לדלג לתוכן

Panic (שיר של הסמית'ס)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
"Panic"
סינגל בביצוע הסמית'ס
מתוך האלבום The World Won't Listen
יצא לאור 21 ביולי 1986
תאריך הקלטה מאי 1986
מקום הקלטה אולפני ליווינגסטון, לונדון
סוגה רוק אלטרנטיבי, גלאם רוק[1]
שפה אנגלית עריכת הנתון בוויקינתונים
בי-סייד

Vicar in a Tutu

The Draize Train
אורך 2:20
חברת תקליטים ראף טרייד
כתיבה ג'וני מאר, מוריסי
לחן ג'וני מאר עריכת הנתון בוויקינתונים
הפקה ג'ון פורטר
כרונולוגיית סינגלים של הסמית'ס
"Bigmouth Strikes Again"
(1986)
"Panic"
(1986)
"Ask"
(1986)
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

"Panic" (בעברית: "פאניקה") הוא שיר של להקת הסמית'ס, שיצא לאור בשנת 1986 ונכתב על ידי הזמר מוריסי והגיטריסט ג'וני מאר. זוהי ההקלטה הראשונה בה השתתף החבר החדש קרייג גנון. "Panic" מבכה את מצבה של מוזיקת הפופ העכשווית, וקורא למאזינים "לשרוף את הדיסקו" ו"לתלות את הדי ג'יי" כנקמה. השיר יצא לאור על ידי ראף טרייד כסינגל והגיע למקום ה-7 במצעד הסינגלים האירי ולמקום ה-11 במצעד הבריטי. מוריסי החשיב את הופעתו של השיר ברדיו הבריטי בשעות היום כ"מהפכה זעירה" בדרכו, שכן הוא שודר בין המוזיקה אותה ביקר.[2]

מוריסי העניק מאוחר יותר ריאיון שנוי במחלוקת למגזין מלודי מייקר על נושא השיר, מה שעורר טענות לגזענות סמויה במילים וברמיזות לקמפיין Disco Sucks בשנות ה-70, שחלק מהפרשנים באותה תקופה האשימו אותו במניע גזעני.[3] טענה זו הוכחשה בתוקף על ידי הסמית'ס, שטענו גם כי הריאיון ציטט באופן שגוי את מוריסי.[4] הפרשה הובילה לוויכוח על משמעות השיר, כולל ספקולציות עדכניות יותר שהוא למעשה על ג'ימי סאוויל וההתעללות המינית הסמויה שלו באותה תקופה.[5]

מאוחר יותר הוא נכלל באלבומי האוסף The World Won't Listen ו-Louder Than Bombs (שניהם משנת 1987).

רקע והקלטה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

"Panic" הוקלט באולפני ליווינגסטון בלונדון במאי 1986. אלו היו ההקלטות הראשונות של הלהקה מאז סיימו לעבוד על אלבומם השלישי The Queen Is Dead חצי שנה קודם לכן.[6] במהלך תקופת הביניים, הבסיסט אנדי רורק פוטר עקב התמכרותו להרואין, שהפריעה לנגינתו. הלהקה שכרה את קרייג גנון כדי שיחליף אותו, אך לאחר ששכרו מחדש את שירותיו של רורק, הציע הגיטריסט ג'וני מאר לגנון משרה כגיטריסט שני.[7]

הלהקה, שמנתה אז חמישה נגנים, עבדה עם המפיק ג'ון פורטר; זו הייתה עבודתו הראשונה עם הקבוצה מזה שנתיים. הוא חשש שהשיר קצר מדי, ולכן העתיק את הטייק הראשון של הלהקה מ-5 במאי וחתך חזרה לבית הראשון בסוף כדי להאריך את אורכו. הלהקה לא התרשמה ובחרה להשאיר את השיר כפי שבנו אותו במקור.[8]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ What are the biggest songs by The Smiths?, Radio X (באנגלית)
  2. ^ Simon Goddard, The Smiths : songs that saved your life, Richmond : Reynolds & Hearn, 2002, עמ' 193, ISBN 978-1-903111-47-5
  3. ^ John D. Luerssen, The Smiths FAQ : all that's left to know about the most important British band of the 1980s, Montclair, NJ : Backbeat Books, 2015, עמ' 221, ISBN 978-1-4803-9449-0
  4. ^ Simon Goddard, The Smiths : songs that saved your life, Richmond : Reynolds & Hearn, 2002, עמ' 193–194, ISBN 978-1-903111-47-5
  5. ^ Was this Smiths song secretly written about Jimmy Savile?, Belfast Underground, ‏2023-12-29 (באנגלית)
  6. ^ Simon Goddard, The Smiths : songs that saved your life, Richmond : Reynolds & Hearn, 2002, עמ' 191, ISBN 978-1-903111-47-5
  7. ^ Simon Goddard, The Smiths : songs that saved your life, Richmond : Reynolds & Hearn, 2002, עמ' 192–193, ISBN 978-1-903111-47-5
  8. ^ Simon Goddard, The Smiths : songs that saved your life, Richmond : Reynolds & Hearn, 2002, עמ' 195, ISBN 978-1-903111-47-5