אלכס אנסקי
 | |
| לידה |
26 במאי 1939 (בן 85) סופיה, ממלכת בולגריה |
|---|---|
| מדינה |
 ישראל |
| צאצאים |
מיכל אנסקי  |
| פרופיל ב-IMDb | |
  | |
אלכס אנסקי (נולד ב-26 במאי 1939, ח' בסיוון ה'תרצ"ט) הוא שחקן, קריין ושדרן רדיו ישראלי.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]נולד בשם אלכסנדר אנסקי (אברבנאל) ב-1939 בסופיה שבבולגריה לגיזלה, שדרנית רדיו ושחקנית,[1] ואליעזר אנסקי, במאי תיאטרון ופעיל ציוני. החל לשחק בתיאטרון הילדים שייסד אביו, "במתנו" של תיאטרון "האהל". אנסקי הוא בוגר בית הספר הדרמטי של "הבימה". ובוגר בית הספר הגבוה לתקשורת של RCA בניו יורק. אנסקי היה חבר בצוות התעמולה של הליכוד ב-1977. ב-1978 פרסם בהוצאת זמורה ביתן את הספר "מכירת הליכוד", העוסק באחורי הקלעים של הקמפיין.
קריירה ברדיו
[עריכת קוד מקור | עריכה]החל משנות השבעים, הגיש במשך שנים רבות את תוכנית הבוקר "שבע אפס שבע" בגלי צה"ל, שלימים ירדה מהאוויר וחזרה במתכונת מחודשת בשנת 2001. לאחר מכן שידר את התוכנית בתחנות רדיו אזוריות. עד לשנת 2005, הגיש בערבי שבת את התוכנית "שעה היסטורית" עם ההיסטוריון מיכאל הרסגור (למעלה מ-420 תוכניות). ניהל את מחלקת הקריינים של התחנה, והגיש לתקופה את התוכנית "קולה של אמא".
בעשור השני של המאה ה-21 הגיש אנסקי בגלי צה"ל תוכנית אישית אקטואלית בימי שישי ושבת. ב-2017 תקף בתוכניתו את חבר הכנסת משה גפני, שקרא לאברכים ללמוד תורה ולא להתגייס לצה"ל. לטענת אנסקי, גפני מסתמך על "מעשיות שנמצאות רק בפירושים, במדרשים – שמקצתם מדרשים מאולצים באגדות, ולא סתם מאולצים – מגוחכים, ומאחורי כולם יש אינטרס". בעקבות הדברים נשמעה ביקורת מצד הממסד הדתי, שקרא לפטרו מהתוכנית.
בינואר 2021 עזב את גלי צה"ל והצטרף לתחנת הרדיו כאן קול המוסיקה, שם הוא מגיש את התוכנית "שחרית אישית עם אלכס אנסקי".[2] אנסקי מרבה לתרום את קולו לפרסומות רדיו, וכן מנחה טקסים וערבי ספרות ומוזיקה.
קריירה בתיאטרון
[עריכת קוד מקור | עריכה]במקביל לקריירה ארוכת שנים ברדיו הופיע אנסקי גם על במות התיאטרון, בהבימה, הקאמרי, תיאטרון חיפה, תיאטרון באר שבע ותיאטרון במת השחקנים בהצגות: "אלפי", "ממלא מקום", "מכתבי אהבה", "פיגמליון", "שברי זכוכית", "עולמה של איימי", "הורדוס", "אנטיגונה", "צעקי ארץ אהובה", "מלקולם הקטן ומלחמתו בסריסים" וכן הופעות יחיד במונודרמות "אני לא דרייפוס", "נבלות" ו"ברוורס". בסתיו 2014 העלה הצגת יחיד בשם "נפילה בשידור חי", שכתב אריה קרישק וביים אלכס כגן, על ימי השידור האחרונים של שדרן בכיר ונודע. ההצגה שמה דגש מיוחד על המחאה והמצוקה, (לרבות מותו של משה סילמן בהצתה עצמית). ההצגה זכתה לביקורות מהללות והוצגה בכל רחבי ישראל, כאשר אנסקי מופיע גם בבתים פרטיים. באביב 2015 יצאה ההצגה להופעות בפריז, רומא וניו-יורק.
במשך השנים הנחה את העצרות המרכזיות בטקסי יום הזיכרון לשואה ולגבורה ב"יד ושם" בירושלים.
ב-1991 הגיש אנסקי תביעת דיבה נגד אמנון דנקנר בגין האשמות על התנהגות מינית לא-תקינה, שכתב עליו דנקנר בביוגרפיה של דן בן אמוץ. התביעה הועברה לבוררות אצל טומי לפיד ונסתיימה בהסכם פשרה.[3]
בשנת 2018 הוכרז אנסקי בין הזוכים בפרס על מפעל חיים מטעם אמ"י (ארגון אמני ישראל).
בשנת 2019 הוענק לו תואר יקיר העיר תל אביב-יפו.
מאמצע שנת 2020 החל להריץ עיבוד בימתי יחיד שלו ל"כתב הגנה" לסוקרטס.
קריירה בטלוויזיה ובקולנוע
[עריכת קוד מקור | עריכה]בין השנים 2004–2005 גילם את עו"ד יגאל אפלבוים בטלנובלה "השיר שלנו". ב-2007 גילם את דב גרינבאום בעונה הראשונה של הסדרה "מסכים", וגילם את רמי בסדרת הטלוויזיה "בשורות טובות". ב-2008 גילם את אבא של איה (לירון וייסמן) בסדרת הטלוויזיה "חמישה גברים וחתונה". ב-2009 גילם את אלי אלמדון ומאיר פדידה בעונה השלישית של סדרת הטלוויזיה "האלופה". בין השנים 2009–2010 גילם את אמנון גרין, מנהל תיכון גרין, בסדרת הטלוויזיה "חצויה". ב-2010 גילם את רובי בסרטה של מיכל בת-אדם "מאיה". כמו כן תרם את קולו לקריינויות בסרטים וסדרות כמו "רחוב סומסום" ו"פנטזיה" (בגרסה הישנה והמקוצרת של סרט זה) וגם במשחק המחשב הישראלי "בעקבות המילים האבודות" (שיצרה חברת קומפדיה באמצע שנות התשעים). בשנת 2014 הוזמן, ביחד עם מוני מושונוב, לככב בסרט הבולגרי-ישראלי "רפסודיה בולגרית" שצולם כולו בבולגריה. אף שהסרט זכה לביקורות פושרות הוא עורר התרגשות רבה בקרב הקהילה הבולגרית בארץ. באביב 2016 השתתף כקריין בהפקת האופרה הקאמרית "אנה פרנק" בבימויו של אלכס כגן (ששיתף עמו בעבר פעולה במחזה "נפילה בשידור חי"). באותה שנה אף הופיע בסרטו של דני וולמן -"סיפור אהבה ארץ ישראלי" בתפקיד הנשיא יצחק בן צבי. ב-2018 השתתף בקומדיה "המועדון לספרות יפה של הגברת ינקלובה".
פרסים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- פרס זיו לעיתונות של צדק-מדות-מוסר[4]
- חמש פעמים בפרס מפקד גלי צה"ל
- פרס אמ"י למפעל חיים (2008)
- יקיר העיר תל אביב (2019)
חיים פרטיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]אנסקי נישא שלוש פעמים. מנישואיו הראשונים הוא אב לבן. מנישואיו השניים, לשרי אנסקי, הוא אב לשניים: העיתונאית והבשלנית מיכל אנסקי והלל אנסקי. נישואיו השלישיים היו לחמוטל, שהייתה ראש לשכת המסחר ישראל-צרפת, ממנה התאלמן ב-2023.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אלכס אנסקי, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)- אלכס אנסקי, דף שער בספרייה הלאומית
- אלכס אנסקי, בארכיון הבימה
- אלכס אנסקי, באתר האופרה הישראלית תל אביב-יפו
- אלכס אנסקי, באתר ארכיון הסרטים הישראלי בסינמטק ירושלים
- מי מפחד מאלכס אנסקי
- תקוה ויינשטוק, ילד פלא: אלכס אנסקי, מעריב, 23 באפריל 1954
- לי-אור אברבך, אלכס אנסקי חצוי, באתר nrg, 15 ביוני 2005
- אלכס אנסקי, לימודי גמרא בכיתה א', באתר ynet, 17 באוגוסט 2006
- דן לחמן, אני לא דרייפוס - ריאיון עם אלכס אנסקי, אימגו, 6 בספטמבר 2007
- יורם יובל, שיחת נפש עם אלכס אנסקי, הטלוויזיה החינוכית, 10 באוקטובר 2012
- יעקב לויתם, אלכס חולה עבודה, באתר ישראל היום, 19 בספטמבר 2014
- אריאנה מלמד, נפילה בשידור חי: אלכס אנסקי בדרמה מהחיים, באתר ynet, 22 באוקטובר 2014
אהרון ברנע מראיין את אלכס אנסקי בתוכנית "מחוץ לזמן" של ערוץ הכנסת, באתר יוטיוב, 10 במאי 2015- יעקב בר-און, אלכס אנסקי על גיל 80, גל"צ והשיתוק של הבת מיכל: "אני לא כמוה", באתר מעריב אונליין, 24 במאי 2019
גבי בר-חיים, המוות לא מפחיד אותי. קניתי לעצמי יופי של קבר, באתר "ידיעות אחרונות", 26 ביוני 2020- אביעד פוהורילס, חולה אהבה: אלכס אנסקי חוזר לרדיו, באתר ישראל היום, 18 בפברואר 2021
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ אלכס דורון, כזאת היתה אמא, מעריב, 20 באוקטובר 1978
- ^ ענת ביין-לובוביץ', אלכס אנסקי עובר להגיש תוכנית אישית בתאגיד השידור הציבורי, באתר גלובס, 25 בינואר 2021
- ^ דליה קרפל, דן מרגלית מבקש למסור: יש חיים אחרי המוות, באתר הארץ, 10 בספטמבר 2009
מה עובר על דנקנר, יוסי קליין, 22.8.02, TheMarker - ^ ב. מיכאל, ילד טוב פוליצר - טכס חלוקת פרס זיו ל"עיתונות חיובית", חדשות, 10 באפריל 1984
| בקרת זהויות |
|
|---|