אה"מ אמפרס אוף אינדיה
 | |
| אה"מ אמפרס אוף אינדיה במעגן, 1906 | |
| תיאור כללי | |
|---|---|
| סוג אונייה | אוניית מערכה |
| צי |
 הצי המלכותי הבריטי |
| סדרה | אוניות המערכה מסדרת רויאל סובריין |
| ציוני דרך עיקריים | |
| מספנה |
Pembroke Dockyard  |
| תחילת הבנייה | 9 ביולי 1889 |
| הושקה | 7 במאי 1891 |
| תקופת הפעילות | 11 בספטמבר 1893 – תחילת 1912 |
| אחריתה | הוטבעה כספינת מטרה ב-4 בנובמבר 1913 |
| מיקום |
50°29′42″N 2°57′54″W / 50.495°N 2.965°W |
| מידות | |
| הֶדְחֶק | 14,380 טון |
| אורך | 115.8 מטר |
| רוחב | 22.9 מטר |
| שוקע | 8.4 מטר |
| נתונים טכניים | |
| מהירות | 17.5 קשרים |
| גודל הצוות | 692 איש |
| טווח שיוט | 8,740 ק"מ במהירות 10 קשר |
| הנעה | 8 דוודים המזינים 2 מנועי קיטור בהספק 11,000 כוחות סוס |
| צורת הנעה | 2 מדחפים |
| אמצעי לחימה | |
| שריון | שריון עיקרי – 356–457 מ"מ, שריון סיפון – 64–76 מ"מ, מחיצות – 356–406 מ"מ, ברבטות – 279–432 מ"מ, צריחי תותחים – 279–432 מ"מ, קזמטים – 152 מ"מ, מגדל הניווט – 305–356 מ"מ |
| חימוש | 4 תותחים 13.5 אינץ' (343 מ"מ), 10 תותחים 6 אינץ' (152 מ"מ), 10 תותחים 6 ליטראות (2.2 אינץ', 57 מ"מ), 12 תותחים 3 פאונד (1.9 אינץ' (47 מ"מ)), 7 צינורות טורפדו 18 אינץ' (450 מ"מ) |
  | |
אה"מ אמפרס אוף אינדיה הייתה אחת מבין שבע אוניות המערכה פרה-דרדנוט מסדרת רויאל סובריין שנבנו עבור הצי המלכותי במהלך שנות ה-90 של המאה ה-19. האונייה נכנסה לשירות בשנת 1893 ושימשה כאוניית הדגל של סגן מפקד צי התעלה במשך שנתיים. היא הועברה לצי הים התיכון ב-1897, ובמהלכו שובצה אמפרס אוף אינדיה לשייטת הבינלאומית שחסמה את כרתים במהלך המרד שם. היא חזרה הביתה ב-1901 והוקצתה לזמן קצר כספינת משמר חופים באירלנד לפני שהפכה לאוניית הדגל של סגן מפקד צי הבית. האונייה צומצמה למילואים ב-1905 והתנגשה בטעות בצוללת צה"מ A10 בשנה שלאחר מכן. אמפרס אוף אינדיה הוצאה משירות בתחילת 1912 ופגעה בטעות בספינת מפרש גרמנית בזמן גרירה. היא הוטבעה כספינת מטרה ב-1913.
תיאור האונייה
[עריכת קוד מקור | עריכה]מאפייני המבנה של האוניות מדגם "רויאל סובריין" התבססו על אלו של אוניות המערכה מחופות השריון מדגם "אדמירל", אך הן נבנו גדולות יותר על מנת להגדיל את יכולות השיט (אנ') שלהן וכדי להקצות מקום לתותחים משניים (אנ'), כמו אלו שהוצבו באוניות המערכה מחופות השריון מדגם "טרפלגר". ההדחק בְּרֵיק היה 14,380 טון, וההדחק בטָעוּן 15,830 טון. האורך בין הניצבים (אנ') – 380 רגל (115.8 מ'), האורך הכללי – "410-6 רגל (125 מ'), הרוחב – (אנ') 75 רגל 22.9 מ'), השוקע – "27-6 רגל (8.4 מ'). כאוניית דגל, הצוות של אמפרס אוף אינדיה מנה 692 קצינים ומלחים בשנת 1903.
הנעה
[עריכת קוד מקור | עריכה]אוניות הסדרה הונעו על ידי שני מנועי קיטור תלת-דרגתיים אנכיים בעלי שלושה צילינדרים. כל מנוע סובב מדחף. שני המנועים פיתחו יחד הספק אינדיקטורי[1] של 11,000 כוחות סוס (8,200 קילוואט), שהעניקו לאונייה מהירות מרבית של 17.5 קשרים (32.4 קמ"ש). את הקיטור למנועים סיפקו שמונה דודים סקוטיים (אנ') בעלי אספקת אוויר בלחץ (אנ'). קיבולת הפחם המקסימלית הייתה 1,443 טונות, שהספיקו לטווח שיוט של 4,720 מייל ימיים (8,740 ק"מ) במהירות של 10 קשרים.
חימוש
[עריכת קוד מקור | עריכה]
החימוש העיקרי כלל ארבעה תותחי 13.5 אינץ' (343 מ"מ) (אנ') נטעני-מכנס שהוצבו בשתי בַּרְבֶּטוֹת דו-קָנִיוֹת (אנ'), אחת מלפנים למבנה העילי (אנ') ואחת מאחוריו. לכל תותח הוקצו 80 פגזים. החימוש המשני כלל עשרה תותחי 6 אינץ' (152 מ"מ) (אנ') מהירי-ירי (אנ'). לכל תותח הוקצו 200 פגזים. את ההגנה מפני ספינות טורפדו העניקו שנים-עשר תותחי הוצ'קיס (אנ') 3-פאונד (1.9 אינץ', 47 מ"מ) (אנ') מתוצרת לא ידועה. שני תותחי 3-פאונד על דוכנית הירי העליונה (אנ'), במרומי התורן, הוסרו בשנים 1899–1902, וכל התותחים הקלים על דוכניות הירי התחתיות ועל הסיפון הראשי פורקו בשנים 1905–1909. כמו כן חומשה כל אחת מאוניות הסדרה בשבעה צינורות טורפדו (אנ') בקוטר 18 אינץ' (450 מ"מ) (אנ'), אך ב"אמפרס אוף אינדיה" הוסרו ארבעה מתוכם ב-1902.
שריון
[עריכת קוד מקור | עריכה]כמו האוניות מדגם "טרפלגר", גם אלו מדגם "רויאל סובריין" צוידו בחגורת שריון (אנ') דו-מתכתי (אנ') (מפלדה וברזל מחושל) שהגנה על הדופן בין שתי הברבטות. עובי חגורת השריון היה 14–18 אינץ' (356–457 מ"מ), אורכה 238 רגל (72.5 מ'), גובהה הכללי 8 רגל ו-8 אינץ' (2.6 מ'), ו-5 רגל (1.5 מ') מגובהה נמצא מתחת קו המים. מחיצות רוחביות (אנ') בעובי 14–16 אינץ' (356–406 מ"מ) נמתחו בין קצות חגורת השריון. מעל חגורת השריון היה טור לוחות שריון מפלדת-ניקל בעובי 4 אינץ' (102 מ"מ), ובקצותיו מחיצות רוחביות בעובי 3 אינץ' (76 מ"מ).
הברבטות של תותחי 13.5 אינץ' והבתים של תותחי 6-אינץ' נבנו מלוחות שריון דו-מתכתי בעובי 11–17 אינץ' (279–432 מ"מ). שריון הסיפון היה בעובי 2.5–3.0 אינץ' (64–76 מ"מ). הקירות המשוריינים הקדמיים של צריח הניתוב היו בעובי 12–14 אינץ' (305–356 מ"מ) והאחוריים בעובי 3 אינץ' (76.2 מ"מ).
בנייה וקריירה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אמפרס אוף אינדיה, שנקראה על שם תואר מלכותי של המלכה ויקטוריה, הייתה האונייה היחידה בשם זה ששירתה בצי המלכותי. היא הוזמנה במסגרת תוכנית חוק ההגנה הימית של 1889 בשם רינואון והונחה ב-9 ביולי 1889 במספנת פמברוק. שמה של האונייה שונה לפני שהושקה ב-7 במאי 1891 על ידי לואיז מרגרט, הדוכסית מקונוט וסטראת'רן. אדם אחד נהרג כשכבל נשבר למחרת. לאחר מכן הועברה האונייה למספנת צ'טם, שם הושלמה באוגוסט 1893, בעלות של 912,612 ליש"ט.
אמפרס אוף אינדיה נכנסה לשירות בצ'טם ב-11 בספטמבר 1893 כדי להחליף את אוניית המערכה אנסון כאוניית הדגל של סגן מפקד צי התעלה. היא השתתפה בתמרונים שנתיים בים האירי ובתעלת למאנש כיחידה של "הצי הכחול", ב-2–5 באוגוסט 1894. מתישהו במהלך השנה, האונייה צוידה בשיפולי שדרית כדי להפחית את גלגולה. ביוני 1895, אמפרס אוף אינדיה הייתה בין האוניות שייצגו את הצי המלכותי בפתיחת תעלת הקייזר וילהלם בגרמניה. באותו קיץ, האונייה שוב השתתפה בתמרונים שנתיים, שנערכו בין 24 ביולי ל-30 באוגוסט 1895. היא הפכה לספינה פרטית בדצמבר 1895 והושבתה בצ'טם ב-7 ביוני 1897. למחרת, אמפרס אוף אינדיה הוזמנה מחדש לשירות בצי הים התיכון. לפני שעזבה, היא השתתפה בסקירת הצי לרגל יובל היהלום של המלכה ויקטוריה בספיטהד ב-26 ביוני 1897.
האונייה הגיעה למלטה כדי להתחיל את שירותה בים התיכון באוגוסט 1897. באוגוסט וספטמבר 1898, היא הייתה חלק מהשייטת הבינלאומית, כוח רב לאומי שהורכב מאוניות של הצי האוסטרו-הונגרי, הצי הצרפתי, הצי הקיסרי הגרמני, הצי המלכותי האיטלקי, הצי הרוסי הקיסרי והצי המלכותי. צי שהתערב במרד היווני על כרתים בשנים 1897–1898.
היא גם הייתה במימי כרתים ב-6 בנובמבר 1898, כאשר אנשי הצוות שלה הצטרפו לאנשי צוות מאוניית המערכה הבריטית אה"מ רוונג' בפיקוח על העלייה על ספינת התותחים נושאת הטורפדות הבריטית אה"מ הוסאר של הכוחות העות'מאניים האחרונים בכרתים, שהוסאר העביר לסלוניקי. עזיבתם סימנה את סוף 229 שנות הכיבוש העות'מאני של כרתים.
קפטן הנרי הארט דייק מונה למפקדה ביוני 1899, והוחלף על ידי קפטן ג'ון פריס ב-23 באוקטובר 1900. האונייה הוחלפה על ידי אוניית המערכה אימפלייסבל ב-14 בספטמבר 1901 ויצאה לכיוון גיברלטר הביתה בתחילת אוקטובר. ב-12 באוקטובר, אמפרס אוף אינדיה הושבתה בדבונפורט, אך היא הופעלה מחדש למחרת תחת פיקודו של קפטן הנרי לואיס פליט, כדי להחליף את אוניית המערכה האו בקווינסטאון, אירלנד, גם כספינת משמר החופים שם וגם בתור אוניית דגל לאדמירל משנה אדמונד ג'פריס, קצין הצי הבכיר, תחנת חוף אירלנד. האונייה החלה בשיפוץ נרחב בפלימות' בתחילת מרץ 1902. במהלך השיפוץ הזה, תותחי הסיפון העליון שלה בקוטר 6 אינץ' קיבלו קזמטים כדי לשפר את ההגנה עליהם.
אמפרס אוף אינדיה שובצה לצי הבית ב-7 במאי 1902, בו שימשה כאוניית דגל בנמל וכאוניית דגל של סגן מפקד כשהצי היה בים. האונייה השתתפה בסקירת צי ההכתרה עבור המלך אדוארד השביעי שהתקיימה בספיטהד ב-16 באוגוסט 1902, וחזרה לאירלנד מאוחר יותר באותו חודש כאשר קיבלה את הסיירת המשוריינת של הצי הקיסרי היפני אסמה והסיירת הממוגנת טקאסאגו בקורק. קפטן ססיל ברני מונה למפקד האונייה ב-16 בספטמבר, כקפטן הדגל של סגן מפקד צי הבית (אדמירל משנה ג'ורג' אטקינסון-וילס), שהעביר את דגלו לאונייה באותו יום. היא הוקצתה כאוניית דגל של שייטת הבית, שהייתה בזמנו הגרעין הימי הקבוע של צי הבית. אמפרס אוף אינדיה שימשה כספינת הדגל של "צי B" במהלך תמרונים משולבים של צי הבית, צי הים התיכון וצי התעלה מול פורטוגל בין 5 באוגוסט ל-9 באוגוסט 1903, אך המנוע השמאלי שלה התקלקל למשך 14 שעות והצי נאלץ לעזוב אותה מאחור. אוניית האחות שלה רויאל אוק החליפה אותה כאוניית הדגל של סגן מפקד צי הבית ב-1 ביוני 1904, והיא הפכה לספינה פרטית בצי הבית. אוניית המערכה הניבאל החליפה אותה ב-22 בפברואר 1905, והאונייה הושבתה למחרת.
באותו יום, אמפרס אוף אינדיה חזרה למילואים בדבונפורט והחליפה את אוניית המערכה בארפלור כאוניית הדגל של הצי החדש במילואים בבית. ביולי 1905 השתתפה בתמרוני צי המילואים. בספטמבר 1905, הסיירת הממוגנת אאולוס החליפה אותה בתפקידיה, אך היא הופעלה מחדש ב-31 באוקטובר 1905 עם צוות שלדי חדש כדי לחדש את תפקידה בצי המילואים. לאחר מכן היא עברה שיפוץ שנמשך עד 1906. אמפרס אוף אינדיה התנגשה בצוללת A10 במפרץ פלימות' ב-30 באפריל 1906.
כשצי המילואים בוטל בפברואר 1907 והפך לצי הבית, אמפרס אוף אינדיה המשיכה בשירותה כאוניית הדגל, אך כעת עבור פלגת דבונפורט העורפית. ב-25 במאי היא הוחלפה כאוניית דגל על ידי הסיירת הממוגנת ניובה. שלושה ימים לאחר מכן, האונייה הופעלה מחדש כספינת שירות מיוחדת. אמפרס אוף אינדיה החליפה את אוניית האחות שלה רויאל אוק כספינת האם של ספינות השירות המיוחדות בנובמבר 1911. ב-2 במרץ, האונייה יצאה מפורטסמות' תחת גרירה על ידי הסיירת המשוריינת ווריור, בדרך ל-Motherbank, שם היא הייתה אמורה להיות מושבתת, אך היא התנגשה במפרשית Winderhudder הגרמנית בדרך ונאלצה לחזור לפורטסמות' לצורך תיקונים. לבסוף היא הגיעה ל-Motherbank כעבור חודשיים והושבתה, ממתינה לפירוק.
הטבעת האונייה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-4 בנובמבר 1913, אמפרס אוף אינדיה שימשה כספינת מטרה בניסויי ירי במפרץ ליים שנועדו בעיקר לתת לקצינים ולמלחים מושג על השפעת פגז חי על מטרה אמיתית. מטרה משנית הייתה לבחון את הבעיות הנגרמות כתוצאה ממספר אוניות שיורות על אותה מטרה בו זמנית. האונייה הראשונה שירתה לעבר אמפרס אוף אינדיה הנייחת הייתה הסיירת הקלה ליברפול, ואחריה שתי אוניות המערכה ת'אנדרר ואוריון ואוניית המערכה פרה-דרדנוט קינג אדוארד השביעי, ולבסוף ארבעת הדרדנוטים נפטון, קינג ג'ורג' החמישי, ת'אנדרר וואנגארד. עד השעה 16:45, "אמפרס אוף אינדיה התלקחה בזעם ולמטה בירכתיים, וטבעה בשעה" 18:30. היא ספגה ארבעים וארבע פגיעות של 12 אינץ' (305 מ"מ) ו-13.5 אינץ' (343 מ"מ) ו"אין זה מפתיע שהאונייה הקשישה טבעה", אם כי הכוונה הייתה לחזור על הירי בטווח ארוך יותר לפני שהיא טבעה.
כאשר אמפרס אוף אינדיה טבעה, היא התיישבה הפוכה על קרקעית הים, וחילוץ מסוים בוצע במהרה על ידי חברת ג'רזי שהחזיקה בזכויות על כלי השיט. חור גדול בצד שלה נוצר לא על ידי פגז, אלא על ידי צוללנים שהוציאו מעבה. שרידי האונייה נגישים והיא מהווה צלילה עמוקה לצוללנים חובבים.
