אביק (חברה)
 | |
| נתונים כלליים | |
|---|---|
| מייסדים | קרלה וד"ר יואל (ג'וליו) בן טובים, קרלה וג'וליו מוג'ה והזוג סגרה |
| תקופת הפעילות | 1939–הווה (כ־85 שנים) |
| משרד ראשי | ישראל |
| מוצרים עיקריים | תרופות |
אביק בע"מ היא חברת פרמצבטיקה ישראלית שהוקמה ב-1939. מאז 1988 היא חלק מקבוצת "טבע"
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]חברת "אביק" הוקמה בשנת 1939 על ידי שלושה שותפים איטלקיים, קרלה וד"ר יואל (ג'וליו) בן טובים, קרלה וג'וליו מוג'ה והזוג סגרה. היוזמה להקמת החברה נולדה מתוך היכרות עם פרופ' חיים ויצמן שהמליץ ליואל בן טובים לפתוח בארץ ישראל מפעל פרמצבטי. השם "אביק" נבחר על ידי קרלה בן טובים, שמצאה שהמילה האיטלקית alambicco מקורה במילה ערבית המורכבת ממילת היידוע "אל" ומהמילה "אביק", שמשמעותו: כלי זיקוק מעבדתי.
את ההון הראשוני גייסו השותפים שקבעו נורמה - כל רווח שמופק, חוזר למפעל לצורך התרחבות.
בית החרושת נחנך ב-9 בספטמבר 1939, בבניין בן קומה אחת ששטחו 120 מ"ר, ברח' מונטיפיורי 27 בתל אביב, אותו שכרו השותפים. כל השותפים ונשותיהם עבדו במפעל וייצרו תכשירים שעדיין לא יוצרו בארץ כמו: "נאורוטון" (לחיזוק), "סודוברול" (להרגעה) וכן תכשיר משתן.
ה"נאורטון" הופץ בעיקר למצרים. לימים התברר שהאלכוהול שבתרופה סיפק את תשוקתם של המוסלמים לאלכוהול מבלי שיצטרכו להפר את כללי דתם.
כעבור כמה חודשים הצטרף שותף נוסף בשם הארטום, ובעזרת הידע הפרמקולוגי שלו החלו לייצר טבליות מלח לחיילים הבריטים ששירתו במדבר. הטבליות מנעו הזעת יתר והתייבשות. האנגלים היו מספקים את המלח ובית החרושת ייצר את הטבליות.
בית החרושת היה אמנם קטן, אבל מלא מרץ ויוזמה. מדי יום יצאו משלוחי מוצרים למדינות האזור. יואל, שהיה אחראי על הנושאים הכלכליים, היה רוכב על אופנוע BMW עם סירת צד לדמשק ולביירות, כדי לחתום שם על חוזים עם לקוחות והיה מביא עימו מוצרים למכירה. אחרי זמן מה אף נפתח בדמשק מרכז אריזה קטן למוצרי "אביק".
עם הזמן התרחב בית החרושת והוקמה שותפות חלקית עם החברה האיטלקית "לפטיט".[1]
הסולפה - התרופה המהפכנית דאז לטיפול בדלקות טרם המצאת האנטיביוטיקה - חדרה לשוק התרופות וכדי לייצרה היה צורך במזקקים, שלא היו בנמצא בארץ. יואל בן טובים פנה לראש עיריית תל אביב, מאיר דיזנגוף, עם רעיון מקורי וביקש ממנו פנסי רחוב שלא היו בשימוש בשל ההאפלה בלילות באותה תקופה, שנת 1940 - תקופת הפצצת חיל האוויר האיטלקי על תל אביב, והם שימשו כמכלי זכוכית לחימום אמבטיית שמן לצורך יצירת סינתזה. כך ייצר המפעל סולפות וטבליות בכלים פרימיטיביים ומאולתרים כמו גם מכונה לייצור כפתורים, שהוסבה (בתושייתו של ד"ר בן טובים), למכונה לכבישת טבליות, והמכונה לייצור ה"סודוברול" - שנרכשה מבית חרושת למרקים - הותאמה לייצור התרופה שהופצה בצורת קוביות מרק.
בשנת 1944 כבר היה שטח המפעל צר מלהכיל את הפעילות הרבה ונשכרה עוד קומה בבניין, מספר העובדים גדל, אך גם זה לא הספיק ובשנת 1951 נחנך מפעל מורחב באזור התעשייה ברמת גן, רח' היוזמה 5 (בסמוך לכיכר "עלית") המקום התחיל במבנה אחד שבהמשך התווספו לו מבנים נוספים.
במשך הזמן חלו שינויים בהרכב השותפים בחברה, הארטום נפטר, מוג'ה חזר לעיסוקו המקורי וסגרה חזר לאיטליה. אז רכשו קרלה ויואל בן טובים את חלקיהם והפכו לבעלים היחידים של "אביק".
בשנים 1948–1951, שנות המדינה הראשונות, עמדה "אביק" כמה פעמים על סף פשיטת רגל. לקוחות חשובים כמו הצבא הבריטי וחברות בארצות ערב, אבדו, ולא התווספו מספיק לקוחות חדשים. קרלה נאלצה למכור את תכשיטיה וחפצי ערך שונים שהביאו מאיטליה כדי לממן משכורות לעובדים אך זה לא הספיק. אף על פי כן, המשיכו העובדים בעבודתם ולא נטשו, כי ידעו שיקבלו את שכרם ברגע שיתאפשר הדבר. זו אחת הדוגמאות ששיקפו את הרוח המשפחתית ששררה ב"אביק", אז ועד ליום מכירתה. כל מי שעבד בחברה, מההנהלה ועד אחרון הפועלים, השתמשו בביטוי שהפך לשגור בפי כולם: "משפחת אביק".
ב-1959 הוקמה שותפות עם חברה אמריקאית וב"אביק" החלו לייצר תוספי מזון לבעלי חיים, בעיקר לעופות.
המפעל התרחב ועסק בסינתזות כימיות לייצור חומרי גלם לתעשייה הפרמצבטית ולמיצוי חומר המונע חמצון (אטוקסיקווין), וזאת במקביל לייצור תכשירים רפואיים מוגמרים. רוב הייצור של "אביק" יועד לייצוא.
עם המשך ההתרחבות, ב-1964, עבר המפעל לנתניה,[2] וברמת גן נותרה המחלקה הכימית. כשהמפעל ברמת גן לא התאים עוד להיקפי ותנאי הייצור הפרמצבטי ונדרשה הרחבה של המפעל הכימי עלה הצורך להקים מפעל חדש. הבחירה בנתניה הייתה בשל מיקומו של האתר על אם הדרך בין נמל חיפה ונמל אשדוד.
האגף הראשון שהוקם בנתניה היה המחלקה הווטרינרית, שייצרה תוספי מזון לבעלי חיים. התוספים הכילו ויטמינים, ושימשו תרכיז להכנת תערובות ותוספי מזון, לפרות ולתרנגולות.[3] החומר יוצא לטורקיה, ליוון, לסינגפור, לאיראן, למצרים ועוד. לאור ההצלחה של המוצר והביקוש הרב, פנה לחברה יזם טורקי בשם קוצ'מן, שביקש להקים, בשותפות, מפעל בטורקיה. המפעל הוקם באיסטנבול ונקרא "אביק ויטמינלי ימסיני". המפעל פתח למעשה את שוק מדינות ערב. על כל האריזות היו לוגו ותוויות של המפעל הטורקי ללא אזכור השותפה הישראלית. השותפות הטורקית נמשכה עשר שנים והתפרקה בשל בעיות פוליטיות.
לאחר ביסוס המחלקה הווטרינרית בנתניה, הועברו אגפים נוספים מרמת גן לנתניה: המחסן המרכזי שהכיל את כל חומרי הגלם ואת כל חומרי האריזה שהיו בעלי נפח גדול ולאחריו מחלקת התרופות ההומניות, מתוך מטרה לקבל את אישור ה-FDA לייצא את מוצרי החברה לכל העולם המערבי.
ההתמקדות באותה עת הייתה בייצור ה"סינטומיציטין" (משחת עיניים ומשחה לעור). באגף הכימי, שנקרא אז "מחלקת הסינתטיקה", ייצרו את חומר הגלם (כלורמפניקול), ואת המוצר המוגמר (טבליות, סירופ, משחות) ייצר האגף הפרמצבטי בנתניה. מוצרים מוצלחים ומבוקשים נוספים היו: פרוגרון (סוכריות למציצה נגד כאבי גרון), "אל תוש" (תכשיר דוחה יתושים)
באמצע שנות ה-60, כתוצאה מהחרם הערבי, יצאו השותפים האיטלקיים מהשותפות, ואת מקומם תפסה חברת השקעות דיסקונט,[4] שמאוחר יותר מכרה את חלקה לחברת ההשקעות של בנק הפועלים.
ב-1967, במלחמת ששת הימים, ספג המפעל בנתניה הפצצה של מטוסים עיראקיים וירי ארטילרי מהגדה המערבית, נהרס בחלקו אך שוקם במהרה.
במהלך השנים הצטרפו שלושה מארבעת הבנים של קרלה ויואל לעבודה בחברה. הבן הבכור, יהוא, בחר להשתקע בקיבוץ זיקים ולא לקחת חלק במפעל המשפחתי. שלושת הבנים התקדמו עם השנים לתפקידי הניהול. אריאל היה מנכ"ל החברה, יורם ניהל את המחלקה הפרמצבטית ומיכאל ניהל את המחלקה הווטרינרית. לימים הצטרף גם הנכד, ניר (הבן של אריאל) שניהל את מחלקת האריזה. יורם הוא זה שטבע את הסלוגן: "אביק וזה עובר"
בשנת 1978 רכשה "אביק" חברה אמריקאית שעסקה בייצור תרכיבי חיסון לבעלי חיים - "מעבדות ויינלנד".
בשנת 1979 הוענק לד"ר יואל בן טובים "פרס התעשייה" מטעם התאחדות התעשיינים בישראל.
בשנות ה-80 ייצרה "אביק" למעלה ממאה תרופות שונות, לטיפול בלחץ דם, בסרטן, במחלות לב ועוד, וכן 120 סוגי תרופות וטרינריות, חומרי חיטוי ו-20 סוגי חיסונים בתחום הווטרינרי, חומרים למניעת חמצון וחומרי גלם לתעשיית התרופות, לחומרי חיטוי ולכימיקלים אחרים. כל המוצרים והתוצרים הופצו לשוק המקומי וליצוא.
אביק הייתה החברה הישראלית הראשונה שפיתחה תרופה מקורית, בשיתוף עם פרופ' אפרים קציר ממכון ויצמן למדע: "אבימסטן"- תרופה לפרות נגד דלקת העטין.[5] על המצאה זו היה מועמד צוות המחקר של החברה, לפרס קפלן לשנת 1985. על המצאה זו טבע פרופ' קציר (לימים, נשיא המדינה) את המשפט: "כי מציון תצא תרופה".
ב-1985 קיבל גם אריאל בן טובים, שהיה אז מנכ"ל החברה, כמו אביו - יואל, את פרס התעשייה.
בשנת 1987 עמד המחזור הכולל על 40 מיליון דולר, מתוכם 17 מיליון דולר ליצוא, ליותר מ-50 ארצות ביבשות שונות.
מתקני הייצור ענו על התקנים האמריקאיים והבריטיים, ותרופות החברה לטיפול כימותרפי בסרטן אושרו לשימוש בארצות הברית ובאירופה.
באותה עת הייתה "אביק" החברה השנייה בגודלה בתעשייה הפרמצבטית בישראל והמובילה בתחום הווטרינרי.
בנובמבר 1988 נמכרה "אביק" לחברת "טבע"[6] שהייתה עד ליום זה המתחרה העיקרית שלה. לאחר המכירה עזבו כל הבנים את החברה. הנכד, ניר נשאר והמשיך להתקדם בתפקידי ניהול נוספים בחברת "טבע". אלי אדמוני, שניהל את "אביק" מאז 1982, התפטר ביולי 1990.[7]
מקורות ביבליוגרפיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- שבתאי רביב, תעשייה ועשייה, תל אביב: ספריית התעשיינים בישראל, 1991, עמ' 85
- כספים, השבועון הכלכלי של ישראל, גיליון 354, 1987, עמ' 26–30
- סיפור חייה של קרלה בן טובים. הפקה פרטית. 1994
- סיפור חייו של אריאל בן טובים. הפקה פרטית. 2018
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ שיתוף פעולה 'לפטיט' - 'אביק', הארץ, 26 במרץ 1952
- ^ "אביק" מקים מפעל חדש, דבר, 18 במרץ 1964;
חברת "אביק" עוברת לנתניה, דבר, 14 באפריל 1965 - ^ "אביק" מציע שיטות חדשות בהזנת עופות, על המשמר, 18 ביוני 1968
- ^ שותפים חדשים בחב' אביק, הארץ, 25 בפברואר 1965
- ^ תרופה מקורית תוצרת "אביק", על המשמר, 7 ביולי 1975;
ביקוש בינלאומי לתרופה לפרות שפיתחה "אביק", מעריב, 7 בינואר 1976 - ^ יואב יצחק ועודד שורר, משפחת ברונפמן וקונצרן טבע משתלטים על חברת התרופות אביק, מעריב, 6 בספטמבר 1988;
המתחרים על אביק, מעריב, 9 בספטמבר 1988;
אורי גינוסר, אביק - וזה נבלע בטבע, מעריב, 16 ביולי 1990;
יואב יצחק, טבע חתמה על עיסקת רכישת אביק והיקצתה מניות לברונפמן, מעריב, 13 באוקטובר 1988 - ^ אורי גינוסר, התפטר מנכ"ל מפעל אביק, אלי אדמוני, מעריב, 15 ביולי 1990