אחריות קפידה

במשפט הפלילי אחריות קפידה (מלשון קפדנות, מינוח ארכאי) היא ציפייה של החוק מאדם או ישות משפטית אחרת להתנהל בזהירות יתרה, כך אם עבר על החוק מניחים שנהג בחוסר אחריות. במקרה שהחוק קובע שיש אחריות קפידה על הנאשם להוכיח שלא נהג ברשלנות, זאת בשונה מהמצב הרגיל בו התובעת צריכה להוכיח רשלנות.

עבירה של אחריות קפידה היא עבירה שבה די להוכיח כי התקיים היסוד העובדתי, ואין צורך להוכיח יסוד נפשי של מחשבה פלילית או רשלנות. כלומר, משעה שהוכח כי אדם ביצע את המעשה המהווה עבירה, חזקה עליו שעבר עבירה פלילית, והתביעה אינה צריכה להוכיח כי היה מודע לקיום נסיבות העבירה או כי התרשל במעשיו. זאת אומרת שנטל ההוכחה מתהפך בעבירות של אחריות קפידה. עם זאת, לפי סעיף 22(ב) לחוק העונשין, אם יוכיח הנאשם כי לא נהג במחשבה פלילית או ברשלנות ועשה כל שניתן למנוע את העבירה, לא ניתן יהיה להטיל עליו אחריות לעבירה.

ההגדרה של עבירות מסוימות כעבירות אחריות קפידה נובעת מרצונו של המחוקק להפנות את האחריות על המעשה על מבצע הפעולה גם ללא הוכחת כוונה - היכן שהאדם הסביר היה נוהג קפדנות יתרה, וזו לא ננהגה כמצופה. שיקול נוסף להגדיר עבירות כעבירות אחריות קפידה היא עבור עבירות בהן לא ניתן להוכיח כוונה או רשלנות בקלות.

בדרך כלל עבירות אחריות קפידה יהיו עבירות מסוג רע כי נאסר/עבירות הסדר – עבירות שנועדו להסדיר את החיים המודרניים.

תיקון מספר 39 לחוק העונשין ביטל את האחריות המוחלטת ועבר לכיוון של אחריות קפידה. יש הבדל בין אחריות מוחלטת לקפידה: אחריות מוחלטת יוצרת חזקה משפטית חלוטה שקיימת לפחות רשלנות של הנאשם - הנחה שאי אפשר לסתור אותה. לעומת זאת, אחריות קפידה היא חזקה משפטית הניתנת לסתירה לגבי יסודו הנפשי של הנאשם. כלומר, באחריות קפידה, לנאשם יש אפשרות להתגונן.

סעיף 19(2) לחוק העונשין מאפשר לקבוע כי נתהוותה עבירה של אחריות קפידה, קרי, עבירה ללא מחשבה פלילית או רשלנות (סעיף 19 בכללותו קובע כי כל עבירה שהיא חייבת להיות או של מחשבה פלילית, או של רשלנות או של אחריות קפידה).

סעיף 22 לחוק העונשין קובע את פרטי האחריות הקפידה. אף שדי בהוכחת היסוד העובדתי בעבירה של אחריות קפידה לשם ההרשעה, קובע סעיף 22(ג) כי ניתן להטיל עונש מאסר בעבירה כזו רק אם הוכח יסוד נפשי- ס' זה הוא מעין הגנה לנאשם, אך מצד שני אין הגבלה למס' שנות המאסר. ס' 22 ב' מספק הגנה לנאשם שלא נהג ברשלנות או מחשבה פלילית- אם הוא הוכיח שעשה הכל כדי למנוע את הנזק אז הוא לא יישא באחריות.

דוגמאות בולטות לעבירות של אחריות קפידה:

• נהיגה בשעות החושך ללא הפעלת פנסי הרכב, לפי תקנה 97(א) לתקנות התעבורה.
• גרימת רעש, ריח או זיהום אוויר בלתי סבירים, לפי חוק למניעת מפגעים.
• אי תשלום שכר מינימום, לפי חוק שכר מינימום.
• הפעלת מקור קרינה ללא היתר, לפי חוק הקרינה הבלתי מייננת.

לקריאה נוספת

• יעקב קדמי, על הדין בפלילים, כרך א', עמ' 237–244
• יורם רבין ויניב ואקי, דיני עונשין, כרך א', פרק 15 (מהדורה שלישית, 2014)
• גבריאל הלוי, תורת דיני העונשין, כרך ב', פרק 4
• גיל שפטל, האחריות הקפידה במשפט הפלילי (הוצאת נבו, 2018)
• חוק העונשין, תשל"ז 1977 (תיקון 39)

ערך זה הוא קצרמר בנושא חוק ומשפט. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.