקנות אגדות שומרי תורה. וכך נרשם בספר האחוזה של פתח תקווה:
- "את ארבעת הדונמים מקום המושב הנ"ל עם כל הבניינים הבנויים שם הוקדש מאת ה' זרח ברוורמן הנ"ל לאגודת שומרי תורה אשר בעיה"ק ירושלים ת"ו לבית תלמוד תורה לתינוקות של בית רבן לצמיתות עולם והאגודה שומרי תורה הנ"ל מסרה את כל האחוזה, עם הבניינים אשר עליה למושבת פתח תקווה, בתנאי מפורש שיהי סדר הלימודים וכל הנהגת הת"ת על פי חוקי האגודה הק' שומרי תורה הכתובות בספר התקנות אשר להאגודה אשר תיקנו וייסדו חכמי ירושלים"[2].
נערכה מגבית בין בני פתח תקווה וביחד עם תרומות מבחוץ וסיוע של אגודת שומרי תורה[3] נאסף הכסף להקמת התלמוד תורה[4]. במקביל לתחילת הבנייה[5] החל התלמוד תורה לפעול על ידי אגודת שומרי תורה בדירה שכורה עד חנוכת מבנה התלמוד תורה בט"ו בשבט תרס"ד[6]. הקמת התלמוד תורה זכה להתנגדות מצד גורמים שראו בו איום על בית הספר וטענו שמדובר על יוזמה מבחוץ שאיכרי פתח תקווה אינם מעוניינים בה[7][8]. התנהלות התלמוד תורה לא הייתה משביעת רצון ורבים מהילדים הוצאו ממנה על ידי הוריהם. בעקבות זאת פנו אנשי פתח תקווה לעזרה לרב אברהם יצחק הכהן קוק שקישר אותם עם אגודת החרדים של פרנקפורט[4].
בשנת תרס"ט עבר בית הספר לניהול אגודת החרדים מפרנקפורט[6]. באותה שנה הגיע לפתח תקווה הרב ד"ר משה אוירבך אשר נטל על עצמו את ניהול בית הספר עד שנת 1917[9]. תחת שרביטו של הרב אוירבך התרחב התלמוד תורה ונפתח גם בית ספר לבנות. בנוסף על כך, נפתחו לבית הספר סניפים גם במושבות אחרות. בשנת 1911 דיווח מבקר מהונגריה ש"כמעט כל בני ובנות המושבה מקבלים בו את חינוכם"[10]. בשנת 1912 הצטרף לניהול בית הספר בנימין מנשה לוין[11]. בסביבות שנת 1917, עם התקרבות הצבא הבריטי לארץ, נאלץ הרב אוירבך, כנתין מדינת אויב, לשוב לגרמניה, ובית הספר עבר לניהול המזרחי.[12] בשנת 1921 ניהל את בית הספר ד"ר י. אנגל[13]. בשנים 1922–1924 ניהל את בית הספר הרב יעקב ברמן[14].
בתחילת 1913 למדו בתלמוד תורה 280 תלמידים שלמדו אצל 13 מורים. בבית הספר לבנות למדו 140 תלמידות[15]. בין השאר למדו בתלמוד תורה גם תלמידים מעין גנים[16].
ברעידת האדמה בארץ ישראל בשנת 1927 ניזוק מבנה בית הספר ומושל המחוז מטעם ממשלת המנדט דרש שמועצת פתח תקווה תתקן את המבנה[17].
בשנת 1926 למדו בבית הספר 180 תלמידים ו-160 תלמידות[18]. בשנת 1931 למדו בבתי ספר יסודיים בפתח תקווה כ-920 תלמידים, למעלה מ-500 מהם למדו בבית ספר נצח ישראל[19].
מסוף שנת 1934 עד שנת 1947 שב משה אוירבך לנהל את בית הספר, שהיה הגדול בבתי הספר בפתח תקווה[20]. בבית הספר נוהל גן פרחים וירקות שדורג כאחד היפים ביותר בבתי הספר בארץ ישראל[21]. בשנת 1945 הונח אבן פינה למבנה עם שש כיתות לימוד נוספות להרחבת בית הספר[22]. לאחר נפילת כפר עציון במלחמת העצמאות שוכנו הנשים והילדים של כפר עציון בבית הספר לזמן מה עד שעברו לגבעת עלייה ביפו[23].
בשנת 1950 הוכר בית הספר כבית ספר רשמי על פי חוק לימוד חובה[24]. בשנות ה-50 של המאה ה-20 נבנה לבית הספר לבנים מבנה חדש בסיוע מפעל הפיס[25]. בראשית שנות ה-70 נוספו שתי כיתות לימוד לבית הספר באמצעות חברת סולל בונה ובראשית שנות ה-80 נבנה לבית הספר אולם התעמלות. לקראת שנת הלימודים תשס"ג, בעקבות התמעטות מספר התלמידים בבית הספר, התכנס בית הספר למבנה של בית הספר לבנות והמבנה של בית הספר לבנים הועבר לשימוש בית ספר למרחב[2].
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ברוך אורן (עורך), בית־הספר נצח ישראל בגבורות: תרס"ט־תש"ן 1909–1990 (עיריית פתח תקווה: מינהל החינוך, תשנ"א).
- משה אויערבך, מהלברשטט עד פתח תקווה, ירושלים תשמ"ז, עמ' 26–49.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ בית ספר הברון - פיק"א, אתר ראשונים
- ^ 1 2 ה"פ (תל אביב-יפו) 523/03 עיריית פתח תקווה נגד עמותת נחלת ראובן
- ^ החברה שומרי תורה, השקפה, 28 ביוני 1904
- ^ 1 2 נדב, פתח תקווה, חבצלת, 18 ביוני 1909
- ^ יוסי בן-ארצי, המושבה העברית בנוף ארץ-ישראל 1882–1914, יד יצחק בן צבי, 1988, עמוד 161
- ^ 1 2 רחל אלבוים דרור, החינוך העברי בארץ ישראל, עמוד 262
- ^ עובר אורח, מכתב להעורך, השקפה, 28 באוגוסט 1903
- ^ י. בעניאמין, פתח תקווה, חבצלת, 26 ביוני 1903
- ^ קימי קפלן, ספרי לימוד להיסטוריה בחברה החרדית: הדור הראשון, עיונים בתקומת ישראל 17, 2007, עמ' 1-41
- ^ יוסף גלברג, פתח תקווה, מוריה, 10 במרץ 1911
- ^ לקסיקון האישים של ארץ ישראל, 1948-1799, עמ' 284
- ^ יעקב רוזנהיים, זכרונות, הוצאת נצח, בני ברק תשל"ט, עמ' קצט; משה אויערבך, מהלברשטט עד פתח תקווה, ירושלים תשמ"ז, עמ' 61.
- ^ פתיחת בתי הספר, דואר היום, 11 בנובמבר 1921
- ^ האגודה לחקר תולדות יהודי רוסיה ואוקראינה, העבר, 1975, עמ' 257
- ^ הת"ת בפתח תקווה, הצפירה, 26 בפברואר 1913
- ^ י.ר., בערים ובמושבות, הפועל הצעיר, 20 בספטמבר 1911
- ^ פתח תקווה - ישיבת המועצה המקומית, דבר, 17 באפריל 1928
- ^ פנחס צבי גרייבסקי, החינוך בפתח תקווה, דואר היום, 11 ביולי 1926
- ^ פתח תקוה במוסדות החינוך, דבר, 27 באוגוסט 1931
- ^ מוסדות דתיים בפתח תקווה, הצופה, 11 בנובמבר 1943
- ^ פתח תקווה, הצופה, 1 באוגוסט 1939
- ^ אבן פינה להרחבת נצח ישראל בפתח תקווה, הצופה, 6 ביולי 1945
- ^ עמיה ליבליך, ילדי כפר עציון, עמ' 35
- ^ אכרזה על מוסדות חינוך רשמיים, ילקוט הפרסומים 102, 2 באוגוסט 1950, עמ' 1309
- ^ ד. גבע, מפעל הפיס פתר בעיות האשפוז והמשמרת השנייה, דבר, 18 באוקטובר 1961
