אנדרו האריס
אנדרו האריס | |||||||
לידה |
17 בנובמבר 1835 מילפורד, אוהיו, ארצות הברית | ||||||
---|---|---|---|---|---|---|---|
פטירה |
13 בספטמבר 1915 (בגיל 79) איטון, אוהיו, ארצות הברית | ||||||
שם מלא | אנדרו לינטנר האריס | ||||||
מדינה | ארצות הברית | ||||||
מקום קבורה | בית הקברות מאונד היל יוניון, איטון, אוהיו, ארצות הברית | ||||||
השכלה | אוניברסיטת מיאמי | ||||||
מפלגה | המפלגה הרפובליקנית | ||||||
| |||||||
| |||||||
| |||||||
חתימה | |||||||
אנדרו לינטנר האריס (באנגלית: Andrew Lintner Harris; 17 בנובמבר 1835 – 13 בספטמבר 1915) היה פוליטיקאי אמריקאי מאוהיו, חבר המפלגה הרפובליקנית, שכיהן כסגן מושל אוהיו בשתי תקופות כהונה שונות, וכמושל אוהיו ה-44. בצעירותו לחם האריס במלחמת האזרחים האמריקנית, והיה אחד מגיבורי קרב גטיסברג.
ראשית חייו
[עריכת קוד מקור | עריכה]אנדרו האריס נולד במילפורד שבמחוז באטלר, אוהיו. הוא התחנך בבתי ספר מקומיים, וב-1860, לאחר שסיים את לימודיו באוניברסיטת מיאמי שבאוקספורד, אוהיו, הוא התגייס כטוראי בצבא האיחוד.
שירות צבאי
[עריכת קוד מקור | עריכה]עד מהרה טיפס האריס בסולם הדרגות והיה לקולונל של רגימנט הרגלים ה-75 של אוהיו, והשתתף ברבים מהקרבות של ארמיית הפוטומק. ב-1 ביולי 1863, בקרב גטיסברג, הוא הוביל את אנשיו בנסיגה מוצלחת דרך שדה הקרב הלוהט של גבעת בית הקברות, שם הם התחפרו על המדרון הצפון-מזרחי. כמי שפיקד בקרב על בריגדה, היה האריס בעל תפקיד מפתח בעיכוב המתקפות החוזרות ונשנות של כוחות הנמרים של לואיזיאנה בפיקודו של הארי הייז, וסייע להבטיח את החזקתה של הגבעה החשובה הזאת עבור ג'ורג' מיד. האריס המשיך להוביל את כוחותיו בהמשך המלחמה, אף על פי שהוא נחל תבוסה מביכה באוגוסט 1864 בקרב גיינסוויל בפלורידה. בתום המלחמה הוענקה לו דרגת ייצוג של בריגדיר גנרל בצבא המתנדבים.
קריירה פוליטית
[עריכת קוד מקור | עריכה]כעורך דין, החל האריס לעסוק במקצועו עם תום המלחמה ב-1865. בשנים 1866–1870 הוא כיהן בסנאט של אוהיו, ובשנים 1875–1882 כשופט שלום במחוז פרבל. האריס נבחר פעמיים כסגן מושל אוהיו. בפעם הראשונה ב-1891 וב-1893 כשותפו למרוץ של ויליאם מקינלי וכיהן כסגן המושל בשנים 1892–1896. בפעם השנייה הוא נבחר ב-1905, כאשר הדמוקרט ג'ון פטיסון נבחר כמושל. פטיסון הושבע כמושל בינואר 1906, אך נפל למשכב מיד לאחר טקס ההשבעה ונפטר ביוני אותה שנה. כסגן המושל, הושבע האריס במקומו כמושל וכיהן עד ינואר 1909. תקופת כהונתו כמושל, כולל החודשים הספורים בהם כיהן פטיסון, נמשכה באופן חד פעמי שלוש שנים עקב המעבר של אוהיו לבחירות בשנים זוגיות במקום בשנים אי-זוגיות. בבחירות של 1908 ניסה האריס להתמודד למשרת המושל בזכות עצמו אך נוצח בהפרש קל לדמוקרט ג'דסון הרמון. בעת כהונתו כמושל חתם האריס על חוק שאסר על תרומות לפוליטיקאים של תאגידים עסקיים.
מותו והנצחתו
[עריכת קוד מקור | עריכה]אנדרו האריס נפטר באיטון שבאוהיו ב-13 בספטמבר 1915 כתוצאה ממחלת לב.[1] הוא נטמן בבית הקברות מאונד היל יוניון שבעיר.[2] על שמו נקרא ב-2005 כביש 127 שמחבר בין המילטון לאיטון בטקס בו השתתפו קרובי משפחתו.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- אנדרו האריס באתר Ohio History Center (באנגלית)
- אנדרו האריס, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ אנדרו האריס, באתר Ohio Historical Society, (אורכב מהמקור ב-5 בדצמבר 2013)
- ^ Thomas E. Spencer, Where they're buried : a directory containing more than twenty thousand names of notable persons buried in American cemeteries, with listings of many prominent people who were cremated, Clearfield Co., 1998, p 429.