סיינפלד

סיינפלד
Seinfeld

לוגו הסדרה
סוגה	קומדיית מצבים
יוצרים	לארי דייוויד ג'רי סיינפלד
בימוי	ארט וולף, אנדי אקרמן, טום שרונס, דייוויד סטיינברג
שחקנים	ג'רי סיינפלד ג'ייסון אלכסנדר מייקל ריצ'רדס ג'וליה לואי-דרייפוס ויין נייט
ארץ מקור
שפות	אנגלית
מספר עונות	9
מספר פרקים	180
הפקה
חברת הפקה	קאסל רוק אנטרטיינמנט
הפצה	קולומביה טריסטאר טלוויז'ן, הולו
טכניקת צילום	מערך מרובה מצלמות
מוזיקה	ג'ונתן וולף
אורך פרק	23 דקות
שידור
רשת שידור	NBC נטפליקס
רשת שידור בישראל	ערוץ 3 HOT ערוץ ביפ yes נטפליקס
תקופת שידור מקורית	5 ביולי 1989 – 14 במאי 1998
תקופת שידור בישראל	7 בפברואר 1992 – 15 במאי 1998 (שידור ללא תרגום בערוץ 3) / 21 ביולי 1998 (שידור עם תרגום)
קישורים חיצוניים
אתר רשמי
דף התוכנית ב-IMDb

סיינפלד (באנגלית: Seinfeld) היא סדרת קומדיית מצבים אמריקאית פופולרית זוכת פרס אמי לסדרת הקומדיה הטובה ביותר, אשר שודרה מ-5 ביולי 1989 עד 14 במאי 1998. התוכנית נוצרה על ידי לארי דייוויד וג'רי סיינפלד, הופקה על ידי Castle-Rock Entertainment (שהייתה אז בניהולו של הבמאי והמפיק רוב ריינר), והופצה על ידי Columbia Pictures Television (כיום: Sony Pictures Television).

בהיותה אחת מהתוכניות הפופולריות ורבות ההשפעה של שנות ה-90 בארצות הברית, היא ממצה בתוכה את התרבות האירונית והאנוכית של העשור. ב-2002, פרסם מגזין הטלוויזיה TV Guide רשימה של ‏50 תוכניות הטלוויזיה הגדולות של כל הזמנים, ודרג את "סיינפלד" במקום הראשון.

ג'רי סיינפלד משחק בסדרה את הדמות הראשית, אשר קרויה על שמו ומבוססת על חייו. בהתאם לכך חלק גדול מהאירועים בסדרה מתרחשים בדירתו של ג'רי בחלק הצפון-מערבי של מנהטן שבניו יורק. בסדרה מוצג צוות דמויות המורכב מחבריו ומכריו של ג'רי – קוזמו קריימר (מייקל ריצ'רדס), ג'ורג' קוסטנזה (ג'ייסון אלכסנדר), איליין בניס (ג'וליה לואי-דרייפוס), ולצידם השכן התמהוני ניומן (ויין נייט).

בישראל, הסדרה שודרה בערוץ 3 בכבלים החל מ-7 בפברואר 1992 ושודרה בהתחלה במתכונת שבועית של פרק בכל יום שישי בשעה 22:40 עד אמצע העונה השנייה. לאחר מכן שודרה בשידורים חוזרים באותו ערוץ והפרק האחרון שודר בשידור מיוחד שהציג במקביל לארצות הברית, בשידור לוויני שלא כלל תרגום. הפרק האחרון שודר בגרסתו המתורגמת כחודשיים לאחר מכן. לאחר שידורו המוקרי בארץ, הסדרה הועלתה לשידורים חוזרים בטלוויזיה וב-VOD בערוצים של yes ו-HOT, כולל ערוץ ביפ. בספטמבר 2019, שירות הזרמת המדיה "Netflix" רכש את הזכויות הבלעדיות לשידור הסדרה בסינדיקציה. על מנת להתאים את הסדרה לטלוויזיות של שנות ה-2020, לאור השינויים שחלו מאז שנות ה-90, יחס הגובה-רוחב עובד מ-4:3 ל-16:9. כמו כן, הרזולוציה שופרה באופן מלאכותי ל-4K. כל פרקי הסדרה עלו יחד לשירות ב-1 באוקטובר 2021, כשסכום עסקת הרכישה מוערך ביותר מחצי מיליארד דולרים.

סקירה כללית

מימין: מייקל ריצ'רדס (קריימר), ג'ייסון אלכסנדר (ג'ורג'), ג'וליה לואי-דרייפוס (איליין) וג'רי סיינפלד (ג'רי)

"המסעדה של טום", בה לכאורה ישבו ארבעת גיבורי הסדרה באופן קבוע. אף שהסדרה צולמה בלוס אנג'לס, התקיימה העלילה בעיר ניו יורק, וחזית "המסעדה של טום", שהיא מסעדה אמיתית, הוצגה בה כמעט בכל פרק.

התוכנית נודעה היטב בתואר "תוכנית על שום דבר" (ביטוי אשר הוטבע בסדרה עצמה, בפרק בו מתוארים ניסיונותיהם של ג'רי וג'ורג' ליצור רעיון לקומדיית מצבים), מכיוון שעיקר הקומדיה היה מבוסס סביב הפרטים הזניחים של חיי היום-יום, ולרוב עסק בהתנצחויות קטנוניות ומזימות מפורטות על-מנת להשיג יתרון, ולו הקטן ביותר, על פני אנשים אחרים. סיינפלד עצמו מספר שהרעיון הראשוני שלו – והסיבה לקטעי הסטנדאפ שסיימו כמעט כל תוכנית – היה שהתוכנית תהיה מבוססת על הדרך בה קומיקאי מלקט חומר בשביל המופע שלו. הדמויות בסדרה תוארו כאנוכיות ובלתי מוסריות לחלוטין, מאפיינים אשר הוקצנו בצורה קומית. (עם זאת, מעניין הוא שהמוטיב המשותף לכל הדמויות הוא ניסיונותיהן לעשות דברים נחמדים עבור אנשים, רק כדי לקבל תוצאה הפוכה ולא רצויה). בניגוד לקומדיות מצבים אחרות, היוצרים השתדלו שלא לשקוע בסצנות רגשניות, מה שנתן לסדרה את הטון המיוחד, הקר והציני שלה. יוצרי הסדרה השתדלו להציג אנשים אמיתיים במקום הדמויות הבדיוניות והאידיאליות הנראות לעיתים קרובות בטלוויזיה. זאת, על אף שרבות מעלילות הסדרה כוללות שרשרת אירועים סבוּכה, ולעיתים מחזורית, אשר מתאחדת בסוף כדי ליצור אירוניה גדולה. לארי דייוויד אהב את המבנה שבו ארבעה סיפורים (אחד לכל דמות ראשית) מתחברים בסופו של הפרק, ושאף לכך שרוב פרקי הסדרה יהיו במתכונת זו.

תוכניות טלוויזיה קודמות היו מבוססות כמעט תמיד על משפחה או עמיתים לעבודה, אך "סיינפלד" מבססת את עצמה כדוגמה נדירה לקומדיית מצבים בה אף אחת מהדמויות אינה קשורה בקשר דם לאחרת, או מועסקת באותו מקום. למעשה, דמויות רבות בסדרה אינן עובדות כלל.

בעונות הראשונות של הסדרה, בתחילתו ובסופו של כל פרק, הוצג סיינפלד כאשר הוא מגיש קטעי סטנד-אפ פרי עטו, אשר קשורים לנושאי האירועים המתוארים בעלילת הפרק. ניתן לראות כי ההבדל בין השחקן ג'רי סיינפלד לבין הדמות המגולמת על ידו מטושטש בכוונה תחילה. בעונות מאוחרות יותר, קטעי הסטנד-אפ האלה הופיעו בתדירות נמוכה יותר. כל הדמויות הראשיות עוצבו לפי מכרים בחיים האמיתיים של ג'רי סיינפלד או לארי דייוויד, ורוב הדמויות המשניות מבוססות על מקרים אישיים של חלק מכותבי הסדרה.

עוד הפרה של המוסכמה הפיקטיבית של בידוד הדמויות מהשחקנים המגלמים אותן והפרדת עולם הדמויות מעולמם של השחקנים והקהל, הייתה עלילה מתמשכת שבה הדמויות עוסקות בקידום קומדיית מצבים טלוויזיונית בשם "ג'רי". "ג'רי" דמתה מאוד ל"סיינפלד" בכך שסיינפלד שיחק את עצמו, והתוכנית הייתה מבוססת "על שום דבר". "ג'רי" הוצגה לראשונה בסיום העונה ב-1993, בפרק שנקרא "הפיילוט". עלילה זו, ביחד עם דוגמאות נוספות של אזכור-עצמי, הובילו רבים מהמבקרים להצביע על טבעה הפוסט-מודרניסטי של הסדרה.

התוכנית הוצגה לראשונה תחת השם "סיפורי סיינפלד" (זהו גם שם הפיילוט, לו ניתן שם נוסף מאוחר יותר: "חדשות טובות, חדשות רעות") ביום חמישי, 31 במאי 1990 ברשת NBC. סיינפלד לא נחלה הצלחה מיידית. לאחר שידור הפיילוט, ב-5 ביולי 1989, לא היה נראה שהתוכנית עומדת להיבחר על ידי NBC, והיא הוצעה לרשת פוקס שסירבה להצעה. רק הודות לריק לודווין, ראש מחלקת התוכניות הליליות והאירועים המיוחדים ב-NBC, שהעביר כספים מתקציבו, צולמו ארבעה פרקים נוספים. בסופו של דבר שודרה הסדרה במשך 9 שנים וכללה 180 פרקים, ופרק הסיום שלה ששודר ביום חמישי, 14 במאי 1998, נצפה על ידי קהל עצום המוערך בכ-76 מיליון צופים. הפרק שודר בישראל במקביל לשידור בארצות הברית בערוץ 3 של הכבלים, ללא תרגום. ישראל הייתה המקום היחיד מחוץ לארצות הברית בו שודר הפרק בזמן אמת כהמשך ישיר להצלחה הגדולה שהייתה לסדרה בישראל. ג'רי סיינפלד מחזיק בשיא "השחקן שסירב להכי הרבה כסף" לפי ספר השיאים של גינס, מכיוון שסירב להצעה להמשך התוכנית עבור 5 מיליון דולר לפרק. כמו כן, הוא מחזיק בשיא "השכר השנתי הגבוה ביותר לשחקן טלוויזיה אי פעם". הסדרה עצמה מחזיקה בשיא "מחירי הפרסום בטלוויזיה הגבוהים ביותר".

הסדרה ב-DVD

ב-2004 נערך משא ומתן על עסקה שתהפוך את "סיינפלד" לזמינה על-גבי DVD בפעם הראשונה. עקב בעיות משפטיות עם הצוות בנוגע לקריינות ותוספות DVD אחרות, השחרור נדחה. שלוש העונות הראשונות שוחררו ב-23 בנובמבר 2004, העונה ה-4 ב-17 במאי 2005, עונות 5 ו-6 ב-22 בנובמבר 2005, העונה ה-7 ב-21 בנובמבר 2006, העונה ה-8 ב-5 ביוני 2007 והעונה ה-9 ב-6 בנובמבר 2007. באותו תאריך יצאה גם קופסה המאגדת את כל עונות הסדרה.

השפעות הסדרה

הסדרה התפרסמה מאוד וטבעה כמה מטבעות לשון מוכרים, ביניהם הביטוי "יאדה יאדה" (נהגה Yada Yada) שנאמר כקיצור לחלק בסיפור שאינו מעניין, או שאינו רלוונטי למסר. בינואר 2020 פורסם בכתב עת של האגודה האמריקאית למיקרוביולוגיה כי נגיף חדש שמדביק בעיקר חרקים, נקרא "Yada Yada Virus" על שם הביטוי הסיינפלדי. יאנה בטובסקה מחברת המאמר פרסמה בטוויטר שהשם הושפע מהסדרה וניתן כמחווה לה, אך לא הסבירה את משמעותו. ההשערה היא שהשימוש בביטוי נעשה כדי להמחיש את חוסר העניין שבגילוי נגיף שאינו תוקף בני אדם אלא חרקים קטנים, כמו יתושים למשל.

דמויות ראשיות

מסעדת "Soup kitchen" המגישה את ה-'סופ-נאצי' ('מרק משוגע' בתרגום חופשי) בניו-יורק. מקום נוסף בעיר שזכה לאזכורים רבים בסדרה

ג'רי סיינפלד

ערך מורחב – ג'רי סיינפלד (דמות)

ג'רום "ג'רי" סיינפלד (ג'רי סיינפלד) הוא הדמות הראשית של הסדרה, עובד כסטנדאפיסט. מערכות היחסים שלו הן נדבך חשוב בעלילה, אך לעיתים נדירות הן מחזיקות יותר מפרק אחד, ולרוב נפסקות בגלל סיבות מינוריות. ג'רי נראה כדמות הנורמלית היחידה בסדרה, אך יש לו אובססיה לניקיון והיגיינה, לדגני בוקר, ולסופרמן.

ג'ורג' קוסטנזה

ערך מורחב – ג'ורג' קוסטנזה

ג'ורג' לואיס קוסטנזה (ג'ייסון אלכסנדר) הוא גבר "נמוך, שמן, קשה-תפיסה ומקריח" (כך תואר על ידי איליין באחד הפרקים). ג'ורג' הנוירוטי הוא שקרן מלידה, אחד ששונא את עצמו ונשלט בידי הוריו, פרנק ואסטל.

הוא הועסק בעבודות רבות, כולל כאלה בהן עבד בתור סוכן נדל"ן ועוזר מזכיר הנסיעות של קבוצת הבייסבול ניו יורק יאנקיז. הוא גם עבד למשך זמן קצר בחברה המספקת ציוד ספורט הנקראת "Play Now" וב-"Kruger Industrial Smoothing". כמו כן, הוא עבד למשך תקופה קצרה מאוד ב-"Pendant Publishing". במשך תקופה לא קצרה ג'ורג' היה מובטל. מערכות היחסים שלו עם נשים תמיד היו כישלון. למרות זאת, בצורה אירונית משהו, מערכת היחסים הנוראה ביותר שלו – אירוסים לסוזן רוס (אשר גולמה על ידי היידי סווידברג), הייתה אחת ממערכות היחסים שהסתיימו בצורה "טובה" עבור ג'ורג' (הוא פחד מנישואים ומותה של סוזן הושיע אותו). בין תכונותיו וכישרונותיו הבולטים: אמירת שקרים (הוא טבע את המשפט "זה לא שקר אם אתה מאמין בזה"), משחק הווידאו פרוגר, חנייה במקביל, היכולת לנקוב בשמם של השירותים הטובים ביותר הקרובים למקום נתון במנהטן ואיות שמות משפחה של אנשים אקראיים.

איליין בניס

ערך מורחב – איליין בניס

איליין מרי בניס (ג'וליה לואי-דרייפוס) היא דמות נבונה ואסרטיבית אך שטחית וחמת מזג. איליין היא לעיתים קרובות קורבן של הנסיבות, המופיעות בדמות הסתבכותה במזימות חבריה, דרישות בלתי הגיוניות מצד מעסיקיה ולעיתים אף חוסר האדיבות של אנשים זרים. בתקופה הקודמת לעלילת הפרקים הראשונים בסדרה איליין וג'רי ניהלו מערכת יחסים רומנטית; הם נפרדו ונשארו ידידים טובים. בפרק הראשון בסדרה (ששימש כפיילוט), איליין לא מופיעה כלל. הסיבה לכך היא, שבתוכנית המקורית, הדמות הנשית בחבורה הייתה אמורה להיות אחת המלצריות במסעדה, בגילומה של לי גרלינגטון , והיא זו שהופיעה בפרק הראשון. על פי עדותו של ג'ייסון אלכסנדר, הדמות בוטלה מפני שגרלינגטון העזה להציע ללארי דייוויד רעיונות לסדרה, ואף לשנות את הטקסט של עצמה.

קוזמו קריימר

ערך מורחב – קוזמו קריימר

קוזמו קריימר (מייקל ריצ'רדס) הוא גבוה, בעל שיער פרוע, וכמעט תמיד לובש מכנסיים קצרים מדי למידותיו. קרמר הוא הדמות המוזרה ביותר בסיינפלד. הוא בדרך כלל מכוּנה בשם משפחתו. הוא מפורסם בשל ה"כניסה" שלו, בעת שהוא פותח את הדלת לדירתו של ג'רי ומחליק אל תוך החדר. עד לעונה השישית, שמו הפרטי לא היה ידוע. ברגע ששמו המלא נחשף, בפרק "ההחלפה", על ידי אמו באבס קריימר, דמויות שוליות החלו לקרוא לו "קוזמו", אך הקבוצה הראשית המשיכה לכנותו "קריימר". בפרק הפיילוט, ג'רי למעשה קורא לו "קסלר", מכיוון שהכותבים חששו מדרישת זכויות לשם מ"קריימר" של החיים האמיתיים.

כיוון שנראה שהוא מובטל נצחי (מלבד מספר מקרים נדירים), הוא מעורב תכופות ברקיחת מזימות מגוחכות שמטרתן להניב לו כסף, ורוב ההמצאות הן שלו. בהיותו אחת מהדמויות הכי פופולריות בסדרה, הוא לעיתים קרובות מכונה "דמות האקשן" שמושכת את תשומת לב הקהל באמצעות התנועות המצחיקות ויוצאות הדופן שלה.

בניגוד לדמויות האחרות, מוזרותו הובילה אותו להיות זה שכמעט תמיד אומר את האמת בפרצוף. הוא גם מפתיע לעיתים קרובות בכך שהוא הדמות היחידה שמתיימרת להגן בדבקות על המוסכמות החברתיות, בעוד שכמו שאר הדמויות, יעדיף לממש את מאוויו על פני דבקות במוסכמות. הוא חבר טוב של ניומן, בנוסף למגוון רחב (רובו אינו מופיע בסדרה) של מכרים ושותפים מפוקפקים, ביניהם לומז ובוב סקאמאנו. על אף מוזרותו, קריימר קוצר הצלחה רבה אצל נשים, ואף הועלתה סיבה לכך באחד מהפרקים ("ההמרה") – קריימר מחזיק בסוג של מחלה רוחנית המתבטאת במשיכה חייתית, אשר כונתה "קבורקה".

דמויות משנה

ערך מורחב – סיינפלד - דמויות משנה

• ניומן (ויין נייט): השכן של ג'רי ושל קריימר. עובד בדואר. מתעב את ג'רי ובו בזמן חבר טוב של קריימר. לעיתים נחשב ניומן כנבל של הסדרה. הופיע ב-48 פרקים.

משפחתו של ג'רי

• מורטימר "מורטי" סיינפלד (ברני מרטין): אביו של ג'רי. הופיע ב-24 פרקים. מורטי עבד למחייתו במכירת מעילי גשם במשך 38 שנים, ומחשיב את המצאתו של "מעיל גשם חסר חגורה" כעבודת חייו. הוא ואשתו הלן הם פנסיונרים בבית משותף בפלורידה. גולם במהלך פרק אחד על ידי פיל ברנס אך הוחלף על ידי ברני מרטין כיוון שהיה נינוח מדי לטענתו של לארי דייוויד.
• הלן סיינפלד (ליז שרידן): אימו של ג'רי. הופיעה ב-24 פרקים. פנסיונרית אשר גרה בפלורידה, ותמיד דואגת למצבו הכספי של ג'רי. המשפט הידוע ביותר שלה, מכוון לג'רי, ואומר: "איך מישהו יכול לא לאהוב אותו?".
• דוד ליאו (לן לסר): דודו של ג'רי. מוצג כאדם גס וטרחן ולרוב הוא מתרברב בקשר לבנו ג'פרי העובד במחלקת הפארקים הממשלתית. ידוע באמירת ה'שלום' שלו המלווה תמיד בפריסת ידיו לצדדים, וכן בלפיתת ידיו של עמיתו לשיחה (לרוב, ג'רי). הופיע ב-15 פרקים.
• ננה (בילי רי וואלאס): סבתו של ג'רי, אימם של הלן סיינפלד ודוד ליאו. מתחילה לבלבל בין העבר וההווה וחושפת שדוד ליאו חייב להלן סיינפלד 50 דולר שקיבל מאביו אחרי זכייה במרוץ סוסים, והיה אמור לחלוק עם אחותו. הופיעה ב-3 פרקים.

הוריו של ג'ורג'

פרנק קוסטנזה

• פרנק קוסטנזה (ג'רי סטילר): אביו של ג'ורג' קוסטנזה ונשוי לאסטל קוסטנזה. דמותו היא מאוד קולנית, נוירוטית ואקסצנטרית. לא אכפת לו במיוחד מג'ורג' – וכך, כשג'ורג' סטיינברנר, הבעלים של הניו-יורק יאנקיז והבוס של ג'ורג', מגיע לבית משפחת קוסטנזה ומודיע להם (בטעות) שג'ורג' מת, פרנק מתעלם מהבשורה, ובמקום זאת מתרעם על הבעלים: "למה לעזאזל החלפת את ג'ו ביונר?!". בפרק אחר מודיע פרנק לג'ורג': "אנחנו אוהבים אותך כאילו היית הבן שלנו, אבל גם להורים יש גבולות". לפרנק במהלך הסדרה היו מספר אינטראקציות (למשל, כשהמציאו את "החזייה הגברית" או את חג ה"פסטיבוס") עם קריימר בשל המוזרות של שניהם. הופיע ב-29 פרקים.

במקור היה אמור לשחק את הדמות ג'ון רנדולף אך הוא הוחלף על ידי ג'רי סטילר, לאחר שסטילר הרשים את דייוויד בצעקותיו על אשתו בסדרה. ג'ון רנדולף הופיע לפרק אחד בלבד בעונה הרביעית פרק 62 – The Handicap Spot.

• אסטל קוסטנזה (אסטל האריס): אימו של ג'ורג'. בסדרה היא מצטיירת כ"אם היהודייה" המרגיזה, אשר מבלה לכאורה את רוב זמנה בצווחות כנגד ג'ורג' ופרנק. ג'ורג' העיר פעם אחת כי כל חייו לא שמע אותה צוחקת. הוא משוכנע שהיא אוהבת את לויד בראון, מכר ילדות שלו, יותר ממנו. הופיעה ב-29 פרקים.

פרקים בולטים

פרקים רבים מהסדרה זכו לפרסום רב, להלן הבולטים שבהם:

המסעדה הסינית (עונה 2)

אחד הפרקים הקלאסיים של הסדרה, הממחיש את הקונספט של "סדרה על שום דבר". ג'רי, איליין וג'ורג' הולכים לאכול במסעדה סינית. מיד בתחילת הפרק הם נרשמים ברשימת ההמתנה לשולחן פנוי, ונאמר להם שיצטרכו לחכות "5 עד 10 דקות". בסופו של דבר, כל הפרק נסוב סביב ההמתנה לשולחן, שמתארכת ומתארכת. כשהם מנסים לברר שוב, כעבור זמן, מתי יגיע תורם, נאמר להם: "5 עד 10 דקות". בינתיים ג'רי מאתגר את איליין ומבטיח לה 50 דולר אם תלך ותיקח אוכל משולחן שבו יושבים סועדים; ג'ורג' ממתין לטלפון ממישהי שהוא יוצא אתה ומצליח לריב עם כל מי שניגש לטלפון הציבורי שבמסעדה; וג'רי פוגש במקרה ידידה של קרוב משפחה, וחושש שהיא תגלה לו שג'רי הבריז באותו ערב מאירוע משפחתי בטענה שהוא חולה. בסוף הפרק השלושה מתייאשים ויוצאים בלי לאכול, ומיד שולחן מתפנה בעבורם והמארח קורא בשמם.

החניון (עונה 3)

הארבעה נוסעים יחד לקניון, שבו קריימר רוכש מזגן. השחקן מייקל ריצ'רדס ביקש לסחוב מזגן אמיתי במהלך הצילומים, כדי "לעבוד עם המשקל" כדבריו ולהכניס הומור פיזי. כשהם מגיעים לחניון הענקי של הקניון, הם לא מצליחים למצוא את המכונית של קריימר. לאורך כל הפרק הם מחפשים את המכונית, ובתוך כך מאבדים זה את זה. פקח של החניון תופס את ג'רי ואת ג'ורג' משתינים בחניון, ורושם להם דוחות. בסוף הפרק, לאחר שמצאו את המכונית, קריימר לא מצליח להתניע, דבר שלא היה מתוכנן בתסריט, וניתן לראות את השחקנים צוחקים בתוך הרכב.

ההתערבות (עונה 4)

ערך מורחב – ההתערבות

חברי הרביעייה מחליטים לערוך תחרות, ולבדוק מי יכול להימנע מלאונן לאורך הזמן הרב ביותר. בפרק עצמו לא אומרים במפורש את המילה לאונן, אלא משתמשים בכל מיני צורות על מנת להבהיר את העניין באמצעות לשון נקייה. לאורך כל הפרק רואים את הגיבורים מתקשים להירדם בלילה, ומכאן על הצופה להסיק שהסיבה היא חוסר הגעה לפורקן מיני. בשלב מסוים רואים הן את ג'רי והן את ג'ורג' ישנים שנת ישרים, מכאן יכולים הצופים להבין כי מדובר במצב של תיקו בין השניים.

בפרק אחר מתגלה כי המנצח בתחרות היה ג'ורג'. הסתירה נפתרת בפרק אחר; בחלקו הראשון של פרק הסיום של הסדרה, כשמטוס שבו טסו כוכבי הסדרה מתרסק, ג'ורג' מודה שרימה בהתערבות.

היציאה מהארון (עונה 4)

איליין, ג'ורג' וג'רי (שפחות משתף פעולה) מנסים לגרום לבחורה שיושבת מאחוריהם ומצותתת להם לחשוב שג'ורג' וג'רי הם זוג הומוסקסואלי. בהמשך מסתבר שאותה בחורה היא עיתונאית, וכך מתפרסם בעיתון שג'רי וג'ורג' הם הומוסקסואליים. לאורך כל הפרק הם מנסים להסביר לכל מי שחושב כך שזה לא נכון (מלבד פעם אחת שבה ג'ורג' מנסה לשכנע את חברתו, שממנה הוא רוצה להפרד אבל היא לא מרפה – שהוא כן הומוסקסואל ולכן הם צריכים להפרד), אבל אפילו קריימר מתקשה להאמין להם ("חשבתי שאנחנו חברים... איך יכולתם להסתיר את זה ממני?"). המשפט שחוזר על עצמו פעמים רבות במהלך הפרק הוא: "לא שיש בזה משהו רע", והוא מכוון להומוסקסואליות.

ילד הבועה (עונה 4)

החבורה מגיעה במקרה לביתו של ילד החי בבועה ובמהלך משחק טריוויה פורץ ויכוח בין הילד לבין ג'ורג' לגבי התשובה לשאלה "מי פלשו לספרד במאה השמינית לספירה?". הילד עונה שאלה היו המורים אך ג'ורג' מסתמך על שגיאת דפוס בכרטיס וטוען כי אלה היו "המופים". במהלך הוויכוח, חברתו של ג'ורג' מנקבת בטעות את הבועה בה חי הילד, ושולחת את הילד לבית החולים. עיקר הגרוטסקה בא לידי ביטוי בהגדרה "ילד בועה", כאשר ה"ילד" כבר מזמן אינו ילד ואף הפך לאדם כעסן, קפריזי וגס רוח (דמות המתאימה להתעמתות עם ג'ורג'). בהמשך פרק זה נשרפת הבקתה של הוריה של סוזאן.

הביולוג הימי (עונה 5)

פרק זה כולל שלוש עלילות מקבילות:

• קריימר מחליט לשחק גולף על החוף ולחבוט את הכדורים לים.
• איליין עורכת ספר של סופר רוסי נודע ועצבני. במהלך נסיעה בלימוזינה היומן הדיגיטלי שלה מצפצף ומפריע לסופר, שמשליך אותו מהחלון היישר על ראשה של עוברת אורח תמימה.
• ג'ורג' מתחזה לביולוג ימי בפני מכרה שלו ובעת טיול על החוף נאלץ לסייע ללווייתן, שאחד מכדורי הגולף של קריימר חסם את דרכי הנשימה שלו.

ההפך (עונה 5)

פרק זה הוא אחד הפרקים המכוננים בתולדות סיינפלד, הן מבחינת סגנונו והן מבחינת העלילה.^{[דרוש מקור]} ג'ורג' מגיע למסקנה שכל מה שהוא עושה הוא שגוי, ולכן הוא צריך לעשות בדיוק ההפך מכל האינסטיקטים שלו. במהלך הפרק ג'ורג' משיג עבודה במועדון הניו יורק יאנקיז ומתחיל בהצלחה עם בחורה. בעוד חייו של ג'ורג' מתחילים לשגשג, חייה של איליין מקבלים תפנית שלילית. החבר שלה נפרד ממנה כיוון שגילה שעצרה לקנות שקית סוכריות על אף ששמעה כי הוא מאושפז. היא מפונה מהדירה שלה וגורמת להתמוטטות בית ההוצאה לאור בו היא עובדת.

הנאצי של המרק (עונה 7)

זהו אחד הפרקים הזכורים בתולדות הסדרה ונחשב בעיני רבים כטוב ביותר. הפרק עוסק בשף מהגר, המפעיל דוכן מרקים מוצלח במיוחד, אך מנהל אותו בקפדנות יתרה ולא מוכן למכור מרק למי שלא עומד בכללים. התנהגות זו גורמת לחבורה לכנות אותו "הנאצי של המרק", ואיליין אף מגורשת מהדוכן. בעלילה מקבילה, איליין רוכשת ארון עתיק, אך זה נגנב על ידי זוג בריונים הומוסקסואליים. כשקריימר מספר על המקרה ל"נאצי", הוא נותן לקריימר במתנה ארון עתיק שיש ברשותו, בלא לדעת שהוא מיועד לאיליין. איליין מגיעה לדוכן כדי להודות לו, אך ה"נאצי" אומר לה שלא היה מוסר את הארון לו היה יודע שהוא מיועד לה. איליין מוצאת בתוך הארון את מתכוניו של ה"נאצי", וגורמת לו לסגור את הדוכן.

שמו של הנאצי של המרק נחשף בפרק האחרון: "יאב קסאם". דמותו מבוססת על שף אמיתי, אל יאגנה, שלא אהב את הפארודיה על מסעדת המרקים שלו שמופעלת ברחוב 55 ליד השדרה השמינית במנהטן, ניו יורק.

הבגידה (עונה 9)

פרק ייחודי המתנהל מהסוף להתחלה. הפרק מתחיל בכותרות הסיום, ובכל כמה שניות חוזר לסצנה קודמת, עד לנעימת הפתיחה. החבורה טסה להודו, לחתונה של מכרתה של איליין, סו-אלן מישקי. איליין לא אוהבת את סו-אלן, ואף בטוחה שזוהי ״לא-הזמנה״ (Unvitation – הזמנה שמצופה מאיליין לא להיענות לה). איליין כועסת ומחליטה להגיע לחתונה בכוונה ואף להביא איתה את ג'רי ואת ג'ורג'. בחתונה מתגלה כי איליין שכבה בעבר עם החתן המיועד, וג'רי שכב עם החברה של ג'ורג'. ג'ורג' מגלה על הבגידה של ג׳רי, כועס ודורש ממנו פיצוי – לשכב עם איליין. בזמן הטקס, איליין מספרת לג'ורג' עליה ועל החתן והוא צועק את זה בקול, מה שגורם לכל המשתתפים לשמוע, וביניהם גם סו-אלן, שמבטלת את החתונה ברגע האחרון ורבה עם איליין.

בסוף הפרק, מוצג המעבר של ג'רי לדירה שלו שנים קודם לכן, ובו הוא אומר לקרמר את המשפט: "מה ששלי שלך", שבעצם מהווה את ההתחלה לנצלנותו של קריימר במשך כל הסדרה.

השביתה (עונה 9)

פרק צבעוני מאוד, אשר מהווה דוגמה טובה לכיוון אליו פנתה הסדרה בעונות המאוחרות, כאשר הדמויות והאירועים הופכים אי-רציונליים והזויים.

כאשר מועלה שכר המינימום, מתמלאות הדרישות של קריימר להעלאה במשכורת, בעטיין הוא שובת כבר 12 שנה כנגד מאפיית בייגלים שהעסיקה אותו. הוא חוזר לעבודה ומוצא מיד סיבה נוספת לשבות. במקביל, משפחת קוסטנזה חוגגת את חג ה"פסטיבוס", חג שאביו של ג'ורג' המציא כחלופה לחג המולד השנוא עליו מאוד, וכולל מספר עקרונות בסיסיים:

1. מתקיימת ארוחת חג, ובה כל אחד אומר לחברו כיצד החבר אכזב אותו במהלך השנה האחרונה.
2. בניגוד לתאריך חג המולד, 25 בדצמבר, מתקיים פסטיבוס ב-23 בדצמבר.
3. במקום עץ אשוח, מוצב בבית מוט אלומיניום שאינו מקושט.
4. יש לבצע מפגני כוח, ששיאם הוא הצמדת המארח לרצפת החדר. המארח רשאי לבחור מי מבין הנוכחים יתמודד מולו במפגני הכוח, והלה רשאי לסרב רק אם יש לו הצעה למשהו טוב יותר לעשות.

ג'ורג' טוען כי החג הרס את ילדותו ואינו מרוצה מהגילוי שחבריו ומעסיקו הוזמנו לארוחה, אך באופן אירוני, מעשה זה מציל את ג'ורג' מפיטורים (המעסיק שלו חשש שהפיטורים יראו על רקע דתי).

פרק הסיום

ערך מורחב – The Finale (סיינפלד)

NBC מזמינים את ג'רי וג'ורג' לפגישה, שבה הם מודיעים להם על כך שברצונם להזמין 13 פרקים של התוכנית "ג'רי". כדי לפצותם על הזמן שבו נזנחה התוכנית, נותנת הרשת לסיינפלד ולקוסטנזה אפשרות לטוס לכל יעד בעולם, ויחד עם קריימר ואיליין הם טסים לפריז.

בעקבות בעיות טכניות נאלץ המטוס לנחות בעיירה הפיקטיבית "לייתם" במסצ'וסטס. הארבעה מטיילים בעיר ורואים אדם נשדד, אך במקום לעזור לו הם מעדיפים לצלם את האירוע ולהוסיף הערות סרקסטיות על הנעשה. שוטר שמגיע למקום עוצר אותם מתוקף חוק השומרוני הטוב. משפט מתנהל נגד הארבעה, ובמהלכו מביאה התביעה עשרות דמויות שהופיעו בסדרה שנפגעו מאחד או יותר מהארבעה. המשפט מסתיים בהרשעת הארבעה, והם נשלחים לכלא לשנה. לקראת סוף הפרק אומר ג'רי משפט זהה לחלוטין למשפט הראשון שפתח את הסדרה: "הכפתור השני הוא כפתור המפתח. הוא במפורש בונה או הורס את החולצה", כאשר ג'ורג' שואל אותו בתגובה: "לא ניהלנו את השיחה הזו בעבר?".

בפרק יש אירוניה מסוימת בכך שהתוכנית שנודעה כ"תוכנית על כלום", הסתיימה בכך שהדמויות הראשיות נכנסות לכלא על כך שלא עשו כלום.

פרסים

סיינפלד זכתה בפרס אמי בקטגוריית הסדרה הקומית של 1993, והייתה מועמדת לפרס זה בכל שנה בין השנים 1992 ו-1998 (עונות 3–9). כמו כן, הסדרה זכתה גם בפרס גלובוס הזהב בקטגוריית הסדרה הקומית הטובה ביותר בשנת 1994, בפרס פידובי בשנת 1993, בפרס מבקרי הטלוויזיה בשנים 1992 ו-1993, בפרס בחירת ובפרסים רבים נוספים.

כמו כן, גם שחקני הסדרה עצמם זכו לגמולם:

ג'רי סיינפלד

• פרס גלובוס הזהב בקטגוריית שחקן הקומדיה הטוב ביותר בשנת 1994.

מייקל ריצ'רדס

• פרס אמי בקטגוריית שחקן המשנה הטוב ביותר בסדרה קומית בשנים – 1992–1993, 1993–1994 ו-1996–1997.

ג'וליה לואי-דרייפוס

• פרס אמי בקטגוריית שחקנית המשנה הטובה ביותר בסדרה קומית בשנת 1995–1996.
• פרס איגוד השחקנים בקטגוריית השחקנית הקומית של השנה בשנים 1996, 1997.

ג'ייסון אלכסנדר

• פרס איגוד השחקנים בקטגוריית השחקן הקומי של השנה בשנת 1995.

תסריטים

• פרס אמי בקטגוריית התסריט הטוב ביותר לסדרה קומית – על הפרקים: The Fix Up (1991)‎ ו-The Contest (1992)‎ (ההתערבות).
• פרס איגוד הכותבים בקטגוריית הפרק הקומי הטוב ביותר – "The Contest", "The Mango", "The Pool Guy" ו-"The Fatigues".

שידורי הסדרה

אחוזי הצפייה ותאריכי השידור מתייחסים לשידור הפרקים ב-NBC וערוץ 3:

עונה	תאריכי שידור מקורי				פרקים	ממוצע רייטינג
	ארצות הברית		ישראל
1	יום רביעי, 5 ביולי 1989	יום חמישי, 21 ביוני 1990	יום שישי, 7 בפברואר 1992	יום שישי, 6 במרץ 1992	5	-----
2	יום רביעי, 23 בינואר 1991	יום רביעי, 26 ביוני 1991	יום שישי, 13 במרץ 1992	יום שישי, 26 ביוני 1992	12	12.5%
3	יום רביעי, 18 בספטמבר 1991	יום רביעי, 6 במאי 1992	יום שישי, 22 במאי 1992	יום שני, 17 במאי 1993	23	12.5%
4	יום רביעי, 12 באוגוסט 1992	יום חמישי, 20 במאי 1993			24	13.7%
5	יום חמישי, 16 בספטמבר 1993	יום חמישי, 19 במאי 1994			22	19.6%
6	יום רביעי, 22 בספטמבר 1994	יום חמישי, 11 במאי 1995	יום ראשון, 18 בפברואר 1996		24	20.6%
7	יום חמישי, 21 בספטמבר 1995	יום חמישי, 16 במאי 1996			24	21.2%
8	יום חמישי, 19 בספטמבר 1996	יום חמישי, 15 במאי 1997	יום ראשון, 3 במרץ 1997	יום שני, 4 באוגוסט 1997	22	20.5%
9	יום חמישי, 25 בספטמבר 1997	יום חמישי, 14 במאי 1998	יום שני, 2 במרץ 1998	יום שישי, 15 במאי 1998 (שידור ללא תרגום בערוץ 3) / יום שני, 21 ביולי 1998 (שידור עם תרגום)	24	21.7%

רקע עובדתי

רוב הדמויות המשמעותיות בסדרה מבוססות על אנשים אמיתיים, אותם הכירו ג'רי סיינפלד או לארי דייוויד.

• דמותו של ג'ורג' מבוססת על לארי דייוויד עצמו. את השם קוסטנזה שאל סיינפלד משמו של חבר מימי המכללה, מייקל קוסטנזה. החבר האמיתי מופיע בפרק "מקום החנייה" בתפקיד נהג משאית. הוא תבע מההפקה 100 מיליון דולר כפיצוי על שימוש בשם ללא הסכמתו, ועל הפגיעה שנגרמה לו בשל התכונות הנלעגות של ג'ורג'. התביעה נדחתה.
• דמותו של קריימר מבוססת על שכן אמיתי שהיה ללארי דייוויד, בשם קני קריימר. קריימר האמיתי החל להפעיל, עוד בזמן שידור הסדרה, סיורים תיירותיים בתשלום, בשם "מסע המציאות של סיינפלד", בעקבות האתרים בהם מתרחשת הסדרה. הסיורים מתקיימים עד היום (2015). יסוד קומי ואירוני בקשר לכך הוא, שקריימר בסדרה מוכר את סיפוריו למפיק הקטלוגים ג'יי פיטרמן, ולאחר מכן הוא עורך סיורים בעקבות סיפוריו. מפני שהסיפורים כבר אינם שייכים לקריימר, הסיור נקרא "מסע המציאות של ג'יי פיטרמן".
• "ההתערבות" שנערכה בפרק בשם הזה, סביב השאלה מי יוכל להימנע מלאונן במשך הזמן הרב ביותר, מבוססת על התערבות אמיתית בין דייוויד לבין שכנו קריימר. על פי עדותם, ההתערבות נמשכה מספר חודשים, ודייוויד ניצח בה. גם בסדרה ניצח ג'ורג' בהתערבות, אם כי בפרק הסיום הוא מודה ששיקר.
• הוריו של סיינפלד גרו בדיור מוגן בפלורידה, גם בסדרה וגם במציאות.
• דמות ה"נאצי של המרק" מבוססת על בעל מרקייה בשם אל יאגנה, שהביע תרעומת על האופן שבו הוא מוצג בסדרה.
• בפרק "המעיל" מופיע אלטון, אביה של איליין, בוגר מלחמת קוריאה וסופר, שמפחיד את ג'רי ואת ג'ורג'. דמותו התבססה על הסופר ריצ'רד ייטס, שללארי דייוויד היה רומן עם בתו. הדמות לא שבה לסדרה, מכיוון שהשחקן שגילם את האב, לורנס טירני ("כלבי אשמורת"), באמת הפחיד את השחקנים, ובין היתר איים על סיינפלד באמצעות סכין קצבים.
• "הקטלוג של ג'יי פיטרמן" מבוססת על קטלוג אמיתי, השייך לג'ון פיטרמן. הקטלוג האמיתי שגשג בעקבות הסדרה, ופיטרמן האמיתי לא התרעם על דמותו הנלעגת בסדרה אלא להפך – הפך לחבר טוב של ג'ון או'הרלי, השחקן שגילם אותו. כשהקטלוג נקלע לקשיים כספיים, הצטרף או'הרלי כשותף לחברת ההפקה שלו.
• דמותו של עורך הדין השחור ג'קי צ'יילס מבוססת על ג'וני קוקרן, עורך דין שייצג את או. ג'יי. סימפסון. השחקן שגילם את צ'יילס, פיל מוריס, הכיר את בן-דמותו קוקרן במספרה ששניהם נהגו לפקוד. אולפני NBC התכוונו ליצור סדרה סביב דמותו של צ'יילס, אולם התוכנית נגנזה.
• "פסטיבוס", החג שהמציא אביו של ג'ורג', מבוסס על חג בשם זה שהמציא דניאל או'קיף, לרגל יום השנה לנישואיו. דן או'קיף, בנו של הממציא ותסריטאי בסדרה, הביא אליה את הרעיון.
• את הרעיון "להרוג" את סוזן, ארוסתו של ג'ורג' בסדרה, הגתה לואי-דרייפוס, שלא אהבה לעבוד עם היידי סוודברג, השחקנית שגילמה את סוזן. בפרק "ההזמנות", סוזן מתה מליקוק מעטפות ההזמנה לחתונה שלה עם ג'ורג', שנקנו בחנות למוצרים זולים. שידורי הפרק הזה הופסקו לזמן קצר בשנת 2001 בעקבות הבהלה מפני מתקפת האנתרקס, שבוצעה באמצעות משלוח נבגי גחלת בתוך מעטפות.
• ג'ורג' סטיינברנר, הבעלים של קבוצת ניו יורק יאנקיז, הוא דמות אמיתית. הוא מגולם בסדרה על ידי השחקנים לי בֶר ומיטש מיטשל, מצולם תמיד מאחור כך שפניו אינן נראות, ואת קולו מדבב לארי דייוויד עצמו. סטיינברנר עצמו הופיע בתפקיד אורח בפרק "ההזמנות", אך הקטע נחתך משיקולי אורך הפרק (ולא כפי שפורסם – משום שסטיינברנר לא אהב את מותה של סוזן). לארי דייוויד התייחס לחיתוך של אותה סצנה וטען שהסצנה לא הייתה מספיק טובה לדעתו כדי להיכנס לפרק.
• בפרק "התקועים" (The Stranded), איליין מתעצבנת בגלל אישה ששואלת שוב ושוב לאן נעלם ה"בייבי" שלה, ומתכוונת לארוסהּ. איליין אומרת לה בארסיות ובמבטא אוסטרלי: "אולי הדינגו אכל את הבייבי שלך", בהתייחסות לסרט "זעקה באפלה". הסרט התבסס על מקרה אמיתי, שבו דינגו טרף תינוקת אוסטרלית בשם אזריה צ'מברלין, והביא להרשעתה (השגויה) של האם ברצח בתה.

לקריאה נוספת

	ספר: סיינפלד
אוסף של ערכים בנושא הזמינים להורדה כקובץ אחד.

• סיינפלד ופילוסופיה (ספר על הכל וכלום), עורך: ויליאם ארווין, פן הוצאה לאור-ידיעות אחרונות-ספרי חמד, 2005.

קישורים חיצוניים

• אתר האינטרנט הרשמי של סיינפלד

• סיינפלד, ברשת החברתית פייסבוק
• סיינפלד, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
• סיינפלד, ברשת החברתית אינסטגרם
• סיינפלד, סרטונים בערוץ היוטיוב
• "סיינפלד", במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
• "סיינפלד", באתר נטפליקס
• "סיינפלד", באתר AllMovie (באנגלית)
• "סיינפלד", באתר Rotten Tomatoes (באנגלית)
• "סיינפלד", באתר Metacritic (באנגלית)
• "סיינפלד", באתר Hulu סדרות (באנגלית)
• "סיינפלד", במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
• סיינפלד, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• SeinfeldScripts.com תסריטי כל הפרקים
• רותה קופפר, האיחוד של סיינפלד: פשוט הברקה, באתר הארץ, 6 באוקטובר 2009
• הסיפור מאחורי ציור הקיר של סיינפלד בדרך השלום בתל אביב
• כתבי ynet, מיסטר פיט וחברים: הבוסים הגדולים של סיינפלד, באתר ynet, 31 בינואר 2012
• ניר וולף, הבלתי נשכחים: 15 שנים אחרי "סיינפלד", באתר ישראל היום, 3 במאי 2013
• מתן שרון‏, סדרה על כלום? יותר כמו סדרה על הכל. 15 שנים לירידת "סיינפלד", באתר וואלה, 14 במאי 2013
• רותה קופפר, אחרי 25 שנה || "סיינפלד": הסדרה שסללה את הדרך לטוני סופרנו, באתר הארץ, 8 ביולי 2014
• כתבי מוצש, 25 שנה לסיינפלד: הפרקים הכי טובים, באתר nrg‏, 14 ביולי 2014
• ניב הדס, "סיינפלד" שינתה את המציאות, לא את הטלוויזיה, באתר הארץ, 4 ביולי 2019
• ויקי-סיין, "הויקי אודות כלום" – אנציקלופדיה על הסדרה, באתר wikia.com (באנגלית)
• אבי גרפינקל, הוא עשה קריירה מדמות המיזנתרופ, אבל אין חבר נאמן ממנו, באתר הארץ, 18 באפריל 2024
• עמליה רוזנבלום, שיעורים ביחסים, אתיקה ונורמות חברתיות: סיינפלד היא רחוב סומסום למבוגרים, באתר הארץ, 16 במאי 2024

הערות שוליים

פרסים בהם זכתה הסדרה