The Four Lads
 | |
| מקום הקמה |
טורונטו  |
|---|---|
| תקופת הפעילות |
מ-1950 |
| סוגה |
מוזיקת פופ |
| חברת תקליטים |
Okeh, קולומביה רקורדס |
| פרסים והוקרה |
היכל התהילה של המוזיקה הקנדית (1984) |
|
thefourlads | |
| פרופיל ב-IMDb | |
  | |
The Four Lads (תרגום: ארבעת הבחורים) היו רביעיית זמר קנדית שזכתה בסינגלי זהב ואלבומי זהב רבים בשנות ה-50 וה-60 של המאה העשרים.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
הרביעייה המקורית גדלה יחד בטורונטו, העיר הגדולה במדינת אונטריו שבקנדה, שם למדו לשיר בבית הספר למקהלה על שם סנט מייקל. החברים הראשונים בהרכב היו קונארד "קוני" קודריני, בס, ג'ון ברנרד "ברני" טוריש, טנור ומעבד מוזיקלי, ג'יימס פ. "ג'ימי" ארנולד, סולן ופרנק "פרנקי" בוסלי, בריטון ומנהל הקבוצה.
קודריני וטוריש הקימו הרכב עם שני תלמידי סנט מייקל נוספים, רודי מוגרי וג'ון פרקינס, שלימים ייסדו את "The Crew-Cuts" (אנ').[1]
הקבוצה נודעה בכמה שמות 'The Otnorots' ("טורונטו" מאויתת לאחור) ו-'The Jordonaires' ( The Jordanaires ששרו קולות רקע בלהיטים של אלביס פרסלי היו להקה אחרת). כשמוגרי ופרקינס עזבו את הלהקה כדי להתרכז בלימודיהם, קודריני וטוריש הצטרפו לארנולד ובוסרי לרביעייה חדשה.
הם התאמנו עד שהשיגו את ההרמוניות הנקיות שלהם, בין אם בשירי ספיריטואלז, מוזיקה נוצרית או פופ. הם קראו לעצמם במקור "ארבעת הדוכסים", אבל גילו שקבוצה מדטרויט כבר השתמשה בשם הזה, אז הם שינו אותו לארבעת הבחורים - The Four Lads.
בשנת 1950, החלו The Four Lads לשיר במועדונים מקומיים ועד מהרה צברו פופולריות. הם נשלחו לניו יורק, שם הבחין בהם מיץ' מילר (אנ'), הנציג של A&R בחברת קולומביה רקורדס, שביקש מהם לבצע קולות רקע לכמה מהאמנים שהקליט. אחד מאותם אמנים, ג'וני ריי (אנ'), הפך לכוכב גדול ב-1951 עם השירים "Cry" (אנ') ו-"The Little White Cloud That Cried" (אנ'), כאשר The Four Lads מבצעים את קולות הרקע עבורו.
לאחר הצלחת השירים הראשונים של ג'וני ריי, The Four Lads חתמו על חוזה הקלטות עם קולומביה רקורדס. בתחילת 1952, הם הקליטו את השיר הראשון שלהם, "Turn Back", פרי עטו של חבר הקבוצה ברני טוריש תחת שם בדוי. השיר שוחרר על ידי חברת הבת של קולומביה Okeh Records, אך לא הצליח. מאוחר יותר באותה שנה, הקבוצה השיגה את הלהיט הראשון שלה אי פעם עם השיר " The Mocking Bird" (אנ') שגם הוא נכתב על ידי טוריש. השיר התבסס על מנגינה מהפרק השני של הסימפוניה התשיעית של אנטונין דבוז'אק (הידועה בשם "סימפוניית העולם החדש") וכלל ליווי מוגבל ביותר של כלי הקשה ובס. השיר הגיע למקום ה-23 ברשימת מצעדי הפופ. בעקבות ההצלחה The Four Lads הועברו במהירות ללייבל קולומביה רקורדס, שם המשיכו לצבור להיטים נוספים, ונשארו שם עד 1960.
בשנת 1953, הלהקה זכתה בתקליט הזהב הראשון שלה, עם "איסטנבול (לא קונסטנטינופול)". השיר, שהיה הלהיט הראשון של The Four Lads בארצות הברית, הוביל אותם ללהיטים נוספים.[2]
הלהיט המפורסם ביותר של הקבוצה היה Moments to Remember (אנ') מ-1955 אשר הגיע למקום השני בטבלאות המצעדים של ארצות הברית.[3] להיט מפורסם נוסף היה " Standing on the Corner" (אנ'), מתוך המחזמר "The Most Happy Fella" (אנ'), מ-1956. אלבום גוספל עם פרנקי ליין (אנ') החזיר אותם לשורשים והפיק את הסינגל הלהיט "Rain, Rain, Rain", שנכתב על ידי טוריש תחת שם בדוי.
בסוף 1958, ההקלטה המחודשת של הקבוצה ל-"The Mocking Bird" הפכה ללהיט האחרון שלהם במצעדים כאשר הגיע למקום 40. בשנת 1959, הופעתם האחרונה במצעד הפופ הייתה עם "Happy Anniversary", שיר מהסרט בעל אותו השם שהגיע רק למקום ה-77. כאשר החוזה שלהם קולומביה רקורד פג ב-1960, הקבוצה בילתה את שאר שנות ה-60 בהקלטות עבור הלייבלים Kapp, Dot ו־United Artists מבלי להגיע שוב למצעדים.
The Four Lads הופיעו בתוכניות טלוויזיה רבות, ב-1956 בתוכנית "Frankie Laine Time" (אנ'),[4] ב-1958 בתוכנית של פאט בון "The Pat Boone Chevy Showroom",[5] וב-1959 בתוכנית של פרי קומו "Perry Presents".[6]
ב-2019 חברי ההרכב הנותרים הופיעו בספיישל הטלוויזיוני עטור הפרסים של רשת PBS "Moments to Remember: My Music".[7]
גורלם של חברי ההרכב[עריכת קוד מקור | עריכה]
קודריני הוחלף ב-1962 על ידי ג'וני ד'ארק (שנשאר עם הלהקה עד 1982) ומאוחר יותר נקלע לבעיות כלכליות. טוריש, שנשחק לאחר עשרים שנות הופעה, הוחלף בסיד אדוארדס בתחילת שנות ה-70 והפך לסוכן ביטוח. ארנולד עזב את הקבוצה ב-1980 כדי להיות מורה לפיתוח קול בסקרמנטו, בירת קליפורניה. בוסרי נשאר עם הקבוצה, והופיע בקביעות עם חברים שונים עד סוף 2018.
ג'וני ד'ארק נפטר בשנת 1999, בגיל 60, בריברסייד, קליפורניה. ג'ימי ארנולד נפטר בשנת 2004, בגיל 72, בסקרמנטו. קודריני נפטר ב-28 באפריל 2010 בקונקורד שבצפון קרוליינה, בגיל 80. פרנק בוסרי נפטר ברנצ'ו מיראז', קליפורניה, ב-28 בינואר 2019, בגיל 86.[8] אהרון ברוס (אהרון ברוס גרטידג'), שעבד כדיג'יי רדיו בין הופעות, נפטר בטופקה שבקנזס באוגוסט 2020, בגיל 79.
פרסים והכרה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1984, The Four Lads הוכנסו להיכל התהילה של המוזיקה הקנדית (אנ') על ידי האקדמיה הקנדית לאומנויות ומדעי ההקלטה (CARAS) (אנ').[9]
הם הוכנסו להיכל התהילה של קבוצת ווקאל (אנ') בשנת 2003. [10]
סינגלים שהגיעו לזהב[עריכת קוד מקור | עריכה]
- "איסטנבול (לא קונסטנטינופול)" (הוקלט ב-12 באוגוסט 1953)
- "Moments to Remember" (אנ') (הוקלט ב-21 ביוני 1955)[11]
- "No, Not Much" (אנ') (הוקלט ב-16 בנובמבר 1955)[12]
- "Standing on the Corner" (אנ') (הוקלט ב-1 במרץ 1956)
- "Who Needs You?" (אנ') (הוקלט ב-18 באוקטובר 1956)[13]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של The Four Lads- עמוד הבית של The Four Lads
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ "The Four Lads". canadianmusichalloffame.ca. Canadian Music Hall of Fame. נבדק ב-2021-10-05.
- ^ CD Album: The Four Lads - 16 Most Requested Songs (1991) (באנגלית), נבדק ב-2023-08-25
- ^ "U.S. Billboard chart rankings". Billboard.com. Retrieved on 26 November 2006.
- ^ "Frankie Laine Time". imdb.com. IMDB. נבדק ב-2021-10-05.
- ^ "The Pat Boone-Chevy Showroom, The Four Lads". imdb.com. IMDB. נבדק ב-2021-10-05.
- ^ "Perry Presents (1959)". imdb.com. IMDB. נבדק ב-2021-10-06.
- ^ "The Four Lads". IMDb. נבדק ב-17 בינואר 2019.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Frank Busseri". The Desert Sun. 2019-02-10. נבדק ב-2019-02-09.
- ^ Canadian Music Hall of Fame (אורכב 27.09.2007 בארכיון Wayback Machine). Retrieved on 22 February 2009.
- ^ "Vocal Group Hall Of Fame Inducts 2003 Class". billboard.com. Billboard. נבדק ב-2021-10-06.
- ^ "The Four Lads, Moments to Remember". youtube.com. YouTube. ארכיון מ-2021-12-12. נבדק ב-2021-10-05.
- ^ "No Not Much". youtube.com. YouTube. ארכיון מ-2021-12-12. נבדק ב-2021-10-05.
- ^ Murrells, Joseph (1978). The Book of Golden Discs (2nd ed.). London: Barrie and Jenkins Ltd. pp. 73–4. ISBN 0-214-20512-6.