לדלג לתוכן

שקר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף שקרן)
פינוקיו

שקר הוא אמירה, טענה או משפט שאינם נכונים – ההפך מהאמת. אמירה יכולה להיות נכונה באופן חלקי בלבד, ואז היא תוגדר כ"חצי אמת" ולפעמים תיחשב כגרועה משקר.

למרות שאנשים נוטים לחשוב שהם יכולים לזהות שקרים, בדרך-כלל אין זה נכון.[1] גם להסתמכות הפופולרית על שפת גוף כסימן לשקר אין תמיכה מדעית.[1] החל משלהי המאה התשע עשרה הומצאו מספר מכשירים שיועדו לגלוי שקרים. הידוע שבהם הוא הפוליגרף. עוד מקדמת דנא משתמשים בשבועות ובעינויים כדי לגלות שקרים. בדרך-כלל, השימוש בכלים אלה אינה מבוססת על תשתית מדעית. השימוש בפוליגרף, לדוגמא, שכיח, אך התמיכה המדעית ליעילותו מוטלת בספק.[2]

פסיכולוגיה של השקר[עריכת קוד מקור | עריכה]

אמירת שקרים היא התנהגות שכיחה בכל החברות האנושיות. שקרים נאמרים ונכתבים במגוון רחב של סיטואציות[3]. שקר הוא אמירה בה למחברה יש כוונה לסלף את האמת כדי להטעות. כאשר אדם משקר, הוא לעיתים מסתכן בתשלום המחיר הנובע מתפיסתו בחברה כ'שקרן', על כן יתכן וישקר רק כאשר התועלת מהשקר תעלה להערכתו על המחיר שישלם[4].

מספר מחקרים הראו כי אנשים משקרים לא רק למען טובתם העצמית, אלא גם להיטיב עם שומעי/קוראי השקר. בשקר מסוג זה התועלת הישירה היא עבור האחר, והמחיר האפשרי הוא של המשקר. שקרים אלו נאמרים לרוב כצורת נימוס, והם נפוצים ביותר בין בני משפחה, או כאשר הנושא חשוב מאד לשומעי/קוראי השקר[5].

בשנת 2020 קבוצת מחקר ישראלית אמריקאית הראתה בסדרת מחקרים כי אנשים לעיתים משקרים על מנת להיראות יותר אמינים[6]. לדוגמה החוקרים בדקו קבוצת עורכי דין ישראלים. עורכי הדין התבקשו לדמיין סיטואציה בה הם נותנים הערכה עבור לקוח של עבור עבודה מסוימת. בהערכה ניתן ללקוח טווח נורמטיבי של שעות, כאשר התשלום הוא לפי שעת עבודה. התברר כי אם בפועל היה לוקח לעורכי הדין לעבור על העבודה מספר שעות שהוא בטווח העליון של הערכה, חלקם היו אומרים ללקוח כי לקח להם זמן פחות מה משהם עבדו בפועל. לעומת זאת אם היה לוקח להם מספר שעות שהוא בגבול התחתון, חלקם דווקא היו אומרים מספר שעות שהוא מעל למה שלקח להם בפועל. רוב עורכי הדין דיווחו שלא היו משקרים בסיטואציה שכזו.

סוגי שקרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • שקר לבן – שקר שנאמר מטעמי נימוס, או מדרכי שלום ולכן בדרך כלל מתקבל בהבנה יחסית. עם כל זאת, ישנם אנשים שאינם מקבלים שקר לבן בהבנה, ומתייחסים אליו כשקר לכל דבר, מכיוון שהם סבורים שהשקר הלבן מטשטש את המציאות.
  • הגזמה – תיאור שאינו שקרי לחלוטין אך מפריז יתר על המידה. תיתכן גם הפחתה, כלומר תיאור המפחית מעוצמת הדבר.
  • השמטה – הצגת סיפור תוך הסתרת פרטים מכוונת במטרה לייצר מצג שווא. על השמטה נאמר "חצי אמת גרועה משקר".

עדות שקר[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – עדות שקר

עדות שקר היא עדות הניתנת בבית משפט ומתבררת ככוללת דברי שקר או הצהרות כוזבות. מתן עדות שקר ביודעין נקבע כעבירה פלילית ברבות ממדינות העולם. הוכחה שעדות היא עדות שקר יכולה להשפיע על מהימנותו של האדם שמסר אותה גם ביחס לדברים אחרים שאמר, וכך להשפיע משמעותית על המשפט.

בישראל, עדות שקר היא עבירה פלילית. סעיף 237 לחוק העונשין קובע שהעונש על עדות שקר הוא מאסר של עד 7 שנים.

זיהוי שקרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אנשים נוטים להאמין שהם יכולים לזהות שקרים,[1] אם זה באמצעות מכשירים ייעודיים או באמצעות קריאת שפת הגוף של העומדים מולם. למרות הפופולריות של הטענות האלה, לשתיהן אין תמיכה מחקרית ברורה.

פוליגרף הוא מכשיר אשר נועד לקלוט את תגובותיו הבלתי רצוניות של בן אדם כדי לבדוק אם הוא משקר. שם נפוץ נוסף למכשיר הוא "מכונת אמת". הפוליגרף משמש בעיקר בחקירה פלילית, אך משמש גם במבדקי תעסוקה ובאבטחה. למרות השימוש הנרחב בכלי זה, התמיכה המדעית ביחס ליעילותו מוטלת בספק.[2]

דרך שנייה בה אנשים מאמינים שהם יכולים לזהות שקרים, היא בקריאת שפת הגוף.[1] בציבור הרחב נפוץ המיתוס ששפת הגוף ומיקרו הבעות יכולות להעיד על שקר. גם לטענה זאת אין בסיס מדעי חזק.[1] היא נשמרת לאורך זמן בין השאר בשל הערכה עצמית מוגזמת ובשל גופים מסחריים המרוויחים ממנה.[1]

השקר ביהדות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתורה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בפרשת שמות בתורה נכתב ”מִדְּבַר שֶׁקֶר תִּרְחָק”,[7] ולפי חלק מהפרשנויות אי אמירת אמת, אף אם אינה גורמת לנזק, היא עבירה על מצווה זו.[8]

מספר ראשונים מנו את המצווה בתרי"ג מצוות[9] אך מוני המצוות הבולטים לא מנו את המצווה.[10]

בתנ"ך ישנן כמה דוגמאות לשקרים או להסתרת האמת על ידי נביאים או דמויות אחרות שמוצגות כחיוביות. אחד המקרים הבולטים הוא סיפור גנבת הברכות, בו יעקב אומר ליצחק העיוור "אנוכי עשו בכורך" כדי לגרום לו לברך אותו, על אף שיצחק רצה לברך את עשו, כיוון שחשב שהוא הבכור, ועשיו לא גילה לו שמכר את בכורתו ליעקב.[11] על אף שבפשטות זהו שקר, במדרש תנחומא[12] נאמר שלא ייתכן שיעקב שיקר כיוון שכתוב ”לֹא הִבִּיט אָוֶן בְּיַעֲקֹב” (במדבר, כ"ג, כ"א), ולכן יש לפרש ש"אנכי" זו אמירה בפני עצמה כתשובה לשאלת יצחק "מי אתה בני", וההמשך "עשו בכורך" הוא ציון עובדה, וכך יוצא שדברי יעקב לא היו שקר.

אבן עזרא[13] תוקף את הפרשנות הזו וטוען שאין פסול בכך שנביא יאמר דבר שאיננו כהוגן במקום הצורך (פרט למקרים בהם נשלח מה' להעביר ציווי). כראיה לכך הוא מציין מספר נביאים ששיקרו או ניבאו דברים שלא קרו לבסוף, כגון:

לאחר פטירת יעקב חששו בניו שיוסף אחיהם יתנכל אליהם, ואמרו לו: ”אָבִיךָ צִוָּה לִפְנֵי מוֹתוֹ לֵאמֹר. כֹּה תֹאמְרוּ לְיוֹסֵף אָנָּא שָׂא נָא פֶּשַׁע אַחֶיךָ וְחַטָּאתָם כִּי רָעָה גְמָלוּךָ וְעַתָּה שָׂא נָא לְפֶשַׁע עַבְדֵי אֱלֹהֵי אָבִיךָ” (בראשית, נ', ט"זי"ז), ומפרש רש"י שיעקב עצמו לא ציווה כך כי יוסף לא היה חשוד בעינו אולם האחים שינו מפני השלום.[16]

בהלכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

גם לפי הפוסקים האוסרים לשקר[17] ישנם מקרים שבהם ההלכה מתירה לשקר למען מטרה טובה.

  • במחלוקת שבברייתא "כיצד מרקדין לפני הכלה?"[18] נקבעה ההלכה לפי בית הלל כי "מצווה לשמח חתן וכלה ולרקד לפניה, ולומר שהיא נאה וחסודה אפילו אינה נאה"[19]. ועל פי הראשונים טעם הדבר הוא שכל אדם יש בו משהו יפה[20] ומפני השלום[21] ומפני שנאה במעשיה הטובים[22] או שנאה בעיני בעלה[23]. רבי משה לימא, בפירושו "חלקת מחוקק", מסייג זאת: "לא שאם יש לה מום יאמר שאין לה מום דזה שקר גמור רק יאמר סתם שהיא נאה וחוט של חסד משוך עליה".
  • התלמוד הבבלי מתיר לשנות מהאמת במסכתא (מסכת), בפוריא (מיטה) ובאושפיזא (מארח) – לומר מתוך ענווה שלא למד מסכת כלשהי למרות שלמד אותה, לשנות מהמאמת בעניינים מיניים-אינטיימים שאמורים להישאר בין איש לאשתו, או להסתיר את נדיבותו והכנסת האורחים של חברו כדי שלא ינצלו אותו אנשים שרוצים להרוויח ארוחות חינם[24].
  • במסכת יבמות נכתב כי "מותר ומצווה לשנות (מהאמת) מפני השלום"[25]. דוגמאות שונות נכתבו להלכה זו ביניהם לשבח כלה לבעלה, לעשות שלום בין אדם לחבירו, ועוד.

רבי ירוחם פישל פרלא למד מרס"ג שהאיסור נאמר רק בתוך בית דין,[26], הרב חיים קניבסקי כתב שיש עניין להרחיק מהשקר אבל אינו איסור.[27]

החפץ חיים כתב שאסור לשקר מדאורייתא,[28] הרב אברהם ארלנגר ואחרים תמהו על מקור דבריו.[29]

נביא שקר[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – נביא שקר

ביהדות, נביא שקר הוא נביא שמתיימר לדבר בשם אלוהים או מתנבא בשם אלים אחרים. לפי המסורת, הסימן לכך שאדם הוא נביא שקר ועונשו מוות, הוא שניבא שדבר טוב יקרה והדבר לא התקיים[30].

משיח שקר[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – משיח שקר

משיח שקר הוא אדם שנחשב בעיני עצמו או תומכיו למשיח, בניגוד להשקפת הציבור הדתי אליו הוא משתייך.

שבועת שקר[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – שבועת שווא ושבועת שקר

האיסור על שְׁבוּעַת שֶׁקֶר הוא איסור להישבע על דבר ולא לקיים אותו.

על שבועת שקר נענשים במלקות.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביהדות[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 3 4 5 6 Miles L. Patterson, Alan J. Fridlund, Carlos Crivelli, Four Misconceptions About Nonverbal Communication, Perspectives on Psychological Science 18, 2023-11, עמ' 1388–1411 doi: 10.1177/17456916221148142
  2. ^ 1 2 William G. Iacono, Psychology and the lie detector industry: A fifty-year perspective, Biological Psychology 190, 2024-07, עמ' 108808 doi: 10.1016/j.biopsycho.2024.108808
  3. ^ DePaulo, B. M., & Kashy, D. A. (1998). Everyday lies in close and casual relationships. Journal of personality and social psychology, 74(1), 63.
  4. ^ Kajackaite, A., & Gneezy, U. (2015). Lying costs and incentives. UC San Diego Discussion Paper.
  5. ^ DePaulo, B. M., & Bell, K. L. (1996). Truth and investment: lies are told to those who care. Journal of personality and social psychology, 71(4), 703.
  6. ^ Choshen-Hillel, S., Shaw, A., & Caruso, E. M. (2020). Lying to appear honest. Journal of Experimental Psychology: General.
  7. ^ ספר שמות, פרק כ"ג, פסוק ז'
  8. ^ ראו ספר חרדים (פרק י"ב מצוות עשה כ"ו), אך בספר יראים (סימן רלה) מבואר על סמך המשך הפסוק, "...ונקי וצדיק אל תהרוג", כי רק שקר הגורם לנזק אסור מן התורה.
  9. ^ רשב"ץ, יראים (סי' רל"ה), סמ"ג (עשה ק"ז), סמ"ק (מצוה רכ"ז), יד רמה, ס' חרדים
  10. ^ רס"ג, רמב"ם, רמב"ן, חינוך.
  11. ^ ספר בראשית, פרק כ"ז, פסוק ו'
  12. ^ מדרש תנחומא הקדום (בובר), בראשית כז, פסקה י, הובא ברש"י, ספר בראשית, פרק כ"ז, פסוק י"ט ובפרשנים נוספים
  13. ^ אבן עזרא, ספר בראשית, פרק כ"ז, פסוק י"ט
  14. ^ ספר בראשית, פרק י"ב, פסוק י"ג, ספר בראשית, פרק כ'
  15. ^ ספר שמואל א', פרק כ"א, פסוק ו'
  16. ^ רש"י, ספר בראשית, פרק נ', פסוק ט"ז
  17. ^ ראו: ערוך לנר יבמות סב:
  18. ^ תלמוד בבלי, מסכת כתובות, דף ט"ז, עמוד ב'
  19. ^ שולחן ערוך, אבן העזר, סימן ס"ה, סעיף א'
  20. ^ ר"י מיגאש על הסוגיה
  21. ^ ריטב"א על הסוגיה
  22. ^ דרישה על הטור
  23. ^ מהרש"א על הסוגיה
  24. ^ תלמוד בבלי, מסכת בבא מציעא, דף כ"ג, עמוד ב'
  25. ^ תלמוד בבלי, מסכת יבמות, דף ס"ה, עמוד ב': אמר רבי אילעא משום רבי אלעזר ברבי שמעון מותר לו לאדם לשנות בדבר השלום
  26. ^ ביאורי הגר"י פרלא, על ספר המצוות לרס"ג עשה כ"ב, קנ"ו - ג'
  27. ^ פירוש על מס' כותים מטהר ל'
  28. ^ הרב ישראל מאיר הכהן, חפץ חיים (פתיחה עשין י"ג)
  29. ^ הרב ארהם ארלנגר, ברכת אברהם, כתובות ריש יז.
  30. ^ ספר דברים, פרק י"ח, פסוק כ"ב