וילהלם, נסיך הכתר של גרמניה
 | |||||||||||||||||
| וילהלם, יורש העצר של גרמניה | |||||||||||||||||
| לידה |
6 במאי 1882 פוטסדאם, האימפריה הגרמנית  | ||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
20 ביולי 1951 (בגיל 69) הכינגן, גרמניה המערבית  | ||||||||||||||||
| שם מלא | פרידריך וילהלם ויקטור אוגוסט ארנסט מפרוסיה | ||||||||||||||||
| מדינה | גרמניה | ||||||||||||||||
| מקום קבורה |
טירת הוהנזולרן  | ||||||||||||||||
| השכלה |
אוניברסיטת בון | ||||||||||||||||
| בת זוג | צציליה, דוכסית מקלנבורג-שוורין | ||||||||||||||||
| שושלת בית הוהנצולרן | |||||||||||||||||
| |||||||||||||||||
| |||||||||||||||||
| פרסים והוקרה | |||||||||||||||||
| |||||||||||||||||
  | |||||||||||||||||
_h_1918.gif){kind=small}
פרידריך וילהלם ויקטור אוגוסט ארנסט (בגרמנית: Friedrich Wilhelm Victor August Ernst von Preußen 6 במאי 1882 פוטסדאם – 20 ביולי 1951 הכינגן) היה יורש העצר של הקיסרות הגרמנית, ובנו של וילהלם השני אחרון קיסרי גרמניה. לאחר מלחמת העולם הראשונה וביטול המונרכיה נאלץ לוותר על כל הזכויות שבכתר גרמניה ויצאעם אביו לגלות בהולנד, אולם בעקבות מאמצי ידידו גוסטב שטרזמן הרשו לו מדינות ההסכמה לחזור לגרמניה בתנאי שלא יחשוף את עצמו. ב-1930 הצטרף לקסדת הפלדה ותמך בהקמת המפלגה הנאצית, לא מתוך התלהבות מהנאציזם אלא משום שקיווה שיוכל לחזור ולשלוט. רצה להתמודד לנשיאות מול פאול פון הינדנבורג, אולם בעקבות איומי אביו ביטל את מועמדותו. נחשד על ידי הגסטפו במעורבות בקשר העשרים ביולי. ובילה את המלחמה באוסטריה, ולאחריה נעצר על ידי כוחות הכיבוש הצרפתיים, אולם שוחרר וחי את שארית חייו בהכינגן שבגרמניה המערבית.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]_b_568.jpg)
וילהלם נולד ב-6 במאי 1882 בעיר פוטסדאם שבקיסרות הגרמנית. אביו וילהלם השני היה נכדו של הקיסר דאז וילהלם הראשון, ואמו אוגוסטה ויקטוריה הייתה נסיכת שלזוויג-הולשטיין. עם לידתו היה וילהלם השלישי בסדר הירושה, אחרי אביו וסבו. ב-15 ביוני, לאחר מות סבו פרידריך השלישי, הוכתר אביו כקיסר ווילהלם כיורש העצר וכנסיך פרוסיה.
וילהלם השני התייחס לבנו בבוז בגלל חולשתו לנשים, במהלך סבב הופעות בברלין של זמרת האופרה ושחקנית הקולנוע ג'ראלדין פאראר התאהב בה וילהלם ואף נתן לה טבעת. אולם אביו התנגד לכך כי חשש מביקורת ציבורית אם בנו יתחתן עם אשה ללא ייחוס. ולכן הגלה את בנו לדנציג והכריח את פראר להחזיר את הטבעת. במהלך שהותו בדנציג הרבה הנסיך לשחק טניס, ופגש נשים יפות אחרות כך שכח במהרה את אהובתו ונישא לדוכסית צציליה, דוכסית מקלנבורג-שוורין, בתם של פרידריך פרנץ השלישי, הדוכס הגדול של מקלנבורג-שוורין ואנסטסיה מיכאילובנה, הדוכסית הגדולה של רוסיה.
וילהלם היה קצין צבא מוכשר מאוד ולפני שפרצה מלחמת העולם הראשונה כבר הספיק לפקד על יחידות גדולות, כשפרצה המלחמה הוא ניסה לשכנע את אביו לוותר בראיונו הראשון לכתב זר בנובמבר של 1914 אמר:
אין ספק שזו היא המלחמה המטופשת ביותר חסרת טעם ומיותרת של העידן המודרני, המלחמה אינה מבוקשת בגרמניה אני מבטיח לך אבל זה נכפה עלינו.
למרות דבריו פיקד וילהלם על הארמייה החמישית של הצבא הגרמני הקיסרי ונטל חלק בולט בקרב ורדן בשנת 1916. בהמשך מונה למפקד קבוצת ארמיות עד לסוף המלחמה.
במהלך המהפכה הגרמנית ויתר הקיסר וילהלם השני על כיסאו, הנסיך יורש העצר עשה כמוהו ומשפחת המלוכה יצאה לגלות בהולנד. במהלך גלותו התיידד וילהלם עם הקנצלר גוסטב שטרזמן וביקש ממנו לחזור לגרמניה, הקנצלר הסכים לבסוף בתנאי שלא יעסוק בפוליטיקה. וילהלם חזר לגרמניה ב-9 בנובמבר 1923 ולא הודיע לאביו שזעם על כך שבנו בחר לחזור לגרמניה דווקא ב-9 בנובמבר היום בו התפרק הרייך השני.
ב-1935 שבר וילהלם את ההבטחה שנתן לשטרזמן והצטרף למפלגה קטנה אחת מהמפלגות הקדם נאציות, כמו כן היה ביחסים קרובים עם אדולף היטלר והיה חבר בקסדת הפלדה. הוא שקל להתמודד לנשיאות מול פאול פון הינדנבורג,[דרושה הבהרה] כשאביו שמע על תוכניתו הוא שלח לו מברק בו נכתב בין היתר:
אם אתה לוקח את העבודה הזו ולכן אתה צריך להשבע שבועת אמונים לרפובליקה, אני מנשל אותך ומגרש אותך מהבית שלי. אתה נשבע לך רק כדי לשבור את השבועה.
בעקבות איומי אביו ביטל וילהלם את מועמדותו, אולם המשיך בניסיונות להחזרת המונרכיה, הוא האמין שהיטלר יסייע לו אולם משהבין שסיוע כזה לא יבוא התקררו היחסים ביניהם. לאחר ליל הסכינים הארוכות שבמהלכו נרצח ידידו הקנצלר לשעבר קורט פון שלייכר פרש לגמרי מכל פעילות פוליטית. נחשד שהיה מעורב בקשר העשרים ביולי והיה נתון לפיקוח הגסטפו. את שארית המלחמה בילה באוסטריה ולאחריה נתפס בידי חיילים צרפתים והושם במאסר, לאחר שחרורו חי בהכינגן עד מותו ב-20 ביולי 1951.
וילהלם השני בנה בעבור בנו את ארמון צציליינהוף (פירוש השם בגרמנית: החצר של צצילייה) והוא קרוי על שם אשתו של הנסיך צציליה (צציליה) המבנה תוכנן על ידי הארכיטקט הגרמני פאול שולצה-נאומבורג בנייתו נמשכה שלוש שנים והסתיימה בשנת 1917 המשפחה המלכותית גרה בארמון שנה אחת ואז גורשה להולנד ממשלת רפובליקת וויימאר החזירה לנסיך את הארמון אולם עם התקרבות הצבא האדום לפוטסדאם עזבה את הארמון שנית (הפעם לתמיד) ונמלטה למערב גרמניה מ-17 ביולי עד ל-2 באוגוסט 1945 נערכה בארמון ועידת פוטסדאם, ועידת פסגה בין מנהיגי בעלות הברית, שבתומה הועבר הארמון למועצת העיר פוטסדאם. תחילה שימש הארמון בית הספר של איגוד הנשים הדמוקרטי של גרמניה המזרחית. בשנת 1960 הועבר בית הספר למקום אחר. האגף המערבי של הארמון הוסב לבית מלון ובשאר אגפיו נפתח מוזיאון של ועידת פוטסדאם. בשנת 1990 הוכרז ארמון צציליינהוף, יחד עם הגנים וארמון סנסוסי, כאתר מורשת עולמית על ידי אונסק"ו.
משפחתו
[עריכת קוד מקור | עריכה]._Kriegs-Wohlfahrtskarte,_1914.jpg)
לווילהלם היו שישה ילדים מנישואיו עם צציליה, דוכסית מקלנבורג-שוורין:
- וילהלם, נסיך פרוסיה (1906–1940), ויתר על הכתר לטובת אחיו הצעיר לואי פרדיננד. נישא לדורותיאה פון סלוויאטי ונולדו לו שתי בנות:
- הנסיכה פליסטיס
- הנסיכה כריסטינה
- לואי פרדיננד, נסיך פרוסיה (1907–1994) קיבל את הכתר שאחיו ויתר עליו והיה מתנגד נלהב לנאציזם נישא לקירה קירילובנה, הנסיכה הגדולה של רוסיה ונולדו לו שבעה בנים:
- הנסיך פרידריך וילהלם
- הנסיך מיכאל
- הנסיכה מארי ססיל
- הנסיכה קירה
- הנסיך לואי פרדיננד
- הנסיך זיגמונד
- הנסיכה קסניה
- הוברטוס, נסיך פרוסיה (1909–1950) היה נשוי בתחילה לברונית פון הומבולדט ואחר כך לנסיכה מגדלנה רויס נולדו לו שתי בנות:
- הנסיכה אנסטסיה
- הנסיכה מארי כריסטין
- פרידריך, נסיך פרוסיה (1911–1966) התחתן עם הליידי בריג'ד גינס ונולדו לו חמישה ילדים:
- הנסיך פרידריך ניקולס
- הנסיך אנדרו
- הנסיכה ויקטוריה
- הנסיך רופרט
- הנסיכה אנטוניה
- אלכסנדרינה, נסיכת פרוסיה (1915–1980)
- צציליה, נסיכת פרוסיה (1917–1975)
- ויקטוריה אנסטסיה זיטה
כדורגל
[עריכת קוד מקור | עריכה]וילהלם יורש העצר פעל רבות למען קידום הכדורגל שנחשב אז דבר חדש יחסית בגרמניה.
עיטורים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- אביר מסדר הנשר השחור
- אביר מסדר הנשר האדום
- פור לה מריט
- מסדר הכתר (פרוסיה)
- הצו הצבאי של מקס יוזף
- הצו הצבאי של סנט היינריך (סקסוניה)
- צלב ההצטיינות הצבאית רמה 1 (מקלנבורג שווריין)
- אביר מסדר גיזת הזהב (הסניף האוסטרי)
- אביר מסדר גיזת הזהב (הסניף הספרדי)
- אביר מסדר הבירית גורש ב-1915
- אביר מסדר סנט אולף (נורווגיה)
כתביו
[עריכת קוד מקור | עריכה]זכרונותיו של נסיך הכתר וילהלם יצא לאור בשטוטגרט 1922
זכרונותי מהמאבק ההרואי של גרמניה על מלחמת העולם הראשונה יצא לאור בברלין 1923
מחפש את האמת ספר על שאלת אשמת המלחמה יצא לאור בשטוטגרט 1925
בספרות
[עריכת קוד מקור | עריכה]זיכרונותיו של נסיך הכתר הגרמני נכתב על ידי אשתו
יורש העצר וילהלם ותפקידו בפוליטיקה הגרמנית
יורש העצר וילהלם
פרצופו האמיתי של נסיך הכתר נכתב בידי קרל לנגה
הנצחות
[עריכת קוד מקור | עריכה]פסיפס הנושא את דיוקנו ודיוקן אשתו נמצא בכנסיית הזיכרון על שם הקייזר וילהלם בברלין.
אילן יוחסין
[עריכת קוד מקור | עריכה]
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- וילהלם, נסיך הכתר של גרמניה, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
וילהלם, נסיך הכתר של גרמניה, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
| המלוכה הפרוסית - בית הוהנצולרן | ||
|---|---|---|
| וילהלם הראשון (1861-1888) | ||
| ילדיו | פרידריך השלישי • הנסיכה לואיזה | .png) |
| פרידריך השלישי (1888) | ||
| ילדיו | וילהלם השני • הנסיכה שרלוטה • הנסיך היינריך • הנסיך זיגיסמונד • הנסיכה ויקטוריה • הנסיך ולדמאר • הנסיכה סופיה • הנסיכה מרגרטה | |
| וילהלם השני (1888-1918) | ||
| ילדיו | נסיך הכתר וילהלם • הנסיך אייתל פרידריך • הנסיך אדלברט • הנסיך אוגוסט וילהלם • הנסיך אוסקר • הנסיך יואכים • הנסיכה ויקטוריה לואיזה | |
- אבירי מסדר גיזת הזהב
- בית הוהנצולרן
- נסיכים גרמנים
- יורשי עצר שלא זכו למלוך
- אנשי צבא גרמנים במלחמת העולם הראשונה
- מעוטרי פור לה מריט
- אבירי מסדר העיט השחור
- מקבלי עיטור אנדריי הקדוש
- מסדר הבירית: אבירים וגבירות
- האימפריה הגרמנית: אישים
- וילהלם השני, קיסר גרמניה
- פוליטיקאים גרמנים
- מפקדי ארמיות בצבא הקיסרות הגרמנית במלחמת העולם הראשונה
- אבירי מסדר הפיל
- גרמנים שנולדו ב-1882
- גרמנים שנפטרו ב-1951