אמריטה פריטם
_,_in_1948.jpg) | |
| לידה |
31 באוגוסט 1919 גוג'ראנוואלה, פקיסטן  |
|---|---|
| פטירה |
31 באוקטובר 2005 (בגיל 86) דלהי, הודו |
| מדינה |
הראג' הבריטי, הודו |
| שפות היצירה |
פנג'אבי, אנגלית |
| סוגה |
שירה |
| זרם ספרותי |
הרומנטיקה, תנועת הסופרים הפרוגרסיבית |
| יצירות בולטות |
Pinjar, Sunehure |
| פרסים והוקרה |
|
  | |
אמריטה פריטם (בגורמוקהי: ਅੰਮ੍ਰਿਤਾ ਪ੍ਰੀਤਮ; 31 באוגוסט 1919 – 31 באוקטובר 2005) הייתה סופרת, משוררת ומסאית הודית, שכתבה בפנג'אבי ובהינדית. היא מוגדרת כחשובה במשוררי הפנג'אבי במאה ה-20, ואהודה באותה מידה בהודו ובפקיסטן. במשך יותר משישים שנה פרסמה יותר ממאה ספרים של שירה, סיפורת, ביוגרפיות, מסות, שירי עם ואוטוביוגרפיה בשפת פנג'אבי, שתורגמו לשפות רבות, מאלה המדוברות בהודו ומחוצה לה.
זכתה באותות הוקרה רבים בהודו, ובהם פרס אקדמיית סאהיטיה (1956) על שירה "מסרים", פרס פאדמה שרי לספרות וחינוך (1969) ופרס פאדמה ויבהושאן ((2004).
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]אמריטה פריטם נולדה בשם אמריטה קאור ב-1919 בגוג'ראנוואלה שבהודו הבריטית (כיום בפרובינציית פנג'אב שבפקיסטן), בת יחידה למורה ראג' ביבי ולקרטר סינג היטקרי, שהייתה משוררת ועורכת של כתב עת ספרותי. האם נפטרה כשאמריטה הייתה בת 11. זמן קצר לאחר מכן היא ואביה עברו להתגורר בלאהור.
כבר בצעירותה החלה לכתוב שירה, ובשנת 1936, בגיל 16, יצא לאור ספר שיריה הראשון. באותה שנה נישאה לפריטם סינג, לו הייתה מאורסת מילדותה, ושינתה את שמה לאמריטה פריטם. עד שנת 1943 פרסמה עוד שישה ספרי שירה. בתחילת דרכה הייתה משוררת רומנטית, אך בשנות ה-40 הצטרפה לתנועת הסופרים הפרוגרסיבים, והשינוי בא לידי ביטוי בספר שיריה משנת 1944, שנכתב בעקבות הרעב בבנגל בשנת 1943. עבדה זמן מה בתחנת הרדיו של לאהור.[1]
כמיליון בני אדם, מוסלמים, הינדים וסיקים נספו במהומות שפרצו בעקבות חלוקת הודו בשנת 1947. פריטם הפכה לפליטה ועברה להתגורר בניו דלהי שבהודו, אך המשיכה להיות פופולרית גם בפקיסטן. בשנת 1948, בעת שהייתה בהיריון ונסעה מדהראדון לדלהי, כתבה את השיר "אני שואלת את ואריס שאה היום". השיר, שפונה למשורר הסוּפי בן המאה ה-18 ואריס שאה, הוא זיכרון לזוועות ולמעשי הטבח ההמוניים משני צידי הגבול שבוצעו כתוצאה מחלוקת הודו.
עד שנת 1961 עבדה במדור הפנג'אבי של "רדיו כל הודו". לאחר שהתגרשה בשנת 1960 הפך קולה לפמיניסטי יותר. רבים מסיפוריה ומשיריה ינקו מחוויות נישואיה הלא מאושרים. בשנת 1965 עובד אחד מספריה לסרט, וספר נוסף עובד לסרט ב-1976. בשנת 2003 עובד הרומן שכתבה, "פינג'אר" ("השלד") (אנ'), שעלילתו מתרחשת על רקע חלוקת הודו, לסרט באותו שם (אנ').
במשך שנים אחדות ערכה את "נגמאני" ירחון ספרותי בפנג'אבי. כתבה מבואות לאחדים מספריו של אושו. פרסמה שלושה ספרי אוטוביוגרפיה.
לאחר מחלה ממושכת נפטרה בשנתה בניו דלהי, ב-31 באוקטובר 2005.
חיים אישיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 1935 נישאה לפריטם סינג, ונולדו להם בת ובן. בשנת 1960 נפרדה ממנו. הפכה לבת זוגו של הצייר והסופר אימרוז, איתו חייתה בארבעים שנותיה האחרונות.[2] הוא עיצב את העטיפות של מרבית ספריה, והיא מופיעה באחדים מציוריו.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אמריטה פריטם, ברשת החברתית Goodreads
- Reginald Massey, Amrita Pritam – Obituary The Guardian, 4 November 2005
- Vijay Kumar Sunwani, Amrita Pritam, The Black Rose, Language in India, Volume 5, 12 December 2005
אמריטה פריטם, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)- הסבר על ה"דודל" (שרבוט גוגל) שפרסמה גוגל לציון יום הולדתה ה-100 של אמריטה פריטם, באתר מנוע החיפוש "גוגל" (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ EDITORIAL #2: Amrita Pritam 1919-2005, Daily Times, November 02, 2005
- ^ RANA SIDDIQUI ZAMAN, The painter and the poet, The Hindu, September 9, 2009