אמת
 |
||
| יש לשכתב ערך זה. ייתכן שהערך מכיל טעויות, או שהניסוח וצורת הכתיבה שלו אינם מתאימים. | |
אמת היא היגד הקובע כי טענה או אמירה היא נכונה וודאית.[1][2] המושג "אמת" הוא אחד המושגים המורכבים שהעסיקו פילוסופים והוגים לאורך ההיסטוריה. אין תשובה חד משמעית לשאלה מהי אמת, שכן היא נחקרת ומשמעותה מתפתחת בתחומים שונים כמו פילוסופיה, לוגיקה, מדע, דת ועוד. מקובל להגדיר הצהרה[3] בשיטה דיכוטומית: אמת או שקר אך מסתבר שיש השגות גם בנושא זה. נקודות המחלוקת בדרך כלל הן על הפירוש של מציאות שעל קיומה אין עוררין. המושג "אמת" עומד במרכז השיח הפילוסופי, הדתי, המדעי והחברתי במשך אלפי שנים. הבנת משמעויותיו השונות והשלכותיו על חיינו היא חיונית להבנת העולם סביבנו. לפיכך המושג "אמת" מעורר מחלוקות. הגדרת המושג תלויה בהקשר, בתפיסה האישית ובמסגרת הדיון. למרות הקושי בהגדרה מדויקת החיפוש אחר האמת הוא חלק בלתי נפרד מהחיים האנושיים והוא חיוני להתפתחות האישית והחברתית. הצהרות הן משפטים מתמטיים, פסוקים לוגיים, טענות, עמדות ואמונות אשר יכולים להיות אמת או שקר. הקניית משמעות להצהרה כרוכה בציון המציאות שלה ונסיבות אמירתה. בלוגיקה, במתמטיקה ובמדעי הטבע האמת מוגדרת כאקסיומה ואילו בתאולוגיה, פילוסופיה ובאפיסטמולוגיה מתקיים דיון בפירוש ובמשמעות של האמת ובשאלה האם וכיצד ניתן לדעת מהי האמת.[4] כבר בדתות עתיקות מוזכר נושא זה וגם הפילוסופיה היוונית עסקה בדרכים להגיע אליה. למעשה בני אדם הם תמיד סובייקטיבים בבחינת המציאות ולכן המטרה היא לחתור לרמה של אמת יותר בהירה ויותר וודאית כך גם במחקר ובפילוסופיה: כל הצהרה נדרשת לשאלה, בחינה והפרכה. כך התקדם המדע.[5]
אתגרים בהגדרת האמת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- הגדרת המציאות: מהי המציאות? האם יש מציאות אחת או יותר? אמת אחת או כמה אמיתות המתייחסות לאותה מציאות?[6]
- הוכחת האמת: כיצד נוכל להוכיח באופן חד משמעי שהצהרה היא אמת?
- ידע אנושי מוגבל: יכולתנו לתפוס את המציאות מוגבלת ולכן תמיד קיימת האפשרות לטעות.
- שינוי הידע: הידע שלנו מתפתח ומתעדכן כל הזמן ולכן מה שנראה כאמת היום יכול להיות שגוי מחר.
תאוריות של אמת
[עריכת קוד מקור | עריכה]פרידריך ניטשה: ""ודאות בלתי אמצעית", "הכרה מוחלטת" ו"דבר כשהוא לעצמו" - כולם בגדר סתירה פנימית! הגיע הזמן להשתחרר מהמילים המדיחות!"[7]
במהלך היסטוריה האנושית פילוסופים או כהני - דת וחוקרים פיתחו תיאוריות שמטרתן להגדיר שיטה עקבית ואחידה להגדרת הצהרה כאמת. כמה מהן מוצגות כאן.
תאורית ההתאמה (Correspondence Theory): משפט (הצהרה) הוא אמיתי אם הוא מתאר מצב קיים. כלומר היא מתארת את העולם כפי שהוא באמת. אריסטו: "לומר על מה שקיים שהוא קיים ועל מה שאינו קיים שהוא אינו קיים, זה האמת." שלום רוזנברג המחיש תורה זו באמצעות משל התצרף (פאזל):" אני יודע שהצלחתי להרכיב את התצריף כראוי, אם התמונה שעל האריזה זהה לתמונה שהתקבלה על ידי הרכבתו ". גישה זו היא אולי העתיקה מבין הגישות הפילוסופיות על האמת – ואחזו בה סוקרטס, אפלטון, אריסטו ואוגוסטינוס.[8]
תאורית העקביות (Coherence Theory): (אקסיומה)-אמת מסתמכת על עקביות פנימית של טענות. אמירה היא אמיתית אם היא משתלבת באופן עקבי עם מערכת של אמירות אחרות שאנו מקבלים כאמיתיות. דוגמה: " 2+3=5 ולכן 5-2=3. " ה.ל.א. גארט: "אמת היא תכונה של מערכת של אמונות ולא של אמונה בודדת." בדרך-כלל קבוצת הטענות מתארת את העולם האמיתי באופן הטוב והשלם ביותר.[9]
תאורית הפרגמטיזם (Pragmatism Theory): אמת מתקיימת אם היא מועילה, מסבירה תופעות ומאפשרת לנו להתמודד עם העולם. דוגמה: " חיידקים פתוגנים גורמים למחלות". ויליאם ג'יימס: "אידיאה היא אמיתית אם היא עובדת."[10]
תאורית האוטונומיה של האמת: האמת ניכרת מעצמה ואינה צריכה ראייה. (בספרות תורנית מכונה "האמת עדה לעצמה").[11]
תאורית המסד (Foundationalism): כל אמת נקבעת לפי מסד ודאי כלשהו עליו היא חייבת להישען. כלל האמיתות בעולם חייבות להישען ולהיקבע על פי אותה נקודת מסד ראשונית ודאית המקנה לכל השאר את אמיתתן אם הן אכן נשענות או נגזרות ממנה.[12]
תיאורית הקונצנזוס: הצהרה היא אמת אם נוסחה על-ידי מי שהוסמך בנושא. גישה זאת אומצה בעיקר בשלושת הדתות המונותאיסטיות ומבטאת את הבסיס לכתבי הקודש.
השוואה בין התיאוריות
[עריכת קוד מקור | עריכה]| תיאוריה | התמקדות | יתרונות | חסרונות |
| תורת ההתאמה | התאמה למציאות | אינטואיטיבית, קשורה למדע | קושי להגדיר "מציאות " |
| תורת הקוהרנטיות | עקביות פנימית | מתאימה למערכות אמונות מורכבות | קושי להעריך עקביות של מערכות גדולות |
| תורת הפרגמטיזם | תועלת | מתאימה להתקדמות מדעית, גמישה | עלולה להוביל לרלטיביזם |
| תורת האוטונומיה | פשטות | נמנעת מבעיות פילוסופיות מורכבות | אינה מספקת הסבר עמוק על מהי אמת |
מושגים בהצגת האמת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- אמת אובייקטיבית: אמת אינה תלויה בדעות או אמונות של אנשים. היא קיימת באופן עצמאי ומחכה להתגלות.[13]
- אמת אבסולוטית: (מוחלטת) אמת נצחית ובלתי משתנה שאינה תלויה בזמן או במקום. גורסת שהאמת קיימת בפני עצמה ואמנם יכולה להיקלט על ידי האדם אך הוא לא יוצר אותה. הגרסה התאולוגית של תפיסה זו גורסת כי "האלוהים הוא המקור הראשוני של האמת הנצחית שכמוה כאור. האדם המואר באורו של האלוהים יבחין באמת זו אשר מתאימה למחשבתו של אלוהים".[14]
- אמת סובייקטיבית: אמת שתלויה בתפיסות האישיות של כל אחד. מה שנכון עבור אדם אחד, יכול להיות שגוי עבור אחר. דוגמה: סיפור רשומון שבו 3 גרסאות אמת מציגות מציאות אחת.[15]
- אמת יחסית: מונח המנסה לנסח אמת שתלויה בהקשר ובמסגרת מסוימת כאשר לא בהכרח תתקיים בתנאים אחרים[14]
- אמת סטטיסטית: "אמת סטטיסטית" היא מסקנה הסתברותית המבוססת על ניתוח נתונים. חשוב להבין את ההבדל בין אמת מוחלטת להסתברות ולזכור שהמסקנות הסטטיסטיות תמיד תלויות במדגם ובשיטה.[16]
- האמת כעניין של שיפוט: בנושאים מורכבים בהם יש חילוקי דעות בניתוח מציאות והחלטה מה היא אמת, מתייחסים לשני גורמים משפיעים: הטיה ורעש, למשל במשפט הפלילי.[17]
ניתן לפרש כל אחת מהתורות הללו כהגדרה של טבעה הבסיסי של האמת (ומכאן גם של השקר), או כקריטריון לקביעת ערך האמת של טענות ומשפטים.
היסטוריה של תפיסת האמת
[עריכת קוד מקור | עריכה]מצרים העתיקה ומסופוטמיה (3000-1000 לפני הספירה)
[עריכת קוד מקור | עריכה]האמת הייתה קשורה קשר הדוק לסדר הקוסמי. האלים שהיו מייצגים את הסדר וההרמוניה, נחשבו כמקור האמת האולטימטיבי.[18] האלים במצרים העתיקה, כגון רע, אמון ותות, ייצגו את הסדר הקוסמי והאמת האבסולוטית. הפרעה, כנציג האלים על הארץ, היה אמור לשמור על האמת והצדק. אסמכתאות: טקסטים בפירמידות, מכתבי אל-עמרנה, ספר המתים, והירוגליפים המציגים את פרעה המקשר בין האדם והאלים. העיקרון שהשליט הוא נציגו של הכח העליון ולכן הוא מקור האמת האבסולוטית. הכהנים העובדים את האלים שימשו מקשרים למקור האמת (האל או האלים).[19] סדר זה נשמר לאורך מאות שנים במצריים ובלבנט, הגדרות של אמת אוניברסלית גם במסגרת הפוליתיאיזם אפשר למצוא גם באסטלת חוקי חמורבי, ובמיתוס "עלילות גילגמש" במסופוטמיה. המונותאיזם שמקורו בתורת משה קובע כי לאמת מקור על - אנושי יחיד ומוחלט והיא האמת האבסולוטית.[20]
המעבר מפגניזם למונותיאיזם והשפעתו על האמת
[עריכת קוד מקור | עריכה]המעבר מפגניות (מדתות רבות אלים) לדתות מונותאיסטיות, כמו היהדות, הנצרות והאסלאם, הביא לשינוי יסודי בתפיסת האמת. באמונות אלה האמת נתפסת כגילוי אלוהי והכתבים הקדושים נחשבים כמקור האמת האבסולוטית. הדבר הביא להגדרה ברורה יותר של טוב ורע ולעלייה בחשיבותה של האמונה וההתנהגות המוסרית.[21]
המשמעות של המעבר לתפיסת האמת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ריכוז הסמכות: במקום מספר רב של אלים הייתה רק ישות אחת שנחשבה למקור האמת. ולכן תיתכן רק אמת אחת והמציאות נבחנת על פי אמת זו.
- אוניברסליות: האמת הפכה לתופעה אוניברסלית החלה על כל בני האדם. האמת המוחלטת קובעת את המציאות ולא להפך.
- מוסר מוחלט: הדתות המונותאיסטיות הציעו מערכת מוסרית מוחלטת, המבוססת על מצוות אלוהיות.
- יש רק אמת אחת, וכל השולל אותה מוגדר ככופר.
האמת בתקופת המקרא והשופטים: לפני הבית הראשון (1400 עד 1000 לפני הספירה)
[עריכת קוד מקור | עריכה]על פי המסורת תפיסת האמת בתקופה המקראית ובפרט בתקופת השופטים הייתה שזורה עמוק באמונה הדתית ובקשר בלתי אמצעי בין האדם לאלוהים.[22] האמת לא נתפסה כמושג פילוסופי מופשט אלא כדרך חיים כצייתנות לחוקי האל וכחלק בלתי נפרד מהזהות הקולקטיבית של העם. קשר ישיר בין אדם לאמת המוחלטת מוצגת במקרא החל מהקשר הישיר בין אברהם לאלהים ועד לנביאים כמו אליהו, אלישע ושמואל. במקביל שימשו כהנים מקומיים, בעלי אוב ושופטים ו"זקני העדה" בשבטים. המרכז הלאומי והדתי בשילה מקום המשכן ובו הכהן הגדול היווה את הסמכות העליונה במשפט ולכן מקור האמת האבסולוטית.[23] הפגניות הכנענית התקיימה במקביל לתורת משה שלא הייתה כתובה, והשפעתה על השיפוט בין אמת ושקר, טוב ורע הייתה מקומית.[24]
מקורות האמת המקראית
[עריכת קוד מקור | עריכה]- התורה: התורה כפי שנמסרה למשה בהר סיני נחשבת ביהדות למקור האמת האולטימטיבי. הסמכות הבלעדית לקביעת האמת ניתנה לכוהנים לשופטים ושופטות.[25] עד תקופת המלוכה עם הקמת המרכז הדתי בבית המקדש בירושלים. בממלכת ישראל נשמרה מסורת זו בשילה.[26]
- הנביאים: היו "דוברי האל" שקיבלו מסרים ישירים ממנו והיו מובילי המוסר החברתי והדתי המשותף ובדיעבד נקבע שחזו את האמת.
- הניסיון ההיסטורי: האירועים ההיסטוריים כפי שתיארם המקרא נחשבו כהוכחה לאמיתות התורה כמקור האמת של האל.
בתקופת המלוכה בישראל וביהודה ועד חורבן בית שני (900 לפני הספירה עד 70 לספירה)
[עריכת קוד מקור | עריכה]לפני הקמת המקדש הראשון (830 לפני הספירה) כאשר מרכזי הפולחן והמשפט היו מפוזרים ועדיין המרכז הלאומי היה בשילה, הכוהנים והנביאים היו בעלי הסמכות לקבוע מהי "אמת". הם היו המתווכים בין העם לאלוהים שהוא מקור האמת המוחלטת, ומילאו תפקיד קריטי בהחלטות לקביעת אמת או שקר גם במשפט וארח החיים.[27]
מלבד תפקידם כמשרתי האל בבית המקדש, היוו הכהנים מקור לקביעת האמת גם במשפט וגם בחיי היום יום. ההפרדה בין סמכות המלך כשליט שלו השקפה שונה על המציאות ולכן גם על הגדרת האמת לבין הכהונה כסמכות מוסרית היוותה לפעמים מקור להתנגשות ואף למלחמות. סדר זה נמשך גם בתקופת הבית השני והחשמונאים עד חורבן הבית.[28] הנביאים היו "דוברי האל" שקיבלו מסרים ישירים ממנו והיו מסוגלים לחזות את העתיד ובעלי סמכות מוסרית. בדיעבד מקובלים הנביאים כמייצגי האמת המוחלטת. כמו כן, על אף שהמלך היה בעל סמכות פוליטית הוא היה כפוף ולסמכות הדתית של הכוהנים והנביאים. ההבדל בהגדרת ה"אמת" בין המלך לכהונה מודגש למשל בתקופת שלטון הורדוס הראשון.[29]
האמת בדת הזורואסטרית
[עריכת קוד מקור | עריכה]הדת הזורואסטרית המכונה גם מזדאיזם היא דת פרסית עתיקה שנוסדה על ידי הנביא זרתוסטרה (המכונה גם זרתושטרא או זורואסטר). שאלת המיקום והזמן המדויקים של ייסוד הדת שנויה במחלוקת בין החוקרים. רוב החוקרים מסכימים כי הדת נוסדה באזור מרכז אסיה ככל הנראה באזורים המשתרעים על פני מזרח איראן של היום, אפגניסטן, טורקמניסטן ואוזבקיסטן. קיימות שתי גישות: תארוך מוקדם: גישה זו, המבוססת על מקורות עתיקים ומסורות זורואסטריות, מציעה כי זרתוסטרה חי בסביבות 1700-1500 לפנה"ס. תיארוך מאוחר: גישה זו המבוססת על מחקרים בלשניים וארכאולוגיים, מציעה כי זרתוסטרה חי בסביבות 1000-600 לפנה"ס כאשר סביבות המאה ה-6 לפנה"ס היא ההערכה המקובלת ביותר בקרב חוקרים רבים כיום.[30] האמת בדת הזורואסטרית היא מושג רחב הכולל את האמונה במאבק בין הטוב האבסולוטי ולעומתו הרוע הנצחי, את החשיבות של הבחירה החופשית ואת הערך של מידות טובות. היא מתבטאת בטקסטים הקדושים, בפרשנויות השונות ובסמלים הדתיים.
עקרונות יסוד
[עריכת קוד מקור | עריכה]- דואליזם: אחד העקרונות המרכזיים בזורואסטריות הוא הדואליזם בין טוב לרע, אור לחושך. אהורה מזדה, האל הטוב מייצג את האמת, הצדק והסדר בעוד אנגרה מייניו (או אהרימן), הכוח השטני האנטי-תיאיסטי מייצג את השקר, הרוע והכאוס. אלא שבמציאות גם "אירוע רע" הוא אמיתי, ולכן דרושה פרשנות.[31]
- בחירה חופשית: האדם חופשי לבחור בין טוב לרע והוא נושא באחריות למעשיו. בחירה בטוב ובעשיית מעשים טובים היא הדרך לתמוך באהורה מזדה ולנצח את הרוע.[31]
- מידה טובה: הדת מדגישה מידות טובות כמו יושר, נדיבות, חמלה ועבודה קשה. אלו נחשבות לדרכים לחיות על פי האמת.[31]
האמת כפי שהיא מתבטאת בטקסטים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- אווסתה: האווסתה הוא קובץ הטקסטים הקדושים של הזורואסטריות. הוא מכיל מזמורים, תפילות, חוקים וסיפורים. הטקסטים האלה נחשבים להתגלות של אהורה מזדה ומכילים את האמת האלוהית.
- ג'אתות: קובצי הגות ושירה המהווים חלק מהאווסתה ונחשבים למילים המדויקות של זרתוסטרה, הנביא של הדת. הם עוסקים במושגים כמו אלוהות, בריאה, מוסר ואחרית הימים.
פרשנויות וגישות
[עריכת קוד מקור | עריכה]כמו בכל דת, גם בזורואסטריות ישנן פרשנויות וגישות שונות להבנת האמת. ישנם זרמים שונים בדת וכל זרם עשוי להדגיש היבטים שונים של האמת. חשוב להבין שהאמת הזורואסטרית אינה רק עניין של עובדות היסטוריות או מדעיות, אלא גם עניין של אמונה, מוסר ודרך חיים.
סמלים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- האש: האש היא סמל חשוב בזורואסטריות, והיא מסמלת את האור, החום והטוהר. היא נחשבת לייצוג של אהורה מזדה ושל האמת.
- האור: האור בכללותו מסמל את הטוב, האמת והידע, בניגוד לחושך שמסמל את הרוע, השקר והבורות.
התרבות ההלניסטית והרומית: החיפוש אחר הלוגוס (האמת הנצחית) (300 לפני הספירה עד 400 לספירה)
[עריכת קוד מקור | עריכה]הפילוסופים היוונים הקדישו מחשבה עמוקה לחיפוש אחר האמת. סוקרטס טען שהאמת נמצאת בתוך כל אדם וניתן להגיע אליה באמצעות דיאלוג וחקירה עצמית. אריסטו פיתח את תורת ההתאמה לפיה משפט הוא אמיתי אם הוא תואם את המציאות. הפוליתיאיזם והקשר המסחרי הבינלאומי, התאפיין בסובלנות דתית וחופש המחשבה כל זמן שלא נפגע השלטון האימפריאלי.
 |
ראו גם – התרבות ההלניסטית |
- יוון ההלניסטית: תרבות יוון העתיקה נבדלה משאר תרבויות העולם הסובב אותה והקודם לה בכמה דברים: מבנה האיים וההרים הגבוהים של יוון לא אפשר לה עם התפתחותה החומרית להפוך לממלכה והחברה השבטית שבה הפכה לחברה המאוגדת בעירות "פוליס" דמוקרטיות עצמאיות שבהן כל אדם יכול להעלות כל השערה בכל עניין מהפוליטי ועד מבנה היקום וחוקיותו. השכבה היודעת קרוא וכתוב ביוון הייתה שכבה של סוחרים פרקטיים ויודעי חשבון. ההישענות על מסחר אפשר ליוונים להכיר דעות ואמונות חדשות להכיר תרבויות מגוונות. פילוסופים כמו סוקרטס, אפלטון ואריסטו הובילו בחיפוש אחר האמת. סוקרטס ראה באמת כמטרה עליונה של החיים ואפלטון דיבר על עולם של אידאות מושלמות שבהן נמצאת האמת האמיתית. אריסטו פיתח את תורת ההתאמה ואפיקורוס היה הראשון שמרד בשליטת האלים על האמת ופיתח את גישת המחקר העיוני האובייקטיבי.
- רומא העתיקה: הרומאים הפוליתיאיסטיים אימצו רבים מהרעיונות הפילוסופיים היוונים אך הוסיפו להם אלמנטים פרקטיים יותר. האלים הרומיים כגון יופיטר, יונינו ומארס ייצגו ערכים כמו סדר, צדק וכוח.
המאבק על הגדרת האמת
[עריכת קוד מקור | עריכה]שתי שיטות פילוסופיות התפתחו במקביל ביוון ההלניסטית (323 עד 123 לפני הספירה). האסכולה הסטואית – שפיתחה תיאוריה של "קוסמולוגיה המונעת על-ידי כוח יוצר"– השגחה עליונה (תורת האמת המוחלטת) שמרכזה האש. על פי התפיסה ההרקליאנית שמבכרת תפיסה אינטואיטיבית על פני היקשים לוגיים והתבססה על משנתו של אפלטון,(תורת ההתאמה), לעומת השיטה של תצפית ובחינתה הלוגית שהתבססה על משנתו של אריסטו ופותחה בהמשך על-ידי אפיקורוס ודמוקריטוס לשיטה מטריאליסטית שמהווה למעשה את הבסיס למדע הפורמלי.[32] ניסוח תיאוריה שאינה מסתמכת על ניסויים אלא על ניתוח לוגי של תצפיות כלומר: "האמת היא זאת שההיגיון מוכיח את קיומה". בספרו המונומנטלי "על טבע היקום" של טיטוס לוקרטיוס טאורוס (חי ברומא 65–95 לפנה"ס) שהיה מתלמידיו של אפיקורוס, הוא מנתח תופעות טבע שאנו מכירים היום בשמות הכבידה, האטום והמולקולה, האנרגיה והחומר, בעזרת השיטה הדדוקטיבית.[33] לוקריציוס עם כל הערצתו לחופש המחשבה לא ראה את האמת כחשובה בפני עצמה אלא כאמצעי ל"השגת האושר העליון"[34]. פיתוח המתמטיקה והגאומטריה ביוון העתיקה על-ידי פיתגורס ותלמידיו (כ-500 לפנה"ס) וארכימדס במצרים מהווה למעשה תחילת המדע האובייקטיבי הבנוי כולו על ההקשר הלוגי שבין העובדות הנצפות במציאות ולא על הוכחת אמיתותן. שורשי המדע בתפיסה האריסטוטלית על פיה האמת היא מציאות אובייקטיבית שמתנהלת על פי חוקים וניתן לחקרה שכן היא ניתנת למדידה על ידי החושים. ראשית ההתפתחות המדעית נעשתה בהמצאת מושגי ההגדרה, התצפית המדעית והמודל המדעי. נטישת תפיסת האמת כאבסולוטית ממקור אל-אנושי ובחינת העובדות כשלעצמן בשיטה אובייקטיבית היוו את הבסיס לפיתוח מדעי הטבע, הרפואה והפילוסופיה המודרנית.
עם ההכרזת הדת הנוצרית ברומא (בשנת 393) והכרזת האמת הקתולית שבה השילוש הקדוש הוא מקור האמת המוחלטת (הלוגוס) האולטימטיבית, הבלעדית והמחייבת נבלם גם המחקר המבוסס על חשיבה ליברלית לוגית ומרבית הכתבים המבארים את המציאות שאינם תואמים לדוגמה הנוצרית ברומא הושמדו.
האמת בתקופת התלמוד: (החל מ-600 לספירה)
[עריכת קוד מקור | עריכה]לאחר חורבן בית המקדש השני נוסד בהדרגה סדר שיטתי בהבחנה עניינית בין אמת ו"לא אמת" על ידי איסוף ופירוש הלכות שיצרו את המשנה והתלמוד במהלך של כ-300 שנה. בתקופת המלוכה הסמכות לקביעת האמת הייתה נתונה לכהונה בלבד ובמקדש כמרכז הרוחני. לאחר חורבן הבית השני הסנהדרין היווה מועצה מחוקקת ובעלת סמכות דתית ומשפטית (מכ30 לפני הספירה ועד 430 לספירה). במשך תקופת התלמוד החיפוש אחר האמת התבטא במשנה ובתלמוד- כמימוש מעשי של התורה על ידי דורות של תנאים, אמוראים ורבנים ששקדו ללמוד את המקור התורני וכשיטה בלעדית לפירוש המציאות ולדרך חיים. שיטה זו מקובלת לאורך הדורות עד ימינו כפולמוס מתמשך עם הפילוסופיה ההלניסטית.[35]
"אמת" בתלמוד אינה בהכרח עובדה היסטורית או מדעית. לעיתים קרובות היא מתייחסת לאמת תורנית, הלכתית או מוסרית.[36] התלמוד משתמש בדרכים שונות כדי להגיע לאמת כגון דיונים, פרשנויות, סיפורים ואגדות והוא נועד בעיקר ללימוד ופרשנות של התורה. הוא מציע כלים ושיטות ללימוד מעמיק ודיון בסוגיות תורניות. ה"אמת" בתלמוד מתגלה לעיתים קרובות בתהליך הלמידה והדיון ולאו דווקא בתוצאה הסופית.[37]
מאפיינים עיקריים של תפיסת האמת בתקופת התלמוד
[עריכת קוד מקור | עריכה]- האמת כלימוד תורה: התלמוד הפך למרכז החיים היהודיים ולימוד התורה נחשב לדרך העיקרית להגיע לאמת. החכמים התעמקו בטקסט המקראי פירשו אותו ויצרו מערכת הלכתית מורכבת.
- האמת כמעשה: לצד הלימוד התורה, הדגישו חז"ל את החשיבות של מעשים. האדם נמדד לא רק לפי מחשבתו אלא גם לפי מעשיו. כאשר מקור האמת הבלעדית והנצחית היא התורה.
- האמת בקהילה: הקהילה היהודית שחיה בגולה הייתה זקוקה למנהיגות רוחנית. בכל קהילה הייתה סמכות רבנית שהקהילה הפקידה בידיו את ההחלטה להגדרת האמת במציאות המשתנה.
- האמת כחקירה: התלמוד הוא לא רק אוסף של הלכות אלא גם קבצים של חיבור פילוסופי. החכמים חקרו את העולם שסביבם ואת משמעות החיים מנקודת המבט של התורה והקשר שלה למציאות. כאשר התברר שההבחנה של אמת ו" לא אמת" במציאות לא בהכרח ברורה הסתמכו על פרשנות מקורות מכתבי הקודש והכתבים החיצוניים.
- האמת כפרשנות: התורה נתפסה כטקסט רב-פנים שניתן לפרשו בדרכים שונות. החכמים פיתחו שיטות פרשנות מגוונות והתעמקו במשמעויות הסמויות של הטקסט.(הפשט והדרש)[38]
שינויים ביחס לתקופה המקראית
[עריכת קוד מקור | עריכה]- מעבר מפולחן ללימוד: אם בתקופה המקראית הסמכות להגדרת חוק ו"אמת" נקבעה על-ידי שופטים, נביאים וכהנים במסגרת הפולחן הדתי, בתקופת התלמוד הדגש עבר על לימוד התורה והבנתה כשיטה להגדרת האמת.
- התפתחות ההלכה: ביסוס וריכוז הפרטים בכתב יצרו את המשנה והתלמוד כמערכת הלכתית מורכבת שכללה חוקים לכל תחומי החיים.- שכולם מבוססים על האמת כפי שמנוסחת בתורה.
- הדגש על הקהילה: במקום המרכז הרוחני - דתי בתקופת המקרא והמלוכה, עם הגלות, קיבלה הקהילה היהודית המקומית ובראשה הרב שלו הסמכות לקבוע הלכות המבוססות על האמת כפי שנוסחה בתורה ופורשה במשנה ובתלמוד.
לסיכום: בתקופת התלמוד האמת לא הייתה מבוססת רק על אמונה דתית אלא גם התבססה על ידע ומערכת בחינה והדרכה לפרט ולקהילה. והוא הבסיס לפילוסופיה היהודית לבחינת המציאות והאמת.
האמת בתקופת האסלאם (650-1300 לספירה)
[עריכת קוד מקור | עריכה]האסלאם נוצר במאה השביעית וקבע את סוף תקופת הפוליתיאיזם הקדם - אסלאמי (הג'אהליה) בחצי האי הערבי והכריז על אמת אחת ויחידה שמקורה בקוראן בלבד. התפתחות תפיסת האמת בפירוש הקוראן ותחילתה של הפילוסופיה המוסלמית קשורה למפעל התרגום של חיבורים פילוסופים מיוונית לערבית בבגדד בתקופת השושלת העבאסית (המאה ה-8 עד המאה ה-10), והתבססה בעיקר על האסכולה האריסטוטלית מחד והזרם הניאואפלטוני מאידך. מייסד המפעל היה עבד – אללה אבן אל מוקפע (חי בשנת 750)שתרגם גם מקורות הודים ויהודים. הפילוסופיה האריסטוטלית יחד עם לימוד מדעי המתמטיקה קודמו עלי-די אבו יוסוף אל קנדי (חי בשנת 830), שהיווה אחד היסודות בהקמת הזרם האיסמעילי באסלאם השיעי. שיאה של ההגות והמדע הפורמלי הגיע באל-אנדלוס במאה ה-10 וה-11,[39] בהובלת אבו עלי אבן סינא והגיע לשיאה ביצירתו של מוחמד אבן רשד (1190). מהותה של פילוסופיה זו היא ויכוח נוקב בין תפיסת האמת המוסלמית הפונדמנטליסטית הטוענת שכל מציאות נקבעה מראש ופירוש המציאות על פי הקוראן נעשה על ידי "העולמא", לבין הפילוסופיה המוסלמית הליברלית המבוססת על תבונת האדם הרצוינלי "המועתזילה ".[40] בתקופה זאת צמחו גם הפילוסופיה והמחקר הרציונלי היהודי. בין החשובים שבפילוסופים היהודים היו יצחק בן שלמה הישראלי שכתב את ספר היצירה, סעדיה גאון, משה אבן עזרא, יהודה הלוי ובהמשך גם הרמב"ם. התרבות הליברלית של בית אומעייה ובית עבאס באנדלוס המשיכה בתקופה הממלוכית (במאה ה-13) במצרים והלבנט והתנוונה עם עליית העות'מאנים, כאשר העולמא והשריעה השתלטו על הפילוסופיה המוסלמית הסונית. במהלך הדורות התפתחו באסלאם הסוני ובאסלאם השיעי כתות ותנועות שנבדלו בפירוש הקוראן והגדרת האמת.
ההבדלים בתפיסת האמת בין השיעה לסונה
[עריכת קוד מקור | עריכה]למרות שגם השיעים וגם הסונים מאמינים שהקוראן הוא מקור האמת האבסולוטית, קיימים הבדלים משמעותיים בתפיסת האמת ובדרך שבה כל זרם מפרש ומיישם את עקרונות האסלאם. ההבדלים הללו נובעים בעיקר מהמחלוקת ההיסטורית על ירושתו של הנביא מוחמד, על הסמכות של השורא (אנ'), השריעה, פרשנות הקוראן ותפקיד האימאם.[41]
מקור האמת: הנוסח של הקוראן מאפשר פרשנות של המציאות בדרכים שונות ולכן גם למחלוקות בהגדרה של הצהרה כאמת.
סונה: הקוראן והסונה (מסורת הנביא) הם שני מקורות האמת העיקריים. הם מקבלים את פירושי החדית' (אמרות המיוחסות לנביא אף שלא כתובות בקוראן) של החדית'אים שלעיתים סותרים זה את זה. ומאמינים כי האמת נמצאת בפירוש הקולקטיבי של חכמי האסלאם לדורותיהם (העולמא) והאמת והחוק על פי האסלאם נקבעים לפי השריעה. (תיאורית הקונצנזוס)
שיעה: השיעים מקבלים את הקוראן כמקור לאמת (אף כי יש כתות בשיעה שמסתייגות מסורות מסוימות) אך אינם מכירים בשריעה והם מעניקים את האמת המוחלטת לאימאמים, שהם לאמונתם צאצאי עלי בן אבי טאלב בן דודו של מוחמד שלתפיסתם הוא היורש האמיתי של מוחמד. השיעים מאמינים כי האימאמים הם היורשים הרוחניים של הנביא וכי הם בעלי ידע פנימי ואלוהי, ולכן הם מקור לאמת המוחלטת (תיאורית המסד). זה הבסיס לכל הכתות השיעיות גם כיום.[42]
תפקיד האימאם והקאדי
[עריכת קוד מקור | עריכה]סונה: האימאם מוסמך לקבוע הלכות ולו סמכות לקבוע אמת במשפט ובהלכות החיים אך אין לו סמכות אלוהית מיוחדת. הסונים מאמינים כי כל מוסלמי יכול להיות אימאם כל עוד הוא עומד בקריטריונים מסוימים. סמכותו לקביעת האמת של הצהרה תלויה בבקיאותו ומנהיגותו בקהילה. הסמכות המרכזית היא השורא והעולמא. הקאדי משמש כמדריך מקומי מטעם השורא הנותן שירות לחברי הקהילה ובסמכותו להכריע בהתאם להנחיות השריעה.
שיעה: האימאם הוא מנהיג דתי ופוליטי בעל סמכות אלוהית מיוחדת. השיעים מאמינים כי האימאם הוא היחיד שיכול לפרש את הקוראן בצורה נכונה ולהנחות את הקהילה ומכורח היותו צאצא של מוחמד מסוגל להבחין באמת המוחלטת.
פרשנות הקוראן
[עריכת קוד מקור | עריכה]סונה: הסונים מאמינים כי הקוראן הוא ספר ברור ופשוט ובעזרת החדית' אפשר לפרש בדרכים שונות את הפסוקים.
שיעה: השיעים מאמינים כי הקוראן מכיל משמעויות עמוקות וחבויות וכי רק האימאם, שהוא היורש הישיר של מוחמד, יכול לפרש אותו בצורה מלאה ולכן הוא מקור האמת המוחלטת. הפילוסופיה השיעית התפתחה לכיוונים נוספים של פרשנות האמת כמו הפילוסופיה האסמאעילית והסופית.
היחס לחדית'
[עריכת קוד מקור | עריכה]- סונה: הסונים מקבלים את רוב החדית', אך הם בוחנים את אמינותם של המספרים.
- שיעה: השיעים בוחנים את החדית' באופן ביקורתי יותר ומקבלים רק את פסוקי החדית' המיוחסים לאימאמים שלה.
ימי הביניים: אמת אחת ובלעדית (מהמאה ה-5 עד המאה ה-15)
[עריכת קוד מקור | עריכה]תקופה מורכבת מבחינת התפתחות הפילוסופיה של האמת. בעוד שלעיתים תקופה זו מתוארת כ"תקופה חשוכה" למעשה היו בה התפתחויות מדעיות משמעותיות. הכנסייה הקתולית הייתה גורם משמעותי בשימור ופיתוח הידע כל זמן שלא סתר את האמת כפי שניסחה בעיקר דרך המנזרים והכנסיות. השפעה משמעותית הגיעה מהעולם המוסלמי שבו התקיים "תור הזהב" של המדע במהלך חלק מתקופה זו. אלא שהקנאות הדתית הקתולית מנעה פיתוח חשיבה עצמאית שאיננה תומכת בדוגמה הנוצרית. בסוף ימי הביניים התחילה להתפתח גישה יותר אמפירית למדע שהובילה בסופו של דבר למהפכה המדעית המודרנית. בימי הביניים האמת נתפסה בעיקר כגילוי אלוהי. הכנסייה הקתולית קבעה את האמת האבסולוטית והפילוסופים ניסו להוכיח את קיומו של אלוהים ואת האמת של הדוקטרינות הנוצריות. הצהרות שלא עמדו במבחן הכנסייה נחסמו והמערערים על הלוגוס הקתולי הועלו למוקד או גורשו.[43] בשיאה קיימה הכנסייה הקתולית אינקוויזיציה לאיתור הסוטים מ ה"אמת הקתולית" כאשר האמת נקבעת על-ידי האפיפיור כנציג ישו עלי אדמות. התפלגות העולם הנוצרי לכנסיות (לותרנית, פרוטסטנטית, מזרחית ועוד) אפשרה הגדרות שונות של הצהרות כאמת או שקר. הפילוסופים בתחילת ימי הביניים היו ברובם אנשי הכנסייה (בישופים, כמרים ונזירים). בגלל מגבלות האינקוויזיציה הם נזהרו להשתמש בהגדרת האמת כך שלא תזוהה עם כפירה בעיקר. ביניהם אלברטוס מגנוס (1200–1280) תאולוג ופילוסוף גרמני שתרם רבות לתחומי הלוגיקה, הפיזיקה, הביולוגיה והכימיה. רוג'ר בייקון (1214–1294) נזיר ופילוסוף אנגלי נחשב לאחד מחלוצי ההחשיבה המדעית המודרנית. עסק באופטיקה, אסטרונומיה וכימיה. אדלרד מבאת' (1080–1152) מתמטיקאי ואסטרונום אנגלי תרגם עבודות מדעיות חשובות מערבית ללטינית. גלילילאו גליליליי (1564–1642) שנלחם עד מוות על האמת שלו. ג'ורדאנו ברונו (1548-1600 היה פילוסוף ואסטרונום שקידם את רעיון האינסופיות של היקום ואת קיומם של עולמות רבים. הוא התנגד לתפיסה הגיאוצנטרית (העולם במרכז היקום) וקידם את התפיסה ההליוצנטרית (השמש במרכז היקום). ברונו תרם להתפתחות המדע והאסטרונומיה ולמאבק לחופש המחשבה והביטוי. גם הוא הוצא להורג על ידי האינקוויזיציה בגלל דעותיו. אבל תרומתם לערעור תפיסת האמת המוחלטת של הכנסייה כבר הניבה את תחילת תקופת הרנסאנס
תקופות עיקריות בפילוסופיה של ימי הביניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- התקופה הפטריסטית (המאה ה-1 עד המאה ה-8): תקופה זו מאופיינת בעיקר על ידי כתביהם של אבות הכנסייה כמו אוגוסטינוס שהושפע רבות מאפלטון שטען כי האמת נמצאת באלוהים וכי ניתן להגיע אליה באמצעות האמונה וההתגלות.
- התקופה הסכולסטית (המאה ה-11 עד המאה ה-14): תקופה זו מאופיינת בניסיון לשלב בין הפילוסופיה האריסטוטלית עם התאולוגיה הנוצרית. פילוסופים מרכזיים בתקופה זו הם אנסלם מקנטרברי, תומאס אקווינס וויליאם איש אוקאם שטען כי ניתן להוכיח את קיום האל באמצעות טיעונים לוגיים.[44]
המעבר מתורת ה"אמת האלהית המוחלטת" לתורת ההתאמה נעשה באיטיות אך בהתמדה ויצר את הבסיס להתקדמות המחשבה והמדע המודרניים.[45]
הרנסאנס עליית המדע והספקנות (המאה ה־15 עד המאה ה־17)
[עריכת קוד מקור | עריכה]חיפוש האמת ברנסאנס היה תהליך של מעבר מסמכות דתית לסמכות ההבנה האנושית מדגש על אמונה לדגש על תבונה ותצפית ומקבלת סמכות עיוורת לביקורת וחופש מחשבה. תהליך זה הוביל לשינויים עמוקים בתפיסת העולם והניח את היסודות לעידן המודרני.[46]
מעבר מתאולוגיה להומניזם
[עריכת קוד מקור | עריכה]בימי הביניים האמת נתפסה כמושג דתי כפי שהוכרזה על ידי הכנסייה. הדגש היה על כתבי הקודש ופרשנויות תאולוגיות. הרנסאנס הביא עמו תנועה אינטלקטואלית ותרבותית חדשה - ההומניזם. ששמה את האדם במרכז וחקרה את היכולות האנושיות, היצירתיות והפוטנציאל של החשיבה החופשית. ההומניסטים שאפו לחזור למקורות הקלאסיים של התרבות היוונית והרומית וחקרו טקסטים פילוסופיים, ספרותיים ומדעיים עתיקים. המעבר להומניזם לא בהכרח ביטל את האמונה הדתית אך הוא העביר את מוקד העניין מהאלוהי אל האנושי והדגיש את חשיבות התבונה, הספקנות ותפיסת האמת על פי תורת ההתאמה והחוויה האנושית ומכאן התפתחה המודרנה.
דגש על תצפית וניסוי
[עריכת קוד מקור | עריכה]בניגוד לימי הביניים בהם הסתמכו בעיקר על סמכותם של טקסטים עתיקים ושל הכנסייה, הרנסאנס הביא עמו גישה חדשה לידע - אמפיריציזם. שוב חזרה לפילוסופיה ההלניסטית האריסטוטלית. הוגים כמו פרנסיס בייקון הדגישו את חשיבות התצפית בטבע והניסוי המדעי ככלי להשגת ידע אמיתי על העולם. גישה זו הובילה להתפתחות המדע המודרני.
גילויים גאוגרפיים ומדעיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]תקופת הרנסאנס הייתה תקופה של גילויים גאוגרפיים חשובים כמו גילוי אמריקה על ידי קולומבוס. גילויים אלו ערערו על תפיסות עולם קודמות והרחיבו את אופקיהם של האירופאים. המצאות כמו הדפוס אפשרו הפצה רחבה של ידע ורעיונות והובילו לשינוי באופן בו אנשים צרכו מידע. התפתחויות במדע, כמו תאוריית ההליוצנטריות של ניקולאס קופרניקוס, ערערו על תיאוריות קוסמולוגיות שקבעו שהארץ והאדם הם מרכז הבריאה והיו מקובלות כאמת מוחלטת במשך מאות שנים.
חופש מחשבה וביקורת
[עריכת קוד מקור | עריכה]הרנסאנס הביא עמו דרישה לחופש מחשבה וביקורת על סמכויות קיימות כולל הכנסייה. האוניברסיטאות החליפו את המנזרים והכנסיות כמקור לימוד והשקפת עולם. הומניסטים כמו ארסמוס מרוטרדם קראו לרפורמה בכנסייה וביקרו את השחיתות והדוגמטיות שלה. מכאן והלאה תפיסת המציאות וה"אמת" שוב איננה תיאוקרטית ואבסולוטית אלא ביקורתית ואוביקטיבית.
השפעת האמנות
[עריכת קוד מקור | עריכה]האמנות של הרנסאנס עם דגש על ריאליזם ופרספקטיבה שיקפה את הרצון לתאר את העולם כפי שהוא באמת. אמנים כמו לאונרדו דה וינצ'י ומיכלאנג'לו חקרו את האנטומיה האנושית ואת הטבע וביטאו את הידע הזה ביצירותיהם.
הוגי דעות חשובים
[עריכת קוד מקור | עריכה]ניקולו מקיאוולי (1469-1527): מקיאוולי נחשב לאחד מאבות המדע המדיני המודרני. ספרו המפורסם "הנסיך" (Il Principe) עוסק בטבעו של השלטון והדרך בה שליט צריך לנהוג כדי לשמור על כוחו. הוא טען כי על השליט להתאים את מעשיו לנסיבות הפוליטיות גם אם הדבר כרוך בשימוש באמצעים לא מוסריים. מקיאוולי הפריד בין פוליטיקה למוסר והדגיש את חשיבות הריאליזם הפוליטי על פי תורת האמת פרגמטית. רעיונותיו השפיעו על התפתחות המחשבה המדינית ועל הבנת כוח ושלטון.
מישל דה מונטן (1533-1592): נחשב לאבי ז'אנר החיבור (essay). הוא כתב על מגוון נושאים תוך שימוש בסגנון אישי וספקני. הוא חקר את טבע האדם, את המוסר ואת הידע והטיל ספק בערכים מוחלטים. מונטן תרם להתפתחות הסובייקטיביות והרלטיביזם המוסרי. למעשה התנער לחלוטין מתפיסת האמת המוחלטת שמקורה אלוהי והדגיש את הבנת האמת הסובייקטיבית כבחינת המציאות.
פרנסיס בייקון (1561-1626): בייקון נחשב לאחד מאבות האמפיריציזם והמדע המודרני. הוא טען כי ידע אמיתי ניתן להשיג רק באמצעות תצפית וניסוי. הוא פיתח את השיטה המדעית האינדוקטיבית, המבוססת על איסוף נתונים ותצפיות וגזירת מסקנות כלליות מהם על פי תורת ההתאמה. וכך חזר למעשה לתורתם של דמוקריטוס ואפיקורוס מהתקופה ההלניסטית. בייקון השפיע רבות על התפתחות המדע והמתודולוגיה המדעית. הוא הדגיש את חשיבות הידע המעשי והשימושי.
תומאס מור (1478-1535): כתב את הספר "אוטופיה", המתאר חברה אידיאלית דמיונית. הספר עוסק בנושאים חברתיים ופוליטיים, כמו שוויון, צדק וארגון חברתי שהשפיעה על התפתחות המחשבה הסוציאליסטית והאוטופית. הספר עורר דיון בנושאים של צדק חברתי וארגון חברתי. בכך חזר למעשה על תפיסת האמת המוחלטת, כהגיון מדעי - חברתי.
התקופה המודרנית (המאה ה־17 - המאה ה־20)
[עריכת קוד מקור | עריכה]הפילוסופיה המודרנית שהחלה לצמוח במאה ה-17 סימנה תפנית משמעותית בהיסטוריה של המחשבה. היא התאפיינה בשינויים מהותיים בגישות, בשאלות ובשיטות והשפיעה עמוקות על תחומים רבים בחיים כולל מדע, פוליטיקה ודת.
על רקע פיתוח מדעי וטכנולוגי ששינה את פני העולם. לקראת המאה ה־20 כאשר הגדרת האמת המבוססת על הוכחות באמצעות ניסויים ותצפיות אינן מותנות בתפיסה של אמת מוחלטת אלא על הגדרת חוקי הטבע כפי שהוכחו בניסויים.
הפילוסופיה המודרנית השפיעה עמוקות על התפתחות המדע, הפוליטיקה, הדת והחברה המערבית. היא עוררה דיונים עמוקים על טבע האדם, על היחס בין האמונה והספק ועל הגדרת המציאות. הפילוסופים המודרניים הניחו את היסודות לחשיבה המדעית המודרנית ולפיתוח הדמוקרטיה הליברלית.
הפילוסופיה המודרנית עסקה בשילוב של תיאוריות המפרשות את האמת עם השינויים בתפיסת המציאות המודרנית. היא הניחה את היסודות לחשיבה המודרנית והשפיעה עמוקות על התפתחות התרבות המערבית.
המאפיינים העיקריים של האמת בפילוסופיה המודרנית
[עריכת קוד מקור | עריכה]- הדגש על הרציונליזם: הפילוסופים המודרניים הדגישו את תפקיד השכל והרציונליות בהשגת ידע אמיתי. הם חיפשו יסודות ודאיים לידע, כגון רעיונות מולדים או עקרונות לוגיים.
- הסתמכות על המדע: הפילוסופיה המודרנית קשרה קשר הדוק עם המדע המתפתח. המחקר, התצפית וההוכחה המדעית - מתימטית הם הבסיס להגדרת האמת.
- התמקדות בשאלות הנוגעות לאדם: הפילוסופים המודרניים התעניינו בשאלות הנוגעות לטבע האדם, החברה, המדינה והמוסר. הם חיפשו תשובות לשאלות כגון: מהי הזהות האנושית? מהי המדינה הצודקת? מהי המוסריות?
- ביקורת על המסורת: הפילוסופים המודרניים ביקרו את המסורות הפילוסופיות הקודמות, כגון הפילוסופיה התאולוגית האריסטוטלית והפילוסופיה הסכולסטית וכאשר הזניחו את תפיסת האמת הנצחית היחידה והמקור האלוהי לאמת, התרכזו בניסיון להבין את הביטוי של המציאות כפי שנחקרה ומשמעותה לאדם.
דמויות מרכזיות
[עריכת קוד מקור | עריכה]- רנה דקארט: נחשב לאבי הפילוסופיה המודרנית. דקארט קידם את הרציונליזם הקיצוני והציע את המתודה הספקנית, שהגדירה "אמת" הנסמכת על ידע ודאי. משפטו המפורסם "אני חושב, משמע אני קיים" משקף את חיפושו אחר יסוד ודאי.
- גוטפריד לייבניץ: פילוסוף גרמני שפיתח את ההנחה לפיה "העולם הוא הטוב ביותר מכל העולמות האפשריים". הוא גם תרם תרומות משמעותיות למתמטיקה וללוגיקה.
- ג'ון לוק: פילוסוף אמפיריסטי בריטי שהדגיש את תפקיד החושים והניסיון בהשגת האמת. הוא טען שהתודעה היא לוח חלק בתחילת החיים, והידע נרכש באמצעות החושים והרפלקסיה.
- דייוויד יום: פילוסוף סקוטי שהמשיך את המסורת האמפיריסטית. הוא הטיל ספק ביכולתנו להוכיח את קיומו של עולם חיצוני וטען שכל מה שאנחנו יודעים הוא תוצאה של חוויות חושיות וזאת האמת שלנו.
- עימנואל קנט: פילוסוף גרמני שקישר בין הרציונליזם לאמפיריציזם. הוא טען שהשכל מעצב את התפיסות שלנו את העולם והידע שלנו מוגבל על ידי מבנה השכל שלנו. לכן עלינו להיזהר בהגדרות מוחלטות של האמת.
שיטות חקר האמת בפילוסופיה המודרנית
[עריכת קוד מקור | עריכה]- אפיסטמולוגיה: תורת ההכרה. הפילוסופים המודרניים חקרו את מקורות הידע, את אמינותו ואת טבעו.
- מטאפיזיקה: תורת היסודות של המציאות על-ידי פירוש קיומו של "כח עליון" כמקור לתבונה המהווה בסיס לחוקי הטבע ואת היחס בין הנפש לגוף.
- אתיקה: תורת המוסר. חקירת מקורות המוסר, הגדרת ה"טוב" ו"הרע" והמוסר האנושי.
- פילוסופיה פוליטית: בחינת המוסר בארגון המדינה, מקור הסמכות של השלטון ואת הזכויות הטבעיות של האדם.
- האקזיסטנציאליזם הוא זרם פילוסופי העוסק בשאלות יסודיות על הקיום האנושי. במקום להתמקד בשאלות אוניברסליות על העולם או על האמת, האקזיסטנציאליזם חוקר את החוויה הסובייקטיבית של האדם בעולם, את בחירותיו, את האחריות שלו ואת המשמעות שהוא נותן לחייו.[47]
מאה ה-20 והלאה: פוסט-אמת ורלטיביזם
[עריכת קוד מקור | עריכה]המאה ה-20 וה-21 הביאו עימם אתגרים חדשים לתפיסת האמת. פיתוח טכנולוגיות תקשורת, איסוף מידע אגירתו ושיתופו במדיה החברתית יצרו אפשרות לפייק ניוז ולתופעת "הפוסט-אמת", שבה האמת נתפסת כעניין יחסי וסובייקטיבי. הפוסט-מודרניזם טען כי אין אמת אחת ואבסולוטית אלא מגוון של נרטיבים מתחרים. האמת בתקופה זו היא מושג מורכב ורב-פנים, המעוצב על ידי טכנולוגיה מתקדמת ונגישות חסרת תקדים למידע ומשלבת בין עובדות אובייקטיביות, פרשנויות סובייקטיביות ומידע העובר סינון ומניפולציה ולכן דורשת חשיבה ביקורתית וזהירות.
הטכנולוגיה המודרנית יצרה מהפכה באופן בו אנו תופסים את האמת. היא העניקה לנו גישה חסרת תקדים למידע, אך גם הציבה אתגרים חדשים בהבנת מהי אמת וכיצד ניתן להבחין בינה לבין שקר. חשוב להיות מודעים להשפעות אלו ולפתח כלים קוגניטיביים ודיגיטליים שיאפשרו לנו לנווט בעולם המידע המורכב של ימינו.[48]
הטכנולוגיה המודרנית השפיעה עמוקות על תפיסת ה"אמת" במספר דרכים משמעותיות, ולעיתים סותרות.[49] להלן כמה מההשפעות המרכזיות:
נגישות חסרת תקדים למידע
[עריכת קוד מקור | עריכה]- בעבר: גישה למידע הייתה מוגבלת למקורות סמכותיים כמו ספרים, מוסדות אקדמיים ומדיה כתובה.
- כיום: האינטרנט, טלוויזיה, מנועי החיפוש ואינטליגנציה מלאכותית הפכו את המידע לזמין כמעט לכל אדם. נוצרו מקורות ידע זמינים ומגוונים אך גם מציפים את האנושות בכמות עצומה של מידע, לעיתים סותר ולעיתים לא אמין.
ריבוי נקודות מבט ופרספקטיבות
[עריכת קוד מקור | עריכה]- בעבר: נרטיבים מרכזיים עוצבו על ידי קבוצות כוח מסוימות. ניתן היה להצביע על תפיסת האמת המוצגת בדיון כך שניתן היה לדון, לקבל או לדחות את ההצהרות.
- כיום: הרשתות החברתיות והבלוגים מאפשרים לאנשים מכל העולם לבטא את דעותיהם וחוויותיהם וליצור נרטיבים אלטרנטיביים. ולפלורליזם של דעות. האמת שוב איננה רק רלטיבית וסובייקטיבית, אלא גם מוטלת בספק אם קיימת בכלל. לעיתים ההבחנה בין עובדות לפרשנות הסובייקטיבית ולעיתים אף ל"פייק ניוז" קשה ולעיתים בלתי אפשרית.
יצירת "בועות מידע" (Echo Chambers)
[עריכת קוד מקור | עריכה]אלגוריתמים של רשתות חברתיות ומנועי חיפוש נוטים להציג למשתמשים מידע שתואם ומחזק את הדעות הקדומות שלהם. זה יוצר "בועות מידע" שבהן אנשים נחשפים רק למידע המחזק השקפה קיצונית ומחליש את היכולת לנהל דיון ביקורתי ולבחון נקודות מבט שונות. וכך נוצר הבסיס להתנגשות בין אידאולוגיות המובילות גם להתגבשות כתות חברתיות ודתיות המהוות לעיתים מרכזי כח ואלימות. מתוך בועות אלה צומחת חזרה לתפיסת העולם הדתית הקיצונית הלעומתית לסדר הקיים בחברה הדמוקרטית. וכך נוצר עימות בין תפיסת האמת האבסולוטית ותפיסת האמת הפוסט מודרנית. התנגשות כזאת בהכרח גוררת אלימות.
פייק ניוז ודיסאינפורמציה
[עריכת קוד מקור | עריכה]טכנולוגיות הפצת המידע מכל מקום לכל מקום ובכל זמן מאפשרת גם הצפה של מידע שקרי ומסולף. הצהרות שקריות שחוזרים עליהן שוב ושוב מתקבלות כאמת ואפילו כעובדה ומציאות. ההבחנה בין אמת לשקר נתונה לוויכוח ועלולה להוביל להטיות קוגניטיביות ולפגיעה באמון במוסדות מדינה ובמקורות מידע. ההשפעה על ההתנהגות החברתית והדיון הערכי בסוגיות החיים הרבות חובקת עולם וגורמת לזעזועים וחוסר ביטחון בחברה האנושית. הגישה המיידית למידע עלולה להחליש את הזיכרון ואת היכולת לחשיבה רציונלית. הזיכרון המלאכותי הנפוץ ונגיש לכל בהכרח מבטל את הצורך ללמוד, להבין ולזכור פרטים או תובנות המהווים את הליבה של השכלה והחינוך וכך נוצר " רעש" של אינפורמציה שעשוי להשפיע על גיבוש הערכים שהיו מושרשים כתפיסות עולם בסיסיות עליהן התחנכו הדורות הקודמים.[50]כמו כן היא משפיעה על תפיסת הזמן שלנו ויוצרת תחושה של דחיפות וצורך בתגובה מיידית ומכאן ללחץ פסיכולוגי המגביר גם אלימות ומתח של הפרט ושל החברה כולה. פיתוח מציאות מדומה ומציאות רבודה הן טכנולוגיות המטשטשות את הגבולות בין המציאות הפיזית למציאות הווירטואלית ויוצרות חוויות מלאכותיות וקשי קוגניטיבי לעכל אותן. זה מעלה את השאלות מה היא טבעה של המציאות ומה היא "אמת". האפשרות לייצר מציאות שלא קיימת מהווה אתגר על קיום התבונה והפרספציה האנושית כבר בשנים הקרובות.[51]
האתיקה של האמת
[עריכת קוד מקור | עריכה]איסוף מידע אישי על ידי חברות טכנולוגיה יוצר שאלות אתיות הנוגעות לפרטיות ושימוש במידע. מידע שהוא אמיתי או שיקרי על חיי הפרט נותן כח רב למחזיקים בו וליכולתם להשפיע גם על הפרט וגם על החברה. באווירה שבה השליטה בתקשורת ובידע המצטבר במאגרים, מאפש יצירת אמת אלטרנטיבית משפיע על האמון בטכנולוגיה בקהילה ומוסדותיה ועל תפיסתנו את האמת והיושר.
הפילוסופיה של מושג האמת
[עריכת קוד מקור | עריכה]בעת העתיקה
[עריכת קוד מקור | עריכה]לפני היות הפילוסופיה היוונית, ההסברים שניתנו לתופעות העולם היו מיתיים.
ערך מורחב – פילוסופיה קדם-סוקרטית
בפילוסופיה הקדם-סוקרטית, ניתן להבחין בשני זרמים:
- ערך מורחב – פרמנידס
- עבור פרמנידס (510-450 לפנה"ס) כמו עבור טאלס, אנקסימנדר, פיטגורס – שאלת היסוד של 'האמת' קשורה במהות הדברים ובהרכבם. על־פי התפיסה שמציג פרמנידס - המציאות היא אחת, נצחית, בלתי נעה ובלתי משתנה – ו"מה שישנו ישנו, ומה שאיננו איננו". מה שישנו לא יכול היה להתהוות או להיווצר ממה שאיננו, שכן מה שאיננו איננו. כמו כן מה שישנו אינו יכול להיעלם, להשתנות או לנוע. מה שנתפס בעינינו כשינוי או כתנועה, אם כן, אינו אלא אשליה. כמו כן, פרמנידס היה מבין הראשונים שהדגישו את ההבחנה החדה, שקיימת בין המציאות או הממשות כפי שהיא באמת, לבין התופעות כפי שהן נתפסות באמצעות החושים. פרמנידס קבע כי ידיעה אמיתית של הממשות נתפסת באמצעות השכל בלבד, מבלי שימוש בחושים.
הרקליטוס
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ערך מורחב – הרקליטוס
- בניגוד לפרמנידס, במסתו 'על הטבע' הרקליטוס (535-475 לפנה"ס) מניח, שידיעת האמת היא פנימית ואינטואיטיבית, ואין לה צורך בתימוכין במסורת. כמו כן, 'השינוי' הוא מרכיב יסודי ומחויב של המציאות. מעולם מה שהיה אינו מה שיהיה – ואינך יכול להיכנס לאותו הנהר פעמים. המציאות היא בת חלוף וכל עצם הוא הרמוניה של מתחים מנוגדים. האחדות מתקיימת מהניגודים הנמצאים בה.
הספקנים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ערך מורחב – ספקנות
האסכולה הספקנית נוסדה בידי פירון מאליס (360-270 לפנה"ס) ותלמידו טימון מפליוס. הם גרסו כי הידיעה האובייקטיבית אינה אפשרית. היות שאין להשיג ודאות או ידיעה מוחלטת, הדרך לשלוות הנפש היא באמצעות ההימנעות מחריצת משפט. האסכולה הספקנית כפרה בכל המוסכמות, בטענה שאין אדם היכול לדעת הכול ולכן צריך לחקור כל נושא ולא לקבל דבר כמובן מאליו. הם סברו כי הוודאות לא ניתנת להשגה משום שאין בכוחם של החושים ושל הבינה לספק לנו ידע ודאי. החושים מסלפים את הדברים שבהם אנו חשים, והתבונה משועבדת לתשוקה. לכל טיעון קיים טיעון שכנגד, ואין בנמצא אמת מוחלטת. לכן, על החכם להימנע מלחרוץ משפט על דבר לחיוב או לשלילה. עליו לחתור להגיע למצב של שלוות נפש במקום לנסות להגיע לחקר האמת. היות שכנראה כל הדעות שגויות, מוטב לקבל את מוסכמות הזמן והמקום.
סוקרטס (469-399 לפנה"ס) היטה את הפילוסופיה מן העיון הפיזיים של הקדם-סוקרטיים אל תורת המוסר. השיטה הסוקרטית גורסת גילוי סתירות בדעות המקובלות, באמצעות העלאת שאלות. הוא עצמו לא כתב ספרים, אבל תלמידיו – לרבות אפלטון ואריסטו – הפיצו את רעיונותיו ועיבדו אותם.
אפלטון
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ערך מורחב – אפלטון
אפלטון (429-347 לפנה"ס) התנגד לסופיסטים, שקידמו תמונה יחסית של האמת. כנגד השימוש המטעה של הלשון, הוא מציג 'שיח אמיתי' – ומנסח את תורת האידיאות שלו. אידיאות אלו הן ממשויות מושלמות, נצחיות ובלתי משתנות; ואילו, החפצים אינם אלא העתקים בלתי מושלמים של אותן האידיאות. בעולם החושים, העצמים אותם אנו רואים סביבנו דומים אך במעט לאידאות שלהם; כמשל, אנו רואים רק את צלליהן של אידאות על קירה של מערה בה אנו כלואים, שהן אך ורק ייצוג של המציאות שמחוץ למערה, אשר מוארת על ידי השמש (משל המערה).
אריסטו
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ערך מורחב – אריסטו
ב'מטפיזיקה' (I, XIII, XIV), אריסטו טוען שאין אפשרות להפריד בין הממשות לאידיאה. על מנת לדעת את האמת, יש לחקור את העולם המוחשי, במטרה להבין את הסיבה לתופעה. אריסטו מבחין בין חומר - מה שממנו הדבר עשוי - וצורה - שאפשר לאפיין, תוך הפשטה, בתור המתכונת בה החומר פועל. הוא טוען כי דברים קיימים מתוקף ארבע סיבות שהן למעשה ארבעה סוגים של הסברים: הסיבה החומרית עונה על השאלה "ממה הדבר עשוי", והיא מתייחסת הן לחומר הפיזי שממנו מורכב הדבר והן לחלקים שמהם הוא עשוי. הסיבה הצורנית עונה על השאלה "מה זה להיות הדבר הזה" והיא מתייחסת הן לתבנית לפיה מעוצב החומר והן לפעולה שלו בעולם. הסיבה הפועלת עונה על השאלה "מי יצר את הדבר" ומתייחס למי שהביא אותו לידי קיום. הסיבה התכליתית עונה על השאלה "לאיזו מטרה משמש הדבר" ומתייחסת למטרה שלשמה הוא קיים. הכיסא קיים כדי שישבו עליו ולכן זו תכליתו.
אוגוסטינוס
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ערך מורחב – אוגוסטינוס
אוגוסטינוס (354–430) הושפע מהאידיאליזם של אפלטון, ויישם אותו על הנצרות. הוא תופס את האמת כחוויה האולטימטיבית של החיים הרוחניים. האמת הנצחית מצויה באל, והיא הלוגוס שלו – הוא ישו. כיוון שבמהלך חייו שינה אוגוסטינוס את חשיבתו התאולוגית לכאן ולכאן, ניתן למצוא סתירות רבות בין חיבוריו המוקדמים לאלו המאוחרים. בימי נעוריו כתב מסה שנקראה 'על הבחירה החופשית' – De Libere Arbitrio, בה הציע, על פי התורה המניכאית, שהרוע הוא תוצאת הבחירה החופשית: האל רצה שתהיה לאדם בחירה חופשית ולכן נתן לו את הטוב והרע. אולם ב'עיר האלוהים' שינה אוגוסטינוס את השקפותיו: הוא טען, בעקבות פאולוס, שהעולם והאדם נבראו טובים, אבל החטא הקדמון שהוא יצר הגאווה, הסית את האדם לחשוב שהוא האדון וכך הוא נהיה משועבד לתאוותו ואין אפשרות לשנות את המצב הזה, אף ללא קיום מצוות ומעשים טובים. מאידך, לאדם יש אפשרות בחירה בין הטוב ובין הרע ואלוהים רק צופה ברוח קודשו בבחירה של האדם. הוא מבחין בין האמת החיצונית, לאמת הפנימית הנוצרית.
תומאס אקווינס
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ערך מורחב – תומאס אקווינס
תומאס אקווינס (1225–1274) ניסה ליישב בין תורתו של אוגוסטינוס – שהושפע מאפלטון – לבין תורתו של אריסטו. מבחינה פילוסופית, תמך אקווינס בגישה של שילוב הרמוני בין אמונה לשכל. כממשיך דרכו הפילוסופית של אריסטו, באמונתו לפיה "הצורה" נותנת לחומר את "ישותו", הוא אף הרחיק לכת וסבר שאלוהים הוא התמצית הקיימת במדרג הצורות כולן. הוא התייחס לרצון חופשי כאל שורש האתיקה, כשהוא מציין שבני האדם הם חופשיים ביחס לאמצעים אבל לא ביחס למטרה ולכן רצון חופשי הוא רק אמצעי להשגת המטרה. אקווינס האמין כי כוחות שמימיים וכוחות טבע אינם סותרים אלה את אלה, אלא פועלים בצורה הרמונית זה לצד זה. בספרו "שמות שמימיים" כתב כי "אלוהים ניכר באמצעות כל הדברים, ועם זאת אין הוא חלק מן הדברים; אלוהים נודע בדרך הידע, ודרך הבערות היא העדר חכמה." אחת מתרומותיו היותר משמעותיות לדרך החשיבה המערבית, הייתה אמונתו כי להתפתחות הציוויליזציה האנושית יש משמעות אמיתית, וכי לחיים רוחניים ואינטלקטואליים יש ערך רב, במיוחד בהקשר זה.
רנה דקרט
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ערך מורחב – אני חושב, משמע אני קיים
יש הרואים בדקארט (1596–1650) את ההוגה המודרני הראשון אשר סיפק מסגרת פילוסופית למדעי הטבע כאשר אלו החלו להתפתח. כדי לנסות לומר דבר בעל משמעות על העולם, ביקש דקארט לצאת מנקודת מוצא כלשהי שעליה יוכל להישען בבואו לדון במהותו של העולם. נקודת מוצא זו, הוא קבע, תהיה אמת ודאית שלא ניתן להטיל בה ספק. את אותה נקודת מוצא גולל בספרו "ההגיונות". כדי להשיג זאת, הוא הפעיל שיטה (מתודה) הידועה בשם ספקנות מתודולוגית: הטלת ספק בכל רעיון שניתן להטיל בו ספק. מטרת הספקנות המתודולוגית היא להגיע לנקודת-הוודאות, וזאת בניגוד לספקנות המנסה לערער על תמונת-המציאות (כגון הספקנות הפירוניסטית, או הסטואית, אשר מטרתה להביא את הספקן לשלוות-הנפש). לפי דקארט, העובדה הראשונית היחידה בה הוא יכול להיות בטוח היא שהוא עצמו קיים, וחושב. זאת מהסיבה הבאה: הוא טוען תחילה שהוא קיים וחושב. אם נטען שהוא טועה, ניאלץ לטעון עם זאת שהוא קיים (כדי שיוכל לטעות), וגם שהוא חושב. מכאן מוכרח שהוא קיים וחושב.
אמת ומוסר
[עריכת קוד מקור | עריכה]לאורך ההיסטוריה, היו מושגי האמת והמוסר כרוכים זה בזה. בשפה העברית למשל, ניתן בקלות להבחין בבסיס האטימולוגי והשורשי המשותף של המילים "צודק" ו"צדק", וכן קיימת המילה (העתיקה) "צידקה" (בצורה "צידקתו" למשל), שמציגה תפיסה שרואה באמת ובמוסר יחידה אחת.
עם זאת, כיום נפוצה ההפרדה בין אמת ומוסר, שרואה באמת "עובדות קרות" אובייקטיביות, ובמוסר ערכים סובייקטיביים. את ההפרדה הזו ניתן לקשר לעיסוק הפילוסופי בבעיית הראוי-מצוי.
האמת במשפט הפלילי
[עריכת קוד מקור | עריכה]הוכחת האמת במשפט הפלילי היא תהליך מורכב ומאתגר, שכן האמת המשפטית אינה בהכרח זהה לאמת האובייקטיבית. המטרה של הליך משפטי היא להגיע למסקנה הטובה ביותר שניתן להגיע אליה על סמך הראיות שהוצגו, תוך התחשבות בכללים ובהליכים המשפטיים.[52]
מטרה: המטרה של האמת העובדתית היא לתאר את המציאות כפי שהיא. המטרה של האמת המשפטית היא להגיע להחלטה צודקת ולהבטיח צדק.
אמת עובדתית היא מה שקרה בפועל במציאות. היא תיאור מדויק של אירועים, אנשים, חפצים ומקומות כפי שהתקיימו.
דוגמה: "הנאשם ירה בקורבן." זו אמירה שמנסה לתאר עובדה אובייקטיבית. על מנת להוכיח אמת עובדתית, יש להציג ראיות קונקרטיות כגון עדויות, מסמכים, תצלומים או חפצים פיזיים.
אמת "משפטית" היא האמת כפי שהיא מתבטאת בפסק הדין על ידי בית המשפט, בהתבסס על הראיות שהוצגו, עדויות, חוות דעת ובמסגרת החוקים, כאשר הגדרת האמת תואמת יותר לתיאוריה הפרגמטית.
דוגמה: "הנאשם הורשע ברצח." זו קביעה משפטית המבוססת על הליך משפטי מלא שבו הוגשו ראיות והתקיים דיון. כדי להוכיח אמת משפטית, יש לעמוד בדרישות ההליך המשפטי, להציג ראיות קבילות ולשכנע את השופטים או המושבעים מעבר לספק סביר.
כלים ושיטות שמשמשים להוכחת האמת במשפט
[עריכת קוד מקור | עריכה]ראיות הן הבסיס להוכחת האמת במשפט. הן יכולות להיות מגוונות מאוד, כגון עדויות, מסמכים, תצלומים, הקלטות, ראיות פורנזיות (ממצאים שנאספים ממקום הפשע).
עדויות של עדים הן כלי חשוב להוכחת העובדות. העדים נחקרים על ידי התביעה וההגנה, והשופטים או המושבעים שוקלים את אמינות העדות שלהם.
חוות דעת מומחים: במקרים מסוימים בית המשפט יכול להיעזר בחוות דעת של מומחים בתחומים שונים כגון רופאים, מהנדסים או כלכלנים.
הנחות יסוד: בית המשפט מקבל הנחות יסוד מסוימות, כגון הנחת החפות (כלומר הנאשם נחשב חף מפשע עד שהוכחה אשמתו) והנטל להוכחה (הנטל להוכיח את האשמה מוטל על התביעה).
כללי הראיות: קיימים כללים קפדניים לגבי אילו ראיות יכולות להתקבל בבית המשפט וכיצד הן צריכות להיות מוצגות.
הליך השיפוט מעוצב כך שיקדם ביעילות קבלת החלטה המבוססת ככל האפשר האמת, אבל גם מתחשב בנסיבות האירוע. שלבי חקירת העדים, טיעוני הצדדים וההכרעה הסופית מנוהלים בתהליך משפטי מסודר.
האמת המשפטית אינה בהכרח האמת המוחלטת.
[עריכת קוד מקור | עריכה]מגבלת הראיות: לא תמיד ניתן למצוא את כל הראיות הרלוונטיות או שהראיות הקיימות אינן ברורות או חד משמעיות.
טבע האדם: עדויות של בני אדם יכולות להיות מושפעות מאינטרסים, זיכרון לקוי או הטיות.
נסיבות האירוע: החלטת השופט מתייחסת גם לנסיבות בהן התרחש אירוע ולא רק לאירוע עצמו. התמונה הכוללת היא ה"אמת המשפטית"
הליך משפטי אינו מדע מדויק: ההחלטה המשפטית מתבססת על שיקול דעת אנושי, ולא על נוסחה מתמטית.
רעש בהליך המשפטי: ראיות או עדויות שאינן מאמתות או מכחישות את הטענות במשפט מפריעות לשופט בקבלת תמונת אמת של האירוע.[53]
הטייה בהליך המשפטי: ראיות או עדויות סוביקטיביות או חד צדדיות המטות את החלטת השופטים לתמונה מוטה מהאמת העובדתית.
סובייקטיביות מול אובייקטיביות: האמת העובדתית שואפת להיות אובייקטיבית, כלומר תיאור מדויק של המציאות ללא השפעות סובייקטיביות. האמת המשפטית, לעומת זאת, היא סובייקטיבית במידה מסוימת, שכן היא מושפעת מפרשנות של הראיות, החוקים וההליך המשפטי.
מגבלות: האמת העובדתית מושפעת ממגבלות אנושיות כגון זיכרון, פרשנות והטיות. האמת המשפטית מושפעת ממגבלות נוספות, כגון כללי הראיות, הליך השיפוט והחוקים החלים.[54]
השפעת המדע על הוכחת האמת המשפטית
[עריכת קוד מקור | עריכה]כלי מחקר חדישים ששימשו לחקירה מדעית מאפשרים שימוש בטכנולוגיות חדשות כגון זיהוי אדם לפי שרידי DNA, אמצעי הדמיה כמו MRI,זיהוי כימי של רעלים, חומרי נפץ ושרידי מזון מאפשרים לקבל ראיות מדויקות ואמינות יותר. במסגרת ניתוח פורנזי משתמשים במגוון טכניקות כדי לנתח ראיות פיזיות כגון טביעות אצבעות, סיבי בד ושערות. ניתוח זה מאפשר לקשר בין חשוד לזירת הפשע.[55]
חקירות פתולוגיות: רופאים פתולוגים מבצעים נתיחות לאחר המוות כדי לקבוע את סיבת המוות ומנגנון הפגיעה. מידע זה חיוני בחקירות רצח.
ממצאים דיגיטליים ואלקטרונים המופקים ממכשירי טלפון או מאגרי מידע משמשים ראיות קבילות במשפט הפלילי.
דוגמאות היסטוריות להבדלים בין האמת המשפטית לאמת העובדתית
[עריכת קוד מקור | עריכה]ההיסטוריה שופעת דוגמאות למקרים בהם האמת המשפטית סתרה את האמת העובדתית (משפט שקר).הסיבות לכך מגוונות, בעיקר סיבות דתיות וחברתיות וכוללות מגבלות טכנולוגיות, לחצים חברתיים, שגיאות אנושיות והשפעה פוליטית.
משפט המכשפות : באירופה ובמושבות האנגליות באמריקה,(1692) נשים רבות הואשמו בכישוף ונשפטו למוות. ההאשמות התבססו על עדויות מפוקפקות, היסטריה המונית ואמונות תפלות. האמת העובדתית היא ככל הנראה שהן היו חפות מפשע, והתנהגותן נבעה מהרעלה. אך החלטת השופטים קבעה אחרת.
משפטים פוליטיים : משטרים טוטליטריים רבים השתמשו במערכת המשפט כדי לחסל את מתנגדיהם הפוליטיים. משפטים אלה היו לעיתים קרובות משפטים מהירים וחסרי הוכחות, והאמת המשפטית הותאמה לצרכים הפוליטיים של המשטר. כמו משפט פראג[56] ומשפט דרייפוס, כאשר אין הפרדה ברורה בין הרשות המחוקקת, הרשות המבצעת והרשות השופטת, גם במדינות דמוקרטיות צפויה השפעה פוליטית על פסקי הדין.[57]
תיקי הרשעה שוטים: לאורך ההיסטוריה היו מקרים רבים של אנשים שהורשעו בפשעים שלא ביצעו. במקרים רבים, ההרשעה התבססה על עדויות שווא.[54]
סיכום: האמת בבית המשפט
[עריכת קוד מקור | עריכה]האמת במשפט הפלילי מנוסחת בהחלטת פסק הדין. היא לפעמים שונה מהאמת כפי שתורות האמת המצוינות למעלה קובעות. אבל באמצעות כלים המסייעים לשופטים היא שואפת לקבל החלטה צודקת המבוססת על האמת הפרגמטית.
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אמת, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- הרב אליעזר מלמד, אמירת אמת, ליקוטים ב,ב
- ננה אריאל, משחקי כנות, באתר הזמן הזה, מרץ 2023
אמת, דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ יובל נח הררי, נקסוס. קיצור תולדות המידע מתקופת האבן לבינה מלאכותית, ישראל: דביר, 2024, עמ' 34-37
- ^ גלעד ברעלי, [RL = {http://www.jstor.org/stable/23354554}, Truth, Error, and Fiction in Spinoza / אמת, טעות ובדיה אצל שפינוזה},], yyun: The Jerusalem Philosophical Quarterly / עיון: רבעון פילוסופי}, נ"ו, מרכז ש. ה. ברגמן לעיון פילוסופי},, 2007, עמ' {155--182, JSTOR article{31b94083-c7a5-3705-b7a3-fb29cca8f65b,
- ^ הצהרה היא היגד דטרמיניסטי, הקובע עמדה ברורה בנושא מוגדר
- ^ חגית בנבג'י, Hagit Benbaji, Truth, Justification, and Sense / אמת, הצדקה ומובן, Iyyun: The Jerusalem Philosophical Quarterly / עיון: רבעון פילוסופי נ"ט, 2010, עמ' 143–152
- ^ Scott. Soames, Understanding truth, USA: Oxford University Press,, 1999, עמ' 2-10
- ^ Paul Weiss, Truth and Reality, The Review of Metaphysics 34, 1980, עמ' 57–69
- ^ פרידריך ניטשה, מעבר לטוב ולרוע,לגינאולוגיה של המוסר, ירושלים: שוקן, 1967, עמ' 27, מסת"ב 965-19-0296-1
- ^ Edward MacKinnon, The Truth of Scientific Claims, Philosophy of Science 49, 1982-09, עמ' 437–462 doi: 10.1086/289070
- ^ James O. Young, The Coherence Theory of Truth, 1996-09-03
- ^ Haack, Susan, . "The pragmatist theory of truth."., The British Journal for the Philosophy of Science 27.3, (1976):, עמ' 231-249
- ^ יהוידע עמיר, Man's Part of the Truth—The Concept of Truth in" The Star of Redemption"/חלק האדם באמת על מושג האמת של'כוכב הגאולה', מחקרי ירושלים במחשבת ישראל, 1996, עמ' 557–586
- ^ Laurence BonJour, Foundationalism and the External World, Philosophical Perspectives 13, 1999, עמ' 229–249
- ^ נחום בנארי, על אמת ושקר (קצת אמיתות ישנות), Moznaim / מאזנים ט"ו (לח), 1962, עמ' 304–307
- ^ 1 2 מאמר בנושא האם ניתן להוכיח אמת אבסולוטית בצורה מדעית / לוגית ?, באתר www.article.co.il
- ^ אמת מוחלטת / אמת אובייקטיבית / אמת אבסולוטית - מהי? איך להגיע אליה? ✔אמת מוחלטת.. אמת אוניברסאלית. פילוסופיה (ספקנות, סקפטיציזם / סקפטיות, פירוניזם ..., באתר www.eip.co.il
- ^ משה בוטון, יוחנן ברנשטיין, רועי הכהן זק, משה מרדכי אייכשטיין, אריאל דוד, רפאל קליין, מאיר אופנהיימר, ירחון "האוצר" - חוברת יא, 2017-12-14. (בiw)
- ^ דניאל כהנמן, אוליביה סיבוני, קאס סאנסטיין, רעש, הפגם בכושר השיפוט האנושי וכיצד אפשר להתגבר עליו, ישראל: כנרת, 2022, עמ' 41-49
- ^ נילי שצ'ופק, Nili Shupak, Egyptian 'Prophecy' and Biblical Prophecy / ה'נבואה' במצרים הקדומה והנבואה המקראית: הגדרת ספרות ה'נבואה' במצרים הקדומה לאור הנבואה במקרא, Shnaton: An Annual for Biblical and Ancient Near Eastern Studies / שנתון לחקר המקרא והמזרח הקדום יא, 1997, עמ' 252–282
- ^ בנימין אופנהיימר, B. Uffenheimer, The "Awakeners" — A Cultic Term From the Ancient Near East / "המעוררין" – מונח פולחני עתיק מן המזרח הקדמון, Lĕšonénu: A Journal for the Study of the Hebrew Language and Cognate Subjects / לשוננו: כתב-עת לחקר הלשון העברית והתחומים הסמוכים לה ל, 1966, עמ' 163–174
- ^ יעקב מילגרום, כשוף, מונותיאיזים וטעויותיו של משה, Beit Mikra: Journal for the Study of the Bible and Its World / בית מקרא: כתב-עת לחקר המקרא ועולמו לו, 1990, עמ' 42–55
- ^ יחזקאל קויפמן, תורת הנביאים, Moznaim / מאזנים ט"ו, 1942, עמ' 234–243
- ^ ראה יהושע י"א,ו
- ^ ראה שמואל א',א'-כ"ח
- ^ ראה מלכים א', ג, ג-ה.
- ^ ראה שופטים, ד,ד.
- ^ ראה שמואל א', ל"א,כ"ז-ל"א
- ^ ראה: עמוס, ז, י"ב-י"ג
- ^ מנחם הרן, Menahem Haran, Priest, Temple, and Worship / הכוהן, המקדש והעבודה, Tarbiz / תרביץ מח, 1979, עמ' 175–185
- ^ שמואל ייבין, Sh. Yeivin, Some Additional Notes on the Problem of שופט–מלך / עוד לעניין שופט-מלך, Lĕšonénu: A Journal for the Study of the Hebrew Language and Cognate Subjects / לשוננו: כתב-עת לחקר הלשון העברית והתחומים הסמוכים לה לג, 1968, עמ' 3–6
- ^ דת זרתוסטרא | גילי חסקין – מדריך טיולים, 2013-10-06
- ^ 1 2 3 תומר פרסיקו, כה אמר זרתוסטרא (האמיתי), באתר לולאת האל, 2008-11-16
- ^ andrew Falk, הסברים וטיעונים מדעיים: התנסויות נגישות דרך טיעונים מבארים, פורטל תוכן להוראה ולהכשרת מורים, מכון מופ"ת - המכון הארצי למחקר ולפיתוח בהכשרת מורים ובחינוך
- ^ טיטוס לוקריציוס קרוס, על טבע היקום, ירושלים: מוסד ביאליק, 1962, עמ' 44-50, 65, 147
- ^ טיטוס לוקריציוס קרוס, על טבע היקום, ירושלים: מוסד ביאליק, 1962, עמ' 9-16
- ^ תמר רוס, Tamar Ross, The Musar Movement and the Issue of Hermeneutics in the Study of Torah / תנועת המוסר והבעיה ההרמנויטית בתלמוד תורה, Tarbiz / תרביץ נט, 1989, עמ' 191–214
- ^ ק. שבתאי, להלכה פנים מאירות, Moznaim / מאזנים לו, 1973, עמ' 307–313
- ^ שמשון אטינגר, Shimshon Ettinger, Controversy and truth — on truth in the halakhic context / מחלוקת ואמת — למשמעות שאלת האמת בהלכה, Shenaton ha-Mishpat ha-Ivri: Annual of the Institute for Research in Jewish Law / שנתון המשפט העברי של המכון לחקר המשפט העברי כא, 1998, עמ' 37–69
- ^ א. א. הלוי, A. A. Halevi, Irony in Talmudic Exposition / האירוניה במשא-ומתן התלמודי (פרק בדרכי התלמוד), Proceedings of the World Congress of Jewish Studies / דברי הקונגרס העולמי למדעי היהדות ה, 1969, עמ' 135–142
- ^ אילה אליהו, האיסלאם, היסטוריה,דת,תרבות, ירושלים: י.ל.מגנס, האוניברסיטה העברית, 2017, עמ' 464-471, מסת"ב 978-965-7759-45-5
- ^ רוא אסלאן, אין אלהים מלבד אללה, ישראל (תרגום לעברית): גורדון, 2005, עמ' 220-228
- ^ עורכים מאיר מ'. בר-אשר, מאיר טחינה, האסלאם. היסטוריה, דת, תרבות, ירושלים: י. מאגנס, 2017, עמ' 180-190, מסת"ב 978-965-7759-44-8
- ^ מאיר מ' בר-אשר, האסלם, היסטוריה,דת, תרבות, ירושלים: י. מאגנס, 2017, עמ' 168-220
- ^ פרנסואה קופנס, François Coppens, עודד שכטר, Why Tell the Truth? The Ambiguity of Man and Political Philosophy / למה לומר את האמת? דו-משמעות במושג האדם והפילוסופיה הפוליטית, Iyyun: The Jerusalem Philosophical Quarterly / עיון: רבעון פילוסופי נ, 2001, עמ' 358–372
- ^ זאב לוי, Ze'ev Levy, On Deconstruction and Textual Meaning / על דקונסטרוקציה ועל משמעותם של טקסטים, Dappim: Research in Literature / דפים למחקר בספרות 6/5, 1989, עמ' 385–400
- ^ ישעיהו ליבוביץ - הדת והמדע בימי הביניים ובעת החדשה, באתר www.leibowitz.co.il
- ^ נדיה קרישי | ספרנית בסיפריה הקפיטולרית בורונה, הרנסאנס האיטלקי: הומניזם, יצירתיות, וחדשנות מסעירה, באתר באיטליה, 2022-10-09
- ^ פרידריך ניטשה, פרידריך ניטשה, מעבר לטוב ולרוע, לגינאולוגיה של המוסר, ישראל: שוקן, 1967, עמ' 36-56
- ^ יובל נח הררי, נקסוס, קיצור תולדות המידע, ירושלים: דביר, 2024, עמ' 1-24
- ^ האנציקלופדיה של הרעיונות - פוסטמודרניזם (בפילוסופיה), באתר האנציקלופדיה של הרעיונות
- ^ דניאל כהנמן, אוליביה סיבוני,קאס סנטיין, רעש, ישראל: מטר, 2022, עמ' 13-33
- ^ פייק ניוז, באתר www.idi.org.il
- ^ מדוע אמת משפטית שונה מאמת עובדתית, באתר www.dinrega.com
- ^ דניאל כהנמן, אוליביה סיבוני, קאס סאנסטיין, רעש, הפגם בכושר השיפוט האנושי וכיצד אפשר להתגבר עליו, ישראל: כנרת, 2022, עמ' 7-83
- ^ 1 2 רתם קובנר, אמת אוניוורסלית או תרבות שיפוטית ייחודית? חוק וצדק ביפן על-פי "רשומון", מחקרי משפט 22, 2005, עמ' 139–157
- ^ מדע פורנזי, באתר הפורום הפלילי
- ^ מרטין ויין, Martin Wein, The Prague Trial, Antisemitism and Israel / משפט פראג, אנטישמיות ומדינת ישראל, Zmanim: A Historical Quarterly / זמנים: רבעון להיסטוריה, 2011, עמ' 78–89
- ^ איריס קנאור, Iris Canor, The Israeli Legal System in the Shadow of Globalization: The Supreme Court of Israel and the Formation of a Transnational Community of Courts / המשפט הישראלי בצל הגלובליזציה: בית המשפט העליון של ישראל כשותף ביצירת קהילת בתי-משפט טראנס-לאומית, Bar-Ilan Law Studies / מחקרי משפט כג, 2006, עמ' 223–257
