היסטוריות (טקיטוס)
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| מאת |
טקיטוס  |
| שפת המקור |
לטינית |
  | |
היסטוריות (בלטינית: Historiae) או ספרי ההיסטוריה[1] (Historiarum libri;[2] בעברית גם: דברי הימים) היא כרוניקה היסטורית רומאית שכתב ההיסטוריון הרומי טקיטוס, ויצאה לאור לקראת סוף העשור הראשון של המאה ה-2 לספירה.[3] גרסתו המלאה של החיבור כיסתה את ההיסטוריה של האימפריה הרומית בשנים 69–96 לספירה לערך, תקופה הכוללת את שנת ארבעת הקיסרים (69) לאחר נפילת הקיסר נירון (בשנת 68), וכן את התקופה שהחלה בעלייתה של השושלת הפלאבית תחת הקיסר אספסיאנוס ועד מותו של הקיסר דומיטיאנוס (96). אולם רק כשליש מהחיבור (ספרים א–ה) שרד עד לימינו,[4] וסקירתם ההיסטורית מגיעה רק לשנת 70 ולראשית שלטונו של אספסיאנוס.
ב"היסטוריות" כתב טקיטוס למעשה את ההיסטוריה של זמנו.[1] חיבור זה מהווה המשך כרונולוגי ל"אנלים" של טקיטוס,[2] אותם כתב לאחר מכן. חיבורו זה עוסק בחמשת העשורים שלפני נירון, משנת 14 לספירה, תחילת שלטונו של טיבריוס, ועד שנת 68 לספירה, כאשר נירון מת. שני החיבורים הללו הם חיבוריו ההיסטוריים הגדולים של טקיטוס, המקיפים 82 שנה רצופות.[1] שניהם הסתכמו יחד ב-30 ספרים. הירונימוס (המאה ה-4) מתייחס לספרים אלה במפורש, וכמחצית מהם שרדו. למרות שהחוקרים חלוקים בדעתם כיצד להקצות את הספרים לכל חיבור, באופן מסורתי, 14 מוקצים ל"היסטוריות" ו-16 ל"אנלים". חברו של טקיטוס, פליניוס הצעיר, התייחס ל"היסטוריות שלך" כשכתב לטקיטוס על החיבור המוקדם יותר.
נושא החיבור
[עריכת קוד מקור | עריכה]
באחד הפרקים הראשונים של "חיי אגריקולה", טקיטוס כותב שהוא רוצה לעסוק בשנות שלטונם של דומיטיאנוס, נרווה וטראיאנוס. ב"היסטוריות" הפרויקט עבר שינוי: בהקדמה לחיבור, טקיטוס כותב שיעסוק בתקופה של נרווה וטראיאנוס במועד מאוחר יותר. במקום זאת, הוא מכסה את התקופה שהחלה עם מלחמות האזרחים של שנת ארבעת הקיסרים והסתיימה עם שלטון העריצות של השושלת הפלאבית. רק ארבעת הספרים הראשונים ו-26 הפרקים הראשונים של הספר החמישי שרדו, והם מכסים את שנת 69 ואת החלק הראשון של שנת 70. ההערכה היא שהחיבור נמשך עד מותו של דומיטיאנוס ב-18 בספטמבר 96.
טקיטוס כתב את ה"היסטוריות" זמן לא רב לאחר תפיסת השלטון של נרווה, שדמתה לאירועי שנת 69, כאשר ארבעה קיסרים – גלבה, אותו, ויטליוס ואספסיאנוס – תפסו כל אחד את השלטון ברצף מהיר. נרווה, כמו גלבה, הגיע לכס הקיסרות על פי מינוי הסנאט, לאחר מותו האלים של הקיסר הקודם, דומיטיאנוס. כמו גלבה, נאלץ נרווה להתמודד עם מרד של פרטוריאנים, וכמו גלבה, הוא קבע את יורשו על ידי האמצעי המסורתי של האימוץ. גלבה, שתואר על ידי טקיטוס כזקן חלש, בחר ביורש שלא היה מסוגל, בשל מצבו, להשיג את אמונם של הכוחות ואת השליטה עליהם. נרווה, לעומת זאת, ביסס את כוחו על ידי יצירת קשר בין כס הקיסרות לבין טראיאנוס, שהיה מפקד לגיונות הריין העליון ופופולרי בכלל הצבא. סביר שטקיטוס היה חבר במועצה האימפריאלית שבה נבחר טראיאנוס לאימוץ.
כהקדמה לסיפור ניצחונו של טיטוס במלחמה היהודית-רומית הראשונה (המרד הגדול), מכיל הספר החמישי סקירה אתנוגרפית קצרה של היהודים הקדמונים, המהווה תיעוד בעל ערך רב של יחסם של הרומאים המשכילים לעם היהודי.
תוכן החיבור
[עריכת קוד מקור | עריכה]| ספר | נושא |
|---|---|
| 1 | שלטון גלבה, ואז אותו. ויטליוס מאיים על שלטונו של אותו. |
| 2 | אותו מפסיד לוויטליוס בקרב בדריאקום (אנ'); התאבדותו של אותו. ויטליוס עולה לשלטון הקיסרות, אספסיאנוס טוען לכתר שלו. |
| 3 | אספסיאנוס טוען לכתר של ויטליוס באיטליה. כוחותיו של ויטליוס מתמוטטים, וויטליוס נרצח על ידי חייליו של אספסיאנוס. |
| 4 | יחידות בטאוויות הצבא הרומי מורדות, תחילת המלחמה הבטאווית. דיון באספסיאנוס ובנו דומיטיאנוס. |
| 5 | טיטוס ממונה לפקד על המלחמה היהודית-רומית הראשונה (המרד הגדול). המלחמה הבטאווית מסתיימת. |
מקורות
[עריכת קוד מקור | עריכה]לצורך כתיבת החיבור, השתמש טקיטוס במקורות כתובים, אולם בהיותו סנאטור שכתב את תולדות זמנו, החזיק גם בידע אישי ובדעה אישית באשר לאירועים שהיה עד להם, ובמידת מה אף מעורב בהם, במיוחד לגבי המחצית השנייה של התקופה שתיאר, זו שתוארה בספרים שאבדו, אך גם לגבי החלק שהגיע לידינו, יכול היה לשמוע עדויות מפי אנשים שלקחו חלק באירועים עדויות כאלה עשויות היו להשלים, לתקן, לאשר או לסתור את המידע או את ההערכה שמצא במקורות הכתובים.[4]
אידאולוגיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בספר הראשון של ה"היסטוריות", נאום שהושם בפיו של גלבה מבהיר את עמדתו האידאולוגית והפוליטית של טקיטוס. הכבוד של גלבה לרשמיות וחוסר הריאליזם הפוליטי שלו גרמו לו לחוסר יכולת לשלוט באירועים. לעומת זאת, נרווה אימץ את טראיאנוס, שהצליח לשמור על הלגיונות מאוחדים, להרחיק את הצבא מהפוליטיקה האימפריאלית, לעצור אי סדר בקרב הלגיונות, ובכך למנוע תביעות יריבות לכס הקיסרות. טקיטוס היה בטוח שרק הפרינקיפט (הקיסר) יכול לשמור על השלום, על נאמנות הצבאות ועל לכידות האימפריה.
בדיון על עלייתו של אוגוסטוס קיסר לשלטון, טקיטוס כותב שאחרי קרב אקטיום (31 לפנה"ס), איחוד השלטון בידיו של פרינקיפט היה הכרחי כדי לשמור על השלום. הפרינקיפט צריך לא להיות עריץ, כמו דומיטיאנוס, וגם לא שוטה, כמו גלבה. הוא אמור להיות מסוגל לשמור על האימפריום, תוך שמירת היוקרה והכבוד של הסנאט. טקיטוס ראה בשלטון הקיסרים המאמצים את הפתרון האפשרי היחיד לבעיות האימפריה.
סגנון
[עריכת קוד מקור | עריכה].jpg)
סגנון התיאור מהיר, ומשקף את מהירות האירועים. כדי לכתוב בצורה יעילה בסגנון זה, טקיטוס היה צריך לתמצת מידע מהותי ממקורותיו. לפעמים הוא מדלג על חלקים; בדרך כלל הוא מחלק את הסיפור לתמונות בודדות ובדרך זו יוצר תיאור דרמטי.
טקיטוס כותב מנקודת מבטו של אריסטוקרט. הוא מגלה פחד, מהול בבוז, מפני המהומה של החיילים וההמון של הבירה. הוא גם מתעקש על הניגוד בין תדמיתם הציבורית של חברי סנאט לבין המציאות: חנופה, מזימה ושאיפה. ה"היסטוריות" היא יצירה קודרת; היא עוסקת לאורכה באלימות, חוסר יושר ואי צדק.
טקיטוס מציג במיומנות את הדמויות, ועובר בין הערות קצרות וחדות לדיוקנאות שלמים. הטכניקה שלו דומה לזו של סאלוסטיוס. טקיטוס משתמש במבנים לא סדירים ובשינויים תכופים של נושא, כדי להעניק גיוון ותנועה לתיאור.
עקב דמיון בין סגנונו של טקיטוס לזה של ההיסטוריון הרומי המאוחר ממנו, יוסטינוס, בקיצור ההיסטוריה הפיליפית של פומפיוס טרוגוס (אנ') מתקופתו של אוגוסטוס, היו שהניחו כי טקיטוס השפיע על יוסטינוס. עם זאת, הועלתה ההשערה כי הדבר נובע מכך שיוסטינוס השתמש במילותיו המקוריות של פומפיוס טרוגוס, וכי טקיטוס עשה שימוש בחיבורו של טרוגוס וחיקה את סגנונו.[5]
תרגום לעברית
[עריכת קוד מקור | עריכה]- טאקיטוס, דברי הימים, חיי אגריקולא, גרמניה, שיחה על הנואמים, תרגמה מרומית שרה דבורצקי, הוסיף הערות עקיבא גלבוע, מוסד ביאליק, כרמל, ירושלים, תשכ"א 1965, עמ' 7–213.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Histories, ויקיטקסט באנגלית
- האנלים וההיסטוריות בתרגום לאנגלית
- ההיסטוריות בלטינית ובאנגלית
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ 1 2 3 חיים וירשובסקי, פרקי מבוא, בתוך: טאקיטוס, ספרי השנים, עמ' ט.
- ^ 1 2 טאקיטוס, דברי הימים (תרגום דבורצקי), כריכה אחורית.
- ^ חיים וירשובסקי, פרקי מבוא, בתוך: טאקיטוס, ספרי השנים, עמ' טו.
- ^ 1 2 חיים וירשובסקי, פרקי מבוא, בתוך: טאקיטוס, ספרי השנים, עמ' כה.
- ^ Brett Bartlett, "Justin's Epitome: The unlikely adaptation of Trogus' world history", Histos. 8 (July 2014), p. 250