Shigella
שיגלה (שם מדעי: Shigella) הוא סוג של חיידקים גראם-שליליים, בעלי צורה מתגית ואשר אינם יוצרים נבגים.
חיידקי Shigella גורמים למחלות הדיזנטריה והשיגלוזיס בבני אדם ובפרימטים נוספים. כמות החיידקים הנדרשת להדבקה תלויה בגיל ובמצבו הבריאותי של הנדבק. המחלה נגרמת כאשר מספר חיידקים חוברים לדופן הרקמה הרירית של המעי. אחרי החדירה, החיידקים מתרבים בתוך התאים ועוברים לתאים נוספים, עד להרס של הרקמה כולה. קיימים זנים של Shigella אשר מייצרים רעלן, הדומה לזה של Escherichia coli.
חיידקי ה-Shigella התגלו בסוף המאה ה-19 כגורם להתפשטות מחלות מעיים קשות ביפן על ידי החוקר היפני קיושי שיגה. מקור ה-Shigella הוא מצואת אדם נגוע, שכן החיידק נייח, ולכן הוא נמצא במים ובמזון המזוהמים בצואת אדם. החיידק אינו יוצר נבגים, ולכן אינו יכול לשרוד בתנאים קיצוניים של יותר מ-60°C. התסמינים לחדירת Shigella כוללים כאבי בטן עזים ושלשול מימי. בשלב המחלה השני מופיעים כאבי בטן ועוויתות וקיימת הפחתה בחום ובשלשול, שהופך להיות מלווה בריר ובדם. ניתן לגלות את החיידק בבדיקות דם, שמגלות גם כמות גדולה של תאי דם לבנים, המעידים על פעילות מערכת החיסון נגד החיידק.
חיידקי ה-Shigella יכולים לגרום לתסמונת המוליטית-אורמית.
פתוגנזה
[עריכת קוד מקור | עריכה]זיהום Shigella נגרם בדרך כלל דרך בליעה. כתלות ברמת הבריאות של הגוף המארח, גם כמות של פחות מ-100 תאי חיידק יכולה להספיק כדי לגרום לזיהום.[1] מיני שיגלה פולשים בדרך כלל לרירית האפיתל של המעי הגס, וגורמים לדלקת חמורה ולמוות של התאים המצפים את המעי הגס. דלקת זו גורמת לשלשולים ואף לדיזנטריה שהם סימני ההיכר של זיהום שיגלה.[2] זנים מסוימים של Shigella מייצרים רעלנים המחריפים את המחלה הנגרמת מהזיהום. זני S. flexneri מייצרים ShET1 ו-SHET2, אשר עשויים לתרום לשלשול.[2] זני S. dysenteriae מייצרים רעלן Shiga, שהוא המוליטי בדומה לורוטוקסין המיוצר על ידי E. coli enterohemorrhagic. גם רעלן שיגה וגם ורוטוקסין קשורים לגרימת התסמונת המוליטית-אורמית שעלולה להיות קטלנית.[2]
מיני שיגלה פולשים למארח דרך תאי ה-M המשובצים באפיתל המעי של המעי הדק. חיידק השיגלה משתמש במערכת הפרשה מסוג III (אנ'), הפועלת כמזרק ביולוגי להעברת חלבוני אפקטור רעילים לתא היעד האנושי. חלבוני האפקטור יכולים לשנות את חילוף החומרים של תא המטרה במגוון דרכים. למשל, להוביל להתמוגגות של ממברנות ואקוולריות או לארגון מחדש של פילמור אקטין כדי להקל על התנועתיות התוך תאית של חיידקי Shigella בתוך התא המארח. לדוגמה, חלבון ה-IcsA (שהוא מעביר אוטומטי במקום אפקט מערכת הפרשה מסוג III) מפעיל ארגון מחדש של אקטין על ידי גיוס N-WASP של קומפלקסים של Arp2/3, ועוזר להתפשטות הבין תאית.[3]
לאחר ההדבקה, תאי שיגלה מתרבים בצורה תוך תאית ומתפשטים לתאי אפיתל שכנים, ובכך גורמים ל הרס רקמות ולפתולוגיה האופיינית של שיגלוזיס.[4][5] התסמינים השכיחים ביותר הם שלשולים, חום, בחילות, הקאות, התכווצויות בטן וגזים. תסמין מוכר נוסף הוא תנועות מעיים מוגברות ויציאות גדולות וכואבות. הצואה עשויה להכיל דם, ריר או מוגלה. לפיכך, תאי שיגלה עלולים לגרום לדיזנטריה. במקרים נדירים, ילדים צעירים עלולים לסבול מפרכוסים. תקופת הדגירה עד להופעת הסימפטומים יכולה לארוך עד שבוע, אך לרוב התסמינים יחלו יומיים עד ארבעה ימים לאחר ההדבקה. לרוב התסמינים נמשכים למשך מספר ימים, אך הם עלולים להימשך שבועות. Shigella מוכר כאחד הגורמים הפתוגניים לדלקת מפרקים ראקטיבית ברחבי העולם.[6]
גילוי
[עריכת קוד מקור | עריכה]הסוג Shigella נקרא על שם הרופא היפני קיושי שיגה, שחקר את הגורם לדיזנטריה. שיגה החל בלימודי רפואה בבית הספר לרפואה של האוניברסיטה הקיסרית של טוקיו בשנת 1892. במהלך לימודיו שמע הרצאה של שיבסאבורו קיטאסאטו. שיגה התרשם מהאינטלקט והביטחון העצמי של קיטאסאטו, ולכן הלך לעבוד כעוזר מחקר שלו במכון למחלות זיהומיות לאחר שסיים את לימודיו. בשנת 1897, שיגה מיקד את מאמציו בהתפרצות של מה שכונה ביפן "סקירי" (דיזנטריה). מגפות אלו הזיקו לעם היפני והתרחשו לעיתים קרובות בסוף המאה ה-19. מגפת ה"סקירי" של 1897 פגעה ביותר מ־91,000 בני אדם, עם שיעור תמותה של מעל 20%.[7] שיגה חקר 32 חולי דיזנטריה והשתמש בהנחות של קוך כדי לבודד ולזהות בהצלחה את החיידק הגורם למחלה. הוא המשיך לחקור ולאפיין את החיידק, זיהה את שיטות ייצור הרעלנים שלו, כלומר רעלני שיגה (אנ'), ופעל ללא לאות ליצירת חיסון למחלה.[דרוש מקור]
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Shigella, באתר ITIS (באנגלית)
- Shigella, באתר NCBI (באנגלית)
- Shigella, באתר האנציקלופדיה של החיים (באנגלית)
- Shigella, באתר GBIF (באנגלית)
- ד"ר איתי גל, התפרצות בכל הארץ: חיידק הגורם לשילשול, באתר ynet, 13 באפריל 2008
- חיידק השיגלה – סכנות, מניעה וטיפול, באתר "רפואת ילדים בישראל"
- Shigella, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Levinson, Warren E (2006). Review of Medical Microbiology and Immunology (9th ed.). McGraw-Hill Medical Publishing Division. p. 30. ISBN 978-0-07-146031-6.
- ^ 1 2 3 Hale, Thomas L.; Keusch, Gerald T. (1996). "Shigella". In Baron, Samuel (ed.). Medical microbiology (4th ed.). Galveston, Texas: University of Texas Medical Branch. ISBN 978-0-9631172-1-2. PMID 21413292.
- ^ Snapper, Scott B.; Takeshima, Fuminao; Antón, Inés; Liu, Ching-Hui; Thomas, Sheila M.; Nguyen, Deanna; Dudley, Darryll; Fraser, Hunter; Purich, Daniel (באוקטובר 2001). "N-WASP deficiency reveals distinct pathways for cell surface projections and microbial actin-based motility". Nature Cell Biology (באנגלית). 3 (10): 897–904. doi:10.1038/ncb1001-897. ISSN 1476-4679. PMID 11584271.
{{cite journal}}: (עזרה) - ^ Todar, Kenneth. "Shigella and Shigellosis". Todar's Online Textbook of Bacteriology.תבנית:Self-published source
- ^ Suzuki, Toshihiko; Sasakawa, Chihiro (2001). "Molecular basis of the intracellular spreading of Shigella". Infection and Immunity. 69 (10): 5959–66. doi:10.1128/IAI.69.10.5959-5966.2001. PMC 98722. PMID 11553531.
- ^ Hill Gaston, J (2003). "Arthritis associated with enteric infection". Best Practice & Research Clinical Rheumatology. 17 (2): 219–39. doi:10.1016/S1521-6942(02)00104-3. PMID 12787523.
- ^ Trofa, Andrew F.; Ueno-Olsen, Hannah; Oiwa, Ruiko; Yoshikawa, Masanosuke (1999-11-01). "Dr. Kiyoshi Shiga: Discoverer of the Dysentery Bacillus". Clinical Infectious Diseases (באנגלית). 29 (5): 1303–1306. doi:10.1086/313437. ISSN 1058-4838. PMID 10524979.