אליהו משה ראג'פורקר
 | |||
| לידה |
29 בינואר 1873 אהמדננאגר, הודו | ||
|---|---|---|---|
| פטירה |
1 ביולי 1957 (בגיל 84) פונה, הודו | ||
| מדינה |
 הודו הבריטית,  הודו | ||
| מקום קבורה | בית העלמין ווארלי, מומבאי, הודו | ||
| עיסוק | רופא, מרצה, שופט, עובד סוציאלי | ||
| בת זוג | רחל קהימקר, אביגיל קילקר | ||
| |||
ד"ר אליהו (אליס) משה ראג'פורקר (באנגלית: Elijah Moses Rajpurkar; 29 בינואר 1873 – 11 ביולי 1957) היה שופט, רופא, מרצה ועובד סוציאלי יהודי-הודי, חבר מועצה וראש עיריית בומביי (מומבאי), בן לקהילת ה"בני ישראל".
קורות חיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]אליהו משה ראג'פורקר נולד ב-1873 באהמדננאגר שבהודו, למשה אליהו ראג'פורקר[א] ולסימה יחזקאל ורגהרקר, דודו היה ראש ממשלת ג'נג'ירה שלום יחזקאל (בפוג'י) ישראל ורגהרקר (1853-1942).
למד רפואה באוניברסיטה ושימש כרופא במגפה שהתחוללה בין השנים 1896–1900 ברחבי הודו. נבחר כחבר מועצה בעיריית בומביי (מומבאי) ב-1920; בכך היה הראשון מבני קהילת בני ישראל שנבחר לתפקיד.
שימש כשופט בבית משפט השלום בבומביי, תפקיד בו החזיק כ-40 שנים. פעל בנושאי החינוך והרפואה בעיר, וקידם רעיונות של רפואה וחינוך לכלל האוכלוסייה. בנוסף היה חבר במועצה לחקר ההשפעות השליליות של האופיום על החברה. כן כיהן כיושב ראש הוועדה לטיפול רפואי לכלל במשך כ-20 שנים.
ב-1913 מונה אליהו מוזס לחבר בעיריית בומביי על ידי המושל, אך הודח מתפקידו לאחר שהעביר ביקורת על המושל ב-1918. ב-1925 חזר ונבחר למועצה, והתמודד לראשונה לראשות העיר ב-1933.[1]
במערכת המוניצפאלית העירונית נקבעה כהונת ראש העיר ב-1937 למי שאינו הינדואי, מוסלמי או פרסי. ראג'פורקר נבחר לתפקיד, כשהוא מביס שני מועמדים נוצרים[1], וכיהן כראש עיריית בומביי בין השנים 1937–1938. הוא היחיד מקרב עדת בני ישראל בהודו שכיהן בתפקיד,[2] ואחד משלושת היהודים, לצד ששון דוד ומאיר נסים הבגדדיים.[3]
הקריירה הפוליטית של ראג'פורקר עוכבה בשל הרפורמות שרצה ליישם במערכת החינוך בבומביי, והביקורת הנוקשה שלו כלפי ראשי העירייה הקודמים וכמה מחברי המועצה - ראג'פורקר האשים אותם בשחיתות ובניהול לא תקין של החינוך בעיר.
ראג'פורקר כיהן גם במספר תפקידים במסגרת קהילת בני ישראל. הוא נבחר למועצת הנאמנים של בית הכנסת "שערי הרחמים", בית הכנסת הראשון של העדה, בשנת 1919; שימש כחבר בקרן של עניי ויתומי העדה; עסק בפעילות להרחבת החינוך בקרב העדה ושימש בתפקידים שונים בין השנים 1918–1922. ראג'פורקר כיהן כנשיא המועצה המרכזית של יהודי הודו בין השנים 1920–1922, ניהל את הקרן לניהול בית העלמין היהודי, ופעל למניעת הפיכת בית העלמין ב"טו טאנק רואד" לגן ציבורי אך לאחר מאבק של כמה שנים לא צלח בכך.
בשנת 1952 הגיע לישראל בעקבות המחאה השקטה של הקהילה בארץ בכדי לבחון את המצב ולנסות להגיע לפתרון, לאחר שיחות ודיונים עם מנהיג המחאה אייזיק (אק איי) דיווקר ביקר אישים בכירים בממשל הישראלי וחזר לדווח לראשי הקהילה בהודו.
ראג'פורקר נפטר בגיל 85 בפונה שבהודו ונקבר בבית העלמין ווארלי שבבומבי (מומביי). בזמן טקס ההלוויה נישא הספד על ידי ראש עיריית בומביי באותה העת, שרי מ.ו דונדיי, ששיבח את פועלו ותרומתו לעיר ולהודו ככלל. על שמו נקרא רחוב במומבאי.
משפחתו
[עריכת קוד מקור | עריכה]נישא בראשונה לרחל קהימקר (1879-1919) בתו של הסופר חיים שמואל קהימקר ולאחר פטירתה, נישא בשנית בשנת 1922, לאביגיל בת משה וחנה קילקר (4 באפריל 1894 – 17 ביולי 1934), פעילה חברתית, מנהלת בית ספר ועובדת סוציאלית.
מנישואיו הראשונים נולדו שני בנים, עמנואל ויהושוע, ושתי בנות נוספות, שרה ורבקה.
בן דודו של אביו היה הסופר יוסף יחזקאל ראג'פורקר.
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- הג'מאט-א.נשים מעוררי השראה מקהילת הבני ישראל מהודו, אליעז ראובן-דנדקר, הוצאת קמודן מוכאדם, תל אביב, שנת 2020.
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ 1 2 Joan G. Roland, The Jewish Communities of India - Identity in a Colonial Era, Transaction Publishers, 1989, עמ' 172. (באנגלית)
- ^ Dr. Moses Named Bombay Mayor First Bene Israelite in Post, Jewish Telegraphic Agensy, 14 באפריל 1937 (באנגלית)
- ^ Joan G. Roland, The Jewish Communities of India - Identity in a Colonial Era, Transaction Publishers, 1989, עמ' 125. (באנגלית)