לדלג לתוכן

אנטישמיות באירופה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

האנטישמיות באירופה הייתה קיימת עוד מימי קדם. בעוד שהאנטישמיות הייתה קיימת ביוון העתיקה ובאימפריה הרומית, היא הפכה ממוסדת בנצרות האירופית בעקבות הכנעת המרד הגדול נגד השלטון הרומאי בארץ ישראל בשנים 66–70 לספירה אשר הוביל לקרוב לאלפיים שנים של סגרגציה, גירושים, רדיפות, פוגרומים, ורצח עם של יהודים, אשר הגיעו לשיאם במהלך המאה ה-20 בשואה אותה ביצעה גרמניה הנאצית במדינות אירופה אותן הגרמנים כבשו, ואשר בהן כ-67% מיהודי אירופה נרצחו.[1][2][3][4]

בתקופת ימי הביניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
גירושי יהודים באירופה בין השנים 1100 ו-1600

האנטישמיות באירופה בימי הביניים הושפעה במידה רבה מהאמונה הנוצרית לפיה העם היהודי היה אחראי באופן קולקטיבי למותו של ישו. רדיפות יהודים הפכו נפוצות במהלך מסעי הצלב, אשר החלו ב-1095 כאשר מספר קהילות יהודים נטבחו, בצרפת ובחבל הריין.[5]

בהזדמנויות רבות, יהודים הואשמו ברצח פולחני של ילדים נוצרים במסגרת עלילות דם. עלילת הדם הידועה הראשונה הייתה עלילת הדם של ויליאם מנוריץ' (אשר נפטר בשנת 1144), שרציחתו הובילה להאשמות על כך שיהודים רצחו ועינו אותו. מגפת המוות השחור, אשר לפי הערכות מסוימות גרמו למותם של כ-60% מאוכלוסיית אירופה במהלך המאה ה-14, גם הובילה לרדיפות נרחבות של יהודים באירופה. לנוכח ההתפשטות של המגפה היהודים שימשו כשעיר לעזאזל והואשמו באותה ההזדמנות בהרעלת בארות. קהילות יהודיות רבות במערב ובמרכז אירופה הושמדו כתוצאה מכך בתקופה שבין השנים 1348 ו-1350. בין היתר, באותה התקופה כאלפיים יהודים נטבחו בשריפה במסגת טבח שטרסבורג שבוצעה בפברואר 1349. באזור גרמניה כ-300 קהילות יהודיות בסך הכל הושמדו במהלך אותה התקופה משום שחברי אותן הקהילות נהרגו או גורשו.

היבט נוסף של האנטישמיות בתקופת ימי הביניים היה ההגבלות הרבות שהוטלו על האוכלוסייה היהודית. הם הודרו מעיסוקים רבים בשל החשש מכך שהם יהוו תחרות עבור האוכלוסייה המקומית. לרוב, הם לא הורשו להחזיק בבעלותם קרקעות. בנוסף לכך, האוכלוסייה היהודים הורשתה לגור בערים רק באזורים ספציפיים אשר כונו גטאות. בעקבות ועידת לטראנו הרביעית, בשנת 1215, נצטוו היהודים ללבוש בגדים מיוחדים שיבדילו אותם מהאוכלוסייה המקומית[6][7], ובחלק מהמקרים נדרשו לענוד טלאי עגול.[8] חלק מהיהודים הצליחו להתחמק מהדרישה המשפילה של ענידת הטלאי על ידי מתן שוחד לרשויות המקומיות.

בימי הביניים המאוחרים יהודים רבים גורשו מאזורים שונים ברחבי מערב אירופה, כולל מאנגליה ב-1290, ומצרפת ב-1306 וב-1394.[9] הגירושים הגדולים ביותר של יהודים היו בספרד (1492) ובפורטוגל (1496), שם נצטוו היהודים להתנצר או לעזוב את אותן המדינות תוך שישה חודשים בצרפת, ותוך 11 חודשים בפורטוגל.[10]

הרפורמציה הפרוטסטנטית הובילה לעלייה באנטישמיות, בין היתר בעקבות פרסום ספרו של מרטין לותר "על היהודים ושקריהם".

המאות ה-16, ה-17 וה-18

[עריכת קוד מקור | עריכה]

תקופת הרנסאנס, עידן הנאורות והתקופות האימפריאליסטיות הובילו לעלייה בשנאת הזרים ובאנטישמיות באירופה.

במערב אירופה היהודים במקרים רבים המלכים הטילו הגבלות על האוכלוסייה היהודית, במיוחד בשל החשש הגובר מתחרות עם הסוחרים המקומיים בשל העובדה שעיקר עיסוקם של היהודים היה מסחר ובנקאות. דוגמאות בולטות כוללת את ההחלטה להגביל את מספר היהודים המורשים להתיישב בברסלאו שהתקבלה על ידי פרידריך השני מפרוסיה ב-1744 וגירוש היהודים מבוהמיה על ידי הארכידוכסית האוסטרית מריה תרזה, שבהמשך הצהירה גם שהיהודים יאלצו לשלם כל עוד הם נמצאים בתחומי אוסטריה.[11]

עם התפתחות מערכת הבנקאות והצורך של השליטים למימון הממשל, המונח "יהודי החצר" הפך נפוץ בחלק ממדינות מערב אירופה. יהודי החצר היו אנשי עסקים ובנקאים שקיבלו זכויות יתר מהריבון ופעלו כגזברים שלהם וכגוביי המיסים.[12][13]

במקרים רבים השיגו יהודי החצר כוח משמעותי כ"יד ימינו" של הריבון, ובמקרים אחרים המקומיים האשימו את יהודי החצר בבעיות הכספיות של המדינות או בכך שכוחו הפוליטי של הריבון דעך. אחת מהדוגמאות הבולטות ביותר ליהודי חצר היה יוזף זיסקינד אופנהיימר (1698–1738) אשר היה המתכנן הפיננסי של הדוכס קרל אלכסנדר מווירטמברג בשטוטגרט. לאחר מותו של הדוכס, פטרונו, הועמד אופנהיימר למשפט והוצא להורג מסיבות מפוקפקות. סיפורו שימש בין היתר את התעמולה הנאצית.[14]

רוב האוכלוסייה היהודית של אירופה התרכזה באותה התקופה במרכז ובמזרח אירופה בפאתי מדינת האיחוד הפולני-ליטאי. ליהודי פולין הוענקה מידה חסרת תקדים של אוטונומיה דתית ותרבותית בעקבות כתב הזכויות של קאליש מ-1264 אשר אושרר על ידי מלכי פולין והאיחוד הפולני-ליטאי. אף על פי כן, מרד הקוזאקים הגדול נגד האיחוד הפולני-ליטאי תחת הנהגתו של בוגדן חמלניצקי באזור האוקראיני של האיחוד הפולני-ליטאי גרם לחורבן של קהילות יהודיות רבות ולכך שעשרות אלפי יהודים נטבחו, גורשו או נמכרו כעבדים על ידי בעלי הברית הטטריים של חמלניצקי. בין השנים 1648 עד 1656 עשרות אלפי יהודים נהרגו על ידי המורדים.

בעקבות חלוקת פולין על ידי רוסיה, פרוסיה ואוסטריה בסוף המאה ה-18, רוב יהודי פולין מצאו את עצמם תחת שלטון רוסי. על מנת להגביל את ההתפשטות של האוכלוסייה היהודית ברחבי האימפריה הרוסית ועל מנת להגן על הסוחרים הרוסים מתחרות, בשנת 1772 קיסרית רוסיה קתרין השנייה הובילה להקמת תחום המושב אשר היה האזור בו מרבית היהודים הורשו להתיישב בשטחי האימפריה הרוסית, למעט קומץ יהודים שקיבלו אישור לגור בערים מרכזיות כמו קייב ומוסקבה.[15][16]

המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20

[עריכת קוד מקור | עריכה]
מפגינים אנטישמים בפריז שורפים בובה של אחיו של אלפרד דרייפוס, מתייה דרייפוס, במהלך פרשת דרייפוס
תצלום של קורבנות יהודים בפוגרום ביקטרינוסלב ב-1905 (באזור דניפרו של ימינו)

עד סוף המאה ה-19 החל להתפתח באירופה סוג חדש של אנטישמיות, המכונה אנטישמיות מבוססת גזע. מגמה זו החלה בעקבות העלייה בתפיסת העליונות של "הגזע הלבן" על פני "גזעים אחרים".[17]

הרעיון המרכזי של האנטישמיות מבוססת הגזע, כפי שהוצג על ידי תאורטיקנים כמו ארתור דה גובינו, הוא שהיהודים הם גזע מובהק ונחות בהשוואה לאומות אירופה. הדגש של האנטישמיות מבוססת הגזע היה על המוצא והתרבות הלא-אירופיים של היהודים - כלומר, הם יישארו נחותים אפילו אם הם יתנצרו. האנטישמיות המודרנית הזו שמה דגש על שנאה של יהודים כגזע ולא רק בשל דתם היהודית. העלייה בפופולריות של האנטישמיות מבוססת הגזע יחד עם עליית הלאומיות וקונספט מדינת הלאום הובילו לגל של אנטישמיות ברחבי אירופה בתקופה בה היהודים באירופה חתרו להפוך לאזרחים שווים במדינות בהם הם גרו. בגרמניה הדבר הוביל בין היתר לפרעות "הפ-הפ" בשנת 1819, כאשר יהודי בוואריה הותקפו משום שהחלו לדרוש את מימוש זכויותיהם האזרחיות.

אחת הדוגמאות המפורסמות ביותר במאה ה-19 הייתה פרשת דרייפוס[18][19] במסגרתה הקצין הצרפתי-יהודי אלפרד דרייפוס הואשם בשנת 1894 בריגול עבור הקיסרות הגרמנית ובבגידה במולדתו צרפת. דרייפוס הורשע והוגלה לאי השדים, אך מאבק ציבורי בהובלת אינטלקטואלים הוביל לבסוף לזיכויו בשנת 1906. המשפט הוביל לגל של גילויי אנטישמיות בצרפת. רבים סבורים כי הפרשה חוללה מפנה אצל בנימין זאב הרצל, לשנות את דעותו ביחס לאנטישמיות ולעודד אותו לתמוך בציונות.

במזרח אירופה האנטישמיות הדתית נותרה עדיין בעלת השפעה ניכרת באותה התקופה משום שהמהפכה התעשייתית השפיעה פחות על האזורים הללו. במהלך המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20 התרחשו מספר פוגרומים נגד האוכלוסייה היהודית ברוסיה אשר נבעו מגורמים שונים, כמו בין היתר תנועות פוליטיות אנטישמיות, רצח הצאר אלכסנדר השני ב-1881 ועלילות דם[20][21] על כך שיהודים רצחו ילדים נוצרים. עלילת הדם המפורסמת ביותר באותה התקופה הייתה משפט בייליס[22][23] שהתקיים בקייב בשנת 1903 כאשר יהודי רוסי הואשם ברצח ילד נוצרי בקייב. למרות שבסופו של דבר בייליס זוכה לאחר תהליך ממושך, ההליך המשפטי עורר ביקורת בינלאומית על האנטישמיות באימפריה הרוסית.

דוגמה בולטת נוספת לאנטישמיות מודרנית באותה התקופה באירופה הייתה תאוריית הקונספירציה שהתמקדה בכך שהיהודים שולטים בכלכלה העולמית כפי שהוצגה במסמך האנטישמי המזויף "הפרוטוקולים של זקני ציון"[24][25] שהתפרסם לראשונה ברוסיה ב-1903 והתפרסם בהמשך מחוץ לרוסיה בעקבות המהפכה הרוסית של 1917. תיאוריה זו הפכה פופולרית בין היתר בשל השפעתה הניכרת של משפחת רוטשילד באותה התקופה. הפוגרומים ב-1881 ואחרי מהפכת 1905 גרמו למותם של אלפי יהודים ולכך שמעל למיליון יהודים היגרו לאמריקה. המהפכה הרוסית השנייה שהתרחשה ב-1907 ומלחמת האזרחים שבאה בעקבותיה הובילו לגל נוסף של פוגרומים באוכלוסייה היהודית בתקופה בה מיליציות לאומניות וצבאות סדירים נלחמו על השליטה ברוסיה. באותם הפוגרומים נהרגו לפי ההערכות עשרות אלפי יהודים.[26]

השואה

[עריכת קוד מקור | עריכה]
"סלקציה" ברציף תחנת הרכבת בבירקנאו, מאי/יוני 1944

השואה היא ההגדרה הכוללת לשורת מעשי רצח עם ורדיפות אנטישמיות מתוכננות ומאורגנות, שבוצעו כנגד העם היהודי החל מעליית הנאצים לשלטון בגרמניה בתחילת 1933, ובמהלך מלחמת העולם השנייה ועד כניעת גרמניה הנאצית במאי 1945. פשעים אלו נחשבים לרצח העם הגדול בהיסטוריה האנושית. מספר הנרצחים היהודים בשואה וכתוצאה ישירה ממנה נאמד בכשישה מיליון, המהווים כ-2/3 מכלל יהודי אירופה.

בתחילת המאה ה-20 האוכלוסייה היהודית של גרמניה היו היהודים שהצליחו הכי הרבה להשתלב בחברה האירופאית. מצבם החל להשתנות בתחילת שנות ה-30 בעקבות התבוסה הגרמנית במלחמת העולם הראשונה ובעקבות המשבר הכלכלי של 1929 אשר הוביל לעליית הנאצים ולעלייה באנטישמיות בגרמניה. באותה התקופה הסתה נגד האזרחים היהודים בגרמניה, אשר כונו "יהודים מלוכלכים", הפכה נפוצה בחוברות ובעיתונים אנטישמיים כמו פלקישר באובכטר[27] ודר שטירמר.[28] בנוסף, היהודים בגרמניה הואשמו בכך שגרמו לתבוסה של גרמניה במלחמת העולם הראשונה (ראו אגדת תקיעת הסכין בגב).

משנת 1933 ואיך חוקקו חוקים אשר קידמו דיכוי נגד האוכלוסייה היהודית, אשר הגיעו לשיאם עם חקיקת חוקי נירנברג בשנת 1935 אשר הגדירו מיהו אזרח גרמני ושללו את רוב זכויות האזרח מהיהודים. מקרי אלימות נגד יהודים הפכו נפוצים במהלך פרעות ליל הבדולח ב-1938, אשר כוונו לבתים ועסקים של יהודים וכמו גם בוצעו בבתי כנסת, ואשר במסגרתם נרצחו 91 יהודים ברחבי גרמניה ואוסטריה.

בעקבות פלישת הנאצים לפולין ב-1939 ותחילת מלחמת העולם השנייה, החלו הנאצים בהשמדת יהודי אירופה. היהודים שנתפסו רוכזו בתחילה בגטאות ובהמשך נשלחו למחנות ריכוז ומחנות השמדה שם הם נרצחו באופן מיידי או בשלב מאוחר יותר. בשטחים אותם גרמניה הנאצית כבשה מברית המועצות נרצחה האוכלוסייה היהודית על ידי חוליות האיינזצגרופן, לעיתים רבות בסיוע יחידות של מגויסים מקומיים. בהמשך נוהג זה הוחלף בהמתה של יהודים במחנות השמדה באמצעות גז. מחנה ההשמדה הגדול ביותר של גרמניה הנאצית היה מחנה ההשמדה אושוויץ בדרום פולין אשר בו נרצחו כמיליון ומאה אלף יהודים.

אחרי 1945

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעקבות סיום מלחמת העולם השנייה בשנת 1945 היהודים שניצלו החלו לחזור לבתיהם ברחבי אירופה, למרות שרבים מהם בחרו במקום זאת להגר לארצות הברית, בריטניה וארץ ישראל אשר הייתה תחת שליטה בריטית. במידה מסוימת, גם לאחר המלחמה עלילות דם ורדיפות יהודים נמשכו ברחבי אירופה, בין היתר בשל החשש שיהודים ינסו להשיב לבעלותם רכוש שנגנב מהם במהלך השואה או לחשוף מקרים בהם אישים שונים באוכלוסייה המקומית, במדינות שנכבשו על ידי גרמני הנאצית, סיעו במהלך המלחמה לנאצים. דוגמה למקרה מהסוג הזה היה פוגרום קיילצה שאירע בפולין ב-1946 כאשר אזרחים פולנים תקפו באלימות יהודים על סמך האשמות שווא בדבר חטיפת ילד נוצרי.

בעקבות מלחמת העולם השנייה הייתה גם עלייה ברדיפות יהודים בתחומי ברית המועצות. ב-1948 סטלין תקף אינטלקטואלים יהודים בחוסר נאמנותם לברית המועצות. מגמה זו הגיעה לשיא עם בעלילת הרופאים אשר במסגרתה הועלו טענות על כך שרופואים בולטים, אשר היו בעיקר ממוצא יהודי, תכננו לרצוח מנהיגים סובייטים בכירים. בעקבות כך רופאים רבים פוטרו מעבודתם, נעצרו ועונו על מנת שיודו בהאשמות שיוחסו להם.

ההיסטוריון המודרני אדוורד רדז'ינסקי העריך גם שסטלין כנראה תכנן לגרש את האוכלוסייה היהודית של ברית המועצות לקזחסטן, סיביר או המחוז היהודי האוטונומי.[29]

המאה ה-21

[עריכת קוד מקור | עריכה]

האנטישמיות באירופה נמצאת במגמת עלייה במאה ה-21. לאורך השנים הדבר בא לידי ביטוי בעיקר בהתקפות מילוליות של יהודים, וכמו גם בונדליזם בבתי ספר יהודיים, וחילול של בתי כנסת ובתי קברות יהודים ברחבי אירופה, ובמיוחד בצרפת, גרמניה, בלגיה, אוסטריה ובריטניה. לאורך השנים באותן מדינות גברו באופן ניכר גם מקרים של תקיפות פיזיות נגד יהודים, כאשר במקרים שונים האנשים שהותקפו נפצעו באופן אנוש או נרצחו.[30][31] בנוסף לכך, גם בהולנד ובשוודיה יש שיעורים גבוהים של תקיפות פיזיות נגד יהודים במהלך המאה ה-21. דו"ח משנת 2015 של משרד החוץ האמריקני בנושא חופש דת הצהיר כי "הסנטימנטים האנטי-ישראלים הקיימים באירופה הפכו בהדרגה לאנטישמים".[32]

עלייה זו במתקפות אנטישמיות קשורה מצד אחד לאנטישמיות המוסלמית (מתוארת להלן) ומצד שני לעלייה בפופולריות של מפלגות הימין הקיצוני, בין היתר בעקבות המשבר הכלכלי של 2008.[33] קיימות מספר מפלגות פוליטיות אנטישמיות באיחוד האירופי[34], וכמו גם בסקרים שנערכו בעשר מדינות אירופיות - ובמיוחד אוסטריה, צרפת, גרמניה, הונגריה, איטליה, הולנד, נורווגיה, פולין, ספרד ובריטניה - נחשף שישנם שיעורים גבוהים של עמדות אנטישמיות בקרב האוכלוסיות המקומיות.[35] המפלגה הנאו-נאצית של יוון, השחר הזהוב, זכתה בעבר ב-21 מושבים בפרלמנט, אם כי את כולם הם איבדו לבסוף עד סוף העשור השני של המאה ה-21.[36]

באזור במזרח אירופה האנטישמיות ממשיכה להתקיים במאה ה-21 בקנה מידה דומה לזה של שנות ה-90. ההתפרקות של ברית המועצות וחוסר היציבות של המדינות החדשות שהוקמו בעקבות נפילת ברית המועצות הובילו לעלייה של תנועות לאומניות ולכך שהיהודים במדינות רבות במזרח אירופה הואשמו באחריות למשבר הכלכלי, על כך שהם שולטים על העסקים המקומיים, הואשמו במתן שוחד לגורמים בממשל, בנוסף לעלילות הדת בהם היהודים הואשמו גם בעבר. רוב התקריות האנטישמיות במזרח אירופה כוללת בעיקר מעשי ונדליזם בבתי קברות ומרכזי קהילה יהודים ובתי כנסת.

אנטישמיות בקרב האוכלוסייה המוסלמית באירופה

[עריכת קוד מקור | עריכה]
תצלום משנת 2014 של מפגין אנטישמי בברלין עם קעקוע נאצי

מחקר שנערך בצרפת בשנת 2005 העלה שדעות קדומות אנטישמיות נפוצות יותר בקרב מוסלמים דתיים מאשר בקרב מוסלמים לא-דתיים - לפי המחקר לכ-46% מהמוסלמים הדתיים בצרפת היה סנטימנטים אנטישמיים לעומת 30% מהמוסלמים הלא דתיים. רק ל-28% מהמוסלמים הדתיים לא היו בכלל סנטימנטים אנטישמיים. במחקרים המעטים שזמינים אשר נערכו בקרב צעירים מוסלמים במדינות שונות במערב אירופה עלו תוצאות דומות. מחקר משנת 2011 שנערך בקרב ילדי בית ספר יסודי בבריסל על ידי סוציולוג בלגי הראה שניתן להחשיב כ-50 אחוז מהתלמידים המוסלמים בכיתות ב' ו-ג' כאנטישמים, לעומת 10% מיתר התלמידים. כמו כן, בשנת 2011, פרסם גונתר ג'יקלי ממצאים מ-117 ראיונות עם צעירים מוסלמים בני 19 בברלין, פריז ולונדון, לפיהם רובם הביעו סנטימנטים אנטישמיים.[37]

טרוריסטים מוסלמים תושבי אירופה היו מעורבים לאורך השנים בביצוע מספר התקפות אלימות נגד יהודים במיקומים שונים ברחבי אירופה. בשנת 2012 בוצע פיגוע טרור בטולוז במסגרתו המחבל החמוש מוחמד מראח, בן להורים מוסלמים מאלג'יריה[38], רצח ארבעה יהודים. אחיו של הרוצח שהוא ואחיו חונכו על תפיסת העולם האנטישמיות בה דגלו הוריהם.[38][39] בספטמבר 2024 קתרינה פון שנורביין, מתאמת הנציבות האירופית למאבק באנטישמיות וטיפוח חיים יהודיים באירופה, הצהירה בסדנה של האו"ם כי העלייה הנוכחית בכמות האירועים האנטישמים באירופה "מזכירה לנו את התקופה האפלה ביותר של אירופה".[40]

ראו גם

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ Levy, Richard, ed. (2005). Antisemitism: a historical encyclopedia of prejudice and persecution. Vol. 1: A–K. Santa Barbara: ABC-CLIO. p. 55. ISBN 1-85109-439-3.
  2. ^ Baker, Lee D. (2010). Anthropology and the Racial Politics of Culture. Duke University Press. p. 158. ISBN 978-0822346982.
  3. ^ Waltman, Michael; Haas, John (2010). The Communication of Hate. Peter Lang. p. 52. ISBN 978-1433104473.
  4. ^ "Unter der NS-Herrschaft ermordete Juden nach Land. / Jews by country murdered under Nazi rule". Bundeszentrale für politische Bildung / Federal Agency for Civic Education (Germany). 29 באפריל 2018. {{cite web}}: (עזרה)
  5. ^ Riley-Smith, Jonathan (1984). Content available in extract. "The First Crusade and the Persecution of the Jews". Studies in Church History (באנגלית). Cambridge University Press (פורסם ב-2016). 21: 51–72. doi:10.1017/S0424208400007531. ISSN 0424-2084. S2CID 163783259 – via cambridge.org.
  6. ^ "Lateran 4 - 1215". ewtn.com.
  7. ^ "Lateran Council - Roman Catholicism".
  8. ^ "Jewish Identification: Jewish Badge." The Jewish Virtual Library. Retrieved 14 April 2016.
  9. ^ Stow, Kenneth (2005). "Expulsions, High Middle Ages." In: Richard S. Levy (Ed.), Antisemitism: A Historical Encyclopedia of Prejudice and Persecution. Vol. 1. Santa Barbara, Calif.: ABC-CLIO. p. 216-218; here: p. 216.
  10. ^ Starr-Lebeau, Gretchen D. (2004). "Jews, Expulsions of (Spain; Portugal)." Europe, 1450 to 1789: Encyclopedia of the Early Modern World; via www.encyclopedia.com. Retrieved 14 April 2016.
  11. ^ Newman, Aubrey (1968). "The Expulsion of the Jews from Prague in 1745 and British Foreign Policy". Transactions & Miscellanies (Jewish Historical Society of England). 22: 30–41. ISSN 0962-9688. JSTOR 29778766.
  12. ^ "Moneylending". www.jewishvirtuallibrary.org. נבדק ב-2024-01-18.
  13. ^ Selma Stern (1950). The Court Jew A Contribution To The History Of The Period Of Absolutism In Central Europe. Universal Digital Library. The Jewish Publication Society of America.
  14. ^ "Jud Suss The most successful anti-Semitic film ever made. Us www.HolocaustResearchProject.org". holocaustresearchproject.org.
  15. ^ "Pale | History, Pale of Settlement | Britannica". www.britannica.com (באנגלית). נבדק ב-2024-01-18.
  16. ^ "The Pale of Settlement". www.jewishvirtuallibrary.org. נבדק ב-2024-01-18.
  17. ^ "Antisemitism in History: Racial Antisemitism, 1875–1945". ushmm.org.
  18. ^ "Dreyfus affair - French history". 5 בינואר 2024. {{cite web}}: (עזרה)
  19. ^ "The Dreyfus Affair". jewishhistory.org. 5 בינואר 2012. {{cite web}}: (עזרה)
  20. ^ "Blood libel - anti-Semitism". 28 ביולי 2023. {{cite web}}: (עזרה)
  21. ^ "Blood Libel: A False, Incendiary Claim Against Jews". Anti-Defamation League.
  22. ^ "Blood-Libel Trial of Mendel Beilis Reverberates a Century Later". 18 בדצמבר 2013. {{cite web}}: (עזרה)
  23. ^ Levin, Edmund (8 באוקטובר 2013). "The Last Blood Libel Trial". Slate. {{cite web}}: (עזרה)
  24. ^ "The Protocols of the Learned Elders of Zion". history.ucsb.edu.
  25. ^ "Protocols of the Learned Elders of Zion". bibliotecapleyades.net.
  26. ^ "Pogroms | Encyclopedia.com".
  27. ^ "Völkischer Beobachter - German Nazi newspaper".
  28. ^ "Der Stürmer! www.HolocaustResearchProject.org". holocaustresearchproject.org.
  29. ^ Edvard Radzinsky. Stalin (in Russian). Moscow, Vagrius, 1997. ISBN 5-264-00574-5; available online. Translated version: "Stalin", 1996, ISBN 0-385-47397-4 (hardcover), 1997, ISBN 0-385-47954-9 (paperback) Ch. 24. "И естественно, последовал новый виток антисемитской истерии. Уже в конце февраля по Москве поползли слухи: евреев будут выселять в Сибирь."
  30. ^ Susanne Urban (2004). "Anti-Semitism in Germany Today: Its Roots and Tendencies". Jewish Political Studies Review. 16 (3–4): 119.
  31. ^ "Anti-Semitism up 30% in Belgium". ynet. 27 בפברואר 2013. נבדק ב-17 ביוני 2015. {{cite news}}: (עזרה)
  32. ^ "Washington: European anti-Israel sentiment crossed the line into anti-Semitism". The Jerusalem Post. 15 באוקטובר 2015. {{cite news}}: (עזרה)
  33. ^ "Special report: The rise of the right in Europe". News. נבדק ב-17 ביוני 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  34. ^ "Antisemitism Summary overview of the situation in the European Union 2002–2012" (PDF). 2013. p. 13. נבדק ב-18 בינואר 2024. Some political parties in EU Member States are openly antisemitic. {{cite web}}: (עזרה)
  35. ^ "ADL Survey in Ten European Countries Finds Anti-Semitism at Disturbingly High Levels". www.adl.org. 2012. נבדק ב-2024-01-18.
  36. ^ Verousi, Christina; Allen, Chris (2021). "From Obscurity to National Limelight: The Dramatic Rise, Fall and Future Legacy of Golden Dawn". Political Insight (באנגלית). 12 (1): 22–25. doi:10.1177/20419058211000999. ISSN 2041-9058. S2CID 232050542.
  37. ^ Gerstenfeld, Manfred (19 בפברואר 2013). "Muslim anti-Semitism in Western Europe". The Jerusalem Post. נבדק ב-18 בפברואר 2019. {{cite news}}: (עזרה)
  38. ^ 1 2 "French gunman who killed Jewish children 'was raised an anti-Semite'". The Guardian. Associated Press. 11 בנובמבר 2012. ISSN 0261-3077. נבדק ב-18 בפברואר 2019. {{cite news}}: (עזרה)
  39. ^ "Global Anti-Semitism: Selected Incidents Around the World in 2012". ADL. נבדק ב-17 ביוני 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  40. ^ "At UN workshop, envoys warn of 'tsunami of antisemitism' since Oct. 7". Times of Israel. 7 בספטמבר 2024. נבדק ב-12 בספטמבר 2024. {{cite news}}: (עזרה)


אנטישמיות
היסטוריה • ציר זמן                 
מושגי ליבה אנטישמיות • אנטי-יהדות • שנאת ישראל בעולם היווני-רומי • אנטישמיות נוצרית • אנטישמיות מוסלמית • אנטישמיות כלכלית • אנטישמיות גזעית • אנטישמיות מודרנית • השאלה היהודית • האנטישמיות החדשה • מבחן שלוש ה-D לאנטישמיות • הגדרת העבודה של אנטישמיות
הטלאי הצהוב, סימן מזהה ליהודים שהונהג כחלק מחקיקה אנטי-יהודית והשפלה אנטישמית
הטלאי הצהוב, סימן מזהה ליהודים שהונהג כחלק מחקיקה אנטי-יהודית והשפלה אנטישמית
ניתוח האנטישמיות אפליה • גזענות • שנאת זרים • פשע שנאה • שנאת זרים ככלי פוליטי • הפסיכולוגיה של האנטישמיות • שעיר לעזאזל • הבנאליות של הרוע
עלילות אנטישמיות עלילות אנטישמיות • חזירת יהודים • עלילות דם • הרעלת בארות • אגדת תקיעת הסכין בגב • הלובי היהודי • מס כשר • תאוריית הקשר על הבונים החופשיים והיהודים • תאוריית הקשר על המרקסיזם התרבותי • יודאו-קומוניזם • בולשביזם תרבותי • יודאופולוניה • הכחשת השואה • אף יהודי
מעשים אנטישמיים
מיון אנטישמיות לפי מדינה • גירוש יהודים • פוגרומים • עלילות דם • חרמות אנטישמיים • נומרוס קלאוזוס
מקרים ידועים הטלאי הצהוב • כובע היהודים • האינקוויזיציה הספרדית • האינקוויזיציה הפורטוגזית • האינקוויזיציה של גואה • הסופות בנגב • פרעות "הפ-הפ" • גרמניה הנאצית • הפתרון הסופי • השואה • אנטישמיות שניונית • הפרהוד • הליגה להגנת גויים
אנטישמיות וישראל אנטי-ציונות • הישות הציונית • האנטישמיות החדשה • התנגדות לציונות • אירועים בישראל כלגיטימציה להפצת אנטישמיות בעולם • אנטישמיות פלסטינית • תאוריית הקשר על ממשלת הכיבוש הציונית • כוח המשימה נקסוס
חיבורים אנטישמיים על היהודים ושקריהם • מין ואופי • הפרוטוקולים של זקני ציון • תעודת זונדר • היהודי הבין-לאומי • מיין קאמפף • התעמולה הנאצית • יומני טרנר • שלושה דברים • אמנת חמאס • המחברות השחורות של מרטין היידגר
הוגי דעות ומנהיגים אנטישמיים ליסימכוס • מרטין לותר • וילהלם מאר • אדולף היטלר • עמראן נזאר חוסיין
לפי אזור אנטישמיות בעולם הערבי • אנטישמיות באירופה (גרמניה • איטליה • נורווגיה • רומניה • הממלכה המאוחדת) • אנטישמיות ביפן • אנטישמיות בפקיסטן • אנטישמיות בארצות הברית
ראו גם אוטואנטישמיות • אנטי-לאומיות • גזענות • רצח עם • ויקיפדיה ואנטישמיות
פורטל השואה • מושגים באנטישמיות
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=אנטישמיות_באירופה&oldid=39968795"