אה"מ בלרופון (1907)
 | |
| אה"מ בלרופון בלב ים, 1909 | |
| תיאור כללי | |
|---|---|
| סוג אונייה | אוניית מערכה |
| צי |
 הצי המלכותי הבריטי |
| סדרה | אוניות המערכה מסדרת בלרופון |
| ציוני דרך עיקריים | |
| מספנה |
בסיס הצי המלכותי בפורטסמות'  |
| הוזמנה | 30 באוקטובר 1906 |
| תחילת הבנייה | 3 בדצמבר 1906 |
| הושקה | 27 ביולי 1907 |
| תקופת הפעילות | 27 בפברואר 1909 – 8 בנובמבר 1921 (12 שנים) |
| אחריתה | נגרטה |
| מלחמות וקרבות |
מלחמת העולם הראשונה |
| מידות | |
| הֶדְחֶק | סטנדרטי: 18,596 טון |
| אורך | 160.3 מטר |
| רוחב | 25.1 מטר |
| שוקע | 8.2 מטר |
| נתונים טכניים | |
| מהירות | 21 קשרים |
| גודל הצוות | 680–720 |
| טווח שיוט | 10,590 ק"מ במהירות 10 קשר |
| הנעה | 18 דוודים המזינים 4 טורבינות בהספק 23,000 כוחות סוס |
| צורת הנעה | 4 מדחפים |
| אמצעי לחימה | |
| שריון |
שריון עיקרי – 203–254 מ"מ שריון סיפון – 19–102 מ"מ צריחי תותחים – 279 מ"מ ברבטות – 127–254 מ"מ מגדל הניווט – 203–279 מ"מ מחיצות – 203 מ"מ |
| חימוש |
10 תותחי Mk X BL 12 אינץ' (305 מ"מ)/45 קליבר 16 תותחי Mk VII 4 אינץ' (102 מ"מ) 3 צינורות טורפדו 18 אינץ' (450 מ"מ) |
  | |
אה"מ בלרופון הייתה האונייה המובילה של הסדרה שלה, שכללה שלוש אוניות מערכה דרדנוט שנבנו עבור הצי המלכותי בעשור הראשון של המאה ה-20. היא בילתה את כל הקריירה שלה בצי הבית והצי הגדול. מלבד ההשתתפות בקרב יוטלנד במאי 1916 והפעולה הבלתי משמעית של 19 באוגוסט, שירותה במהלך מלחמת העולם הראשונה כלל בדרך כלל סיורים שגרתיים ואימונים בים הצפוני. האונייה נחשבה למיושנת לאחר המלחמה ושימשה כספינת אימונים לפני שהוכנסה לעתודה. בלרופון נמכרה לגרוטאות ב-1921 ונגרטה החל מהשנה שלאחר מכן.
תכנון ותיאור
[עריכת קוד מקור | עריכה]
העיצוב של סדרת בלרופון היה גרסה קצת יותר גדולה ומשופרת של אה"מ דרדנוט המהפכנית שקדמה לה, עם הגנה תת-מימית טובה יותר וחימוש משני חזק יותר. לבלרופון היה אורך כולל של 526 רגל (160.3 מטרים), רוחב של 82 רגל 6 אינץ' (25.1 מטרים), ושוקע של 27 רגל (8.2 מטרים) בתפוסה סטנדרטית. הדחק האונייה היה 18,596 טונות ארוכות (18,894 טונות) בתפוסה סטנדרטית ו-22,359 טונות ארוכות (22,718 טונות) במעמס מלא. ב-1909 מנה הצוות שלה 680 קצינים ומלחים ואילו ב-1910 הוא מנה 720.
אוניות הסדרה הונעו על ידי שני סטים של טורבינות קיטור עם הנעה ישירה של פארסונס, שכל אחת מהן הניעה שני צירים, תוך שימוש בקיטור משמונה עשר דוודי Babcock & Wilcox. הטורבינות דורגו ב-23,000 כוחות סוס (17,000 קילוואט) ונועדו להעניק לאונייה מהירות מרבית של 21 קשרים (39 קמ"ש). במהלך ניסויי הים של בלרופון ב-2 בנובמבר 1908, היא הגיעה למהירות מרבית של 21.64 קשרים (40.08 קמ"ש) מ-26,836 כוחות סוס (20,012 קילוואט). האונייה נשאה מספיק פחם ומזוט כדי להעניק לה טווח של 5,720 מיילים ימיים (10,590 ק"מ) במהירות שיוט של 10 קשרים (19 קמ"ש)
חימוש ושריון
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אוניות הסדרה היו מצוידות בעשרה תותחים נטעני עכוז (BL) 12 אינץ' (305 מ"מ) Mk XI בחמישה צריחי תותחים, שלושה לאורך קו המרכז והשניים הנותרים כצריחי כנפיים. הצריחים בקו המרכז סומנו 'A', 'X' ו-'Y', מלפנים לאחור, וצריחי הכנף הימני והשמאלי היו 'P' ו-'Q' בהתאמה. החימוש המשני, או החימוש נגד סירות טורפדו, כלל 16 תותחי BL 4 אינץ' (102 מ"מ) Mk VII. שניים מהתותחים הללו הותקנו כל אחד על גגות הצריחים בקו המרכז הקדמי והאחורי וצריחי הכנפיים בצריחים לא מסוככים, והשמונה האחרים הוצבו במבנה העילי. כל התותחים היו בצריחים בודדים. האוניות היו מצוידות גם בשלוש צינורות טורפדו 18 אינץ' (450 מ"מ), אחד בכל צד רוחב והשלישי בירכתיים.
לאוניות הסדרה הייתה חגורת שריון בקו המים של שריון מוצק של קרופ בעובי 10 אינץ' (254 מילימטרים) בין הברבטות הקדמיות והאחוריות. שלושת הסיפונים המשוריינים נעו בעובי בין 0.75–4 אינץ' (19–102 מילימטרים). פני צריח הסוללה העיקריים היו 11 אינץ' (279 מילימטרים) עובי, והצריחים נתמכו בברבטות בעובי 9–10 אינץ' (229–254 מילימטרים).
שינויים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
במאי 1910 הותקן מנהל בקרת אש ניסיוני במשטח התצפית הקדמי והוא נבדק במאי 1910. התותחים על גג הצריח הקדמי הועברו למבנה העילי בשנים 1913–1914 ותותחי הגג מצריחי הכנף הותקנו מחדש במבנה העילי האחורי כשנה לאחר מכן; כל תותחי ה-4 אינץ' במבנה העילי נסגרו כדי להגן טוב יותר על הצוותים שלהם. בנוסף, תותח נ"מ בודד בקוטר 3 אינץ' (76 מ"מ) נוסף על פלטפורמת הזרקורים לשעבר בין הצריחים האחוריים. זמן קצר לאחר מכן, התותחים על הצריח האחורי הוסרו וכך גם זוג אחד מהמבנה העילי. בערך באותו זמן נוסף תותח נ"מ נוסף בקוטר 3 אינץ' לגג הצריח האחורי.
עד מאי 1916, מנהל בקרת אש הותקן במרומי תורן החצובה הקדמי, אך הוא לא חובר במלואו עד סוף החודש אז התרחש קרב יוטלנד. כ-23 טונות ארוכות (23 טונות) של שריון סיפון נוסף נוספו לאחר קרב יוטלנד. מתישהו במהלך השנה, האונייה הותאמה להפעלת בלונים פורחים. עד אפריל 1917, בלרופון החליפה את תותח הנ"מ בקוטר 3 אינץ' בצריח 'Y' בתותח בקוטר 4 אינץ' וצינור הטורפדו בירכתיים הוסר. בשנת 1918 הותקן מד טווח בזווית גבוהה, התותח הימני האחורי בקוטר 4 אינץ' הוסר ותותח הנ"מ בקוטר 4 אינץ' הועבר לסיפון הרביעי. לאחר סיום המלחמה הוסרו שני תותחי הנ"מ.
בנייה וקריירה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
בלרופון נקראה על שם הגיבור היווני המיתולוגי בלרופון והייתה האונייה הרביעית בשם זה ששירתה בצי המלכותי. האונייה הוזמנה ב-30 באוקטובר 1906 והונחה ב-HM Dockyard, פורטסמות' ב-3 בדצמבר 1906. היא הושקה ב-27 ביולי 1907 והושלמה בפברואר 1909. כולל החימוש שלה, העלות שלה מוערכת באופן שונה ב-1,763,491 ליש"ט או 1,765,342 ליש"ט. בלרופון נכנסה לשירות ב-20 בפברואר 1909, בפיקודו של קפטן יו אוון-תומאס, והוצב בפלגת נור של צי הבית, לפני ששמה שונה לפלגה הראשונה בחודש הבא. היא השתתפה בתמרוני צי משולבים ביוני-יולי ונסקרה על ידי המלך אדוארד השביעי והצאר ניקולאי השני, קיסר רוסיה במהלך שבוע קווס ב-31 ביולי. האונייה השתתפה בתמרוני הצי באפריל ויולי ואוון-תומאס הוחלף על ידי קפטן טרוויליאן נאפייר ב-16 באוגוסט לפני שהחלה בשיפוץ בסוף 1910 בפורטסמות'. בלרופון השתתפה בתרגילים המשולבים עבור ציי הים התיכון, הבית והאטלנטי בינואר 1911 והיא נפגעה קלות בהתנגשות עם סיירת המערכה אינפלקסיבל ב-26 במאי. האונייה נכחה במהלך סקירת צי ההכתרה עבור המלך ג'ורג' החמישי בספיטהד ב-24 ביוני ולאחר מכן השתתפה בתרגילי אימון עם הצי האטלנטי. היא שופצה שוב מאוחר יותר השנה. ב-1 במאי 1912 שונה שמה של הפלגה הראשונה שייטת אוניות המערכה הראשונה. האונייה השתתפה בסקירת הצי הפרלמנטרית ב-9 ביולי בספיטהד. קפטן צ'ארלס ווהן-לי החליף את נאפייר ב-16 באוגוסט ולאחר מכן בלרופון השתתפה בתמרונים באוקטובר. בנובמבר היא התאמנה עם צי הים התיכון וביקרה באתונה, יוון. ווהן-לי הוחלף על ידי קפטן אדוארד ברואן ב-18 באוגוסט 1913 והאונייה הועברה לשייטת אוניות המערכה הרביעית ב-10 במרץ 1914.
מלחמת העולם הראשונה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
בין 17 ל-20 ביולי 1914 בלרופון השתתפה בניסוי גיוס ובדיקת צי כחלק מהתגובה הבריטית למשבר יולי. האונייה הייתה בדרך לשיפוץ המתוכנן שלה בגיברלטר ב-26 ביולי, כאשר היא נקראה להצטרף לצי הבית בסקפה פלו. היא התנגשה עם אוניית הסוחר SS סנט קלייר מחוץ לאורקני למחרת, אך ספגה נזק קטן. באוגוסט 1914, בעקבות פרוץ מלחמת העולם הראשונה, אורגן צי הבית מחדש כצי הגדול, תחת פיקודו של אדמירל ג'ליקו. רובו התבסס לזמן קצר (22 באוקטובר עד 3 בנובמבר) בלו סווילי, אירלנד, בעוד ההגנות בסקפה פלו חוזקו. בערב 22 בנובמבר 1914 ערך הצי הגדול סריקה עקרונית בחציו הדרומי של הים הצפוני; בלרופון פעלה עם הכוח העיקרי בתמיכה בשייטת סיירות המערכה הראשונה של תת-אדמירל דייוויד ביטי. הצי חזר לנמל בסקפה פלו ב-27 בנובמבר. ב-16 בדצמבר הצי הגדול יצא לפעולה במהלך הפשיטה הגרמנית על סקרבורו, הרטליפול וויטבי, אך לא הצליח ליצור מגע עם צי הים הפתוח. בלרופון ושייטת אוניות המערכה הרביעית ערכו אימון מטרה מצפון להברידיים ב-24 בדצמבר ולאחר מכן נפגשו עם שאר הצי הגדול לסריקה נוספת של הים הצפוני ב-25–27 בדצמבר.
ספינותיו של ג'ליקו, כולל בלרופון, ערכו תרגילי ירי ב-10–13 בינואר ממערב לאי אורקני ואיי שטלנד. בערב 23 בינואר הפליג עיקר הצי הגדול לתמיכה בסיירות המערכה של ביטי, אך הצי היה רחוק מדי מלהשתתף בקרב שרטון דוגר למחרת. ב-7–10 במרץ, ערך הצי הגדול סריקה בצפון הים הצפוני, במהלכו ביצע תמרוני אימונים. שייט נוסף כזה התקיים ב-16–19 במרץ. ב-11 באפריל ערך הצי הגדול סיור במרכז הים הצפוני וחזר לנמל ב-14 באפריל; סיור נוסף באזור התקיים ב-17–19 באפריל, ואחריו תרגילי ירי מול שטלנד ב-20–21 באפריל.
במאי, בלרופון שופצה בדבונפורט. במהלך 11–14 ביוני ערכה השייטת אימון ירי ותרגילי קרב ממערב לשטלנד ואימונים נוספים נערכו מול שטלנד החל מ-11 ביולי. ב-2–5 בספטמבר יצא הצי לשייט נוסף בקצה הצפוני של הים הצפוני וערך תרגילי ירי. במהלך שאר החודש, הצי הגדול ערך אימונים רבים. האונייה, יחד עם רוב הצי הגדול, ערכו סריקה נוספת לים הצפוני בין 13 ל-15 באוקטובר. כמעט שלושה שבועות לאחר מכן, בלרופון השתתפה במבצע אימון צי נוסף ממערב לאורקני במהלך 2–5 בנובמבר.
הצי יצא לשייט בים הצפוני ב-26 בפברואר; ג'ליקו התכוון להשתמש בכוח הארוויץ' כדי לטהר את מפרץ הלגולנד, אך מזג אוויר גרוע מנע פעולות בדרום הים הצפוני. כתוצאה מכך, הפעילות הוגבלה לקצה הצפוני של הים. סריקה נוספת החלה ב-6 במרץ, אך נאלצו לנטוש אותה למחרת מכיוון שמזג האוויר נעשה סוער מדי עבור המשחתות המלוות. בליל 25 במרץ הפליגו בלרופון ושאר הצי מסקפה פלו, כדי לתמוך בצי הקרב ובכוחות קלים אחרים שפשטו על בסיס הצפלין הגרמני בטונדרן. כשהצי הגדול התקרב לאזור ב-26 במרץ, הכוחות הבריטיים והגרמנים כבר ניתקו מגע וסערה חזקה איימה על כלי השיט הקלים, כך שהצי קיבל הוראה לחזור לבסיס. ב-21 באפריל, הצי הגדול ערך מפגן מול שונית הורנס כדי להסיח את דעתם של הגרמנים, בזמן שהצי הרוסי שיקם את שדות המוקשים ההגנתיים שלו בים הבלטי. הצי חזר לסקפה פלו ב-24 באפריל ותדלק, לפני שהמשיך דרומה בתגובה לדיווחים מודיעיניים לפיהם הגרמנים עומדים לפתוח בפשיטה על לואוסטופט. הצי הגדול לא הגיע לאזור אלא לאחר נסיגת הגרמנים. במהלך 2–4 במאי, הצי ערך מפגן נוסף מול שונית הורנס כדי לשמור על תשומת הלב הגרמנית ממוקדת בים הצפוני.
קרב יוטלנד
[עריכת קוד מקור | עריכה]
בניסיון לפתות ולהשמיד חלק מהצי הגדול, צי הים הפתוח הגרמני, המורכב מ-16 דרדנוטים, שש פרה-דרדנוטים, שש סיירות קלות ו-31 סירות טורפדו, עזב את בסיס הצי מוקדם בבוקר 31 במאי. הצי הפליג בשיתוף פעולה עם חמשת סיירות המערכה והסיירות התומכות וסירות הטורפדו של קונטר-אדמירל פרנץ פון היפר. חדר 40 של הצי המלכותי יירט ופענח את תעבורת הרדיו הגרמנית שהכילה תוכניות של המבצע. האדמירליות הורתה על הצי הגדול, הכולל כ-28 אניות דרדנוט ו-9 סיירות מערכה, להתייצב בלילה הקודם כדי לנתק ולהשמיד את צי הים הפתוח.
ב-31 במאי, בלרופון הייתה הספינה הארבע-עשרה מראש מערך הקרב לאחר הפריסה. במהלך השלב הראשון של הקרב הכללי, האונייה ירתה לסירוגין לעבר הסיירת הקלה הנכה SMS ויסבאדן מ-18:25, וייתכן שהעסיקה את הדרדנוטים הגרמניות בזמן זה, אך לא טענה שפגעה בשום דבר. בשעה 19:17 האונייה פתחה באש לעבר סיירת המערכה SMS דרפלינגר והשיגה פגיעה אחת שפגעה קלות במגדל הניווט. הנזק המשמעותי היחיד שגרם הפגז חודר שריון, היה מרסיס שהרס את מד הטווח בצריח 'B'. כעשר דקות לאחר מכן, בלרופון ירתה בכמה שייטות משחתות גרמניות בחימוש העיקרי שלה ללא תוצאה. זו הייתה הפעם האחרונה שהאונייה ירתה בתותחיה במהלך הקרב. היא לא נפגעה וירתה בסך הכל 62 פגזים בקוטר 12 אינץ' ו-14 פגזים מתותחי ה-4 אינץ' שלה במהלך הקרב.
פעילות לאחר מכן
[עריכת קוד מקור | עריכה]הצי הגדול התייצב ב-18 באוגוסט 1916 כדי לארוב לצי הים הפתוח בזמן שהתקדם לדרום הים הצפוני, אך שורה של תקלות וטעויות מנעו מג'ליקו ליירט את הצי הגרמני לפני שחזר לנמל. שתי סיירות קלות הוטבעו על ידי צוללות גרמניות במהלך המבצע, מה שגרם לג'ליקו להחליט שלא לסכן את היחידות העיקריות של הצי דרומית ל-55° 30' צפון עקב שכיחות הצוללות והמוקשים הגרמניים. האדמירליות הסכימה וקבעה שהצי הגדול לא יצא לפעולה אלא אם הצי הגרמני ינסה לפלוש לבריטניה או שתהיה אפשרות חזקה שניתן יהיה לכפות עליו קרב בתנאים מתאימים. ב-31 באוגוסט ברואן הוחלף על ידי קפטן יו ווטסון.
במהלך יוני-ספטמבר 1917, בלרופון שימשה כאוניית הדגל הזוטרה של שייטת אוניות המערכה הרביעית, כשהיא הניפה את דגלם של אדמירל משנה רוג'ר קיז ולאחר מכן אדמירל משנה דאגלס ניקולסון, בזמן שאוניית הדגל הרגילה, קולוסוס, עברה שיפוץ. האונייה נכחה בסקפה פלו כשמחסני התחמושת של אוניית המערכה ואנגארד התפוצצו ב-9 ביולי וסירותיה חילצו שניים משלושת הניצולים. חתיכת שבר גדולה נחתה על הסיפון שלה. קפטן וינסנט מולטנו קיבל את הפיקוד ב-13 בפברואר 1918. יחד עם שאר הצי הגדול, היא יצאה לפעולה אחר הצהריים של 23 באפריל, כאשר שידורי רדיו חשפו כי צי הים הפתוח נמצא בים, לאחר ניסיון כושל ליירט את השיירה הבריטית הסדירה לנורווגיה. הגרמנים הקדימו את הבריטים רחוק מדי מכדי להיתפס ולא נורו יריות. קפטן פרנסיס מיטשל החליף את מולטנו ב-12 באוקטובר. האונייה הייתה נוכחת ברוזית', סקוטלנד, כאשר הצי הגרמני נכנע ב-21 בנובמבר ובלרופון הפכה לספינת אימונים של תותחנים במרץ 1919 בנור, שכן היא הייתה מיושנת לחלוטין בהשוואה לדרדנוטים האחרות. מיטשל הוחלף על ידי קפטן האמפרי באורינג ב-15 במרץ. היא הוחלפה כספינת אימונים על ידי אוניית האחות שלה, סופרב, ב-25 בספטמבר והוכנסה למילואים בדבונפורט, שם החלה בלרופון בשיפוץ שנמשך עד תחילת ינואר 1920. האונייה תוכננה לפירוק במרץ 1921 והוגדרה למכירה ב-14 באוגוסט. בלרופון נמכרה לחברת Slough Trading Co. ב-8 בנובמבר 1921 תמורת 44,000 פאונד ונמכרה מחדש לחברה גרמנית בספטמבר 1922. הספינה יצאה מפלימות', בגרירה, לגרמניה ב-14 בספטמבר, ולאחר מכן נגרטה.
