אטד אירופי
 אטד אירופי
| |
|---|---|
פרח של אטד אירופי
| |
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | צומח |
| מערכה: | בעלי פרחים |
| מחלקה: | דו-פסיגיים |
| סדרה: | סולנאים |
| משפחה: | סולניים |
| סוג: | אטד |
| מין: | אטד אירופי |
| שם מדעי | |
 Lycium europaeumלינאוס, 1753 | |
| |
אָטָד אֵירוֹפִּי (שם מדעי: Lycium europaeum) הוא מין שיח שכיח סבוך, נשיר וקוצני עם ענפים קשתיים הגדל בחבל הים תיכוני ממשפחת הסולניים[1]. הוא משיר את עליו בקיץ ופורח, לעיתים ללא עלים, לפני בוא הגשמים, בפרחים דמויי צינור סגולים חיוורים[2]. הוא אחד מחמשת מיני האטד הגדלים בארץ ישראל[3]. האבחנה בין המינים האלה בישראל קשה ואולי אף בלתי אפשרית בשדה. ניתן להסתייע בצבע הפרי ובאזור התפוצה: בנגב גדל אטד ערבי שפריו אדום. במישור החוף גדל אטד החוף, שפריו שחור. בחבל הים-תיכוני גדל אטד אירופי שפריו סגול כהה.
בית גידול ותפוצה
[עריכת קוד מקור | עריכה]טיפוס תפוצתו של האטד האירופי הוא ים-תיכוני, ותפוצתו הטבעית בעולם היא סביב אגן הים-התיכון[1]. האטד גדל באזורי ערבה ובאזורי חורש ים תיכוני. בארץ ישראל מצוי האטד האירופי בחבל הים-תיכוני: בעמק יזרעאל, בבקעת בית שאן, בדרום מישור החוף, בערבות הירדן, בשפלה, בהרי יהודה (הוא שכיח בשולי גדרות אבן בתוך העיר ירושלים וליד חורבות), במואב ובצפון הנגב. הוא שולט בנגב הצפוני בערוצים שבאדמות לס[4]. בשאר חבלי הארץ הוא נדיר עד נדיר מאוד. הוא מאכלס בעיקר גדרות של שדות, שטחי ישוב נטושים וגדות נחלים[2].
מורפולוגיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]שיח זקוף, סבוך, נשיר, קוצני (אך ורק בענפיו בדומה לעוזרר קוצני ואשחר ארץ-ישראלי) וקירח בגובה 1 עד 4 מ'.
הגזעים והענפים מסועפים, סבוכים וקוצניים. הענפים החיצוניים קשתיים.
אין לוואים.
העלים מסורגים, לעיתים קרובות במקבצים, פשוטים, תמימים, מוארכים, רחבים בקודקודם (נראים קטומים) מצטמצמים לקראת בבסיסם, מעט בשרניים.
במשטר מים טוב מוציא הצמח ענפים חדשים קשתיים, שעליהם מוארכים, בשרניים מעט ומעוגלים בראשם. מחיקם של חלק מן העלים יוצאים ענפים קצרים ומעוצים המסתיימים בחוד. לעיתים קרובות מכוסים העלים בעפצים[2].
הפרחים ערוכים בתפרחות סיומיות, דו-קרניות. הפרחים סדורים בקבוצות בנות 1 או 2 לעיתים רחוקות של 3. הפרחים מלבלבים על הענפים הקצרים המסתיימים בחוד, או בבסיסיהם.
הפרחים דו-מיניים, בעלי עטיף כפול ונכונים, בעלי עוקץ קצר וריחם עדין.
הגביע ירוק, קירח, מאוחה עלים, דמויי ספל, אורכו 2 מ"מ ורוחבו 2.5 מ"מ, בעל 5 אונות קצרות ולא שוות, לעיתים קרובות דו-שפתני. הגביע משתייר אבל אין הוא מתפרה (גדל עם הבשלת הפרי) ואינו סוגר את הענבה[5].
הכותרת מאוחת עלים, דמוית משפך או מסמר, אורכה מעל 13 מ"מ, בעלת צינור כותרת גלילי צר וארוך, הנפתח לאוגן מורחב בעל-5 אונות מפושקות, מעוגלות וריסנייות. אורך צינור הכותרת גדול פי 2 עד 2.5 מהאונות. צבע הכותרת סגול בהיר.
האבקנים 5, קבועים באמצע צינור הכותרת, ובולטים מתוך הכותרת (לפחות חלקם), ולא שווים. הם אינם הדוקים אל עמוד השחלה ואינם יוצרים סביבו קונוס אלא הם מפושקים פחות או יותר.
הזירים דקים, דמויי חוט, ואינם קצרים מהמאבקים. הזירים קירחים, לפעמים יש שערות מעוטות פזורות לאורך הזירים, רק לא בבסיסם. באטד אדומי חלקם התחתון של הזירים שעיר ובעלי ציצית שערות צפופה[6].
השחלה עילית קבועה על דיסקוס, בעל 2 מגורות[6].
השליות זוויתיות, מספר הביציות גדול[7].
עמוד השחלה דק, הצלקת דמוית גולה או מחולקת ל-2 אונות קצרות.
הפרי ענבה מעוגלת וצבעה אדום. עסיסית ודביקה שמכילה מספר זרעים. הצמח נושא פירות רק לעיתים רחוקות.
העלווה מצויה כל השנה. הפריחה מסוף מאי עד תחילת ספטמבר ועיקרה בקיץ.
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אטד אירופי, באתר NCBI (באנגלית)
- אטד אירופי, באתר האנציקלופדיה של החיים (באנגלית)
- אטד אירופי, באתר צמח השדה
- אטד אירופי, באתר צמחיית ישראל וסביבתה
- אטד אירופי, באתר Tropicos (באנגלית)
- אטד אירופי, באתר GBIF (באנגלית)
- אטד אירופי, באתר The Plant List (באנגלית)
- אטד אירופי, באתר IPNI (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ 1 2 Lycium europaeum, POWO plants of the World Online. Published on the Internet
- ^ 1 2 3 עזריה אלון, מיכה לבנה, דוד הלר (ע), החי והצומח של ארץ ישראל, כרך 11, רמת גן: משרד הבטחון - ההוצאה לאור, החברה להגנת הטבע, 1983, עמ' 83-85
- ^ אטד, באתר צמחיית ישראל וסביבתה
- ^ אטד אירופי, באתר צמחיית ישראל וסביבתה
- ^ נעמי פינברון-דותן, אבינעם דנין, המגדיר לצמחי בר בארץ ישראל, ירושלים: כנה, 1998, עמ' 588
- ^ 1 2 מיכאל זהרי, מגדיר חדש לצמחי ישראל, מהדורה חדשה מתוקנת ומורחבת, תל אביב: עם עובד, 1989, עמ' 397-9
- ^ א. פאהן, ד. הלר, מ. אבישי, מגדיר לצמחי התרבות בישראל, תל אביב: הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1998, עמ' 387