תעלולי סקפן
 | |
| מולייר, תעלולי סקפן, הוצאת פייר לה מונייה, 1680 | |
| כתיבה |
מולייר  |
|---|---|
| סוגה |
קומדיה, פארסה |
| שפה |
צרפתית |
  | |
תעלולי סקפן (בצרפתית: Les Fourberies de Scapin) הוא מחזה פארסי בן שלוש מערכות, פרי עטו של המחזאי הצרפתי מולייר. הגיבור הראשי, סקפן, דומה לדמות הארכיטיפית 'סקפינו' [1] זהו עיבוד של הקומדיה הרומית "פורמיו" מאת פובליוס טרנטיוס אפר. הצגת הבכורה של המחזה הייתה ב-24 במאי 1671, בבימויו ובכיכובו של מולייר בתיאטרון פאלה רויאל בפריז. מולייר היה אז בשיא הצלחתו המקצועית, כמנהל להקת התיאטרון של לואי ה-14 ואיש תיאטרון בעל שם. הוא הספיק להעלות עד אז את מחזותיו הידועים "הקמצן", "דון ז'ואן" ו"טרטיף".
הנפשות
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ארגנט – אביהם של אוקטב וזרבינט
- ז'רונט – אביהם של ליאנדר והיאסינט
- אוקטב – בנו של ארגנט
- זרבינט – בתו של ארגנט
- ליאנדר – בנו של ז'רונט
- היאסינט – בתו של ז'רונט
- סקפן – משרתו של ליאנדר, נוכל
- סילבסטר – משרתו של ארגנט
- נרין – אומנת של היאסינט
- קרל – נוכל
מקום המעשה – נאפולי
תקציר העלילה
[עריכת קוד מקור | עריכה]סקפן נוהג לשקר ולהערים על אנשים כדי להשיג את מטרותיו. הוא אדם שחצן ויהיר שפועל כאילו הוא מסוגל להשיג הכול. אולם, הוא גם גאון דיפלומטי. הוא מצליח לתמרן את הדמויות השונות ולהפעיל אותן זו כנגד זו בקלות ועם זאת מצליח להשיג את מטרתו העיקרית – לעזור לזוגות הצעירים.
בהיעדרם של אבותיהם, אוקטב נושא בחשאי את היאסינט וליאנדר מתאהב בחשאי בזרבינט. אולם האבות שבים מטיול עם תוכניות נישואים לבניהם. לאחר שסקפן שומע מהבנים תחינות רבות לעזרה, הוא נעתר לכך לבסוף.
המחזה בעברית בדפוס
[עריכת קוד מקור | עריכה]- מולייר, תעלולי סקפן, נוסח עברי: נתן אלתרמן, תל אביב? : חמו"ל, [?-197[2].
- פרנק דנלופ וג’ים דייל, סקאפינו : קומדיה (על פי "תעלולי סקאפין" מאת מולייר). עברית: עדה בן נחום, רמת-גן : מרכז ישראלי לדרמה ליד "בית צבי", בית הספר לאמנות הבמה והקולנוע, 1988.
המחזה בתיאטרון הרפרטוארי הישראלי
[עריכת קוד מקור | עריכה]1. תעלולי סקאפאן, תיאטרון האהל, הצגת בכורה: אפריל 1950[3]
- יוצרים: עברית – מנשה לוין, הצגה – י. הרשקוביץ, הציירת – פ. שווארץ, המוזיקה והמנצח – א. נתן, הריקודים – ד. בדר, משחקי ביניים – מ. ינאי וי. הרשקוביץ.
- משתתפים: סקאפאן – יעקב בן-סירא, ארגנט – ז. רפפורט, ז'רונט - מ. ינאי, יסינטה – ר. נירית, ליאנדר – שמוליק עצמון, אוקטב – א. ארצי.
2. תעלולי סקפן, תיאטרון לילדים ולנוער שליד משרד החינוך (כיום תיאטרון אורנה פורת), הוצג בשנים 1974-1973
- יוצרים: תרגום – נתן אלתרמן, בימוי – יוסף מילוא, עיצוב תפאורה ותלבושות – אלי סיני, עיצוב תאורה – יחיאל אורגל.
- משתתפים: גדי יגיל, מישה נתן, דוד שליט, מוסקו אלקלעי, עזריאל אשרוב, רפי טיילור, חנה ריבר.
3. סקאפינו, תיאטרון באר שבע, הצגת בכורה: 26 בינואר 1981[4]
- יוצרים: עיבוד מודרני לתעלולי סקפן מאת פרנק דנלופ וג'ים דייל, תרגום – עדה בן-נחום, בימוי - דן רונן, תפאורה ותלבושות – לידיה פינקוס גני, תאורה – ג'ודי קופרמן, ניהול מוזיקלי – פולדי שצמן.
- משתתפים: אוטאביו - יהודה מור, סילבסטרו - דני מוג'ה, סקאפינו – נתן דטנר, ג'אצ'ינטה - לאה אורשר, ארגאנטה - מרק חסמן, ג'רונטה – יוסי יבלונקה, ליאנדרו - יוסוף אבו ורדה, קארלו - דורון תבורי, דורבינטה - טטיאנה קנליס-אולייר, אומנת - ג'טה לוקה, מלצר - שלמה סדן, מלצרית - יפה ברוך.
4. תעלולי סקפן (פארק הירקון), תיאטרון הקאמרי, הצגת בכורה: 19 ביולי 1983[5]
- יוצרים: מחזאי - מולייר וחיים חפר, תרגום – נתן אלתרמן, בימוי - שמואל בונים, עיצוב תפאורה ותלבושות - מישל ביילין, מוזיקה - רפי קדישזון, תאורה - בן-ציון מוניץ.
- שחקנים: סקפן - עזרא דגן, שרי צוריאל.
5. תעלולי סקאפן, תיאטרון הבימה, הצגת בכורה: 28 בדצמבר 1994, מספר הצגות: 42
- יוצרים: תרגום ועיבוד – אורן נאמן, רוני פינקוביץ'; בימוי - רוני פינקוביץ', תפאורה - איתן לוי, פזמונים - אורן נאמן, מוזיקה - בועז ברקת, הדרכה קולית - אלוירה כוחנוף, תנועה - איזי מרטין, שפה ודיבור - נגה יתומי רביב, תלבושות - איריס רטינסקי, תאורה - נתן פנטורין.
- שחקנים: סקאפן - יוסי טולדו, אוקטב - רועי ששון, ליאנדר – ליאור אשכנזי, ארגנט – חנן גולדבלט, ז'רונט – עזרא דגן, ז'רבניט – שרית וינוגרד, היאסינט – יולי הר-גיל, נרין - שרית חן, סילבסטר – נתי רביץ, קארל- אמיתי יעיש. נגנים - רוני צדיק, ישראל נחום, בועז ברקת. רקדנים - שחר שמיר, חבקוק דהבני.
6. תעלולי סקפן, תיאטרון החאן, הצגת בכורה: 19 בדצמבר 2009[6]
- יוצרים: נוסח עברי – נתן אלתרמן, בימוי – אודי בן-משה, עיצוב במה – פרידה קלפהולץ-אברהמי, תלבושות – דנה צרפתי, מוזיקה – קרן פלס, תאורה – רוני כהן.
- משתתפים: ויטלי פרידלנד – סקפן. אריה צ'רנר – ארגנט, יואב היימן/איתי זבולון – אוקטב, שמרית לוסטיג – היאסינט, יהויכין פרידלנדר – ז'רונט, אודי רוטשילד/אריאל וולף – ליאנדר, נילי רוגל – זרבינט, נרין, ארז שפריר – סילבסטר.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- יעל רנן, ספרות המערב: הטריקסטר 3.3
- "תעלולי סקפן", באתר תיאטרון החאן
- "תעלולי סקפן", באתר ארכיון "הבימה"
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ 'סקפינו' הוא דמות של משרת חריף ותככן שהתגבשה בקומדיה דל'ארטה ב מאה ה-16.
- ^ מיכאל הנדלזלץ, התנהגות "טבעית, כמו בחיים" על הבמה אינה סגנון, באתר הארץ, 22 בספטמבר 2010
- ^ ביקורות:
"תעלולי סקפן" בסטודיה של "אהל", דבר, 28 באפריל 1950
בתיאטרון - הצעירים השתמשו בהזדמנות, "העולם הזה", גיליון 652 מ-20 באפריל 1950, עמוד 12 - ^ חוה נובק, אחרי בכורה – על הפקת תיאטרון באר שבע, דבר, 24 במרץ 1981
- ^ ביקורות:
מרים טאו, אחרי בכורה - הסקאפן של עזרא דגן, דבר, 7 באוגוסט 1983
שוש אביגל, יחפים בפארק, ביזע בלי חמדה.. . 'תעלולי סקאפן', מאת מולייר, בתיאטרון הקאמרי: נוסח עברי: נתן אלתרמן, כותרת ראשית, 10 באוגוסט 1983 - ^ ביקורות:
טל פרי, נוכלים, סיפור הצלחה, באתר גלובס, 13 בדצמבר 2009
מיכאל הנדלזלץ, תעלולי סקפן: המפרשית מפליגה בתעלוליה, באתר הארץ, 16 בפברואר 2010
איתן בר - יוסף, עכבר העיר, כמה כוח יש ביצירות קלאסיות?, באתר הארץ, 11 במרץ 2010
| מבחר ממחזותיו של מולייר | ||
|---|---|---|
|
.jpg)