איגוד הרובאים הלאומי

איגוד הרובאים הלאומי
National Rifle Association
	סמל הארגון
	מטה הארגון כיום במדינת וירג'יניה
פעילות	ניהול מנויים, פרסום מדיה, הכשרה
תחום	הזכות לשאת נשק
מדינה	ארצות הברית
מטה הארגון	מחוז פיירפקס, וירג'יניה, ארצות הברית
מקום פעילות	ארצות הברית
מייסדים	ויליאם קונאנט צ'רצ', ג'ורג ווד וינגייט
חברים	כ-5 מיליון חברים
נשיא	צ׳ארלס ל. קוטון
יושב ראש	Charles L. Cotton
מנכ"ל	ויין לה'פייר
תקופת הפעילות	16 בנובמבר 1871 – הווה (153 שנים)
פרסים והוקרה	פרס דאבל ספיק (1999)
	NRA.org

המונח "NRA" מפנה לכאן. לערך העוסק בארגון הגרילה האוגנדי NRA, ראו צבא ההתנגדות העממי.

איגוד הרובאים הלאומי (באנגלית: National Rifle Association; בראשי תיבות: NRA) הוא איגוד אמריקני ללא כוונות רווח הפועל ברוח זכות האזרח לשאת נשק.

איגוד הרובאים הלאומי, שנוסד בארצות הברית בשנת 1871 (בשם "איגוד הרובאים האמריקני"), תומך ומעודד החזקת נשק אישי ומתנגד נמרצות לחוקי פיקוח על נשיאת נשק. בנוסף, האיגוד מעודד ונותן חסויות לפעילויות שונות בירי ספורטיבי. הארגון נחשב לאחד מן הארגונים הוותיקים ביותר בארצות הברית לזכויות האזרח. ה-NRA מואשם לעיתים קרובות בכך שהוא נתמך על ידי חברות הנשק. לארגון כ-5 מיליון חברים בארצות הברית, וביניהם סלבריטאים רבים, לרבות שחקנים, זמרים ושאר יוצרים. גישה זו מזוהה במיוחד עם חלקה הדרומי של ארצות הברית, המאופיין בשטחים חקלאיים רבים יותר, בהם מקובל יותר, מטעמים מסורתיים, שכל בעל קרקע יגן על אדמתו בעצמו. התמיכה בהחזקת נשק חופשית נפוצה פחות באזורים העירוניים של ארצות הברית, ובכללם בצפון ארצות הברית. (הנוטה יותר לתמוך במפלגה הדמוקרטית).

מעמדו של ה־NRA כאיגוד ללא כוונות רווח מאפשר לו לקיים שדלנות לקידום ענייניו, והוא נחשב לאחד משלושת הגופים רבי-העוצמה ביותר בארצות הברית בתחום השדלנות. זאת, בין היתר, בשל יכולתו לגייס כמות גדולה של קולות לקראת הבחירות, יכולתו לגייס תרומות למסעות תעמולה למען הזכות להחזיק בנשק להגנה עצמית כמשתמע מהתיקון השני לחוקת ארצות הברית וכן לשימור וטיפוח תרבות ציד.

בנוסף לשדלנות פוליטית עוסק הארגון בטיפוח תרבות הנשק והקליעה, ארגון תחרויות ירי ספורטיביות, חינוך לבטיחות בשימוש בנשק, פרסום כתבי עת בנושאי נשק (הידוע שבהם הוא American Rifleman (אנ')) ועוד. מדי שנה בוחר הארגון את "רובה השנה" ומעניק לו את פרס Golden Bullseye "Rifle of the Year" Award. בין הזוכים בפרס נמנים התבור SAR והתבור X-95 הישראליים.

היסטוריה

הקמת הארגון (1861–1873)

ארגון הרובאים הלאומי נרשם לראשונה במדינת ניו יורק ב-16 בנובמבר 1871^[1], 6 שנים לאחר סיום מלחמת האזרחים האמריקנית, על ידי ויליאם קונאנט צ'רצ' (אנ'), עורך העיתון "Army and Navy Journal (אנ')", כתב עת בנושא צבא, וג'ורג' ווד וינגייט (אנ'). שני המייסדים שירתו בצבא האיחוד בזמן מלחמת האזרחים. הרעיון להקמת איגוד רובאות אמריקאי עלה לראשונה במהלך מלחמת האזרחים על ידי אזרחים אמריקאים שהתגוררו באנגליה והתרשמו מארגון הרובאות הלאומי הבריטי (אנ'), שהוקם שנתיים קודם לכן ב-1859, ששלחו מכתב לנשיא אברהם לינקולן הממליץ על הקמת איגוד רובאות אמריקאי במטרה לשפר את כושר הקליעה. בנוסף, הציע המכתב להקים מטווח בסטאטן איילנד^[2]^[3].

נתונים שנאספו על ידי צבא האיחוד על תפקוד חייליו בזמן מלחמת האזרחים מראים כי חיילי הצבא הצליחו לפגוע בחייל מצבא הקונפדרציה אחת ל-1,000 יריות. הגנרל אמברוז בורנסייד (אנ'), ששימש כנשיאו הראשון של ה-NRA^[1], מצוטט מתייחס לרמת הקליעה הנמוכה של חיילי צבא האיחוד: "מתוך עשרה חיילים מושלמים בתרגלי סדר חמושים, רק אחד יודע את מטרת הכוונות שעל הרובה שלו או בעל יכולת לפגוע בצידו הרחב של אסם."^[4]. הגנרלים האשימו את רמת הקליעה הנמוכה בשיטות קליעה שפותחו בארצות הברית עבור רובי מוסקט מוקדמים ומדויקים פחות מאלו שאיתם נלחמו במלחמת האזרחים^[5]^[6], ורצו להקים איגוד מקצועי שיעודד וילמד קליעה עם רובים על בסיס ידע מדעי^[1]. ג'ורג' ווד וינגייט, ששירת במלחמת האזרחים כקפטן בצבא האיחוד, ראה בצורך להכשרה ותרגול טוב יותר עבור החיילים בצבא ארצות הברית ושלח נציגים לקנדה, בריטניה וגרמניה במטרה לבחון שיטות תרגול בצבאות ומיליציות שבמדינות אלו^[6]. מטווח ירי למטרה זו הוקם ב-21 ביוני 1873 במימונו של בית הנבחרים של מדינת ניו יורק (אנ') לפי תוכניות שסיפק וינגייט, המטווח הפך לאתר תחרויות הקליעה הראשונות, אך לאחר התנגדות פוליטית לפעילות האיגוד בניו יורק הועבר המטווח לניו ג'רזי הסמוכה^[1].

התרחבות לאומית (1873–1934)

על אף התעצמותו של ה-NRA בניו יורק, בעיקר בזכות הקמתה של תחנת רכבת בסמוך למטווח שהוקם בעיר, מרבית פעילותו נותרה בתוך גבולות העיר. המודעות הלאומית בארצות הברית ל-NRA עלתה בשנת 1873 בעקבות אירוע בו קבוצת הקלעים האירית אתגרה את קלעי ארצות הברית להקים קבוצה כדי להוכיח את יכולותיהם, זאת אחרי שהקבוצה האירית הביסה את קבוצות אנגליה וסקוטלנד בתחרויות קליעה בווימבלדון. בפועל, רצתה הקבוצה האירית להוכיח כי היא האלופה האמיתית באליפות הקליעה האנגלו-אמריקאית. ה-NRA ארגן קבוצה באמצעות מועדון בת וחברת נשקי רמינגטון חימשה את הקבוצה בכלי נשק בעלי טעינה אחורית (בניגוד לטעינה קדמית דרך הקנה), שנחשבו פחות מדויקים. למרות זאת, שמונה קלעים אמריקאים ניצחו את התחרות. פרסום התחרות על ידי ניו יורק הראלד סייע משמעותית להעלאת קרנו של ה-NRA ברמה הלאומית.

ה-NRA ארגן מועדוני קליעה במדינות רבות בארצות הברית, ורבים מהמשמרים הלאומיים של המדינות פנו ל-NRA כדי לשפר את כושר הקליעה של החברים בהם. פרסומים מקצועיים של ה-NRA הוכנסו לתוכנית האימונים של צבא ארצות הברית, ובכירי הצבא שימשו כמנהליו - נשיא ארצות הברית יוליסס ס. גרנט שימש כנשיאו השמיני של האיגוד והגנרל פיליפ הנרי שרידן (אנ') כנשיאו התשיעי. בשנת 1901 הקים הקונגרס האמריקאי את הוועדה הלאומית לקידום רובאות, בה ישבו נציגי ה-NRA, המשמר הלאומי וזרועות הצבא האמריקאי. בתקופה זו החלו להתקיים תחרויות קליעה לאומיות הפתוחות לאזרחים ולאנשי צבא כאחד.

ב-1907 העביר האיגוד את משרדו הראשי לוושינגטון די. סי. כדי להמשיך ולקדם את מאמצי השדלנות שלו בבית הנבחרים האמריקאי.

בתקופה זו החלו יצרניות נשק אמריקאיות לייצר כלי נשק לשימוש חופשי על ידי אזרחים, ולא בהכרח רק על ידי ארגונים צבאיים. ב-1910 החלו למכור לחברי ה-NRA רובים מסוג ספרינגפילד. ב-1912 התוכנית הממשלתית CMP ‏(Civilian Marksmanship Program, בעברית: תוכנית הקלעות האזרחית), שמטרתה שיפור המיומנות והבטיחות בתפעול נשק בידי אזרחים, החלה ליצר אקדחים לשימוש חברי האיגוד. עד לשנת 1927, משרד המלחמה האמריקאי סיפק תחמושת ומטרות תרגול בחינם למועדוני קליעה אזרחיים בעלי לפחות עשרה חברים מעל גיל 16.

המעבר מאיגוד מקצועי לאיגוד פוליטי (1934–1977)

במרבית שנות קיומו של ה-NRA, מטרותיו המרכזיות היו הכשרה של בעלי כלי נשק במטרה לשפר את כושר הקליעה ובטיחות התפעול של הקלעים בארצות הברית. האיגוד התמקד בקלעים ספורטיביים, ציידים ואנשי כוחות הביטחון ולא בזכויות הנשק של האזרחים מן השורה. בשנת 1934 חוקק בית הנבחרים האמריקאי את חוק הרובים הלאומי, שהפך לחוק הראשון המגביל את זכויות הנשק בארצות הברית^[4], שקבע מיסים ומגבלות על ייצור ומכירת כלי נשק בארצות הברית והקמתה של מערכת רישום כלי נשק המאפשרת מעקב אחר כלי הנשק במדינה, שני נושאים אליהם ה-NRA מתנגד כיום, אך בעת חקיקתו של חוק הרובים הלאומי (NFA) תמך נשיא ה-NRA בחוק, כמו גם בחוק כלי הנשק הפדרלי (FFA) שחוקק ב-1938 והטיל מגבלות נוספות. ב-1968 חוקק חוק נוסף, חוק השליטה בנשק (GCA), שהטיל מגבלות נוספות על ייצור, מכירת ונשיאת כלי נשק במדינה, גם חוק זה זכה לתמיכה של ראשי ה-NRA^[4].

חוקים ומגבלות אלו על זכויות הנשק האזרחיות עוררו התנגדות בקרב חברי ה-NRA שהחל צובר מספר רב של פעילים תומכי זכויות כלי נשק. ב-1975 ה-NRA החל להתמקד בפוליטיקה והקים את הזרוע השדלנית שלו, "המכון לפעילות חקיקתית"^[1]. שנה לאחר מכן, בשנת הבחירות 1976 הקים ה-NRA את "קרן הניצחון הפוליטי", שמטרתה גיוס כספים לסיוע או להתנגד למועמדים בבחירות בארצות הברית בהתאם לדעותיהם בדבר זכויות כלי הנשק. בכנס השנתי של ה-NRA בשנת 1977 הגיע שיאו של המהפך במטרותיו של האיגוד. באירוע שזכה לכינוי "מהפיכת סינסינטי" הודחו מנהלי ה-NRA, שתמכו בהעברת מטה האיגוד לקולרדו והקמת מתחם פנאי בעלות 30 מיליון דולר בניו מקסיקו, על ידי פעילים תומכי זכויות הנשק לאזרח שדאגתם המרכזית הייתה לשמירה על התיקון השני לחוקה. הפעילים האשימו את הנהגת ה-NRA הישנה בקיום של חוקי ההגבלה על זכויות כלי הנשק הקיימים והאמינו שלא ניתן להגיע לפשרה בדבר הזכות להחזיק נשק^[7].

התעצמות פוליטית (1977–היום)

אחרי 1977 הרחיב ה-NRA את החברות בו על ידי התמקדות בנושאים פוליטיים ויצירת בריתות עם פוליטיקאים שמרנים מהמפלגה הרפובליקנית, במטרה להחליש את ההגבלות על זכויות הנשק בארצות הברית. ה-NRA הצליח לשדל את הקונגרס האמריקאי להעביר את חוק הגנת בעלי כלי הנשק (FOPA) ופעל להחליש את סמכויותיו של הרשות לאכיפת נושאי האלכוהול, הטבק, הנשק וחומרי הנפץ^[8]. האיגוד החליט להשקיע משאבים ומאמצים הולכים וגדלים בתחום הפוליטי והחקיקתי של עשייתו, וב-1980 לראשונה הביע תמיכה במועמד לנשיאות, רונלד רייגן, שהפך לנשיא הראשון שהתייחס לנושא זכויות הנשק לאזרח ול-NRA^[4].

ה-NRA תואר כבעל השפעה רבה בעיצוב מדיניות הממשל האמריקאי בדבר זכויות כלי הנשק במדינה, זאת באמצעות השפעה על מחוקקים באמצעים כספיים וביכולותיו ליצור הירתמות פוליטית רבה בקרב חבריו.

מבנה האיגוד

ה-NRA מורכב ממספר ארגוני בת המתפקדים תחת הנהלה מרכזית. ארגוני בת לדוגמה הוא "המכון לפעילות חקיקתית" (NRA-ILA), שמנהל את ועדת הפעילות הפוליטית של הארגון השולטת על "קרן הניצחון הפוליטי", ועדת פעולה פוליטית שמנהלת את פעילותו הפוליטית של האיגוד; "קרן ההגנה האזרחית", קרן הממנת סיוע משפטי פרו בונו לאזרחים שמעורבים בתיקים הנוגעים לתיקון השני לחוקה, "קרן הצדקה של ה-NRA", קרן המגייסת כספים לטובת פעילויות אזרחיות.

ארגוני בת

קרן ההגנה האזרחית

קרן ההגנה האזרחית של ה-NRA (באנגלית: the NRA Civil Defense Fund) היא קרן שמגייסת ומנהל כספים מתרומות למטרות סיוע וייעוץ משפטי עבור אזרחים המעורבים בתיקים משפטיים הנוגעים לזכויות נשק והתיקון השני לחוקה. הקרן הוקמה בשנת 1978 ומאז 2001 סיפקה הקרן למעלה מ-10 מיליון דולר לטובת מטרות אלו^[9]. בשנת 1994 הקרן ממנה סיוע משפטי בשווי חצי מיליון דולר בתיקים הנוגעים לזכויות נשק. הקרן תרמה ב-1996 20,000 דולר לתושב ניו יורק ברנרד גטס שנתבע על ידי אדם שנותר משותק לאחר שגטס ירה בו^[10]. הקרן שילמה את עלויות המשפט של בריאן אייטקן, תושב ניו ג'רזי שנידון ל-7 שנות מאסר בעבור נשיאת נשק ללא רישיון^[11].

קרן הצדקה של ה-NRA

קרן הצדקה של ה-NRA (באנגלית: The NRA Foundation) היא ארגון ללא מטרות רווח שמגייס ותורם כספים לקבוצות העוסקות ברובאות וקליעה כגון המשמר הלאומי והצופים האמריקאים. הקרן חילקה מענקים בשווי 21.2 מיליון דולר לתוכניות אימונים והכשרה בנושא רובאות: 12.6 מיליון דולר ל-NRA עצמו והשאר (8.6 מיליון דולר) לתוכניות מקומיות לציידים, קלעים תחרותיים, אספני כלי נשק, כוחות ביטחון וקבוצות נשים ונוער. לקרן אין עובדים ולא משלמת משכורות.

NRA-PVF קרן הניצחון הפוליטי

קרן הניצחון הפוליטי (באנגלית: NRA-Political Victory Fund) היא ועדת פעילות פוליטית המגייסת ומשקיעה כספים כדי לתמוך בקמפיינים של פוליטיקאים התומכים ב-NRA ומטרותיו. הקרן מנוהלת על ידי כריס ויליאם קוקס (אנ'), שמשתמש גם כמנהלה של "המכון לפעילות חקיקתית". בנוסף לפעילות גיוס הכספים ותרומתן, הקרן מנהלת דירוג מועמדים למשרות ציבוריות לפי מידת תמיכתם בזכויות נשק. מועמד שנקבע כבעל ציון "A+" יהיה כזה בעל היסטוריית הצבעות "מצוינת" בתחומים הקריטיים הנוגעים ל-NRA ואשר ביצע מאמץ עילאי לקדם את התיקון השני לחוקה ולהגן עליו. מועמד בעל ציון "F" יהיה מועמד שהוגדר כ"אויב אמת של זכויות בעלי כלי הנשק"^[12].

ב-2018 גייסה הקרן 19.2 מיליון דולר והוציאה 18.9 מיליון דולר. שיא הוצאות הקרן בתקופת בחירות היה בבחירות 2016, בהן נבחר דונלד טראמפ, אחד מחברי האיגוד ותומך נלהב בו, בהן שילמה 22.6 מיליון דולר לקמפיינים פוליטיים^[13].

הנהלת האיגוד

הארגון מנוהל על ידי צוות מנהלים שממונים על ידי מועצת מנהלים נבחרת. מועצת המנהלים מורכבת מ-75 חברים הנבחרים לקדנציה של 3 שנים על ידי חברי האיגוד, וחבר נוסף שמהווה מנהל המועצה. המועצה מונה סה"כ 76 חברים. המועצה בוחרת את נשיא הארגון ואת מנהליו מקרב חברי האיגוד^[14]. גיוון החברים במועצת המנהלים משקף את עמדותיו הפוליטית של האיגוד: ב-2018 69 חברים במועצה היו לבנים ו-63 חברים היו גברים. בנוסף, יותר נציגים היו מטקסס, מדינה רפובליקנית גדולה, לעומת מדינות אחרות בארצות הברית, אחריה שכיחות מדינות רפובליקניות אחריות כגון אריזונה, טנסי ופלורידה. לבחירות למועצה אחוזי הצבעה נמוכים מאוד, ב-2013 הצביעו רק כ-7% מבעלי זכות ההצבעה^[15].

חברי מועצה ידועים - אוליבר נורת', אלן וסט, טום סלק, בוב בר, קארל מלון, רוני בארט (אנ') (מייסד חברת הנשק בארט)^[15].

בעלי תפקידי מפתח

ויין לה'פייר (אנ') משמש כסגן הנשיא והמנהל הכללי של הארגון. לה'פייר, שהיה שדלן של הארגון מ-1977, מונה לסגן הנשיא בכנס הלאומי בשנת 1991 על ידי פעילי זכויות הנשק הקיצוניים שבתוך הארגון ומשמש בתפקיד זה עד היום^[16]. משכורתו של לה'פייר מגיעה לממוצע של מיליון דולר בשנה, ושיא של 5.1 מיליון דולר בשנת 2015. בנוסף, מובטחת ללה'פייר חבילת פרישה על סך 4 מיליון דולר^[17].

בראש הזרוע השדלנית של ה-NRA, "המכון לפעילות חקיקתית", עומד כריס ויליאם קוקס, שמשמש כמנכ"ל המכון. משכורתו של קוקס היא 1.3 מיליון דולר, נכון ל-2015^[18].

ב-2017 מונתה דנה לאש (אנ'), לשעבר כתבת אתר החדשות הימני הקיצוני חדשות ברייטברט, כדוברת הלאומית של ה-NRA, עם התואר הרשמי של "עוזרת מיוחדת לסגן הנשיא בענייני תקשורת". לאש מנחה תוכנית בשם "The DL" בערוץ האינטרנטי של הארגון, NRA TV, ומופיעה בתכנים רבים נוספים של האיגוד.

במאי 2018 הכריז הארגון שימנה את מנחה החדשות אוליבר נורת' כנשיא האיגוד. נורת', לשעבר קולונל בצבא האמריקאי, ידוע כמי שהיה מעורב בפרשת השחיתות איראן-קונטראס במהלך שנות ה-70^[19].

חברות באיגוד

האיגוד טוען כי החברים בו מונים מעל ל-5 מיליון. מרכז מחקר עצמאי פרסם בשנת 2017 מחקר שטוען שכמות החברים האמיתית היא גבוהה בהרבה, למעלה מ-14 מיליון חברים, וכי 17% מבעלי כלי הנשק בארצות הברית מחשיבים את עצמם כחברי האיגוד. ה-NRA מכחיש את הנתונים בטענה כי לעיתים גם אנשים שאינם חברים תומכים בעמדות הארגון בסקרים^[18]. מספר עיתונאים מפקפקים בשני המספרים האלו וטוענים כי כמות החברים בפועל קטנה בהרבה, וכי האיגוד מתחשב גם בחברים שנרשמו לכל חייהם שנפטרו כחברים פעילים, ובפועל מנפח את מספרי החברות בו. העיתונאים מציינים, בין היתר, כי במהלך שנת 2008 טען האיגוד בשני מקרים נפרדים כי גודלו הוא 4.3 מיליון חברים ו-3 מיליון חברים. מסמך שפורסם בשנת 2012 טוען כי לארגון 4 מיליון חברים, ומתוכם רק 2 מיליון פעילים^[20].

חברים בולטים באיגוד כוללים 9 מנשיאי ארצות הברית. בנוסף ליוליסס ס. גרנט, שאף שימש כנשיא האיגוד, היו חברים גם תאודור רוזוולט, ויליאם הווארד טאפט, דווייט אייזנהאואר, ג'ון פיצג'רלד קנדי, ריצ'רד ניקסון, רונלד רייגן, ג'ורג' הרברט ווקר בוש (שפרש ב-1995 בעקבות ביקורת חריפה שמתח מנכ"ל האיגוד על הרשות לאכיפת נושאי האלכוהול, הטבק, הנשק וחומרי הנפץ על רקע הפיגוע באוקלהומה סיטי) ודונלד טראמפ. כלל הנשיאים שהיו חברים באיגוד היו חברי המפלגה הרפובליקנית למעט קנדי, הדמוקרטי היחיד ברשימה^[21]. בנוסף לנשיאים חברים גם שלושה סגני נשיא ארצות הברית, שני שופטי בית המשפט העליון, ומספר רב של חברי קונגרס וסנאט מדיני ולאומי. חברים נוספים הם העיתונאי האנטר ס. תומפסון, הטרוריסט טימותי מקווי, הבמאי מייקל מור (שהצטרף במטרה לפרק את האיגוד מבפנים), השחקן ריקי שרודר והמוזיקאי ג'יימס הטפילד.

פעילות

חקיקה

הזכות לשאת נשק מעוגנת בחוקי ארצות הברית מהרמה הארצית-פדרלית (התיקון השני לחוקת ארצות הברית^[22]) ועד הרמה המדינית-מקומית. החקיקה מגבילה או מתירה את זכויות הנשק של אזרחים, מיליציות וחברות נשק, ואפילו מכתיבה את זכויותיהם של המחוקקים בנושאי חקיקה שקשורים בנושא זכויות נשק. ב-1970 האיגוד החל מתמקד בפעילות חקיקתית נרחבת כדי לעצור ולבטל חוקים הפוגעים בזכויות נשיאת נשק של אזרחים בארצות הברית. ה-NRA פועל באמצעות "המכון לפעילות חקיקתית" להשפעה על חוקים שמועברים בבתי הנבחרים האמריקאיים.

ל-NRA עצמו היסטוריה מגוונת בתמיכה או התנגדות לחקיקה בדבר כלי נשק בארצות הברית. בראשית דרכו של האיגוד, כאשר התמקד בספורטאים וציידים, חוקים שהגבילו נשיאת או ייצור כלי נשק לא זכו להתנגדות מצד האיגוד ולפעמים אפילו לתמיכתו. חוקים המגבילים את זכויות הנשק שחוקקו בשנת 1934, 1938 ו-1968 זכו לתמיכת האיגוד. החוק שהועבר ב-1968 היווה נקודת משבר עבור האיגוד שהחל מנקודה זו החל להשפיע באופן הולך ומקצין להתנגדות לכל הגבלה על הזכות לנשיאת נשק. ב-1986 האיגוד פעל בהעברתו של "חוק הגנת בעלי כלי הנשק" (FOPA). האיגוד התנגד לאיסור על שימוש ברובי סער שהועבר בשנת 1994 במהלך כהונתו של הנשיא ביל קלינטון. האיסור נקבע לתוקף של 10 שנים במהלכן האיגוד פעל רבות למנוע את חידושו. האיסור פג תוקף ב-13 בספטמבר 2004 ולא חודש מאז. בשנת 2005 חתם הנשיא ג'ורג' וו. בוש על חוק המגן על יצרני כלי נשק מתביעות נזיקין בשימוש במוצריהן.

פעילות בין לאומית

על אף שהאיגוד מגדיר את עצמו כפועל עבור זכויות האזרח האמריקאי, במהלך פעילותו האיגוד התייחס לזכויות נשיאת כלי נשק ברחבי העולם, והתייחס לסוגיות של זכויות אלו במדינות רבות בעולם, ביניהן ישראל. ה-NRA מתנגד לאמנת הסחר בכלי נשק הבינלאומית (ATT)^[23], התנגד למרשם כלי נשק בקנדה^[24], תמך בזכויות נשיאת כלי נשק בברזיל^[25], ומתח ביקורת פומבית על מגבלות הקבועות בחוק האוסטרלי על זכויות אלו^[26].

ה-NRA התייחס מספר פעמים לישראל כדוגמה לחברה בה שכיחות כלי הנשק ובקיאות האוכלוסייה בתפעולם תורמת לבריאות וביטחון האוכלוסייה, לרוב על ידי ציון אי דיוקים באופן ניהול כלי הנשק במדינה. ב-2012 התייחס מנכ"ל האיגוד, ויין לה'פייר, לשימוש במאבטחים חמושים בבתי הספר בישראל כמענה לטענת מתנגדי זכויות נשיאת כלי הנשק לאחר הטבח בבית הספר היסודי סנדי הוק. לה'פייר טען בראיון טלוויזיוני כי "לישראל היו מספר רב של מקרי ירי בבתי ספר, עד שהם החליטו לעשות דבר, הם אמרו "אנחנו הולכים לעצור את זה", והם שמו אבטחה חמושה בכל בית ספר, ולא הייתה להם שום בעיה מאז." לה'פייר ספג ביקורת רבה בארצות הברית ובישראל על התייחסות זו עקב הבלבול בין הסיבות בגללן נקבעה בישראל אבטחה בבתי ספר. דובר משרד החוץ, יגאל פלמור, ציין "כי שני המקרים "שונים במהותם" וכי "לא היו בישראל מקרים רבים של ירי בבתי ספר, ואין להם שום קשר לנושא שבשיח בארצות הברית. אנחנו היינו צריכים להתמודד עם טרוריזם." פלמור ציין כי בניגוד לטענת לה'פייר ישראל אף הידקה את המגבלות על זכויות נשיאת הנשק בשנים אלו והוסיף "מה שהסיר את הסכנה זה לא המאבטחים החמושים אלא מדיניות כוללת של מלחמה בטרור שהורידה את הטרור ברחובות לכמעט אפס בשנים האחרונות"^[27].

נשיאי האיגוד

מס.	שם (תקופת חיים)	מקצוע לפני הכהונה	תחילת כהונה	סיום כהונה
1	אמברוז בורנסייד (1824–1881)	חייל בצבא ארצות הברית ופוליטיקאי	1871	1872
2	ויליאם קונאנט צ'רצ' (1836–1917)	חייל בצבא ארצות הברית ועיתונאי	1872	1875
3	אלכסנדר שאלר (1827–1911)	גנרל בצבא ארצות הברית	1876	1881
4	וינפילד סקוט הנקוק (1824–1886)	קצין בצבא ארצות הברית ופוליטיקאי	1881	1883
5	יוליסס ס. גרנט (1822–1885)	נשיא ארצות הברית וגנרל בצבאה	1883	1884
6	פיליפ הנרי שרידן (1831–1888)	גנרל בצבא ארצות הברית	1885	1886
7	ג'ורג' ווד וינגייט (1840–1928)	עורך דין	1886	1900
8	ג'ון קולטר בייטס (1842–1919)	גנרל בצבא ארצות הברית	1910	1910
9	ויליאם ליבי (1855–1924)	פרופסור לגאוגרפיה וקלע אולימפי	1915	1920
10	סמית' וילדמן ברוקהארט (1869–1944)	פוליטיקאי	1921	1925
11	פרנסיס אמרוי וורן (1884–1929)	פוליטיקאי	1925	1926
12	בנדיקט קרוול (1869–1952)	קצין בצבא ארצות הברית	1930	1931
13	קרל טמברוז פרדריק (1881–1963)	קלע אולימפי	1934	1935
14	ליטלטון וולר טזוול וולר ג'וניור (1886–1967)	גנרל בצבא ארצות הברית	1939	1940
15	אמט סוונסון (1906–1968)	קלע אולימפי	1948	1949
16	מריט אוסטין אדסון (1897–1955)	גנרל בצבא ארצות הברית	1949	1950
17	מורטון קלייר מומה (1904–1968)	אדמירל בצי האמריקאי	1955	1956
18	הרלטון קרטר (1913–1991)	מנהל משמר הגבול של ארצות הברית	1965	1967
19	לויד מונטיגיו מסטין (1911–1999)	אדמירל בצי האמריקאי	1977	1978
20	הוואר וואלס פולוק (1920–2011)	פוליטיקאי	1983	1984
21	אלונזו גרסלון		1985	1985
22	ג'ו פוס (1915–2003)	קצין בצי האמריקאי	1988	1990
23	רוברט ק. קורבין (1928–)	עורך דין ופוליטיקאי	1992	1993
24	מריון האמר (1939–)	שדלנית	1995	1998
25	צ'רלטון הסטון (1923–2008)	שחקן	1998	2003
26	סנדרה פרומן (1949–)	סופרת	2005	2007
27	ג'ון סי. סיגלר (1945–)	פוליטיקאי	2007	2009
28	רון שמייטס	פוליטיקאי	2009	2011
29	דייוויד קין (1945–)	עסקן פוליטי	2011	2013
30	ג'יימס וו. פורטר ג'וניור (1949–)	עורך דין	2013	2015
31	אלאן די. קורס		2013	2015
32	פיטר רויס ברונל (1969–)	איש עסקים	2017	2018
33	אוליבר נורת' (1943–)	קולונל בצבא ארצות הברית	2018	2019
34	קרולין ד.מדו	אקטיביסטית	2019	2021
35	צ׳ארלס ל. קוטון	עורך דין	2021	מכהן