022 לונג רייפל

022 לונג רייפל
מידע כללי
סוג	מודל נשק
תכנון	Stevens Arms
מדינה מייצרת	ארצות הברית
מעצב	Stevens Arms

022 לונג רייפל (באנגלית: 22 Long Rifle או .22LR; בישראל נהוג גם השם "טו-טו" שמשקף את הקוטר של הקליע באנגלית) הוא סוג תחמושת לנשק קל בקוטר 5.56 מ"מ מסוג רימפייר שנמצא בשימוש צבאי, משטרתי ואזרחי במגוון רחב של כלי נשק ולמטרו מגוונות. במונחים של מספר היחידות הנמכרות, זוהי ללא ספק התחמושת הנפוצה ביותר שמיוצרת ונמכרת בעולם. התחמושת יעילה לטווחים קצרים בלבד, אך בעת הירי נוצר רתע קל בלבד המשפר את הדיוק ומאפשר גם ליורים לא מנוסים, קלי משקל או בעלי מגבלות לירות, התחמושת זולה לרכישה ומאפשרת שימוש נרחב בעלויות נמוכות, תכונות אלו הופכות את כדור הלונג רייפל לאידיאלי עבור אימון, ירי למטרה, קליעה.

היסטוריה

לואי-ניקולס פלובר הצרפתי המציא את תרמיל הרימפייר הראשון ב-1845. כדור ה"פלובר" בגודל 6 מ"מ כלל מרעום הקשה בתרמיל מתכתי עם קליע מחובר לחלק העליון. המיוחד בתחמיש זה היא העובדה כי התרמיל לא מכיל אבק שריפה וחומר ההדף והיריה מסתמכת על הצתת מרעום ההקשה בלבד. פלובר יצר 2 סוגי תחמושת .22 BB Cap (הוצג ב-1845) שלו מהירות לוע נמוכה יחסית של כ-180 מטר לשנייה וה-.22 CB Cap שלו מהירות לוע גבוהה יותר של כ-240 מטר לשנייה (הוצג ב-1888), כך או כך מדובר בתחמושת מוגבלת מאוד עם מהירות לוע נמוכה. במהלך שנות השבעים של המאה ה-19 הופיעו מספר סוגי כדורים מסור רימפייר בקוטר 0.22 כך פתחה חברת סמית' אנד וסון את כדור ה-0.22 Short (.22 Short) ואחריו פותחו ונמכרו (.22 Long) ו (.22 Extra Long) ששיפרו את מהירות הלוע והטווח האפקטיבי של התחמושת ונועדו לשימוש באקדח תופי ורובי צייד עבור חיות קטנות צעד נוסף בהתפתחות תחמושת הרימפייר אירע בשנת 1887, יצרנית כלי הנשק האמריקאית חברת סטיבנס לכלי נשק וכלים (אנגלית: J. Stevens Arms & Tool Company) פיתחה והוציאה לשוק את כדור ה-.22 Long Rifle שבדומה לכדורים קודמים ב"משפחה" משתמש בקליע שקוטרו כקוטר התרמיל שיש לו חלק "עקב" צר יותר שמתאים לתרמיל .. לכדור הייתה מהירות לוע גבוהה וביצועים משופרים ביחס לתחמושת 0.22 רימפייר מסוגים שונים שיצאו לשוק קודם לכן, והצלחת הלונג רייפל הייתה זרז ליצאיה משימוש של כדורים אלו ובעיקר כדור ה-0.22 אקסטרה לונג.

מבנה

תחמושת רימפייר בקוטר 0.22 שייצורם קדם לתחמושת הלונג רייפל נבדלות במבנה מתחמושת מודרניות יותר באופן שבו הכדור בנוי ומוחזק בתרמיל. בקליע של תחמושת רימפייר מסורתיות זהה לקוטר החיצוני של התרמיל אך בנויים עם "מגרעת על בסיס הקליע המוכנס לתוך התרמיל. לאחר מכן מכווצים את פי התרמיל סביב המגרעת בקליע, חלקי הקליע החשופים משומנים לעיתים קרובות זה היה עיצוב נפוץ בתחילת עידן התחמושת שהשתמשה באבקת שריפה שחורה. בתחמושת רימפייר בקוטר 0.22 שתוכננו ויוצרו בסטנדרד מודרני גוף הקליע הוא בקוטר אחיד ומוחדר לתוך צוואר התרמיל, הקליע מוחזק במקומו על ידי לחץ בין הקליע לתרמיל, בתחמושת לונג רייפל מודרנית, או בוריאנטים של התחמושת פתח התרמיל עשוי גם להיות מכווץ לתוך חריץ בקליע. מחסנית הכדור העקב נחשבת חלשה יותר ממחסנית הכדורים בקוטר האחיד אשר עוטפת את משטח הנושא של הכדור בתוך צוואר המחסנית.

תחמושת לונג רייפל מאופיינת בתרמיל בעל קירות ישרים. בהתאם לסוג ולמנגנון ההזנה המופעל, כלי ירייה שמתוכנן לירות תחמושת לונג רייפל עשוי גם להיות מסוגל לירות בבטחה תחמושת רימפייר בקוטר 0.22 מסוגים קצרים יותר בעלי תכנון כדור זהה כולל 0.22 Short (.22 Short), (.22 Long) ו (.22 Extra Long) תחמושת לונג רייפל מתוכננת לשימוש בכלי נשק בעלי קנה מחורק על פי המכון הבין לאומי לתקינה של כלי נשק (Commission Internationale Permanente pour l'Epreuve des Armes à Feu Portatives) תחמושת לונג רייפל מתוכננת להתמודד עם לחץ של עד 170.00 MPa (24,656 psi) Pmax. קליע כדור הלונג רייפל עשוי בדרך כלל מעופרת וקוטר הקליע הנומינלי גדול מקוטר קדח הקנה הנומינלי כך שקוטר כדור נומינלי של 0.2255 עם סטיה של 0.004, בעוד שקוטר קדח הקנה מיוצר בקוטר הוא 0.222.

כדור הלונג רייפל יעיל תאורטית עד לטווח של 140 מטר אם כי הטווחים המעשיים נוטים להיות קצרים יותר. עם זאת כדור לונג רייפל מסוגל לעבור 1,800 מטר. כדור לונג רייפל מסוגל בקלות להרוג או לפצוע בני אדם. גם בטווחים כפולים מהטווח האפקטיבי התאורטי. התחמושת נוטה ליצור ריקושטים הנפוצים יותר בקליעי לונג רייפל מאשר בכדורים בקטרים גדולים יותר, שכן השילוב של עופרת לא מכוסה ומהירויות מתונות מאפשר לקליע לסטות ממסלולו - לא לחדור או להתפרק - בעת פגיעה בעצמים קשים בזווית קהה.

שימוש

תחמושת מסוג לונג רייפל משמשת בעיקר לציד מזיקים קטנים, לירי ספורטיבי וירי למטרה. תחמושת הלונג רייפל היא הבחירה למספר אירועי ירי: ביאתלון תחרויות שולחן ירי תחרויות ירי בצלליות מתכת ([[:en:Metallic silhouette shooting |Metallic silhouette shooting]]) התחמושת משמשת גם הוא גם באירועי ירי מדויק ברובה ובאקדח במשחקים האולימפיים. היתרונות העיקריים הם עלות נמוכה, רתע נמוך, רעש נמוך החיסרון העיקרי הוא עוצמת הפגיעה הנמוכה הפוסלת את התחמושת לשימושים כגון הגנה עצמית, שימושים צבאיים וירי לטווחים ארוכים. עם זאת הגודל הקטן של הכדור מאפשר שימוש באקדחים קטנים קלים מאוד, הניתנים להסתרה בקלות, אותם ניתן לשאת בנסיבות שבהן שימוש בכלי נשק גדול יותר אינו מעשי. למרות המגבלות שלהם, כלי נשק היורים תחמושת לונג רייפל נפוצים מפני שכלי הנשק והתחמושת זולים, אמינים, נוחים לשימוש על ידי כל מי שחפץ לירות כולל נשים ונערים ונערות וזמינים באופן נרחב. רוב הרובים האוטומטיים למחצה שיורים תחמושת מסוג לונג רייפל יפעלו כראוי רק כאשר יורים תחמושת רימפייר המתוכננת ומיוצרת למהירות לוע גבוהה מכיוון שהרתע הנמוך של כדורים תת-קוליים לא מספיק כדי להפעיל את מנגנון הירי החצי-אוטומטי.

תחמושת ה-0.22 לונג רייפל זוכה לשימוש מוגבל על ידי צלפים משטרתיים וצבאיים. היתרון העיקרי שלו הוא הרעש הנמוך, אבל השימוש מוגבל בדרך כלל, מחקר אחד מצביע על כך שיריה מדויקת מטווחים קצרים יחסית המכוונת ופוגעת הראש או איבר חיוני מספיקה לפגוע ואף לנטרל את המטרה באחוזים גבוהים של הצלחה.^[1]

יצרני נשק מציעים ערכות הסבה המאפשרות לכלי נשק שונים לירות תחמושת לונג רייפל, ההמרות הללו מאפשרות ליורים להתאמן בזול תוך שמירה על מאפייני השימוש של כלי הנשק המקוריים. מגוון רחב של תחמושת 0.22 לונג רייפל זמין מסחרית, והתחמושת הזמינה משתנה מאוד הן במחיר והן בביצועים. משקלי הקליעים בין התחמושת הזמינה מסחרית נעים בין 1.3 עד 3.9 גרם והמהירויות משתנות בין 175 עד 533 מ'/שנייה..תחמושת לונג פייר נארזת בדרך כלל בקופסאות של 50 או 100 כדורים,. הייצור השנתי מוערך ב-2-2.5 מיליארד כדורים.

שימוש בצה"ל

הצבא הישראלי השתמש בכלי נשק המשתמשים בתחמושת לונג רייפל לצורך שליטה בהתפרעויות והעיקרי שבהם הוא רובה הצלפים רוגר 10/22. את הירי מבצעים קלעים, בדרך כלל לטווחים של כ-100 מטר. הירי ברוב המקרים גורם לפציעת המטרה ולעיתים להריגתה. הוא סווג על ידי מדור קליעה וצליפה בצה"ל כ"נשק פחות מקטלני", אף על פי שלפחות 14 פלסטינים נהרגו מירי רוגר משנת 2015 עד 2021.^[2] הרוגר נכנס לשימוש כוחות הביטחון של ישראל ב-1976 והופעל בעיקר באינתיפאדה הראשונה ובתחילת האינתיפאדה השנייה. בעקבות מספר מקרים של פורעים ומפגינים אלימים שנהרגו מירי רוגר בשנת 2000, הוא סווג מחדש ב-2001 כנשק קטלני, והוראות הפתיחה באש בו הוחמרו וכתוצאה מכך השימוש בו הוגבל באופן ניכר. ב-2010 נודע כי למרות זאת, נעשה בו שימוש נרחב.^[3] בעשור השני של המאה ה-21 רכשו צה"ל ומשטרת ישראל ערכת הסבה הכוללת מעצה, מתפסים וקת מודרניים דמויי M4 קרבין לרוגר 10/22. ב-2015 החלו בצה"ל להצטייד ברובי רוגר SR-22, גרסה צבאית תקנית לרוגר 10/22 עם מעצה מודרני. במאי 2021 השתמשו כוחות משמר הגבול בנשק זה כנגד משליכי בקבוקי תבערה במהומות בלוד.^[4] בעקבות אירועי המהומות בישראל החליט מפכ"ל המשטרה קובי שבתאי על שינויים בשימוש בכלים לפיזור הפגנות, ובין השאר התיר שימוש ברובי רוגר לשימוש בכל מקום במדינת ישראל.^[5]