אנלים (טקיטוס)
![]() | |
עמוד ראשון של הספרים 6–16 של האנלים של טקיטוס (ונציה, 1471/2 לערך). | |
מידע כללי | |
---|---|
מאת |
טקיטוס ![]() |
שפת המקור |
לטינית ![]() |
סוגה |
מסה ![]() |
![]() ![]() |
האנלים (בלטינית: Annales; בעברית גם: ספרי השנים) מאת ההיסטוריון והסנאטור הרומי טקיטוס, הם היסטוריה של האימפריה הרומית מתחילת שלטונו של הקיסר טיבריוס ועד סוף שלטונו של הקיסר נירון, כלומר היסטוריה של השנים 14–68 לספירה.[1] החיבור נכתב בתחילת המאה ה-2 לספירה, והוא האחרון שכתב טקיטוס. החיבור נשתמר במקוטע ויש בידינו היום רק קצת יותר ממחציתו.[1]
החיבור מהווה מקור חשוב להבנה מודרנית של ההיסטוריה של האימפריה הרומית במהלך המאה ה-1 לספירה. היסטוריונים מודרניים רואים בחיבור בדרך כלל את המגנום אופוס ("היצירה הגדולה") של טקיטוס, שלדברי ההיסטוריון רונלד מלור (אנ'), מייצג את "פסגת הכתיבה ההיסטורית הרומית".
רקע ומבנה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
חיבורו הגדול האחר של טקיטוס הוא ה"היסטוריות", שנכתב לפני ה"אנלים", אך מהווה את המשכם הכרונולוגי.[2] התקופה המכוסה על ידי ה"היסטוריות" מתחילה בתחילת שנת 69 לספירה, כלומר שישה חודשים לאחר מותו של נירון, וממשיכה עד מותו של הקיסר דומיטיאנוס בשנת 96. שני החיבורים הללו הם חיבוריו ההיסטוריים הגדולים של טקיטוס, והם מקיפים 82 שנה רצופות.[3] פליניוס הצעיר, חברו של טקיטוס, התייחס ל"היסטוריות שלך" כשכתב לטקיטוס על חיבורו המוקדם יותר. לא ידוע מתי התחיל טקיטוס לכתוב את האנלים, אבל הוא כבר עסק בכתיבתם בשנת 116. הוא כתב את החיבור כנראה בשנותיו האחרונות של הקיסר טראיאנוס והראשונות של הקיסר אדריאנוס. לא ידוע אם סיים את החיבור ופרסם אותו בחייו.[4]
ה"היסטוריות" וה"אנלים" הסתכמו יחד ב-30 ספרים, וחלק מהחוקרים חלוקים לאיזה מהחיבורים לייחס כמה מהספרים. באופן מסורתי 14 מיוחסים ל"היסטוריות" ו-16 ל"אנלים". הירונימוס (המאה ה-4) התייחס ל-30 הספרים הללו. מתוך 16 ספרי האנלים, ספרים 7–10 וחלקים מספרים 5, 6, 11 ו-16 חסרים. ספר 5 חסר ברובו, ספר 11 חסר הרבה בתחילתו, וספר 16 חסר הרבה בסופו.[1] ספרים 1–6 מקיפים את שנות שלטונו של הקיסר טיבריוס (14–37 לספירה), אולם ספר 5 חסר ברובו. ספרים אלה מחולקים בצורה מסודרת לשתי קבוצות של שלושה ספרים, התואמים את השינוי באופי האקלים הפוליטי במהלך התקופה. ספרים 7–12 מוקדשים לתקופת שלטונם של הקיסרים קליגולה וקלאודיוס. ספרים 11 ו-12 מכסים את התקופה מהבגידה של מסלינה ועד סוף שלטונו של קלאודיוס. ספרים 13–16 מכסים את שלטונו של נירון וספר 16 נקטע באמצע שנת 66 לספירה. בכך נותר אבוד החומר שכיסה את השנתיים האחרונות של שלטונו של נירון. בשל קטיעת החיבור, לא ידוע בוודאות מה היה היקף החיבור ובמה נסתיים. אולם מאחר שספר 6 מסתיים במותו של טיבריוס, וספר 12 מסתיים במותו של קלאודיוס, ניתן להניח שטקיטוס בנה את ה"אנלים" בחטיבות של שישה ספרים.[1] ומכאן ניתן לשער כי גם החטיבה השלישית, המתחילה בספר 13, ועסקה בתקופת שלטונו של נירון, אמורה הייתה להיות בת 6 ספרים, ואם כך הרי שהיו בסך הכל 18 ספרים ב"אנלים", במידה וטקיטוס אכן השלים את כתיבת החיבור.[5]
אף שהחיבור מתחלק לשלוש חטיבות החופפות את תקופות שלטונם של הקיסרים טיבריוס, קליגולה וקלאודיוס, ונירון, הוא אינו מהווה קובץ מונוגרפיות או ביוגרפיות, אלא היסטוריה שנתית של הקיסרות, לפי סדר האירועים.[5]
תוכן החיבור
[עריכת קוד מקור | עריכה]ספר | נושאים |
---|---|
1 | מותו והלווייתו של אוגוסטוס; עלייתו לשלטון של טיבריוס. דרוסוס ומרד הלגיונות הפאנוניים (אנ'). גרמניקוס ומרד הלגיונות הגרמנים (אנ'). |
2 | המלחמה בגרמניה נמשכת (אנ'). ליבו דרוסוס, פיסו ואסיניוס גאלוס מתנגדים לטיבריוס. המרד של טקפרינס (אנ'). גרמניקוס נשלח לאסיה הקטנה, ולאחר מכן מת. |
3 | הלווייתו של גרמניקוס. פוליטיקה פנימית ועניינים חוקיים של רומא. תחילת המלחמות הגאליות. המרד של טקפרינס נמשך. עלייתו של סיאנוס, שמרעיל את דרוסוס. |
4 | המרד של טקפרינס מסתיים. נפילת סיאנוס. מלחמה בתראקיה. אגריפינה עושה מהלכים. טיבריוס נוטש את הבירה עבור קמפניה. שריפה על גבעת קאיליוס ברומא. גינוי של טיטיוס סבינוס (Titius Sabinus). |
5 | מותה של הקיסרית ליוויה (ספר לא שלם). |
6 | המלחמה הפרתית. שריפה על גבעת אוונטינוס ברומא. מותו של טיבריוס. |
11 | קלאודיוס הופך לקיסר. התביעות של סוויליוס (אנ'). מהומה בארמניה. קורבולו (אנ') מיישב מרד פריזי (אנ'). זכויות סנאטוריות מורחבות לפרובינקיות. הוצאה להורג של מסלינה. |
12 | קלאודיוס נישא בשנית, ומאמץ את נירון. יישוב תביעות עם פרתיה. הפומריום מורחב. הפלישה לבריטניה נמשכת במערכה נגד קרטקוס (Caratacus). הפרות סדר בארמניה. ניקוז האגם הפוקיני. מותו של קלאודיוס. |
13 | נירון הופך לקיסר, רצח בריטניקוס. המשך הבעיות עם פרתיה לגבי ארמניה. רומא חווה אסון בארמניה, ניצלת על ידי קורבולו. מלחמות עם ובין גרמנים נמשכות. |
14 | נירון רוצח את אמו אגריפינה. נרוניה מיוסדת. קורבולו משפר את מהלך רומא בארמניה. בבריטניה, המרד האיקני (אנ') תחת הנהגת בודיקה. משפטים פליליים וטיהורים פוליטיים ברומא. רצח רובליוס פלאוטוס (אנ') ואוקטביה (אנ'). |
15 | תבוסה רומית בארמניה, על אף שמוצגת כניצחון; לאחר מכן, לעומת זאת, יישוב תביעות נוסף עם פרתיה, שבו המלך הארמני טירידאטס נוסע לרומא כדי להפוך לווסל של רומא. השרפה הגדולה של רומא. קשר פיסו נכשל. |
16 | נירון קושר נגד סטואיקנים. פאיטוס (Paetus) וסוראנוס (אנ') נרצחים. |
המקורות לכתיבת החיבור
[עריכת קוד מקור | עריכה]לצורך כתיבת ההיסטוריה של ימי היורשים היולו-קלאודיים של אוגוסטוס, חייב היה טקיטוס להשתמש במקורות כתובים. אלה כללו את כתביהם של ההיסטוריונים שקדמו לו, ולדברי טקיטוס הוא בחר מהם את המהימנים ביותר (לעומת היסטוריונים שהתחנפו לשלטון הקיסרי של זמנם או שהתנקמו בו לאחר מכן). הוא הסתייע גם במקורות ראשוניים, כגון נאומים ופרוטוקולים של הסנאט הרומי.[6] חוקרים מודרניים מאמינים כי בהיותו סנאטור רומי, הייתה לטקיטוס גישה ל-Acta Senatus (אנ') – הרשומות של הסנאט, שסיפקו בסיס מוצק לחיבורו. טקיטוס כולל בחיבור נאומים אותנטיים למדי, אך גם נאומים ומכתבים פיקטיביים. עם זאת, נאומים פיקטיביים הם חלק מהמוסכמה של ההיסטוריוגרפיה של העת העתיקה. טקיטוס גם לפעמים אינו מדייק ואף טועה, אך בדרך כלל הוא מדייק יותר מכל היסטוריון אחר שכתב על התקופה וכתביו הגיעו לידינו.[6]
בכמה מקרים מביא טקיטוס עניינים שלטענתו לא הוזכרו על ידי היסטוריונים אחרים.[6] מתוך השוואה לסווטוניוס וקסיוס דיו, נראה שהתעלם ממספר דברים לא מבוססים שהיסטוריונים אחרים הציגו כעובדות.[7] לעיתים הוא מפריך ודוחה שמועות שאין להן אסמכתא בכתבי ההיסטוריונים. הוא בוחר להכריע בעד ידיעה או דעה כלשהי כאשר ההיסטוריונים המהימנים נוטים לאותו צד, אבל בוחר שלא להכריע כאשר יש מחלוקת בין ההיסטוריונים המהימנים עצמם, ואינו מכריע נגד הסכמה כלשהי בין ההיסטוריונים.
תוכן וסגנון
[עריכת קוד מקור | עריכה]טקיטוס תיעד מערכת שלטון אימפריאלית רומית, ובחר להתחיל את חיבורו עם מותו של אוגוסטוס קיסר בשנת 14 לספירה, וירושת השלטון על ידי טיבריוס. טקיטוס כותב מחדש את ההיסטוריה של הקיסרים יורשי אוגוסטוס, ותוך כדי כך מפרש מחדש באופן ביקורתי את תולדות התקופה הזאת מנקודת המבט של דורו שלו ולאור ניסיונו האישי.[8]
כמו ב"היסטוריות", טקיטוס ממשיך בתזה שלו בדבר נחיצותו של הפרינקיפט. הוא כותב שוב שאוגוסטוס נתן שלום למדינה אחרי שנים של מלחמת אזרחים, אבל מצד שני הוא מראה את הצד האפל של החיים תחת שלטון הקיסרים. תולדות ראשיתו של הפרינקיפט הן גם תולדות סופו של החופש הפוליטי שהאצולה הסנאטורית, אותה ראה טקיטוס כדקדנטית מבחינה מוסרית, מושחתת ומתרפסת בפני הקיסר, נהנתה תקופת הרפובליקה. באנלים שיפר טקיטוס עוד יותר את סגנון הדיוקנאות שהשתמש בו היטב ב"היסטוריות". הדיוקן הטוב ביותר הוא אולי זה של טיבריוס, המתואר בצורה עקיפה, ומצויר בהדרגה, עם אבחנות ופרשנות המשלימות פרטים. טקיטוס מציג את טיבריוס ואת נירון כרודנים שגרמו לפחד בקרב נתיניהם. אבל בעוד שטקיטוס רואה את טיבריוס כמי שהיה פעם אדם גדול, הוא מחשיב את נירון כבזוי.
כתיבתו של טקיטוס מיוחדת בתיאור דרמטי של האירועים וירידה למשמעותם הפוליטית והמוסרית. לחיבור מבנה קוהרנטי וטקיטוס ניכר בכושר ביטוי מלוטש.[2] תיאורו הדרמטי מכוון לעורר פאתוס. השקפתו טראגית אך לא סנטימנטלית. לפי תפיסתו, עניינה של ההיסטוריה בדברים חשובים בלבד, ולפי דעתו אינה צריכה לכלול סיפורי בדים שתפקידם לשעשע את הקורא. בהתאם לכך, הוא מקפיד להתרחק מכל דבר טריוויאלי, וולגרי, מגונה, גרוטסקי או פנטסטי, ולשונו וסגנון כתיבתו בהתאם.[8] הוא כותב מתוך השקפה מפוכחת וספקנית. בחיבור יש הומור, סאטירה ואירוניה, אך גם קדרות ומרירות.[9]
כתבי היד
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אף על פי שטקיטוס מתייחס לחלק מחיבורו כאל "האנלים שלי", הכינוי המקובל של החיבור, "אנלים", לא ניתן על ידי טקיטוס עצמו, אלא נובע ממבנה החיבור, של שנה אחר שנה. השם שנמסר בכתב היד העיקרי שבידינו הוא "ממותו של אוגוסטוס האלוהי" (Ab Excessu divi Augusti),[1] או "ספרי היסטוריה ממותו של אוגוסטוס האלוהי" (Ab Excessu divi Augusti Historiarum Libri).
מקורם של כתבי היד המכילים את האנלים בתקופת הרנסאנס. בעוד שהחוקר האיטלקי פוג'יו ברצ'וליני (אנ') (1380–1459) גילה שלושה חיבורים קטנים במנזר הרספלד (אנ') בגרמניה בשנת 1425, זנובי דה סטראדה (אנ') (שמת ב-1361) כנראה גילה מוקדם יותר את ספרי האנלים 11–16 במנזר מונטה קאסינו, שם התגורר זמן מה. העותקים של האנלים במונטה קאסינו הועברו כנראה לפירנצה על ידי ג'ובאני בוקאצ'ו (1313–1375), ידידו של דה סטראדה, שגם לו מיוחס גילויים במונטה קאסינו. בין אם כתבי היד של מונטה קאסינו הועברו לפירנצה על ידי בוקאצ'ו ובין אם על ידי דה סטראדה, בוקאצ'ו עשה שימוש באנלים כשכתב את Commento di Dante בסביבות שנת 1374 (לפני לידתו של פוג'יו ברצ'וליני), בו נתן תיאור של מותו של סנקה בהתבסס ישירות על התיאור טקיטוס בספר 15 של האנלים. פרנסיס ניוטון מציין כי סביר להניח שהאנלים 11–16 היו במונטה קאסינו במהלך המחצית הראשונה של שלטונו של אב המנזר דסידריוס (Desiderius; 1058–1087), שהפך מאוחר יותר לאפיפיור ויקטור השלישי. אנלים 1–6 התגלו אז באופן עצמאי במנזר קורווי בגרמניה בשנת 1508 על ידי ג'ובאני אנג'לו ארצ'ימבולדי (אנ'), לאחר מכן הארכיבישוף של מילאנו, ופורסמו לראשונה ברומא בשנת 1515 על ידי ברואלדוס (אנ'), בפקודת האפיפיור לאו העשירי, אשר לאחר מכן הפקיד את כתב היד בספרייה המדיקיאנית בפירנצה.
אותנטיות
[עריכת קוד מקור | עריכה]מאז המאה ה-18, נעשו לפחות חמישה ניסיונות לערער על האותנטיות של האנלים, בטענה שנכתבו על ידי מישהו אחר מלבד טקיטוס, הראשון שבהם היה אולי הביקורת של וולטר. וולטר היה בדרך כלל ביקורתי כלפי טקיטוס ואמר שטקיטוס לא עמד בסטנדרטים למתן רקע היסטורי לציוויליזציה. בשנת 1878, ג'ון וילסון רוס (John Wilson Ross), ובשנת 1890, פולידור הוכרט (Polydore Hochart) הציעו כי כל האנלים זויפו על ידי ברצ'וליני. לפי רוברט ואן וורסט (אנ'), זו הייתה "השערה קיצונית" שמעולם לא זכתה לתומכים בקרב חוקרים מודרניים. אולם וורסט אינו מתייחס לאף אחת מההתנגדויות של רוס בנוגע לאי דיוקים היסטוריים רבים כביכול באנלים, אלא רק מציין פגמים בכמה נקודות בדבריו של הוכרט בהערת שוליים.
בתרבות הפופולרית
[עריכת קוד מקור | עריכה]ברומן השלישי של דונה לאון, "Dressed for Death" (1994), הגיבור קורא את האנלים של טקיטוס בזמנו הפנוי בערבים, ולאורך הרומן מופיעות התייחסויות שונות לחומר זה.
בספר "האמן ומרגריטה" של מיכאיל בולגקוב, מוזכרים האנלים של טקיטוס, כשנטען שהאזכור של צליבתו של ישו הוא תוספת מזויפת, שנוספה מאוחר יותר, ולא נכתבה על ידי טקיטוס.
בסיפור הקצר של חורחה לואיס בורחס, "גן השבילים המתפצלים", כאשר יו צון, הדמות הראשית, לוקח את הרכבת כדי לבצע את משימתו האחרונה בעיירה הפיקטיבית אשגרוב, בין האנשים הבודדים שהוא פוגש ברכבת הוא צעיר שקורא בלהט את האנלים של טקיטוס.
טקיטוס מוזכר בקצרה גם ב"תעלומה של אודולפו" מאת אן רדקליף, כרך 6, פרק 8.
תרגום לעברית
[עריכת קוד מקור | עריכה]- קורנליוס טאקיטוס, ספרי השנים. תרגמה מרומית שרה דבורצקי. הקדים מבוא חיים וירשובסקי והוסיף הערות עקיבא גלבוע. ירושלים, מוסד ביאליק, 1962, הוצאת כרמל, 2010.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- The Annals (Tacitus), ויקיטקסט באנגלית
- האנלים וההיסטוריות בתרגום לאנגלית
- האנלים בלטינית ובאנגלית
- The Annals, By Tacitus, Translated by Alfred John Church and William Jackson Brodribb
- Annals 15.20-23, 33-45 at Dickinson College Commentaries - Latin text with notes and vocabulary
- Owen, Matthew and Ingo Gildenhard. Tacitus, Annals, 15.20-23, 33-45. Latin Text, Study Aids with Vocabulary, and Commentary. Cambridge, UK: Open Book Publishers. 2013
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ 1 2 3 4 5 חיים וירשובסקי, פרקי מבוא, בתוך: טאקיטוס, ספרי השנים, עמ' יח.
- ^ 1 2 טאקיטוס, דברי הימים (תרגום דבורצקי), כריכה אחורית.
- ^ חיים וירשובסקי, פרקי מבוא, בתוך: טאקיטוס, ספרי השנים, עמ' ט.
- ^ חיים וירשובסקי, פרקי מבוא, בתוך: טאקיטוס, ספרי השנים, עמ' טז.
- ^ 1 2 חיים וירשובסקי, פרקי מבוא, בתוך: טאקיטוס, ספרי השנים, עמ' יט.
- ^ 1 2 3 חיים וירשובסקי, פרקי מבוא, בתוך: טאקיטוס, ספרי השנים, עמ' כו.
- ^ חיים וירשובסקי, פרקי מבוא, בתוך: טאקיטוס, ספרי השנים, עמ' כז.
- ^ 1 2 חיים וירשובסקי, פרקי מבוא, בתוך: טאקיטוס, ספרי השנים, עמ' לד.
- ^ חיים וירשובסקי, פרקי מבוא, בתוך: טאקיטוס, ספרי השנים, עמ' לט.