לדלג לתוכן

אלכסנדר ליטוויננקו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אין לבלבל עם אין לבלבל ערך זה עם הערך "אולכסנדר ליטוויננקו".
אלכסנדר ליטוויננקו
Александр Литвиненко
קברו של אלכסנדר ליטוויננקו
קברו של אלכסנדר ליטוויננקו
לידה 30 באוגוסט 1962
וורונז', ברה"מ עריכת הנתון בוויקינתונים
נרצח 23 בנובמבר 2006 (בגיל 44)
בית החולים יונירסיטי קולג', הממלכה המאוחדת עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ברית המועצות, רוסיה, הממלכה המאוחדת עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה בית הקברות הייגייט עריכת הנתון בוויקינתונים
השקפה דתית אסלאם עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג מרינה ליטוויננקו עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

אלכסנדר ולטרוביץ' ליטוויננקו (רוסית: Александр Вальтерович Литвине́нко, ‏האזנהⓘ‏Ⓘ‏, 30 באוגוסט 1962[1][2] - 23 בנובמבר 2006) היה סוכן ביון רוסי שעבד בשורות הק.ג.ב./פ.ס.ב. בין השנים 1988–1999. בשנת 1999 פוטר ועבר להתגורר בממלכה המאוחדת, שם קיבל מקלט מדיני בשנת 2001 ולאחר מכן קיבל אזרחות בשנת 2006. התנגד למשטר של נשיא רוסיה ולדימיר פוטין. נפטר בלונדון כתוצאה מהרעלה בחומר הרדיואקטיבי פולוניום 210. בינואר 2016 קבעה ועדת חקירה ציבורית בבריטניה כי פוטין אישר ככל הנראה לרצוח את ליטוויננקו.[3][4]. בספטמבר 2021 בית הדין האירופי לזכויות אדם קבע כי רוסיה אחראית לרצח ליטוויננקו, באמצעות שני סוכנים שהרעילו אותו.[5]

שירותו הביטחוני

[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בשנת 1962 בעיר וורונז', בנו של ואלטר ליטוויננקו. בשנת 1980 סיים בית ספר תיכון בעיר נלצ'יק. גויס לכוחות הפנים (הזרוע הצבאית של משרד הפנים) ולאחר שנה נשלח למכללת קירוב לפיקוד בולדיקווקז, הוסמך למ"מ ופיקד על מחלקת חיילים בחטיבה שעסקה באבטחת העברת כספים וסחורות. בשנת 1986 הוא החל את הכשרתו בתור סוכן ק.ג.ב. והחל משנת 1988 החל לעבוד בתור סוכן מן המניין במינהל השלישי של הק.ג.ב.. בשנת 1989, לאחר שנת לימודים בבית הספר לריגול נגדי בנובוסיבירסק, הפך לסוכן אופרטיבי ושירת בתפקידי ריגול נגדי בצבא עד שנת 1991.[6]

בשנת 1991 החל לעבוד בשורות המינהל המרכזי של הפס"ב. התמחה בלוחמה בטרור ובפשיעה מאורגנת. רכש ניסיון מבצעי רב והשתתף בלחימה בעימותים שונים של ברית המועצות ורוסיה. משנת 1997 עסק באנליזה של פעילויות פשיעה מאורגנת וכיהן בתפקיד סוכן מבצעי בכיר וסגן מפקד המינהל השביעי של המחלקה לדיכוי ארגוני פשע מאורגן בפס"ב. במהלך שירותו בכוחות הביטחון התקדם בסולם הדרגות מדרגת טוראי לסגן-אלוף (לוטננט-קולונל).

דיסידנט ורדיפת השלטונות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

המפנה ביחסיו של ליטוויננקו עם השלטונות חל ב-18 בנובמבר 1998, עת התקיימה מסיבת עיתונאים בה חשף פרטים על הוראה שניתנה לו ולחבריו לרצוח את בוריס ברזובסקי.

ב-13 בנובמבר 1998 פרסם בוריס ברזובסקי (באותה תקופה - אחד האוליגרכים הרוסים המשפיעים ביותר ומקורב לנשיא רוסיה דאז בוריס ילצין) מכתב פתוח[7] לראש הפס"ב באותה עת, ולדימיר פוטין. במכתב פירט ברזובסקי את המידע שהגיע לידיו בדבר פקודה לרצוח אותו, שניתנה על ידי אחד ממפקדי הפס"ב. עוד מצוין במכתב כי אחד האנשים שהביאו מידע זה לידיעתו היה אלכסנדר ליטוויננקו.

חמישה ימים לאחר מכן, ב-18 בנובמבר, ביחד עם מספר קולגות, כינס ליטוויננקו מסיבת עיתונאים בבית סוכנות הידיעות הרוסית "אינטרפקס". במסיבת העיתונאים נטען כי בנובמבר 1997 הם קיבלו פקודה בעל-פה ממפקדיהם במינהל ללוחמה בפשע המאורגן, יבגני חוחולקוב ואלכסנדר קומישניקוב, להרוג את בוריס ברזובסקי, שכיהן באותה העת בתפקיד ממלא מקום המזכיר במועצת הביטחון הרוסית. לדברי ליטוויננקו וחבריו, הם קיבלו איומים על חייהם בשל סירובם לרצוח את "היהודי ששדד מחצית מן המדינה".[8]

כשבועיים לאחר שהתקיימה מסיבת העיתונאים, טען ליטוויננקו כי אלמונים ניסו להתנקש בחייו סמוך לביתו והפנה אצבע מאשימה כלפי מפקדיו לשעבר בפס"ב.

בשנת 1999 נעצר ליטוויננקו באשמת שימוש לרעה בסמכויותיו במהלך פעולה אנטי-טרוריסטית בקסטרומה וישב כחצי שנה בכלא לפורטובו. בנובמבר 1999 נמחק האישום כלפיו והכירו בחפותו, אך מיד בתום הקראת פסק הדין, נעצר על ידי הפס"ב באשמה נוספת והוכנס לכלא בוטירקה. בשנת 2000 גם חקירה זאת נסגרה ללא הרשעה, אך מיד בתום הפרשה הוגש נגדו כתב אישום נוסף והוא אולץ לחתום על צו איסור יציאה מן הארץ. ליטוויננקו התעלם מן הצו וברח לטורקיה, שם הצטרף לאשתו מרינה ובנם אנטולי, שהגיעו לטורקיה באמצעות ויזת תייר. בעקבות בריחתו הוצא נגדו צו מעצר וכן הוגש כתב אישום רביעי, וקרובי משפחתו נחקרו על ידי הפס"ב וחלקם אף הוכו במהלך חקירתם. אביו החורג נפטר זמן קצר לאחר החקירה מדום לב ואילו אחיו הוכה על ידי אלמונים.[9]

מקלט מדיני

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1 בנובמבר 2000 בעזרת אלכסנדר גולדפרב עברו בני משפחה ליטוויננקו לבריטניה ושם ביקשו מקלט מדיני בשל רדיפת השלטונות הרוסיים. במאי 2001 החליטו שלטונות בריטניה להעניק לליטוויננקו מקלט מדיני. לאחר מכן טען ליטוויננקו שהרושם הקיים ברוסיה לגבי ההסכמה להעניק לו מקלט מדיני תמורת סודות מדינה אינו נכון לגביו, וכי לא הייתה כל עסקה בינו לבין שירותי הביון הבריטיים.

במאי 2002, שני גברים בעלי מבטא רוסי צילצלו בביתו באינטרקום בדירתו בלונדון וביקשו לדבר אתו, למרות שכתובתו אמורה להיות חשאית. לאחר חילופי דברים, השיארו מעטפה בתיבת הדואר שלו בה צו משלטונות רוסיה שהורו לו לחזור למוסקבה, לעמוד למשפט.[9] בו הורשע בבגידה.[10]

באוקטובר 2006, שש שנים לאחר הגעתו לבריטניה, הפך אלכסנדר ליטוויננקו לאזרח בריטי מן המניין.

הרצח

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1 בנובמבר 2006, אמר ליטוויננקו בחקירתו על ידי סוכני הסקוטלנד יארד, כי הוא נפגש עם מכר ישן מהעבודה בפס"ב במוסקבה, אנדריי לוגובוי (שהיה מאבטחו של ראש ממשלת רוסיה בעבר - יגור גאידר), ועם איש שלישי שהציג את עצמו בשם ולדימיר. לדבריו "ולדימיר המסתורי" לא פירט לגבי זהותו והציע לליטוויננקו מספר רב של פעמים לשתות עמו תה.[11]

באותו היום הוא סעד במסעדת הסושי "איטסו" הממוקמת בשכונת פיקדילי בלונדון, עם עיתונאי איטלקי בשם מריו סקראמלו, שטען שיש בידיו מידע מהימן על רצח העיתונאית אנה פוליטקובסקיה[12] ולדבריו העביר לליטוויננקו מידע ומסמכים על קבוצת רוצחים שכירים מסנקט פטרבורג שרצחו את העיתונאית וכעת מתכננים להרוג גם שניהם.[13] סקראמלו שעבד על עניין "ארכיון מיטרוחין" הוא מומחה לחדירות סוכנויות הביון הרוסיות לממשל האיטלקי שאליו ליטוויננקו הפנה מספר טענות כלפי רומנו פרודי וייתכן כי היה מקושר עם הפס"ב.[14]

ב-20 בנובמבר דווח כי סקראמלו מסתתר בלונדון מחשש לחייו.[15]

עריק בכיר של הק.ג.ב. בדרגת קולונל, אולג גורדבסקי שכיהן לפני עריקתו ב-1985 כרזידנט וראש תחנת הק.ג.ב. בלונדון, ונמנה עם חבריו הקרובים של ליטוויננקו אמר לרשת ה-BBC כי הוא מאמין שהסוכן לשעבר הורעל בדירתו בלונדון במהלך הפגישה עם חבר ותיק מן הק.ג.ב. עמו הוא שתה תה לפני שהלך למסעדת הסושי.

כשחזר ליטוויננקו הביתה, הוא הרגיש ברע, וחשד כי הורעל. לאחר ששטיפת הקיבה שביצע בכוחות עצמו לא הועילה, הוא התפנה לבית החולים.

החשד הראשון של הרופאים היה שמדובר בהרעלת תליום, שהוא חומר חסר צבע, חסר ריח, מסיס לחלוטין במים ונחשב יסוד רעיל מאוד העלול לגרום לסרטן בחשיפה ממושכת. תליום הוא חומר קשה מאוד לזיהוי, ועוד יותר קשה להוציא אותו מן הגוף שנחשף לו. הרעלת תליום מתבטאת בראש וראשונה בפגיעה במערכת העצבים, נשירת שיער, פגיעה בכבד ובכליות, ובמרבית המקרים גורמת ההרעלה למוות. בעבר תליום היה בשימוש נפוץ ברעל עכברים, אך בשנות ה-70 נאסר לשימוש ומאז הוא חומר שקשה להשיג אותו.

בדיקות ראשוניות שנערכו הראו ממצאים המעידים על נוכחות של כמות תליום קטלנית בגופו של ליטוויננקו. הרופא שטיפל בו בשלב הזה אמר כי ההרעלה התבצעה כתוצאה מפעולה מכוונת.[16]

לאחר מכן הועלתה סברה נוספת שגרסה כי ייתכן שההרעלה התבצעה באמצעות איזוטופ רדיואקטיבי של תליום.[17] אחד הרופאים שטיפלו בליטוויננקו אמר כי התסמינים שלו מוזרים במקצת מן המצופה מתסמינים של הרעלת תליום, ובנוסף רמות החומר הכימי שנמצאו בגופו הם לא מהסוג שרואים במקרים של הרעלה.[18] כמה שעות לפני מותו, התגלו בתצלומי הרנטגן של ליטוויננקו 3 נקודות כהות לא מזוהות[19] שככל הנראה נוצרו כתוצאה מהשפעת הכחול הפרוסי, חומר שהוזרק לחולה במטרה לרפאו מהשפעותיה של הרעלת התליום.[20] על-פי הערכות הרופאים, סיכויי ההחלמה של ליטוויננקו באותו זמן היו 50/50 אם מצבו לא יתדרדר עוד יותר בחודש הקרוב. מצבו הבריאותי הוגדר כקשה, התפתחו ליקויים במח העצם, וכתוצאה מכך גופו של ליטוויננקו לא יכול היה להמשיך ולייצר די לויקוציטים שתפקידם היה לחזק את המערכת החיסונית של גופו על-מנת שזאת תילחם ברעלנים. סימפטומים אלה הצביעו בבירור כי ההרעלה התבצעה באמצעות חומר רדיואקטיבי בעל זמן מחצית חיים קצר.

בליל 22 בנובמבר שללו רופאיו של ליטוויננקו את האפשרות כי ההרעלה התבצעה באמצעות תליום, או כתוצאה משימוש באיזוטופ רדיואקטיבי של החומר.

זמן קצר לאחר פטירתו, ארגון ההגנה הרפואית של בריטניה יצא בהודעה לתקשורת כי בגופו של ליטוויננקו נמצאו כמויות גדולות של האיזוטופ הרדיואקטיבי פולוניום-210, (פי 10 מהכמות שיכולה להרוג אדם) שככל הנראה הגיעו לגופו דרך דרכי העיכול או דרכי הנשימה. עדויות להימצאות האיזוטופ נתגלו במספר מקומות ברחבי לונדון, ובהם בביתו של ליטוויננקו שבשכונת מאסוול היל, באחד מבתי המלון של לונדון, ובמסעדת הסושי שבה ליטוויננקו נהג להיפגש עם אנשים - שם גם התקיימה הפגישה עם מריו סקראמלו ועם אנדריי לוגובוי וולדימיר המסתורי שהתלווה אליו ב-1 בנובמבר. בנוסף נמצאו שרידים של פולוניום-210 במשרדיו של האוליגרך הרוסי לשעבר בוריס ברזובסקי.

לפי דיווחיהם של מקורות בממשלות בריטניה וארצות הברית, זהו ככל הנראה המקרה הראשון שבו נעשה שימוש בפולוניום-210 למטרת הרעלה,[21] וכנראה גם הפעם הראשונה שזכתה לתיעוד של חדירת האיזוטופ הרדיואקטיבי לגוף האדם. מומחה לבטיחות בעבודה עם חומרים רדיואקטיביים, מקסים שינגרקין, אמר כי התאוריה שלפיה ליטוויננקו נחשף לפולוניום-210 במסעדת הסושי היא תאוריה בעייתית, שכן מתוקף תכונות החומר, כל עוד האיזוטופ אינו מאוחסן באופן מיוחד, הוא הופך לתרסיס טיפתי - דבר שהיה גורם לאנשים נוספים במסעדה להיחשף אליו. היות שכל המקומות שבהם נמצאו שרידים של נוכחות החומר היו מקומות שבהם ליטוויננקו נכח בעצמו, סביר יותר להניח שהוא המקור לזיהום במקומות הללו, והחשיפה שלו עצמו התבצעה במקום אחר ובאופן אחד.[22]

ארגון ההגנה הרפואית פתח בחקירה במטרה לאתר אנשים שהיו עלולים לבוא במגע עם ליטוויננקו ויכלו להיחשף אף הם לקרינה. בנוסף פעל הארגון במטרה לבודד את החומר על-מנת שניתן יהיה לברר מה מוצאו והיכן הוא יוצר.[23]

ב-22 בנובמבר צוות המחלקה לטיפול נמרץ שטיפל בליטוויננקו דיווח על הרעה משמעותית במצבו כתוצאה מאי-ספיקת ליבו או כתוצאה מהתקף לב שאירע במהלך הלילה.

יום למחרת, ב-23 בנובמבר, בשעה 21:21, אלכסנדר ליטוויננקו, בן 43, נפטר בבית החולים האוניברסיטאי של לונדון.[24] דובר הסקוטלנד יארד אמר בהתייחסו לאירוע כי המשטרה חוקרת את מותו שאירע כתוצאה מסיבות שאינן מובנות עד כה. שעות ספורות לפני מותו, ליטוויננקו התאסלם.

המכתב

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-24 בנובמבר, אלכסנדר גולדפארב, יו"ר "ארגון החירויות האזרחיות" (שהוקם על ידי בוריס ברזובסקי), שהיה חבר קרוב של הנפטר, הקריא מכתב[25] שליטוויננקו הכתיב לו בנוכחות אשתו, בבוקר ה-21 בנובמבר כאשר שכב על ערש דווי.[26]

נוסח המכתב: ”ברצוני להודות בזאת לאנשים רבים. לרופאים, לאחיות ולשאר סגל בית החולים שעושים עבורי כל שביכולתם, למשטרה הבריטית שמפעילה כוחות כה רבים ומקצועיים במטרה לחקור את הפרשה שבה אני מעורב ומגנה עלי ועל משפחתי.
בנוסף אני רוצה להודות לממשלת בריטניה על דאגתה אליי ועל הכבוד שנפל בחלקי להיות אזרח בריטניה. אני רוצה להודות לתושבי הממלכה המאוחדת על תמיכתם הרבה והתעניינותם ודאגתם לייסורי.
אני מודה לאשתי מרינה, שהייתה לצידי בכל עת. אהבתי אליה ולבני אינה יודעת גבולות.
כעת אני שוכב כאן [בבית החולים] ושומע באופן ברור את כנפי מלאך המוות. אולי עוד יעלה בידי לברוח מפניו אך רגליי כבר לא מהירות כפי שהייתי רוצה שתהיינה. לפיכך גמרתי בדעתי שזה הזמן לומר כמה מילים לאדם שאחראי על מצבי הנוכחי.
ייתכן ותצליח להשתיק אותי, אבל ההצלחה הזאת לא תעבור עבורך מבלי תוצאות. הראית לכולם כי אתה אכן אותו פרא חסר רחמים כפי שמתארים אותך המבקרים הכי עוינים שלך. הראית שאין בך שום פיסת כבוד לחיי אדם, לחופש או לכל ערך תרבותי אחר. הראית שאינך ראוי לתפקידך ולא מגיע לך האמון של בני-התרבות.
ייתכן ותצליח בניסיונך לגרום לשתיקתו של אדם אחד. אך קולות המחאה ברחבי העולם, מר פוטין, יעמדו באוזניך עד יום מותך. שירחם האל עליך ועל כל מה שעשית - לא רק לי, אלא גם לארצי האהובה - רוסיה, ולעמה”.[27]"

חבר קרוב נוסף של ליטוויננקו, אנדריי נקרסוב אישר בריאיון לרדיו אירופה החופשית כי המכתב נערך בנוכחות עורך דין, ונכתב במקור ברוסית ורק לאחר מכן תורגם לאנגלית.[28]

בתחילת דצמבר 2006 הודיעו שירותי הביון הבריטיים, כי הם משוכנעים ששירותי הביטחון הפדרליים הרוסיים (פ.ס.ב.), הם שהורו על הרעלתו של ליטוויננקו.[29] הממשל הרוסי הכחיש כל מעורבות לעניין ופוטין אף השתתף בצער המשפחה. בסוף דצמבר 2006 התובע הרוסי הביע את החשד כי לאוניד נבזלין, אוליגרך שמנהל את עסקיו הבינלאומיים מישראל, הזמין את רצח הסוכן וביקש את הסגרתו מישראל. דוברו של נבזלין הכחיש את ההאשמה וטען כי כולם מכירים את השיטות של הק.ג.ב.[30]

חקירת הפרשה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

במאי 2007, לאחר חקירה מקיפה העיתון הבריטי "הגרדיאן" דיווח כי הסקוטלנד יארד סבור שברשותו ראיות מספיקות כדי להעמיד לדין את איש העסקים הרוסי, אנדריי לוגובוי באשמת הרעלתו של ליטוויננקו.[31] בחקירת האירוע התברר כי לוגוביי הותיר עקבות ראדיואטיביים ברורים במקומות בהם שהה: משרדים, בתי מלון, ובמטוס בו טס.[32] לוגובוי הכחיש מעורבות ברצח[33], וגורם במשרד המשפטים הרוסי הודיע בתגובה כי "החוקה הרוסית אוסרת הסגרה של אזרחים למדינות אחרות".[34] לאחר שדרישתה של בריטניה מרוסיה לא מולאה החליטה בריטניה ב-17 ביוני 2007 לגרש ארבעה דיפלומטים רוסיים מתחומה, בתגובה הודיע דובר הממשלה הרוסית, כי רוסיה תגרש ארבעה דיפלומטיים בריטים ותתקשה לשתף פעולה עם הבריטים בנושא הטרור.[35]

בינואר 2015, לאחר יותר משמונה שנים, פתחה בריטניה בחקירת מותו של ליטוויננקו. ההחלטה על פתיחת החקירה התקבלה בתום מאבק משפטי עיקש של משפחתו של ליטויננקו, שסבורה כי נרצח בשל הביקורת הקולנית שהשמיע נגד נשיא רוסיה פוטין.[36] כבר ביומה הראשון של החקירה הועלו האשמות קשות נגד נשיא פוטין, שלדברי משפחת ליטוויננקו הורה אישית לרצוח אותו. עורך דינה של המשפחה פתח ואמר: "ולדימיר פוטין הוא פושע פלילי פשוט שמתחפש לראש מדינה, עומד בראש משטר מאפיונרי והורה אישית לרצוח לפני שמונה שנים את אלכסנדר ליטוויננקו", אמר בחקירת מותו של המרגל הרוסי לשעבר.[37]

בינואר 2016 קבעה ועדת החקירה שליטוויננקו נרצח בידי סוכנים של שירות הביטחון הפדרלי, אנדריי לוגובוי ודמיטרי קובטון, כנראה בהוראת ולדימיר פוטין.[38]

בספטמבר 2021, בעקבות עתירה שהגישה אלמנתו של ליטוויננקו מרינה לבית הדין האירופי לזכויות אדם, נקבע כי רוסיה אחראית לחיסול ליטוויננקו, באמצעות שני סוכנים שהרעילו אותו. שוב מי שזוהו כמתנקשים היו אנדריי לוגובוי, ודימיטרי קובטון. השניים נפגשו עם ליטוויננקו בבית מלון, וככל הנראה החדירו לכוס התה שלו את החומר הרעיל. השניים, לא הוסגרו על ידי הרשויות ברוסיה, והכחישו כל מעורבות בחיסול. בית המשפט קבע שיש ראיות מוצקות לכך שהשניים פעל כסוכנים של רוסיה. וכי חוסר יכולתה של רוסיה להפריך את הטענות שהיא תכננה את הרצח מחזק עוד יותר את הסברה שהיא אחראית אליו. בנוסף נחשף כי המבצע המתוכנן והמורכב, כלל רכישת רעל קטלני נדיר, סידורי נסיעה לשניים וניסיונות חוזרים ונשנים להחדיר את הרעל לגופו. דבר שהצביע על כך שליטוויננקו היה יעד המבצע. בתגובה לפסיקה אמרה מרינה ליטוויננקו כי זאת צריכה להיות "נקודת מפנה בפייסנות כלפי פוטין". "עצוב לי מאוד לומר זאת, אבל רוסיה שאהבתי אינה שייכת עוד לקהילת האומות המתורבתות"[5].

פרסומים והתבטאויות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מסיבת העיתונאים בהשתתפות ליטוויננקו וכמה מחבריו מן הפס"ב הייתה יריית הפתיחה בהתבטאויות שלו בנושאים שונים, ובהם רמיסת זכויות האדם המתקיימת לדבריו ברוסיה וטענותיו כי הפס"ב הוא האחראי לפיצוצי מבני המגורים ברוסיה בשנת 1999.

ספרים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • "הפס"ב מפוצץ את רוסיה" - 2001 (מהדורה שנייה יצאה לאור בשנת 2004) - יורי פלסטינסקי, אלכסנדר ליטוויננקו.
    • Юрий Фельштинский, Алехандер Литвиненко - "ФСБ взрывает Россию" - 2001
  • "ארגון הפשיעה מלוביאנקה" - 2002 - אלכסנדר ליטוויננקו, אלכסנדר גולדפארב.
    • Александр Литвиненко, Александр Гольдфарб - "Лубянская преступная группировка" - 2002

התבטאויות נגד הממשל הרוסי

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • בספרו "הפס"ב מפוצץ את רוסיה", שיצא לאור בשנת 2001 במימונו של האוליגרך הגולה בוריס ברזובסקי, טען ליטוויננקו כי סוכני הפס"ב הם אלה שעמדו מאחורי התכנון והביצוע של הפיגועים שאירעו במוסקבה, בוינאקסק וולגודונסק ואשר גבו מחיר דמים של יותר מ-300 הרוגים. לדברי ליטוויננקו, ניצול הכעס בעם נותב בחוכמה על ידי כלי התקשורת הנאמנים לממשל בשביל להטיל את מלוא האשמה על המורדים הצ'צ'נים ולהביא בכך להצדקת המלחמה ולהעלאת הרייטינג של ולדימיר פוטין דבר שסייע לו בהשגת הניצחון בבחירות לנשיאות רוסיה. סברה זאת הועלתה קודם לכן על ידי העיתונאי דייוויד סאטר[39] והפוליטיקאי סרגיי יושנקוב (שנרצח ב-17 באפריל 2003 שעות ספורות לאחר שרשם את מפלגתו למירוץ הבחירות הפרלמנטריות של 2003) שכיהן בתפקיד סגן יו"ר וועדת החקירה האזרחית לחקר הפיגועים. עם זאת, בספרו פירט ליטוויננקו עובדות חדשות שהוסיפו לחיזוק הסברה. בדצמבר 2003, שלטונות רוסיה החרימו משלוח של כ-4000 עותקי הספר שעשו את דרכם מלטביה למטרות הפצה בשטחי רוסיה.
  • בספרו "ארגון הפשיעה מלוביאנקה", טען אלכסנדר ליטוויננקו כי במהלך כהונתו בתפקיד ראש הפס"ב, ולדימיר פוטין היה מעורב באופן אישי בפשע המאורגן.
  • במהלך ריאיון שהעניק ליטוויננקו לסוכנות SBS האוסטרית, הוא טען כי שניים מן הטרוריסטים שהיו מעורבים בהשתלטות על בניין התיאטרון "נורד-אוסט" במוסקבה בשנת 2002, ונודעו בכינוייהם "אבדול תאב הדם" ו-"אבו בכר" פעלו למעשה מטעם הפס"ב ושכנעו מורדים צ'צ'נים להוציא את הפעולה.[40] נימוקיו של ליטוויננקו לסברתו היו שגופותיהם של המחבלים הללו לא נמצאו לאחר ההשתלטות של כוחות הביטחון על המבנה, ולדבריו הפס"ב חילץ ושחרר את הסוכנים שלו. עם זאת, לא ידוע על קיום מידע שיאשר טענה זאת.
  • ליטוויננקו טען שאנאטולי טרופימוב סיפר לו על כך שרומנו פרודי היה סוכן של ק.ג.ב. כאשר הוא סיפר זאת, טרופימוב כבר לא היה בחיים ולכן לא ניתן לאשר מידע זה.
  • ביולי 2005 התראיין ליטוויננקו לעיתון צ'כי בשם Rzeczpospolita (הרפובליקה) ואמר כי איימן א-זוואהירי, מראשי ארגון הטרור אל-קאעידה, ביחד עם חברים נוספים בארגונו, קיבל בשנת 1998 אימונים צבאיים מהפס"ב במחנות אימונים בדאגסטן (רפובליקה רוסית הממוקמת סמוך לצ'צ'ניה).[41][42]
  • ביולי 2006, ליטוויננקו פרסם מאמר שבו הוא האשים את נשיא רוסיה פוטין בפדופיליה.[43]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אלכסנדר ליטוויננקו בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ תאריך הולדתו של אלכסנדר ליטוויננקו - פסקה שלישית - דיילי טלגרף (2006-11-25)
  2. ^ תאריך הולדתו של אלכסנדר ליטוויננקו - בתחתית הכתבה - הטיימס (2006-11-25)
  3. ^ סוכנויות הידיעות, ועדת חקירה בבריטניה: "פוטין אישר כנראה לרצוח את סוכן הקג"ב לשעבר ליטוויננקו", באתר ynet, 21 בינואר 2016
  4. ^ רויטרס ואיי.פי, דו"ח בריטי: המודיעין הרוסי הרג את ליטוויננקו, כנראה בהזמנת פוטין, באתר הארץ, 21 בינואר 2016
  5. ^ 1 2 ynet והסוכנויות, בית הדין האירופי: רוסיה אחראית להרעלת סוכן הקג"ב ליטוויננקו, באתר ynet, 22 בספטמבר 2021
    אתר למנויים בלבד רויטרס, האיחוד האירופי: רוסיה אחראית להתנקשות במרגל לשעבר ליטוויננקו, באתר הארץ, 21 בספטמבר 2021
  6. ^ Monaghan, Dr Andrew; Plater Zyberk, Henry (2007). "Misunderstanding Russia: Alexander Litvinenko" (PDF). The UK & Russia – A Troubled Relationship Part I. Conflict Studies Research Centre of the Defence Academy of the United Kingdom. pp. 9–12. ISBN 978-1905962150. אורכב מ-המקור (PDF) ב-13 נובמבר 2008. נבדק ב-16 מרץ 2010.
  7. ^ (כתבה ברוסית) המכתב הפתוח של בוריס ברזובסקי Коммерсантъ (1998-11-13)
  8. ^ (כתבה ברוסית) פרטים על מסיבת העיתונאים Gazeta.ru (1999-03-26)
  9. ^ 1 2 ניק פטון ולש, העריק האחרון, באתר הארץ, 6 ביוני 2002
  10. ^ ראש הריגול הנגדי לשעבר ברוסיה הורשע בבגידה, באתר הארץ, 27 ביוני 2002
  11. ^ כיוון חקירת ההרעלה מתמקד באיש שלישי מסתורי - הטיימס (2006-11-23)
  12. ^ העיתונאית אנה פוליטקובסקיה נרצחה במוסקבה - RIAN (07-10-2006)
  13. ^ (כתבה ברוסית) מרק עם תליום - Gazeta.ru (2006-11-22)
  14. ^ מאמר דעה כולל תיאור הנפשות הפועלות - הגארדיאן (2006-11-20)
  15. ^ איש הקשר של הסוכן הגולה ירד למחתרת - הטיימס (2006-11-20)
  16. ^ (כתבה ברוסית) ליטוויננקו הורעל באמצעות תליום, ייתכן שינותח - Newsru.com (2006-11-18)
  17. ^ רופא לונדוני אומר כי ייתכן שהמרגל הרוסי הורעל באמצעות רעל רדיואקטיבי - USA Today (2006-11-21)
  18. ^ הרופאים לא בטוחים ממה נגרמה ההרעלה - CNN (2006-11-21)
  19. ^ (כתבה בספרדית) שלושה עצמים לא מזוהים התגלו בצילומי הרנטגן של ליטוויננקו - El-Tiempo (2006-11-24)
  20. ^ מצבו של הסוכן הרוסי התדרדר - BBC (2006-11-23)
  21. ^ משבר דיפלומטי בין אירופה לרוסיה - News Point (2006-11-26)
  22. ^ (כתבה ברוסית) ייתכן כי ליטוויננקו הכיר אנשים שהרכיבו פצצה גרעינית - KP (2006-11-28)
  23. ^ פולוניום-210 - הגרדיאן (2006-11-25)
  24. ^ הסוכן הרוסי לשעבר מת - CNN (2006-11-24) (הקישור אינו פעיל, 23 באוגוסט 2016)
  25. ^ (כתבה ברוסית) פורסם המכתב שנכתב לפני מותו של ליטוויננקו - BBC (2006-11-24)
  26. ^ (כתבה ברוסית) אלכסנדר ליטוויננקו מאשים במותו את ולדימיר פוטין - ECHO (2006-24-11)
  27. ^ (כתבה ברוסית) נוסח המכתב של אלכסנדר ליטוויננקו - BBC (2006-11-24)
  28. ^ (כתבה ברוסית) ריאיון עם אנדריי נקרסוב ברדיו אירופה החופשית - רדיו אירופה החופשית (2006-11-28)
  29. ^ "שירותי הביטחון הרוסים הרעילו הסוכן", באתר גלובס, 5 בדצמבר 2006
  30. ^ גלי צה"ל, ‏איל ההון הישראלי ליאוניד נבזלין חשוד בהרעלתו למוות של המרגל הרוסי לשעבר, באתר גלובס, 27 בדצמבר 2006
  31. ^ אסף אוני,, בריטניה: כתב אישום נגד איש עסקים רוסי בגין רצח ליטוויננקו, באתר הארץ, 22 במאי 2007
  32. ^ בריטניה תדרוש הסגרת חשוד ברצח ליטוויננקו, באתר ynet, 26 בינואר 2007
  33. ^ החשוד ברצח הסוכן הרוסי לשעבר מכחיש מעורבותו ומאשים: בריטניה רצחה אותו, באתר הארץ, 1 ביוני 2007
  34. ^ רוסיה: לא נסגיר חשוד במעורבות ברצח ליטוויננקו, באתר ynet, 27 בינואר 2007
  35. ^ אסף אוני, רוסיה מגרשת 4 דיפלומטים בריטים; לונדון: נדרוש התערבות בינלאומית, באתר הארץ, 20 ביולי 2007
  36. ^ אתר למנויים בלבד אלן קוול, ניו יורק טיימס, בריטניה פתחה בחקירת מותו של סוכן הקג"ב לשעבר שהורעל בלונדון, באתר הארץ, 27 בינואר 2015
  37. ^ אתר למנויים בלבד לוק הרדינג ואסתר אדלי, הגרדיאן, האשמות בוטות נגד פוטין בחקירת מותו של סוכן קג"ב לשעבר בבריטניה: "פושע פלילי שמתחפש לראש מדינה", באתר הארץ, 29 בינואר 2015
  38. ^ ועדת חקירה בבריטניה: "פוטין אישר כנראה לרצוח את סוכן הקג"ב לשעבר ליטוויננקו", באתר ynet, 21 בינואר 2016
  39. ^ האמת אודות בסלאן - Weekly Standard (2006-11-13)
  40. ^ הטרור העולמי עולה על הבמה - המתקפה על התיאטרון ברוסיה - SBS (2003-06-04)
  41. ^ רעל הקרמלין - Financial Sense 2006-11-20()
  42. ^ האם אל-קאעידה היא פועלת בשליחות הקרמלין? - J.R. Nyquist (2005-08-13)
  43. ^ הפדופיל מהקרמלין - Chechen Press (2006-07-05)
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=אלכסנדר_ליטוויננקו&oldid=40087756"