The Big Street
 | |
| כרזת הסרט | |
| מבוסס על | דיימון ראניון, Little Pinks |
|---|---|
| בימוי |
אירווינג רייס  |
| הופק בידי |
דיימון ראניון |
| תסריט |
לאונרד ספיגלגאס |
| עריכה |
ויליאם המילטון |
| שחקנים ראשיים | ולוסיל בול |
| מוזיקה |
רוי ווב |
| צילום |
ראסל מטי |
| מדינה |
ארצות הברית |
| חברת הפקה | RKO |
| חברה מפיצה | RKO |
| שיטת הפצה |
וידאו על פי דרישה |
| הקרנת בכורה |
הפתיחה בניו יורק: 13 באוגוסט 1942 |
| משך הקרנה | 88 או 92 דקות |
| שפת הסרט |
אנגלית |
| סוגה | סרטי דרמה אמריקאיים |
| מקום התרחשות |
דרום פלורידה, ניו יורק, מיאמי |
| דף הסרט ב־IMDb | |
  | |
The Big Street (בעברית: "הרחוב הגדול") הוא סרט דרמה אמריקאי משנת 1942, בכיכובם של הנרי פונדה ולוסיל בול. הסרט עוסק ביחסי אהבתו החד צדדיים של מפנה שולחנות לזמרת יפהפייה וקרת לב, והוא עיבוד קולנועי לסיפורו הקצר של דיימון ראניון, "Little Pinks" ("פִּינְקְס הקטן"), סיפור שהופיע לראשונה ב-1940, באחד מן הטורים השבועיים של ראניון בשבועון "Collier's" ("של קולייר" (אנ')). מאוחר יותר הסיפור הופיע גם באסופת כתביו "Runyon from First to Last" ("ראניון מתחילה ועד סוף") בַּחלק "Stories à la Carte" ("סיפורים על המפה"). ראניון, כותב הסיפור, הפיק גם את הסרט. אירווינג רייס (אנ') היה הבמאי.[1][2] לאונרד ספיגלגאס (אנ') כתב את התסריט, המבוסס באופן רופף על הסיפור המקורי. השיר העברי המוכר "פנקס הקטן" והסיפור "פינקס קטינא", הם עיבוד ותרגום, בהתאמה, לסיפורו המקורי של ראניון.
מקור שם הסרט
[עריכת קוד מקור | עריכה]"The Big Street" ('הרחוב הגדול') היה כינוי לַבּרודוויי (מילולית ניתן לתרגם 'The Broadway' ל'הדרך הרחבה' או ל'הרחוב הרחב').[3] ראניון רימז בשם זה, למקום שבו מתחילה עלילת הסרט, ולמקום שסביבו נסובים כל סיפוריו.
עלילה
[עריכת קוד מקור | עריכה]הסרט מתמקד בדמותו של אוגוסטוס פינקרטון השני, 'פִּינְקְס הקטן' (בגילומו של הנרי פונדה), המועסק כמפנה שולחנות ('פיקולו') במסעדה, ובמערכת יחסיו עם גלוריה לַיוֹנְס (בגילומה של לוסיל בול), זמרת יפהפייה וקרת לב. עלילת הסרט מתחילה בברודוויי. קייס אייבּלס (ברטון מקליין), בעליו של מועדון לילה בניו יורק, דוחף את גלוריה בת זוגו במורדו של גרם מדרגות, בהתקף של קנאה. בעקבות הנפילה בגרם המדרגות, גלוריה ניזוקה קשות והופכת לנכה המרותקת לכיסא גלגלים. גלוריה שנותרת חסרת פרוטה בשל ההוצאות המרובות ובשל חוסר ההכנסות שמסבה לה נכוּתה, נאלצת להיסמך על חסדיו של פינקס, המזמין אותה להתגורר עימו בדירתו הצרה והעלובה.
כאשר ידידתו של פינקס, ויולט שׁוּמבֶּרג (אגנס מורהד), נישאת ל'ג'ונסון הנחמד נחמד' ('Nicely Nicely Johnson', יוג'ין פַּלֶה) והזוג עוקר לפלורידה, גלוריה פוקדת על פינקס לקחת אותה לשם, מתוך תקווה שבמזג האוויר החם של פלורידה ישתפר מצבה הבריאותי. לפינקס לא נותר כסף לצורך המסע הארוך, והוא דוחף את כיסא הגלגלים של גלוריה במסע רגלי כל הדרך עד למיאמי שבפלורידה. במיאמי פוגשת גלוריה באהובהּ משכבר הימים דיקייטר (ויליאם ט' אור) ומנסה לשוב אליו, אלא שהוא מאבד בה עניין מיד כשהוא מגלה כי היא נכה. גלוריה משתלחת בכעס בפינקס, והוא נוטש אותה ומוצא עבודה במועדון במיאמי בבעלותו של קייס. אלא, שלאחר זמן ויולט מספרת לפינקס שגלוריה חולה מאוד והוא שב אליה.
מתוך דיכאון וייאוש, גלוריה מספרת לפינקס כי היא משתוקקת להיות לבושה ולו רק לערב אחד בשמלת ערב מעוטרת באבני חן. כאשר פינקס רואה שהידוענית מִימִי וֵנוּס (מריון מרטין) לבושה בשמלת ערב כמו זו שגלוריה רצתה, הוא פורץ לביתה של מימי על מנת לגנוב את שמלתהּ, ושומע במקרה את אחד מבריוניו של קייס הסוחט אותה ומאיים שאם היא לא תיתן לו את תכשיטיה, הוא יפרסם ברבים את חוסר נאמנותה לבעלה. פינקס מסווה את זהותו, ומצליח באומץ רב להשיב את התכשיטים למימי. לאחר מכן הוא מודיע לקייס שידווח על מעשיו למשטרה, אלא אם כן יסכים לארח את גלוריה כאורחת של כבוד, במסיבה שהוא עורך.
בליל המסיבה המשטרה עוצרת את פינקס. כרטיס הביטוח הלאומי שלו נמצא בארון הבגדים של מימי שבו הוא הסתתר בזמן הפריצה לביתהּ. אלא, שכאשר בעלה של מימי, סמואל (ג'ורג' קליבלנד), שומע מדוע פרץ פינקס אל הבית הוא מתמלא רחמים עליו, ומבטל את תלונתו. גלוריה נוכחת לדעת לבסוף אילו קורבנות פינקס היה מוכן להקריב למענה, והוא נושא אותה בזרועותיו אל רחבת הריקודים כדי שיוכלו לרקוד. גלוריה אומרת לפינקס שהיא רוצה לראות את האוקיינוס ואז מתה בזרועותיו. בהתעלמות ממותה, הוא נושא אותה במדרגות המועדון כדי להביאה אל האוקיינוס ולמלא בכך את משאלתה האחרונה.
הפקה
[עריכת קוד מקור | עריכה]דיימון ראניון רצה ללהק את צ'ארלס לוטון ואת קרול לומברד לתפקידים הראשיים בסרט, אלא ששני השחקנים לא היו מעוניינים בכך. לומברד הציעה לראניון לבחון את מועמדותה של חברתה לוסיל בול, וכך, בניגוד לעמדתם של RKO, משווקי הסרט, שלחצו עליו לאייש בתפקיד הראשי שחקנית ידועה ומוכרת יותר, כברברה סטנוויק או כג'ין ארתור, ראניון הציע את התפקיד ללוסיל בול. מאוחר יותר, בול ציינה כי באותה שעה כבר מלאה תפקיד בסרט אחר. בול נזכרת, "היה נדמה ששום דבר לא קורה לי בסטודיו. הצ'קים השבועיים של אלף הדולר המשיכו להגיע כרגיל, אך עדיין הייתי שחקנית רגילה בסרטים מדרג ב'".[4]
צילומיה של בול לא זרמו על מי מנוחות. הבמאי אירווינג רייס היה 'טירון', ואילו עמיתהּ לגילום התפקידים הראשיים, הנרי פונדה, בן זוג לשעבר של בול שנשלף לצורך הסרט מפוקס המאה ה-20, לא נתן לה די סיוע והדרכה. דסי ארנז (אנ'), שבאותו זמן היה בעלהּ של בול, חשש כי אשתו תצית מחדש את יחסיה עם פונדה, ונכח לעיתים קרובות על הסט כדי לפקח עליה מקרוב. למרות כל המהמורות הללו, בול החשיבה את הסרט כאחד הסרטים האהובים עליה.[4]
דמותו של 'ג'ונסון הנחמד נחמד' מופיעה במחזמר ברודוויי ברנשים וחתיכות ואף בסרט בשם זה.[5] מיותר לציין, שהן המחזמר והן הסרט מבוססים על סיפוריו הקצרים של ראניון.
ביקורות
[עריכת קוד מקור | עריכה]מבקר הסרטים של הניו יורק טיימס אמר שהסרט "בעל קצב מתוחכם וצבעוני" וכי הוא "מבוים באופן תמציתי", אך סבר מצד שני, כי "בשל החריגות התכופות מן הקו הקומי הכללי של העלילה, הסרט עובר אובר-דרמטיזציה עד כדי יצירה של מצבים בלתי מתקבלים על הדעת ושל אפקט בכייני". הוא ציין, שהנרי פונדה "מגלם את דמותו של הגיבור ה'נורא נחמד' בניגוד להתאמתה של מיס בול לגילום דמות הזמרת" הקרה והאכזרית.[6]
בווראייטי סברו שהתסריטאי לאונרד ספיגלגאס ביצע "עבודה טובה בהעברת רוחהּ של היצירה אל המסך, ועיטורהּ בהומור ראניוני טיפוסי", חשו שלוסיל בול "התגברה על משוכות גבוהות" וטענו שהנרי פונדה "היה במיטבו".[7]
ב-Time Out הלונדוני סברו שהסרט "הצליח לתפוס את רוב הרוח הראניונית של חיי הרחוב, ואף את שׂפת הרחוב הצבעונית המקומית שלו". אף על פי כן, נכתב שם שהסרט "מקלקל הכול לעיתים קרובות, כשהוא מתפלש בסנטימנטליות מיותרת". על בול נאמר שם, שהיא "מהממת בתפקידהּ הנדיר בכנותו".[8]
ההוצאה לאור של ה-DVD
[עריכת קוד מקור | עריכה]חברת "Turner Entertainment" (אנ') הוציאה את הסרט ב-DVD של אזור צפייה 1 ב-19 ביוני 2007. רצועת השמע (אנ') של הסרט הייתה באנגלית, והייתה אפשרות לבחור כתוביות באנגלית או בצרפתית. התקליטור הכיל גם את הבונוסים הבאים: הפרק "החתול הֶפּ" מסדרת לוני טונס והמחזמר הקצר "Calling All Girls".
בעברית
[עריכת קוד מקור | עריכה]אף שהסרט גופו, לא תורגם מעולם לעברית ולא הופיע מעולם בעברית, הסיפור, שעל בסיסו נכתב הסרט, תורגם ועובד פעמים אחדות בעברית: "Little Pinks" הופיע כַּסיפור "פינקס קטינא", בתוך קובץ סיפורי ראניון, "טיפוסים קשוחים", שתרגם אליעזר כרמי.[9][10] השיר העברי הידוע, "פנקס הקטן", הוא עיבוד שירי לסיפורו של ראניון. השיר הופיע במחזמר "עיר הגברים", מחזמר שכתב דן אלמגור והלחין מתי כספי, והוקדש לסיפוריו של ראניון.[11]
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
"The Big Street", במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
"The Big Street", באתר נטפליקס
"The Big Street", באתר AllMovie (באנגלית)
"The Big Street", באתר Rotten Tomatoes (באנגלית)- "The Big Street", באתר אידיבי
"The Big Street", במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
קדימון לסרט "The Big Street", סרטון באתר יוטיוב
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Variety, August 5, 1942, p. 27
- ^ Harrison's Reports and Film Reviews (אנ'), August 8, 1942, p. 128
- ^ 1920's Fashion & Music, The Lurid History of Broadway in the 1920sבמקור זה, מופיע פעמיים המושג 'The Big Street' ככינוי לברודוויי
- ^ 1 2 Turner Classic Movies, "The Big Street (1942)"
- ^ AFI, "The Big Street (1942)"
- ^ A. W., At the Palace, New York Times, August 14, 1942
- ^ Variety site, "The Big Street"
- ^ Time Out (at Internet Archive Wayback Machine),"The Big Street (1942)", February 21, 2009
- ^ אתר הספרייה הלאומית, הקטלוג המאוחד של ישראל – ULI, תוצאות חיפוש הכותר "טיפוסים קשוחים"
- ^ אורי קציר, בלוג "אפלטון", פינקס קטינא / דיימון ראניון
- ^ אלי אשד, בלוג "המולטי יקום של אלי אשד", ברנשים קשוחים עם לב של זהב: דיימון ראניון והמחזמר "ברנשים וחתיכות"