אוניברסיטת קניגסברג

אוניברסיטת קניגסברג
Albertus-Universität Königsberg
	גלויה צבעונית עם בנין האוניברסיטה בפרדנפלאץ ואנדרטת המלך פרידריך וילהלם השלישי רכוב על סוס. (1851)
אוניברסיטה
תקופת הפעילות	1544–1945 (כ־401 שנים)
מייסדים	אלברכט, דוכס פרוסיה
בעלי תפקידים
רקטור	גאורג סבינוס
מיקום
מדינה	ממלכת פרוסיה
קואורדינטות	54°42′50″N 20°30′36″E / 54.713888888889°N 20.51°E

אוניברסיטת קניגסברג (גרמנית: Albertus-Universität Königsberg) הייתה האוניברסיטה של העיר קניגסברג בפרוסיה המזרחית. האוניברסיטה נוסדה ב-1544 על ידי אלברכט, דוכס פרוסיה והייתה האקדמיה הפרוטסטנטית השנייה בעולם (אחרי אוניברסיטת מרבורג), נודעה בכינוי האלברטינה.

לאחר מלחמת העולם השנייה, בהתאם להסכם פוטסדם מ-1945, העיר קניגסברג עברה לשליטה של ברית המועצות ושמה שונה לקלינינגרד ב-1946. שארית התושבים ממוצא שאינו ליטאי גורשו, ברחו או נהרגו ושערי האלברטינה נסגרו. כיום פועלת בקלינינגרד האוניברסיטה הפדרלית הבלטית על שם עמנואל קאנט וטוענת שהיא שומרת על המסורות של קודמתה הגרמנית.

היסטוריה

אלברכט, מייסד דוכסות פרוסיה ושליטה הראשון מ-1525, בעברו ראש המסדר הטבטוני, קנה חלקת אדמה מאחורי קתדרלת קניגסברג באי קנייפהוף (כיום על שם עמנואל קאנט) שעל נהר הפרגל, והקים בה בשנת 1542 גימנסיה. צעדים אדמיניסטרטיביים להפיכתה לאוניברסיטה הסתיימו ביולי 1544 והאלברטינה נחנכה ב־17 באוגוסט.

הדוכסות הפרוטסטנטית החדשה הייתה פייף פולני והאוניברסיטה הלותרנית שימשה צד שכנגד לאקדמיה קרקובסקה הקתולית שבקרקוב. הרקטור הראשון היה המשורר גאורג סבינוס (Georg Sabinus), שהיה חתנו של פיליפ מלנכתון. המוסד קיבל פריוילגיה מלכותית מזיגמונט השני אוגוסט, מלך פולין ב-1560.

משנת 1618 הדוכסות הפרוסית נשלטה באיחוד פרסונלי על ידי מרקיזות ברנדנבורג ובשנת 1657 "הנסיך הבוחר הגדול", פרידריך וילהלם מברנדנבורג השיג ריבונות מלאה על דוכסות פרוסיה מידי פולין במסגרת הסכם והלאו, הישות המדינית נקראה ברנדנבורג-פרוסיה. האלברטינה הייתה מרכז אינטלקטואלי פרוטסטנטי באיחוד. במקור היא הורכבה מארבע יחידות אקדמיות: תאולוגיה, רפואה, פילוסופיה ומשפטים ובהמשך גם מדעי הטבע. רקטורים כללו בני אצולה פרוסים מבית הוהנצולרן (האחרון שבהם, נסיך הכתר וילהלם 1918-1908) שלא נכחו באוניברסיטה ובדרך כלל יוצגו על ידי פרו־רקטור האחראי לעניינים אקדמיים.

פרוסיה לא נפגעה מתוצאותיה ההרסניות של מלחמת שלושים השנים, מה שהגביר את הפופולריות של אוניברסיטת קניגסברג בקרב הסטודנטים. במאה ה-17 היא הייתה ביתו של סימון דאך וחבריו המשוררים. דאך שימש כרקטור ב־1656/57. הביקור של הצאר פיוטר הגדול באלברטינה ב-1697 הביא להידוק הקשרים בין פרוסיה לאימפריה הרוסית. האוניברסיטה הוצפה באנשי אדמיניסטרציה של הצאר שבאו ללמוד שיטות פרוסית של מינהל ציבורי קפדני ובהמשך עיצבו את הממשל הרוסי. סטודנטים רוסיים מאותה תקופה שהתבלטו בהמשך חייהם היו קיריל רזומובסקי שהיה נשיא האקדמיה הרוסית למדעים והגנרל מיכאיל מילוראדוביץ' שהיה גיבור מלחמת רוסיה–צרפת (1812) ונהרג במרד הדקבריסטים בהיותו המושל הכללי של פטרסבורג.

לאוניברסיטה ולעיר כולה הייתה השפעה משמעותית על התפתחות התרבות הליטאית. הדפסת הספר הראשון בשפה הליטאית הייתה בקניגסברג ב-1547 ומספר סופרים ליטאים חשובים למדו באלברטינה. האוניברסיטה הייתה המוסד החינוכי המועדף על האצולה הגרמנית בלטית.

המאה-18 הביאה את עידן הנאורות גם לקניגסברג. בראשית ימי השגשוג בלטו בין השאר יוהאן כריסטוף גוטשד ויוהאן גיאורג האמאן ובהמשך יוהאן גוטפריד הרדר, יוהאן פרידריך רייכארדט, א.ת.א. הופמן ובראשם עמנואל קאנט ששימש רקטור ב-1786 ו-1788. מלומדים אלה תרמו ליסודות של התנועות הקלאסיציזם של ויימאר והרומנטיקה הגרמנית.

במהלך המלחמות הנפולאוניות פעלו מספר מוסדות ראויים לציון: הגן הבוטני נחנך ב-1811 ושנתיים לאחר מכן נפתח מצפה כוכבים בניהולו של פרידריך בסל הצעיר. מדענים מהשורה הראשונה נמנו על הסגל האקדמי במאה ה-19. ביניהם הפילוסוף יוהאן גוטליב פיכטה (1806–1807), הביולוג קרל ארנסט פון באר (1817–1834), המתמטיקאי קרל גוסטב יעקב יעקובי (1829–1842), המינרולוג פרנץ ארנסט ניומן (1829–1842) והפיזיקאי הרמן פון הלמהולץ (1849–1855).

במאות ה-19 וה-20 האוניברסיטה התפרסמה בעיקר בזכות בית הספר למתמטיקה שנוסד על ידי קרל גוסטב יעקב יעקובי ושגשג עם תלמידיו לודוויג אוטו הסה, פרידריך יוליוס ריכלוט, יוהאן גאורג רוזנהיים ופיליפ לודוויג פון זיידל ובהמשך הרמן מינקובסקי, אדולף הורוויץ, פרדיננד לינדמן ותלמידו דויד הילברט שהיה אחד המתמטיקאים הגדולים בתקופה המודרנית. תלמידי האוניברסיטה אלפרד קלבש וקרל ניומן, ייסדו בהמשך דרכם את כתב העת המתמטי הידוע ורב ההשפעה Mathematische Annalen.

במסגרת החגיגות במלאת 300 שנה למוסד, 31 באוגוסט 1844 הניח פרידריך וילהלם הרביעי, מלך פרוסיה את היסודות לקמפוס המרכזי החדש (Neue Albertina) שנבנה בפרדנפלאץ (Paradeplatz, מילולית ככר המצעדים), אשר היה בעת ההיא הפארק המפואר בקניגסברג. הבניין תוכנן על ידי פרידריך שטילר בסגנון נאו-רנסאנס ונחנך ב-1862 על ידי נסיך הכתר פרידריך וילהלם והפרו־רקטור קארל רוזנקרנץ.

בחלק המרכזי עליון של חזית הבניין היה תבליט של אלברכט, דוכס פרוסיה רכוב על סוס, מתחתיו שתי נישות עם פסלים של הרפורמיסטים מרטין לותר ופיליפ מלנכתון. בפנים היה גרם מדרגות מפואר שנתמך על ידי עמודי שיש. באולם הסנאט היה דיוקן של הקיסר פרידריך השלישי ופרוטומה של עמנואל קאנט.

באזור שכנה גם הסיפריה של האוניברסיטה שהכילה ב-1901 מעל 230,000 כרכים. ב-1898 הוקם גם מרכז ספורט (Palästra Albertina) במטרה לעודד צורות ספורט גבוהות בקרב התלמידים והאזרחים. בסמוך היו משרדי ממשלה מעוטרים בציורי קיר. בשנת 1900 האוניברסיטה מנתה 900 תלמידים.

כתוצאה מהתבוסה של מעצמות המרכז במלחמת העולם הראשונה ובהתאם לחוזה ורסאי, מחוז פרוסיה המזרחית הופרד טריטוריאלית מגרמניה על ידי המסדרון הפולני. מה שנותר מהאימפריה הגרמנית הפך לרפובליקה. כדי להדק את הזיקה בין המחוז המבודד לבין הרפובליקה, תמכה הממשלה בכמה פרויקטים גדולים לפיתוח תשתיות. ב-1919 נבנה בקניגסברג שדה התעופה האזרחי הראשון, שנה לאחר מכן נפתח יריד סחר גרמני חדש, כולל מלונות חדשים ותחנת רדיו, ב-1929 חודשה מערכת הרכבות. באוניברסיטה, חברי הסגל ואגודת הסטודנטים הגרמנים הדגישו את השתיכותם לרייך והחיים האינטלקטואלים נטו לעבר הלאומיות הגרמנית. סטודנטים ממזרח פרוסיה חויבו ללמוד חלק מהזמן באוניברסיטה המקומית שלהם וסטודנטים מרחבי גרמניה התבקשו לבלות לפחות "סמסטר סולידריות" אחד בקניגסברג. מספר הסטודנטים, שעמד על 1,650 ערב מלחמת העולם הראשונה, הוכפל בין 1925 ל-1930 מ-2,000 ל-4,113, כולל 761 סטודנטיות.

לאחר עליית המפלגה הנציונל-סוציאליסטית לשלטון, אוניברסיטת קניגסברג, כמו כל האוניברסיטאות הגרמניות עברה תהליך של "ניקוי". מתוך 212 חברי סגל אקדמי פוטרו 35 (16.5%) פרופסורים יהודים או בעלי השתייכות פוליטית בילתי רצויה. קיימות עדויות שונות מאוד על התנהגות חברי הסגל האקדמי בין השנים 1933 ל־1945. לפי עדותו של פרידריך הופמן, שהיה בעל משרה אדמיניסטרטיבית בכירה באוניברסיטה מ-1922 ועד 1945, הייתה במוסד החל מ-1933 קבוצה רדיקלית קטנה אותה כינה "הקליקה הנאציונל-סוציאליסטית" ומנגד הרוב המכריע של חברי סגל שהיו בעלי אוריינטציה מדעית. לאומתו ההיסטוריון Friedrich Baethgen טען כי אוניברסיטת קניגסברג נפתחה להשפעה נציונל-סוציאליסטית במידה כזאת עד שהפכה לאוניברסיטה פרובינציאלית בגוון של המנגנון המפלגתי. לדעתו הדבר הפך בולט במיוחד בחגיגת 400 שנה למוסד ביולי 1944, כאשר בין האורחים היה שר הכלכלה של הרייך ומבכירי המשטר ולטר פונק (מוצאו ממזרח פרוסיה), ובין הנואמים היה תיאודור שיידר (Theodor Schieder) שהיה תומך נלהב של המפלגה והאידאולוגיה הנאצית.

במהלך מלחמת העולם השנייה, בעיקר בהפצצות של חיל האוויר הבריטי בלילות ה-26/27 וה-29/30 באוגוסט 1944, נהרסו מרבית המבנים ההיסטוריים של קניגסברג וגם הקמפוס בפרדנפלאץ ניזוק קשה. מינואר ועד אפריל 1945 במהלך המתקפה של הצבא האדום על מזרח פרוסיה והקרב על קניגסברג, ניזוק המרכז ההסטורי וכ-80% מהקמפוס היה הרוס. ב-9 באפריל חתם הגנרל אוטו לאש על כתב הכניעה, מרבית אנשי הסגל נמלטו, רבים נקלטו באוניברסיטת גטינגן.

בהמשך, תחת השלטון הסובייטי, נבנו רוב המבנים מחדש. משנת 1948 שימשו את המכון הפדגוגי הממלכתי של קלינינגרד, אשר ב-1967 קיבל מעמד של אוניברסיטה ממלכתית קלינינגרד. וכיום נמצא בשימוש האוניברסיטה הפדרלית הבלטית

בוגרים וחברי סגל בולטים

קרל ארנסט פון באר
פרידריך בסל - אסטרונום, מתמטיקאי, פיזיקאי
קרל ברוקלמן - מזרחן
כריסטיאן גולדבך - מתמטיקאי
אדולף אדוארד גרובה - זואולוג, ארכנולוג
א.ת.א. הופמן - סופר, משפטן, מלחין, מבקר מוזיקה, צייר וקריקטוריסט
אדולף הורוויץ - מתמטיקאי
דויד הילברט - מתמטיקאי
הרמן פון הלמהולץ - רופא, פיזיקאי
יוהאן פרידריך הרברט - פילוסוף, פסיכולוג
יוהאן גוטפריד הרדר - פילוסוף
ארנולד זומרפלד - פיזיקאי
קרל גוסטב יעקב יעקובי - מתמטיקאי
פרדיננד לינדמן - מתמטיקאי
רות מופן - מתמטיקאית
פרידריך מינצר - לימודים קלאסיים
הרמן מינקובסקי - מתמטיקאי, פיזיקאי
משה נובומייסקי - איש עסקים, מייסד חברת האשלג
גאבור סגה - מתמטיקאי
עמנואל קאנט - פילוסוף
יאן קוכנובסקי - משורר
גוסטב קירכהוף - פיזיקאי
תיאודור קלוצה - מתמטיקאי
אוואלד כריסטיאן פון קלייסט - משורר
רודולף קניג - פיזיקאי
שלמה שונפלד - רב
ארתור מוריץ שנפליס - מתמטיקאי