בלאק סבאת'
 | |
 | |
| בלאק סבאת', 1999 | |
| מקום הקמה |
ברמינגהאם  |
|---|---|
| מוקד פעילות | ברמינגהאם, בריטניה |
| תקופת הפעילות |
1968–2006 2011 – 2017 |
| סוגה | הבי מטאל, דום מטאל |
| חברת תקליטים |
וורנר ורטיגו EMI |
| פרסים והוקרה |
|
|
www | |
| פרופיל ב-IMDb | |
| חברים | |
|
אוזי אוסבורן טוני איומי גיזר באטלר ביל וורד | |
  | |
בלאק סבאת' (Black Sabbath, "שבת שחורה") הייתה להקת הבי מטאל בריטית הנחשבת כאחת הלהקות שייסדו את הז'אנר ושהשפיעו עליו ביותר. הלהקה בשנותיה האחרונות הייתה בהרכבה המקורי (פרט לביל וורד שעזב את הלהקה זמן קצר לאחר האיחוד) וחבריה הם ג'ון "אוזי" אוסבורן (שירה), אנתוני "טוני" איומי (גיטרה), גיזר באטלר (גיטרה בס).[1] מאז עזיבתו של ביל וורד אין ללהקה מתופף קבוע וטומי קלופטוס משמש מתופף בסיבובי הופעות ובראד וילק משמש כמתופף באולפן.
"בלאק סבאת'" נחשבת לאחת מהלהקות המשפיעות ביותר בכל הזמנים ולאבות המייסדים של ההבי מטאל. להקות רבות, ציינו את השפעת הלהקה עליהם באופן ישיר; בין להקות אלו ניתן למנות את: איירון מיידן, מטאליקה, סלייר, מגאדת', ג'ודס פריסט ועוד רבות. מגזין הרולינג סטון כינה את הלהקה "הביטלס של ההבי מטאל".[2] ערוץ הטלוויזיה VH1 דירג את הלהקה במקום השני ברשימת "100 אמני הרוק הכבד הגדולים ביותר", וכונתה על ידי ערוץ MTV "להקת המטאל הגדולה ביותר".[3] הלהקה אף זכתה להצלחה מבחינה מסחרית ומכרה מעל 70 מיליון אלבומים ברחבי העולם.[4]
בלאק סבאת' נחשבת ללהקת ההבי מטאל הראשונה.[5] המוזיקה של בלאק סבאת' מושרשת (כשלעצמה) סגנונית בבלוז, אבל עם נגינת הגיטרה הרועשת בכוונה של טוני איומי, הליריקה והאווירה האפלה והפסימית אשר לא הייתה נפוצה בתקופה זו, הם קבעו את הסטנדרטים של ההבי מטאל המוקדם והעניקו השראה ללהקות דום מטאל שונות.[6] שלושת האלבומים הראשונים של בלאק סבאת' נחשבים לא רק להבי מטאל, אלא גם לפרוטו-דום, והייתה להם השפעה רבה על התפתחות ז'אנר הדום מטאל.[7][5]
Black Sabbath דורגה במקום ה-85 בקטגוריית "האומנים הגדולים בכל הזמנים" במגזין הרולינג סטון.[8]
בשנת 2016 יצאה הלהקה לסבב הופעות עולמי אחרון תחת השם THE END ("הסוף") בהרכבה המקורי פרט לביל וורד. הלהקה ביצעה הופעה חגיגית אחרונה ב-4 בפברואר 2017 בעיר ברמינגהאם (העיר בה הוקמה) ולאחר מכן הודיעה רשמית שהיא תחדל מלהתקיים.
הלהקה זכתה בשני פרסי גראמי על ביצוע המטאל הטוב ביותר בשנת 2000 ושנת 2014. ב-2018 הוכרז כי פרס גראמי על מפעל חיים יוענק ללהקה.[9]
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]תחילת הדרך
[עריכת קוד מקור | עריכה]בלאק סבאת' נוסדה בברמינגהאם, אנגליה בשנות השישים המאוחרות תחת השם Polka Tulk Blues Band, שקוצר ל-Polka Tulk עד מהרה ולאחר מכן שונה ל-Earth. כאשר מאזינים החלו טועים בינם לבין להקה אחרת שנקראה Earth גם היא, אומץ השם בלאק סבאת' כשמה של הלהקה (על שם סרט אימה בכיכובו של בוריס קרלוף).[1][10]
באטלר, שהיה חובב סיפורת הכישוף האפל של דניס וויטלי, משך את הלהקה לצליל אפל ומלנכולי יותר לעומת הבלוז שאפיין אותה בראשית דרכה. הסינגל הראשון של הלהקה, "Black Sabbath", שנכתב על ידי באטלר, הושפע מהאוקולטיזם של וויטלי.
בפברואר 1970 הוציאה הלהקה את אלבום הבכורה שלה שנקרא על שם הלהקה - Black Sabbath וזכה להצלחה בבריטניה, באירופה, ביפן ובאמריקה. חמשת השירים המקוריים וגרסאות הכיסוי שביצעו חברי בלאק סבאת' הפגינו התמקדות רבה בעולם הנסתר והמאגיה השחורה, תכנים שנקשרו לראשונה על ידם למוזיקת ההבי מטאל, ומאז אפיינו אותה עד עצם היום הזה. בלאק סבאת' עסקו בתכנים אלו במידה מפורשת הרבה יותר מהרמיזות של לד זפלין או הדלתות: "שמי הוא לוציפר/קח את ידי" (מתוך השיר N.I.B, באלבום "Black Sabbath"). כאמור, היה זה גיזר באטלר שכתב את רוב מילות השירים ולרוב כיוון אותן לצד האפל. מבחינה מוזיקלית האלבום הורכב מאוסף רצועות מושפעות בלוז בעיקר, ובמידה מועטה ג'אז ורוק בריטי של התקופה. הלהקה לקחה את סגנון הריפים של הבלוז, ופעמים רבות האטה אותם, והוסיפה את גישת התיפוף של ביל ווארד דבר שלמעשה הפך את האלבום לאלבום ההבי מטאל הראשון. האלבום הוקלט באופן עצמאי במימון המפיקים ג'ים סימפסון וטוני הול, והופץ על ידי חברת "האחים וורנר" בארצות הברית וקנדה, ובלייבל VERTIGO (של חברת פיליפס) בשאר העולם.
.png)
הלהקה בשיאה
[עריכת קוד מקור | עריכה]Paranoid
[עריכת קוד מקור | עריכה]זמן לא רב לאחר מכן, ב-18 בספטמבר 1970 (בבריטניה), הוציאה הלהקה את האלבום המוכר והמצליח ביותר שלה, Paranoid. Paranoid המשיך עם הקו המוזיקלי של האלבום הקודם, אך מיתן את השפעות הבלוז לטובת סגנונה האישי של הלהקה. בנוסף, אותו אלבום שדרג את הנושאים בהם דנה הלהקה, והוא שילב נושאים פוליטיים וסמים. War Pigs שנקשר למחאה במלחמת ווייטנאם (שבריטניה היית מעורבת בה באותו זמן), Paranoid הקליט במיוחד ו-Iron Man בעל הריף המתכתי המוכר קנו לאלבום את ההצלחה שלו והפכו לשירים האהובים מהאלבום. האלבום נחשב, יחד עם Machine Head של דיפ פרפל ו-Led Zeppelin IV של לד זפלין, לחלק מ"השילוש הקדוש" של ההבי מטאל.[11]
Master of Reality
[עריכת קוד מקור | עריכה]טוני איומי, שנפצע באצבעותיו בעת עבודה במפעל מתכת (באופן אירוני, ביום עבודתו האחרון לפני שפנה להיות גיטריסט מקצועי) עתה החליט לפני אלבומם השלישי, להתיר את מיתרי הגיטרה על מנת להקל על אצבעותיו, דבר שיצר בנוסף צליל נמוך יותר שהפך לסימן ההיכר של האלבום השלישי. באטלר, התאים את עצמו לאיומי ואף הוא הנמיך את גיטרת הבס שלו. מנהג הנמכת הצליל השתרש בהרבה להקות מטאל מודרניות.
ב-21 ביולי 1971, הוציאה הלהקה את אלבומם השלישי Master of Reality שדמה בגישתו המוזיקלית לאלבום הקודם. האלבום הצליח להשתדרג למקום השמיני במצעד המכירות Billboard 200. הרצועה Children of the Grave היא הבולטת באלבום, ודומה באופיה ל־War Pigs מן האלבום הקודם. אך גם שירים אחרים בלטו באלבום, Into The Void שהפך למשפיע ומוכר בסצנת הדום מטאל, Solitude האיטי והעצוב ו־Sweet Leaf אשר עסק בנושא הסמים, בדומה למקבילו באלבום הקודם Hand Of Doom.
אלבום זה היה האחרון שזכה להיות מופק על ידי המפיק הוותיק רודג'ר בריין.
Vol. 4
[עריכת קוד מקור | עריכה]Vol. 4 יצא בספטמבר 1972. באלבום זה, סבאת' חזרה לשורשי הבלוז שאפיינו אותה בתחילה, אך עם זאת המשיכו עם גל ההצלחה שהביאו איתם האלבומים הקודמים. באלבום היו גם מספר רצועות התנסות כמו "FX" - רצועה קצרה שכוללת אך ורק צלילים פסיכדלים; Changes מאלבום זה, בלדה על סיום יחסים המלווה בפסנתר, זכה להצלחה רבה, הושמעה רבות ברדיו ואף זכתה למספר גרסאות כיסוי, ו-"Laguna Sunrise" קטע אינסטרומנטלי השונה מאוד מהקטעים האינסטרומנטליים שהיו באלבומים הקודמים ואף מלווה בנגינת כינורות.
הרחבת הצליל
[עריכת קוד מקור | עריכה]Sabbath Bloody Sabbath
[עריכת קוד מקור | עריכה]לאחר האלבום הרביעי, נכנסה הלהקה לקיפאון יצירתי, שנשבר בסופו של דבר לאחר כתיבת הריף של Sabbath Bloody Sabbath - שיר הנושא באלבומם החמישי. האלבום הזה היה תחילתו של תהליך ארוך שכלל את הרחבת צליל הלהקה, על ידי שימוש בסינתיסייזרים, שילוב של קלידים, והרחבת השימוש בכלים קלאסיים כמו פסנתר וכינור. למרות שהרחבת צליל הלהקה התקבל בביקורות מעורבות, מרבית מעריצי הלהקה רואים באלבום כאחד האלבומים הטובים של הלהקה. ריק וייקמן, קלידן להקת Yes, השתתף באלבום, ואף ניגן על פסנתר בשיר "Sabbra Cadabra". השירים "A National Acrobat", "Killing Yourself To Live" ובעיקר "Sabbath Bloody Sabbath" היו לשירים האהודים יותר מהאלבום והביאו אותו להצלחה גדולה כשרק האלבום Paranoid עוקף את הצלחתו, ו־Master of Reality משתווה אליה.
Sabotage
[עריכת קוד מקור | עריכה]Sabotage שוחרר ב-28 ביולי 1975 על רקע המתיחות הגואה בין אוסבורן, אשר נאלץ להתמודד עם בעיות סמים ושכרות לבין טוני איומי, שדוחף את הלהקה להרחבת הצליל. סאבת' המשיכו באלבום זה את התהליך שהחלו באלבום הקודם וכתוצאה מכך, גברו הקולות ממעריצי סאבת' שהתלוננו על הרחבת הצליל המקורי של סבאת', אך עם זאת גם אלבום זה זכה להצלחה. Symptom Of The Universe שיר בולט מן האלבום, נחשב לאחד החלוצים בז'אנר הת'ראש מטאל.
סוף התקופה הקלאסית
[עריכת קוד מקור | עריכה]Technical Ecstasy שיצא ב-25 בספטמבר 1976 סימן בעיני רבים את ירידת הלהקה מגדולתה. הבעיות בלהקה גאו, ואלבום זה לא זכה להצלחה כמו האלבומים הקודמים. אלבום זה היה הראשון להציג שיר שבו אוזי אוסבורן אינו שר - It's Alright שאת תפקיד הסולן בשיר תפס מתופף הלהקה ביל וורד.
לאחר צאת האלבום עזב אוזי אוסבורן את הלהקה לזמן קצר, עד שחזר להקליט את האלבום Never Say Die! שיצא ב-28 בספטמבר 1978. גם הוא נכשל במכירות כמו קודמו וזמן קצר לאחר מכן, עזב אוזי אוסבורן את הלהקה.
תקופת דיו
[עריכת קוד מקור | עריכה]לאחר עזיבתו של אוסבורן, הובא ללהקה סולנה לשעבר של להקת ריינבו, רוני ג'יימס דיו. האלבום הראשון של הלהקה עם דיו כסולן, Heaven and Hell, היה שונה ממה שסבאת' הציגו עד כה, ויישר קו עם סצנת המטאל האוניברסלית מכיוון שקולו של דיו לא התאים לסגנון הקודר יותר שהיה בשימוש קודם לכן. האלבום זכה לביקורות טובות ולהצלחה המסחרית הגדולה ביותר מאז Sabotage לאחר הוצאת האלבום, ביל וורד עזב את הלהקה עקב בעיות שתייה ולא זכה להשתתף באלבום הבא של הלהקה The Mob Rules שעתה כלל את המתופף ויני אפיס במקומו, האלבום זכה לביקורות מעורבות ולהצלחה מסחרית חלקית. עקב חילוקי דעות לגבי אלבום ההופעה Live Evil, עזב דיו את הלהקה ביחד עם המתופף ויני אפיס כדי להקים את להקת דיו, ב-1982.
שנות ה-80
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 1983, איאן גילן, סולנה המפורסם של להקת דיפ פרפל, הצטרף לסבאת'. ללהקה חזר גם המתופף המקורי של הלהקה ביל וורד. האלבום הבא של סאבת' Born Again היווה הצלחה בזמנו, אך עקב בעיות השתייה של וורד הוא שוב עזב את הלהקה לפני סיבוב ההופעות, ובמקומו צורף באוו ביוואן מלהקת ELO. איאן גילן עזב את הלהקה ב-1984 כדי להתאחד מחדש עם להקתו דיפ פרפל. מספר חודשים אחר כך עזב גם גיזר באטלר את הלהקה, כדי להקים להקה משלו, מה שהשאיר את טוני איומי באותו תקופה כחבר המקורי היחיד בלהקה. הוא החל להקליט אלבום סולו משלו.
ב-1985 התבקשו חברי הלהקה המקוריים להופיע יחד במופע הרוק לייב אייד שאורגן למימון סיוע ברעב באתיופיה. זו הייתה הפעם הראשונה בה התאחדו חברי ההרכב לשיר אחד, מאז 1978.
גלן יוז, חבר לשעבר בדיפ פרפל, הצטרף אל טוני איומי והקליט עם שאר חברי הלהקה את האלבום הבא, Seventh Star. חברת ההפקות ברוס וורנר סירבה לפרסם את האלבום תחת שמו של טוני איומי כאלבום סולו, אלא רק תחת השם בלאק סבאת', וכפשרה הוא פורסם תחת השם "בלאק סאבת' עם טוני איומי", ב-1986. יוז לא היה מרוצה מכך שנאלץ לשיר תחת השם בלאק סבאת'. מספר ימים לפני מסע ההופעות של האלבום, נפצע יוז בקטטה עם מפיק הלהקה, ג'ון דאונינג, באזור ארובת העין, דבר שפגע ביכולתו לשיר במסע ההופעות. במקומו הובא הסולן ריי גילן. עם זאת, כמחצית מההופעות במסע זה בוטלו ממילא, בשל מכירה נמוכה של כרטיסים.
הקלטת האלבום הבא, The Eternal Idol, לוותה בשינויים רבים בהרכב הלהקה ובהחלפות של מפיקי האלבום. ב-1987, מעט לפני יציאת אלבום זה, ספגה הלהקה ביקורת רבה לאחר שהסכימה להופיע בשש הופעות בעיירת הנופש סן-סיטי בדרום אפריקה, שעדיין הייתה תחת משטר האפרטהייד והוחרמה על ידי אמנים רבים; גם בן ביבן, המתופף שהובא ללהקה במקום אריק זינגר שפרש, התנגד להופעות אלו, והוא הוחלף בהן על ידי טרי צ'ימס, שהופיע בעבר בלהקת הקלאש. האלבום The Eternal Idol יצא בדצמבר 1987, ולא זכה להתעניינות רבה. מסע ההופעות שליווה את יציאתו התקיים בעיקר באיטליה, גרמניה ויוון, בעוד במדינות אחרות באירופה ההופעות בוטלו, בין השאר בשל התגובות השליליות בעקבות האירוע בדרום אפריקה.
בעקבות המכירות הנמוכות של האלבום, סיימה חברת ברוס וורנר את החוזה עם בלאק סבאת', והם הוחתמו בחברת I.R.S. Records. את האלבום הבא, Headless Cross, הפיק טוני איומי בעצמו, ומופיעים בו גם הסולן טוני מרטין, המתופף קוזי פאוול, הקלידן ניקולס והבסיסט לורנס קוטל. גיטריסט להקת קווין, בריאן מיי, התארח באלבום וניגן קטע סולו בשיר When Death Calls. תחילה אלבום זה, כקודמו, לא זכה להתעניינות רבה, אך בהמשך הוגדר על ידי Allmusic כ"אלבום הטוב ביותר של בלאק סבאת' שאוזבורן או דיו לא היו שותפים לו". האלבום הגיע למקום ה-31 במצעד הבריטי, והתקיים מסע הופעות באירופה וביפן, אך בארצות הברית נמכרו מעט כרטיסים והמסע שם בוטל לאחר שמונה הופעות. הלהקה הופיעה גם ברוסיה, ובכך הייתה אחת הלהקות הראשונות שהופיעו בה מאז פתיחתה למערב על ידי מיכאיל גורבצ'וב.
שנות ה-90
[עריכת קוד מקור | עריכה]באוגוסט 1990 יצא האלבום Tyr. האלבום הכיל 9 שירים מקוריים שנכתבו על ידי הזמר טוני מרטין. האלבום קיבל בצאתו ביקורות מעורבות. מבקרי מוזיקה ביקרו את ההפקה המוזיקלית באלבום, ובין היתר טענו שתיפופו של קוזי פאוול "בולע" את שאר הכלים באלבום. אחרים ציינו את הכבדות הניכרת, ושיבחו את עבודת הקלידים של ג'ף ניקולס.
ביולי 1992 יצא האלבום Dehumanizer אלבום זה הוא הראשון בו השתתף הזמר רוני ג'יימס דיו כסולן מאז Mob Rules שיצא ב-1981, שלאחריו עזב את הלהקה. כמו כן, באלבום זה חזר ללהקה הבסיסט המקורי של הלהקה גיזר באטלר. מבחינה מוזיקלית, האלבום הוא אחד הכבדים שהוציאה בלאק סבאת', והתיפוף בו הוא אגרסיבי ביחס לשאר אלבומי הלהקה; דוגמה טובה לסגנון התיפוף העצמתי ניתן למצוא בשיר הפתיחה "Computer God". נושאי השירים עוסקים באינדיבידואליזם וחיים לאחר המוות; כמו כן, האלבום מכיל טקסטים המביעים סגידה למחשב.
בינואר 1994 יצא האלבום Cross Purposes כל השירים באלבום נכתבו על ידי טוני איומי, גיזר באטלר וטוני מרטין, מלבד השיר "Evil Eye" שבכתיבתו השתתף הגיטריסט אדי ואן היילן (שלא קיבל קרדיט באלבום עקב הסתייגותה של חברת התקליטים "Warner Bros. Records" איתה עבד היילן). ביולי 2014 דורג האלבום על ידי מגזין "Guitar World" במקום השישי ברשימת "הידועים ביותר: 50 אלבומים אייקוניים שהגדירו את 1994"
ביוני 1995 יצא האלבום Forbidden שהיה אלבום האולפן האחרון של הלהקה לפני שהתפרקה. מבחינה ביקורתית נקטל האלבום על ידי כל מבקרי המוזיקה. בראדלי טוריאנו מאתר Allmusic העניק לאלבום כוכב אחד מתוך חמישה וכתב: "עם שירים משעממים, הפקה איומה וביצועים חסרי השראה, בהחלט ניתן היה למנוע את זה"; טוריאנו הוסיף כי "קשה להצביע על אלבום של בלאק סבאת' גרוע יותר מזה"
בשנת 1998 התאחדה הלהקה יחד עם אוזי אוסבורן, והוציאה את האלבום "REUNION", שכלל הופעה חיה ושני שירים חדשים: PSYCHO-MAN ו-SELLING MY SOUL.
שנות ה-2000
[עריכת קוד מקור | עריכה]הלהקה המשיכה להופיע עם אוזי אוסבורן עד שנת 2006, אז הלכו איומי ובאטלר לפרויקט בשם Heaven & Hell, כאשר רוני ג'יימס דיו הוא הסולן. גם וורד היה אמור להצטרף ללהקה אך דחה את ההצעה לבסוף משיקולים מוזיקליים. הלהקה הייתה פעילה עד שנת 2009 בה חלה דיו.
האיחוד ב-2011
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-11 בנובמבר 2011, לאחר תקופה של כשנה בה נפוצו שמועות על איחוד הלהקה ורמזים שפרסמה הלהקה בעמוד הפייסבוק שלה, נפגשו במועדון בלונדון ארבעת חברי ההרכב המקורי של הלהקה - הסולן אוזי אוסבורן, הגיטריסט טוני איומי, הבסיסט גיזר באטלר והמתופף ביל וורד. חבריה הלהקה עתידים להוציא אלבום חדש, בהפקת ריק רובין, ובמהלך הקיץ לצאת לסיבוב הופעות.[12]
ב-10 ביוני 2013 הוציאה הלהקה את האלבום 13, שהתקבל בביקורות חיוביות רבות.
השפעות על מוזיקאים אחרים
[עריכת קוד מקור | עריכה]בלאק סבאת' נחשבת ללהקת ההבי מטאל הראשונה,[5] והמשפיעה ביותר בז'אנר. המוזיקה של בלאק סבאת' מושרשת (כשלעצמה) סגנונית בבלוז, אבל עם נגינת הגיטרה הרועשת בכוונה של טוני איומי, הליריקה והאווירה האפלה והפסימית אשר לא הייתה נפוצה בתקופה זו, הם קבעו את הסטנדרטים של ההבי מטאל המוקדם והעניקו השראה ללהקות דום מטאל שונות.[6] שלושת האלבומים הראשונים של בלאק סבאת' נחשבים לא רק להבי מטאל, אלא גם לפרוטו-דום, והייתה להם השפעה רבה על התפתחות ז'אנר הדום מטאל.[7][5] בנוסף לכך, בלאק סבאת' נחשבת כבעלת השפעה מרכזית על תת-ז'אנרים ספציפיים נוספים כמו סטונר רוק, סלאדג' מטאל וגראנג'.
השפעות על הלהקה
[עריכת קוד מקור | עריכה]צלילה המיוחד של הלהקה נבע ממיזוג השפעות מגוונות. טוני איומי הושפע רבות מנגינתו של האנק מארווין אצל קליף ריצ'רד והצלליות וממוזיקת ג'אז, במיוחד מג'אנגו ריינהארדט. ביל וורד העריך מוזיקת ג'אז גם כן, ובמיוחד את המתופף באדי ריץ'. אוזי אוסבורן דווקא מציין את הביטלס כלהקה המשפיעה ביותר עליו. השפעות הג'אז נשמעות אצל בלאק סבאת' במיזוג ברור עם הארד רוק, בלוז רוק ורוק פסיכדלי, וכן בגרסאות הכיסוי שביצעו לשיריהם של ג'ימי הנדריקס, של בלו צ'יר ושל קרים.
חברי הלהקה
[עריכת קוד מקור | עריכה]4 חברי הלהקה המקוריים:
חברים לשעבר
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ג'ף ניקולס - קלידים.
- ריק וייקמן - מוזיקאי אורח, קלידים.
- דייב ווקר - שירה (מעולם לא הוקלט).
- דון איירי - מוזיקאי אורח, קלידים.
- רוני ג'יימס דיו - שירה.
- ויני אפיס - תופים.
- איאן גילן - שירה.
- בוו בוואן - תופים.
- דייב דונטו - שירה (מעולם לא הוקלט).
- ג'ף פנהולט - שירה (מעולם לא הוקלט).
- גלן יוז - שירה.
- ריי גילן - שירה (הקליט את "Eternal Idol", לאחר מכן הוקלט שוב עם שירה של טוני מרטין).
- דייב שפיץ - בס.
- אריק זינגר - תופים.
- ג'ו ברט - בס (מעולם לא הוקלט).
- טרי צ'ימס - תופים (מעולם לא הוקלט)
- גורדון קופלי - בס.
- טוני מרטין - שירה.
- בוב דייזלי - בס.
- לורנס קוטל - בס.
- קוזי פאואל - תופים.
- רוב הלפורד - שירה (מעולם לא הוקלט).
- ניל מורי - בס.
- בובי רונדינלי - תופים.
דיסקוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]- אלבומי אולפן
- Black Sabbath (1970)
- Paranoid (1970)
- Master of Reality (1971)
- Vol. 4 (1972)
- Sabbath Bloody Sabbath (1973)
- Sabotage (1975)
- Technical Ecstasy (1976)
- !Never Say Die (1978)
- Heaven and Hell (1980)
- Mob Rules (1981)
- Born Again (1983)
- Seventh Star (1986)
- The Eternal Idol (1987)
- Headless Cross (1989)
- Tyr (1990)
- Dehumanizer (1992)
- Cross Purposes (1994)
- Forbidden (1995)
- 13 (2013)
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של בלאק סבאת' (באנגלית)
בלאק סבאת', ברשת החברתית פייסבוק
בלאק סבאת', ברשת החברתית אקס (טוויטר)
בלאק סבאת', ברשת החברתית אינסטגרם
בלאק סבאת', סרטונים בערוץ היוטיוב
בלאק סבאת', במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
בלאק סבאת', באתר אפל מיוזיק (באנגלית)
בלאק סבאת', באתר ספוטיפיי
בלאק סבאת', באתר סאונדקלאוד (באנגלית)
בלאק סבאת', באתר Last.fm (באנגלית)
בלאק סבאת', באתר AllMusic (באנגלית)
בלאק סבאת', באתר MusicBrainz (באנגלית)
בלאק סבאת', להקה באתר Encyclopedia Metallum (באנגלית)
בלאק סבאת', באתר דיזר
בלאק סבאת', באתר Discogs (באנגלית)
בלאק סבאת', באתר Songkick (באנגלית)- בלאק סבאת', באתר Genius
- בלאק סבאת', באתר SecondHandSongs
- בלאק סבאת', באתר MOOMA (בארכיון האינטרנט)
בלאק סבאת', באתר בילבורד (באנגלית)
בלאק סבאת', באתר אמזון מיוזיק- אתר מעריצים של בלאק סבאת' (באנגלית)
- בן שלו, עכבר העיר אונליין, הלהקה שהמציאה את המטאל, באתר הארץ, 26 בפברואר 2010
- בועז כהן, לכל שבת יש מוצאי שבת, באתר הארץ, 23 בנובמבר 2011
פול לסטר, הגרדיאן, "בלאק סאבאת" כבר לא רואים שחורות, באתר הארץ, 26 ביוני 2013- בלאק סבאת', באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
.svg){kind=logo}
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ 1 2 Black Sabbath | Members, Albums, Songs, & Facts | Britannica, www.britannica.com, 2024-05-27 (באנגלית)
- ^ הדף של "בלאק סבאת' באתר מגזין הרולינג סטון
- ^ הדף של "בלאק סבאת' באתר MTV
- ^ פרטים על אלבומי הלהקה באתר הרשמי של הלהקה
- ^ 1 2 3 4 Black Sabbath - Encyclopaedia Metallum: The Metal Archives, www.metal-archives.com
- ^ 1 2 Jonathan Piper, Locating experiential richness in doom metal, 2013
- ^ 1 2 Doom Metal Music Genre Overview, AllMusic (באנגלית)
- ^ Rolling Stone, Best Musicians, Artists of All Time According to Rolling Stone, באתר הרולינג סטון, 3 בדצמבר 2010
- ^ Kory Grow, Black Sabbath, George Clinton to Get Lifetime Achievement Grammys, באתר הרולינג סטון, 19 בדצמבר 2018
- ^ בן שלו, הלהקה שהמציאה את המטאל, באתר הארץ, 26 בפברואר 2010
- ^ בועז כהן, לכל שבת יש מוצאי שבת, באתר הארץ, 23 בנובמבר 2011
- ^ אור ברנע, עכשיו זה רשמי: להקת בלאק סאבת' מתאחדת, באתר ynet, 11 בנובמבר 2011
| בלאק סבאת' | ||
|---|---|---|
| טוני איומי (גיטרה) • אוזי אוסבורן (שירה) • ביל וורד (תופים) • גיזר באטלר (גיטרה בס) | ||
| ביל וורד (תופים) • רוני ג'יימס דיו (שירה) • איאן גילן (שירה) | ||
| אלבומי אולפן | Black Sabbath (1970) • Paranoid (1970) • Master of Reality (1971) • Vol. 4 (1972) • Sabbath Bloody Sabbath (1973) • Sabotage (1975) • Technical Ecstasy (1976) • Never Say Die! (1978) • Heaven and Hell (1980) • Mob Rules (1981) • Born Again (1983) • Seventh Star (1986) • The Eternal Idol (1987) • Headless Cross (1989) • Tyr (1990) • Dehumanizer (1992) • Cross Purposes (1994) • Forbidden (1995) • 13 (2013) | |
| נושאים קשורים | Heaven & Hell • Iron Man • Paranoid • God Is Dead? | |
| דיסקוגרפיה של בלאק סבאת' • קטגוריה:בלאק סבאת' • פורטל:הבי מטאל | ||