תנועת מחזיקי הדת

אך זה כל מטרת חפצינו להפריד ממנו כל פועלי און, כה עשו אבותינו מעולם בכל עת אשר קמו בקרבינו בני בליעל ושמו מגרעות בדיני תורתנו הקדושה הן שבכתב והן שבע"פ, תיכף כמו רגע היבדלו מהם. כה עשה עזרא הסופר ואנשי כנסת הגדולה להכותים, כה עשו רבותינו התנאים הקדושים להצדוקים והביתוסים. כה עשו רבותינו הגאונים להקראים. מה היה סופם? המה ספו תמו ונכרתו, ועדת ה' לעולם תעמוד.
	העורך (אנונימי), מאמר בעד פרישה קהילתית, מחזיקי הדת, 13 בנובמבר 1881

תנועת מחזיקי הדת הייתה תנועה יהודית-אורתודוקסית שפעלה בגליציה בסוף המאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20. התנועה הוקמה בשנת ה'תרל"ח כתגובה לתנועת שומר ישראל שהייתה בעלת אוריינטציה משכילית. תנועת מחזיקי הדת פעלה להשגת עצמאות לקהילות האורתודוקסיות בגליציה, ולהשתלטות מחדש של שומרי התורה והמצוות על החיים הציבוריים של יהדות גליציה, בין השאר באמצעות תעמולה ציבורית והקמת ביטאון מפלגתי - הראשון מסוגו בהיסטוריה של היהדות החרדית.

הפעילות העיקרית של התנועה הייתה בערך בעשור הראשון לקיומה, בו היא זכתה לתמיכה רחבה בקרב יהודי גליציה האורתודוקסיים, ונתמכה על ידי מספר רב של רבנים ומנהיגים רוחניים בולטים בקרב יהדות גליציה. התנועה התארגנה כמפלגה פוליטית לראשונה בתולדות היהדות האורתודוקסית, ובשונה מהתנועות הפוליטיות היהודיות האחרות הזדהתה עם מפלגות הימין הפולניות. בחלוף השנים הראשונות לקיומה, פעילותה הלכה ופחתה במקביל לשינויי צביון והתחלפות תקופות בחיי יהדות גליציה, וכן בעקבות חילוקי דעות פנימיים, והיא הפכה מתנועה פוליטית לתנועה חסידית - בדגש על חסידי בעלז, עד שבמלחמת העולם הראשונה היא חדלה מלהתקיים למעשה. בין שתי מלחמות העולם נעשו מספר ניסיונות לחיות את התנועה ולהקימה מחדש.

בעקבות פעילותה סבלה התנועה מהתנגדויות מצד תנועת ההשכלה שהייתה מאורגנת בארגון "שומר ישראל" והמתבוללים בגליציה; תקנותיה נפסלו על ידי הממשלה האוסטרו-הונגרית, לאחר פעילות מצד המתנגדים, ונשיאה רבי שמעון סופר אף זומן לדין על הטלת חרם בעקבות כרוז שפורסם מטעמה.

מספר קהילות יהודיות ברחבי העולם נקראו "מחזיקי הדת" בעקבות התנועה, ובשנות ה-70 אף הוקמו מוסדות חסידות בעלז תחת השם "קהל מחזיקי הדת" כהמשך של התנועה.

רקע

בשנת ה'תרכ"ז נוסדה בלבוב תנועה יהודית בשם "שומר ישראל", שהייתה התנועה הפוליטית היהודית הראשונה בשטחי האימפריה האוסטרית. התנועה שמה לה מטרה להילחם בהתבוללות התרבותית של היהודים בחברה הפולנית, אך גם דגלה בשילוב היהודים בחברה. מנהיגיה היו קרובים לחוגי תנועת ההשכלה, ואחת ממטרותיה הייתה הקמת סמינר לרבנים בגליציה. נגד המגמה הזו הקימו עסקנים אורתודוקסיים תנועה נגדית בשם "מחזיקי הדת", בגיבוי של רבים מהמנהיגים הדתיים של יהדות גליציה. מטרת התנועה הייתה לארגן את החיים הקהילתיים של היהדות האורתודוקסית תוך דגש על פעילות פוליטית ותרבותית, בתעמולה נגדית לארגון שומר ישראל.

הקמה

בי"ח באדר תרל"ט – ה-13 במרץ 1879 נערכה אספת היסוד של הארגון ב"בית הכנסת חדשים" בלבוב^[1], בה השתתפו כ-100 רבנים מרחבי גליציה, ובראשם רבי יהושע רוקח מבעלז שהיה הרוח החיה בייסוד התנועה; רבי שמעון סופר, רבי צבי הירש אורנשטיין, רבי יצחק שמלקיס (ה"בית יצחק"), ורבי יצחק אהרן איטינגא. במהלך האספה נבחר רבי שמעון סופר לנשיא התנועה. לאספת היסוד הזו נשלחו גם מכתבי תמיכה רבים על ידי אדמו"רים ורבנים רבים, בהם האדמו"רים מסדיגורא וטשורטקוב, בני רבי חיים מצאנז, רבי מנחם מנדל מויז'ניץ, רבי משולם ישכר הורוויץ, רבי הלל ליכטנשטיין, רבי יששכר בעריש מדולינה, רבי יהושע הורוויץ מדז'יקוב, רבי שלמה הלברשטאם מבאבוב, רבי יואל אשכנזי מזלוטשוב, רבי שמעון באב"ד (בנו של רבי יוסף באב"ד), ורבי יהושע מקאמינקא.

באדר ה'תרל"ח פורסם כרוז מטעם רבנים ואדמו"רים רבים בגליציה:

ידוע אשר החברה שומר ישראל קראה ליום עדה לחודש יוני לבובה. גדולי וגאוני ישראל ה"ה הרב הגאון אבד"ק לבוב, הרב הגאון אבד"ק קראקא, הרב הגאון ר' יצחק איטינגא, והר' הגאון הצדיק אבד"ק בעלז, ראו שכל שאיפת החברה הזאת היא רק שרוצים להרוס את יסודי התורה לבטל כל מצות ה' ולהשריש שורש פורה ראש ולענה בלבות צעירי בני ישראל, ונתנו כולם כח והרשאה להרב הגאון אב"ד דק"ק קראקא ללחום מלחמת ה' בגבורים להפר עצתם ולקלקל מחשבתם הרעה. על פעולת הגאון הזה נודיע אי"ה בקרוב.

עם ייסודה של התנועה היא זכתה להצלחה רבה כאשר 237 קהילות בגליציה הודיעו על הצטרפותן לתנועה^[2], ומספר החברים הרשומים בה הגיע לכ-40,000.

להנהלת הארגון מונו: רבי שמעון סופר - נשיא; אריה שמואל מרגושס מלבוב - סגן נשיא; הגביר שלום שאול רוקח (התגורר בפינסק ואחר כך בלבוב; נכדו של רבי שלמה איגר) - נאמן הפקדות; מרדכי עניסער ("מרדכי פעלץ", מראשי חסידי בעלז) - מנהל; יואל יוסף פיליפ - מזכיר; אהרן פיפעס - קופאי; לייבוש רוזנטל - מבקר; יהושע ליפסקר - מנהל חשבונות. בין חברי ההנהלה נמנו רבי צבי הירש אורנשטיין, רבי אריה לייב ברוידא, אורי זאב וואלף סאלאט (מדפיס בולט בלבוב), ועוד כתריסר אישים נכבדים, ובהם רבנים בולטים ועשירים^[3].

עיתונות

ערך מורחב – מחזיקי הדת (עיתון)

בשנת 1879 החל להופיע העיתון "מחזיקי הדת" כביטאון התנועה, העיתון סיקר את חיי היהדות האורתודוקסית בלבוב (למברג) וגליציה בכלל. עד לשנת 1886 הופיע העיתון כדו-ירחון בשם "מחזיקי הדת", ובשנים 1886–1895 (ה'תרמ"ו-ה'תרנ"ה) הופיע בדרך כלל אחת לשבוע תחת שני שמות שונים: "מחזיקי הדת" ו"קול מחזיקי הדת" - ככל הנראה משום שהמייסדים לא הצליחו לקבל רישיון מהממשלה האוסטרו-הונגרית להוצאה תדירה של שבועון. את העיתון ערכו יהושע ליפסקר ויהודה קרונגולד.

העיתון היה בין הראשונים שיצאו מחוגי האורתודוקסיה. באותה תקופה נפוצו עיתונים משכיליים רבים, והעיתון יצא כמעין תגובה וניסיון להילחם ב"מחדשים". הוצאת העיתון לוותה בביקורת וחשש מצד חלק מהציבור האורתודוקסי דאז, שעדיין ראו בעצם מושג העיתונות מקור לליצנות וקלות ראש. כך למשל מסופר שרבי יהודה אריה ליב אלתר מגור (ה"שפת אמת") הורה להזמין שני עותקים מהעיתון בעקבות בקשתו של רבי יהושע רוקח, אך ציווה לשרוף אותם מיד עם הגעתם לביתו^[4].

בשנותיו הראשונות התמקד העיתון בסקירת חיי הדת בלבוב. במרוצת הזמן החל לעסוק גם בנעשה בעולם, ומדי פעם פורסמו בו פיליטונים, מאמרים פוליטיים ודברי פולמוס בחלק התחתון של הדף, תחת כותרות כגון "משיב כהלכה" או "שאלת חכם אחד מרעהו על דבר חבורה קדושה מחזיקי הדת ותשובתו הרמה". מעת לעת פורסמו גם שירים, כגון שיר ליום חתונה בבית המלוכה בבלגיה^[5], שיר מבדח על המן הרשע^[6] וכן פואמה אודות רדיפות היהודים^[7] כמו כן פורסמו בו בשנים תרנ"ו-תרנ"ז סיפורים היסטוריים שתורגמו מהשבועון החרדי בפרנקפורט "דער איזראעליט"^[8].

בשנת ה'תרס"ד (1906) התפלג העיתון לשני עיתונים "מחזיקי הדת" ו"קול מחזיקי הדת"^{[דרושה הבהרה]} על רקע יריבות בין שני פלגים בתנועה, בעוד "מחזיקי הדת" נותר נאמן לקו הרשמי של הארגון, הרבה מתחרהו "קול מחזיקי הדת" למתוח ביקורת על התנהלות התנועה וראשיה. שני העיתונים נקטו קו של התנגדות עזה לציונות. שני העיתונים פסקו להופיע במלחמת העולם הראשונה, והוצאתם לאור לא התחדשה גם לאחריה (בתקופה זו כבר החלה אגודת ישראל להוציא לאור עיתון אורתודוקסי מפלגתי).

פעילות

בחירות

הבחירות הראשונות לרייכסראט מאז הקמת הארגון, נערכו בשנת ה'תרל"ט וראשי הארגון עשו מאמצים רבים לזכות בניצחון משמעותי. רבי יהושע רוקח מבעלזא - מהדומיננטיים שבמנהיגי הארגון, אף שהה בלבוב מספר שבועות באותה התקופה כדי לעודד את הפעילים^[9] המועמדים מטעם התנועה היו: במחוז ברודי-זלוטשוב, רבי צבי הירש אורנשטיין; במחוז קולומיי-בוטשאטש-סניאטין, רבי שמעון סופר; במחוז דרוהוביטש-סטרי-סאמבור, רבי יצחק אהרן איטינגא; ובמחוז פרמישלא-גריידונג, רבי יצחק שמלקיש. לבסוף נבחר רק רבי שמעון סופר כנציג הארגון, והוא שימש כחבר הפרלמנט במשך כארבע שנים עד לפטירתו. בשונה מכל הנציגים היהודים בפרלמנט עד לאותה עת שהזדהו עם מפלגות השמאל, הזדהה ר"ש סופר עם המפלגה הלאומנית "האיחוד הפולני הלאומי".

הניסיון להפרדת הקהילות

בשנת ה'תרמ"א הצליחו עסקני התנועה לסכל חוק ממשלתי שיכריח אותם להתאחד תחת תנועת שומר ישראל, וזאת בתנאי שכל הקהילות המשויכות למחזיקי הדת תתאגדנה יחד תחת אותן תקנות, לצורך כך התכנסה אספה בלבוב בכ"ג בשבט תרמ"ב בביתו של רבי צבי הירש אורנשטיין, רב העיר, בה השתתפו כ-200 רבנים וכ-800 נציגים^[2] (בין התומכים בתקנות המוצעות היה גם רבי האדמו"ר הזקן מסדיגורא^[10]). המטרה המרכזית שעמדה מאחורי התקנות והפעילות שנעשתה - הייתה ייסוד קהילות דתיות עצמאיות כדוגמת הקהילות האורתודוקסיות שהוקמו בהונגריה תקופה קצרה לפני כן. באותה אספה ניטשו חילוקי דעות קשים בין כמה מראשי הנאספים. רבים מהם פרשו מהאסיפה, ובראשם רבי צבי הירש אורנשטיין^[11]. חילוקי הדעות התקיימו גם על עצם ההיפרדות. על כך כתב עשרות שנים מאוחר יותר אחד המשתתפים באספה - רבי אריה לייב ברוידא, חתנו של רבי צבי הירש אורנשטיין, ורבה של לבוב לעתיד -

"ודכירנא אשר בשנת תרמ"ב הי' פה לבוב אספה גדולה מכל גדולי וצדיקי הדור גם מראשי העדה אנשי דעת ויראת ד', ותכלית האספה הי' לטכס עצה לחיזוק הדת, והוצעה הצעה לחלק א"ע מהמתחדשים ולהיות כת היראים לקהלה מיוחדת, אבל רובם ככולם לא נתנו להביא הצעה זו לידי משא ומתן כלל ונדחתה מכל וכל, באמרם כי אין זה תקון הדת רק קלקול היותר גדול להדת לעשות פירוד בין הדבקים קהלות עדת ישורון".

— ישוב משפט, קלויזנבורג תרפ"ב, עמ' ד', באתר אוצר החכמה.

בין הפורשים היה גם רבי משולם ישכר הורוביץ רבה של סטניסלבוב, שתבע שהתקנות ייכתבו בלשון הקודש ולא ביידיש, אולם דרישתו לא התקבלה.

לבסוף עלה בידיו של רבי רבי אריה לייב ברוידא לפשר בין הצדדים^[12], אך לאחר תקופה פרש רבי צבי הירש מהתנועה עקב חילוקי דעות אידאולוגיים עם מנהיגי התנועה שהובילו קו לוחמני.

באדר ה'תרמ"ג פורסם מטעם מחזיקי הדת, איסור לבחור להנהלת הקהילות אנשים שאינם שומרים תורה ומצוות, בעקבות האיסור נקרא נשיא התנועה רבי שמעון סופר לעמוד לדין על הטלת חרם - דבר המנוגד לחוקי המדינה, אולם הוא נפטר לפני כן בי"ז באדר של אותה שנה, בתקופה זו נפסלו התקנות של "מחזיקי הדת"^[13], לאחר פעילות מצד ארגון "שומר ישראל".

יצחק לייב סופר

אחרי פטירת נשיא התנועה רבי שמעון סופר, הועמד תחתיו בראשות הארגון בן אחיו רבי יצחק לייב סופר, ביוזמתו של רבי יהושע רוקח מבעלז. רי"ל סופר היה אמור גם למלא את מקומו כחבר הרייכסראט - הפרלמנט האוסטרו-הונגרי, אך מגבלה חוקית מנעה ממנו מלשמש בתפקיד^[14]. בשנת תרמ"ח הוציא לאור חוברת "מענה" הנושאת דברי הגנה בגרמנית על ההנהגה הרבנית ועל היהדות האורתודוקסית ככלל, וכמענה לדברי הביקורת שהושמעו על ידי הברון מוריץ פון קניגסוורטר.

סופה של התנועה

אחרי פטירתו של רבי שמעון סופר, בשנת תרמ"ג, איבדה התנועה את תנופת ההקמה שלה. במשך העשורים שלאחר מכן לא נערכו מטעמה כנסים, ומעמדה הידרדר והלך עד שפעילותה פסקה לחלוטין במלחמת העולם הראשונה.

אחרי מלחמת העולם הראשונה הצטרפו חלק מהחרדים בגליציה שנותרו קשורים לתנועה, לתנועת אגודת ישראל שהוקמה באותה תקופה, ואילו חלק גדול ובראשם חסידי בעלז וחסידי צאנז התנגדו לאגודת ישראל, חלקם באופן אקטיבי (כמו רובם של אדמו"רי בית צאנז) וחלקם בהתנגדות פסיבית (כמו רבי ישכר דב רוקח מבעלז).

בחורף ה'תרפ"ח נעשה ניסיון אחרון לחדש את פעילותה על ידי כינוס ועידה מרכזית לרבני גליציה מטעם הארגון, בעיר לבוב. בראש הוועידה עמד אברהם חיים דוד סופר שירש את מקומו של אביו - רבי יצחק ליב סופר - כנשיא התנועה. במהלך הוועידה הוצע לחלק את התנועה לשני ארגונים, האחד למזרח גליציה, והשני למערבה. התכנית לא יצאה אל הפועל לאור התנגדותו של רבי אהרן רוקח מבעלז ושל רבי דוד מנחם מוניש באב"ד שהיה עמו באותה עמדה^[15].

השפעתה

תנועת מחזיקי הדת הייתה התנועה החלוצה בקרב התנועות האורתודוקסיות שפעלו כמפלגה פוליטית וכתנועה כלל ארצית רחבה. לאחר ירידת קרנה נעשו מספר ניסיונות להקמת תנועות דומות, בין היתר בתחילת המאה ה-20 ברוסיה על ידי האדמו"ר רבי שמואל וינברג מסלונים ורבי שלום דובער שניאורסון תחת השם "מחזיקי הדת", או תנועת "כנסת ישראל". התנועה שימשה במידה מסוימת כהשראה להקמתה של תנועת אגודת ישראל מאוחר יותר, ותומכיה עשו שימוש בתמיכת רבני ואדמו"רי גליציה בתנועה, כהיתר להצטרפות לאגודת ישראל שהייתה שנויה במחלוקת ביהדות גליציה.

בהשפעת התנועה נקראו קהילות יהודיות אורתודוקסיות רבות באירופה ובעולם בשם "מחזיקי הדת", ביניהם הקהילות הוותיקות: מחזיקי הדת בלונדון, קהילת מחזיקי הדת בווינה, קהילת מחזיקי הדת באנטוורפן (הול'), וקהילות נוספות במנצ'סטר, בריסל, ציריך, וז'נבה.

בשנת תשל"ח ניתק האדמו"ר מבעלז - הרב ישכר דב רוקח, את הזיקה של החסידות לעדה החרדית, והקים בית דין ומערכת כשרות שנקראו בד"ץ מחזיקי הדת. הוא הקים גם מוסדות לחסידיו, תחת השם "קהל מחזיקי הדת", כהמשך לתנועת מחזיקי הדת ההיסטורית שהוקמה והונהגה בעיקר על ידי זקניו האדמו"רים מבעלז.

גלריה

בית הכנסת חדשים בלבוב, בו נערכה אספת היסוד של התנועה. בית הכנסת חדשים היה המעוז של חברי התנועה בלבוב
רבי צבי הירש אורנשטיין, מראשי המייסדים של התנועה ומועמד מטעמה בבחירות לפרלמנט
רבי יצחק שמלקיס, ממשתתפי אספת היסוד של התנועה, ומועמד מטעמה בבחירות לפרלמנט
רבי אריה לייב ברוידא, מהמשתתפים הבולטים בייסודה של התנועה
רבי ישכר דב רוקח, מנהיג התנועה בתקופת הדמדומים שלה
רבי אהרן רוקח, מנהיג התנועה בתקופת הניסיון להקימה מחדש

קישורים חיצוניים

עקיבא פדווה, דת על תילה, על ייסוד התנועה הקדושה "מחזיקי הדת" מטרותיה והישגיה.
חברת "מחזיקי הדת", בקטלוג WorldCat
יוסף רובין, "האדמו"ר ר' יהושע רוקח", בתוך: ספר קהילה בלז, עמ' 56–61, ישראל תשל"ד, באתר אוצר החכמה (צפייה חופשית – מותנית ברישום).
מנחם קרן-קרץ, שקיעת האורתודוקסיה בגליציה במפנה המאה העשרים בראי העיתונים קול מחזיקי הדת ומחזיקי הדת החרדיים.
"רבותינו הקדושים מבעלזא", בתוך: בעקבי הצאן, אדר תשמ"א, עמ' ס"ב.
זאב זוהר, "די מחזיקי הדת און איר צייטונג", בתוך: כתב עת דאס אידישע ווארט, ניו יורק תשכ"ה, גליון 100, עמ' 16–14, באתר אוצר החכמה.
הרב נפתלי ברוינפעלד, די צייטונג קול מחזיקי הדת", בתוך: כתב עת דאס אידישע ווארט, ניו יורק תשכ"ה, גליון 100, עמ' 16, באתר אוצר החכמה.

הערות שוליים

^ בית הכנסת חדשים נבנה בשנת 1856 ונחשב כמעוז השמרנים בלבוב, התפללו בו חסידי בעלז שהיוו את חוד החנית במאבקים בין השמרנים למודרניים.
^ ¹ ² יצחק אלפסי, אנציקלופדיה לחסידות - חלק ב' עמ' ס"ד, ירושלים תשמ"ו, באתר אוצר החכמה.
^ ראו אצל: זאב פישר שיין, בסוד ישרים ועדה, פרק עשרים ואחד, בני ברק תשכ"ט, עמ' קל"ה, באתר אוצר החכמה (צפייה חופשית – מותנית ברישום); יצחק אלפסי, החסידות וארץ ישראל, ירושלים תש"ע, עמ' 123, באתר אוצר החכמה (צפייה חופשית – מותנית ברישום).
^ מערכות ישראל למען חומר קריאה כשרה. חלק א' - מאורי הגולה מייסדים חברות "מחזיקי הדת" וגיליון "מחזיקי הדת", לרגל גיליון "העדה" ה"אלף וחמש מאות", עמ' י"ב.
^ מאי 1881.
^ פורים תרמ"ב.
^ מאת הילל בן שכ"ר (יהודה ליב לנדא), גיליון 16, אב תרל"ט.
^ למשל "הנער בנימין מטרייסט".
^ זאב פישר שיין, בסוד ישרים ועדה, בני ברק תשכ"ט, עמ' קל"ט, באתר אוצר החכמה (צפייה חופשית – מותנית ברישום).
^ דב בער רבינוביץ, אגרות הרה"ק מרוזין ובניו, חלק א', ירושלים תשס"ג, עמ' ר"ס-רס"ה, באתר אוצר החכמה (צפייה מוגבלת למנויים).
^ מאיר בלבן מספר על יחס חשדן מצד החסידים לרבי צבי הירש עקב קרבתו היחסית לחוגי הנאורים בגליציה; זו גם הייתה הסיבה שלא מונה לנשיא התנועה (מאיר בלבן, שלשלת היחס של משפחת אורנשטיין - ברודא, ורשה תרצ"א, עמ' 43, באתר אוצר החכמה (צפייה חופשית – מותנית ברישום)).
^ עזריאל מאיר ברודא, משפחת ברודא, ורשה תרצ"ח, עמ' 52.
^ התקנות כללו בין היתר תקנה שרב העיר יהא בעל הסמכות היחידי בענייני דת, ולהנהלת הקהילה יוכלו להיבחר אנשים שומרי תורה ומצוות בלבד.
^ דב בער רבינוביץ, אגרות הרה"ק מרוז'ין ובניו, ירושלים תשס"ג, חלק ג', עמ' קס"ג.
^ ספר קהילה, בלז - ספר זכרון, ישראל תשל"ד, עמ' 81, באתר אוצר החכמה (צפייה חופשית – מותנית ברישום).

[1] בית הכנסת חדשים נבנה בשנת 1856 ונחשב כמעוז השמרנים בלבוב, התפללו בו חסידי בעלז שהיוו את חוד החנית במאבקים בין השמרנים למודרניים.

[אלפסי-2] ¹ ² יצחק אלפסי, אנציקלופדיה לחסידות - חלק ב' עמ' ס"ד, ירושלים תשמ"ו, באתר אוצר החכמה.

[3] ראו אצל: זאב פישר שיין, בסוד ישרים ועדה, פרק עשרים ואחד, בני ברק תשכ"ט, עמ' קל"ה, באתר אוצר החכמה (צפייה חופשית – מותנית ברישום); יצחק אלפסי, החסידות וארץ ישראל, ירושלים תש"ע, עמ' 123, באתר אוצר החכמה (צפייה חופשית – מותנית ברישום).

[4] מערכות ישראל למען חומר קריאה כשרה. חלק א' - מאורי הגולה מייסדים חברות "מחזיקי הדת" וגיליון "מחזיקי הדת", לרגל גיליון "העדה" ה"אלף וחמש מאות", עמ' י"ב.

[5] מאי 1881.

[6] פורים תרמ"ב.

[7] מאת הילל בן שכ"ר (יהודה ליב לנדא), גיליון 16, אב תרל"ט.

[8] למשל "הנער בנימין מטרייסט".

[9] זאב פישר שיין, בסוד ישרים ועדה, בני ברק תשכ"ט, עמ' קל"ט, באתר אוצר החכמה (צפייה חופשית – מותנית ברישום).

[10] דב בער רבינוביץ, אגרות הרה"ק מרוזין ובניו, חלק א', ירושלים תשס"ג, עמ' ר"ס-רס"ה, באתר אוצר החכמה (צפייה מוגבלת למנויים).

[11] מאיר בלבן מספר על יחס חשדן מצד החסידים לרבי צבי הירש עקב קרבתו היחסית לחוגי הנאורים בגליציה; זו גם הייתה הסיבה שלא מונה לנשיא התנועה (מאיר בלבן, שלשלת היחס של משפחת אורנשטיין - ברודא, ורשה תרצ"א, עמ' 43, באתר אוצר החכמה (צפייה חופשית – מותנית ברישום)).

[12] עזריאל מאיר ברודא, משפחת ברודא, ורשה תרצ"ח, עמ' 52.

[13] התקנות כללו בין היתר תקנה שרב העיר יהא בעל הסמכות היחידי בענייני דת, ולהנהלת הקהילה יוכלו להיבחר אנשים שומרי תורה ומצוות בלבד.

[14] דב בער רבינוביץ, אגרות הרה"ק מרוז'ין ובניו, ירושלים תשס"ג, חלק ג', עמ' קס"ג.

[15] ספר קהילה, בלז - ספר זכרון, ישראל תשל"ד, עמ' 81, באתר אוצר החכמה (צפייה חופשית – מותנית ברישום).

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]