ליצן

ליצן

ליצן, צילום של הצלם האמריקאי צ'ארלס דפורסט פרדריקס מסביבות 1680

צדודית ליצן, ציור של הצייר הגרמני קארל בוכנר (גר') מתחילת המאה ה-20

ליצן הוא בדרן שמבדר באמצעות הומור, על ידי התחפשות לדמות מצחיקה וביצוע תרגילי סלפסטיק וסוגים נוספים של בדיחות. ליצנים לבושים לרוב בתלבושת אופיינית, צבעונית ובולטת בשונותה מהמקובל, למשל בגדים שדוגמת מחציתם האחת שונה משל המחצית השנייה, עם צווארון גדול ומסולסל, כובע גבוה ומחודד, ונעלי ליצן - נעליים ענקיות, שעשויות להיות מעוטרות בפונפון. איפור אופייני לליצן כולל פנים מולבנות, פה גדול הצבוע באדום הרבה מעבר לגבולות הפה הטבעי ומעוצב כחיוך, אף בצורת כדור אדום.

ליצנים מופיעים בקרקס, בירידים, בפארקי שעשועים, בבלט, בסרטי קולנוע ותוכניות טלוויזיה, בבתי חולים ובמסיבות פרטיות.

היסטוריה

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

מקצוע הליצן המודרני צמח מדמותו של ליצן החצר.

ליצנים בקרקס

ליצן בקרקס נודד, צילום מסביבות 1910

ליצנים החלו לתפוס מקום מרכזי יותר בהופעות הקרקס עם התחזקותן של עמדות הרואות בהופעת בעלי חיים בקרקס ואילופם לשם כך התעללות. מגמה זו התחזקה עם חקיקתם של חוקים האוסרים הופעת בעלי חיים בקרקס במדינות או ישויות מוניציפליות.

פרדוקס "הליצן העצוב"

פרדוקס "הליצן העצוב" מתאר את הקשר, שהוא לכאורה בעל סתירה פנימית, בין קומדיה לבין הפרעות נפשיות כמו דיכאון וחרדה. חלק מהליצנים הם ביסודם אנשים עצובים שנלחמים באמצעות ההומור והבדיחות במרה השחורה שלהם עצמם, לאחר שחוו בילדותם ובנעוריהם תחושות של חסך רגשי ובדידות. מספר מחקרים פסיכולוגיים הצביעו על תכונות התנהגותיות ייחודיות אצל קומיקאים שאינן נמצאות אצל שחקנים רגילים, והראו כיצד הם משתמשים בהומור כמנגנון התמודדות להסתרת טראומה נפשית ולהתגברות על חרדה חברתית.

בשל תפיסה זו הפכה דמות הליצן באורח אירוני לסמל העצב והבדידות. לתפיסה זו ניתן למצוא עוגנים רבים בתרבויות השונות לדוגמה בציוריו של האמן פבלו פיקאסו בתקופה הוורודה או ב"שיר הליצן" של מרדכי לבנון בו מתוארת דמות של ליצן שנאלץ להיות שמח כל עת שעוברות עליו חוויות חיים קשות וטראגיות.

פחד מליצנים

יש המשתמשים, החל משנות השמונים של המאה העשרים, במונח "קולרופוביה" לתיאור פחד חריג מליצנים. חרף השימוש בסיומת "פוביה", אין זה מונח מקובל בפסיכולוגיה. פחד מליצנים הוצג בסיטקומים אחדים ובסדרות טלוויזיה מצוירות, עקב הסיטואציה הקומית הגלומה בו. פחד מליצנים גרם ליצירת סרטים וסדרות רבות בהם ליצנים מגולמים כמפחידים וכרשעים.

ליצנות רפואית

ערך מורחב – ליצנות רפואית

ליצנות רפואית הוא תחום ברפואה בבתי החולים ובמרכזים הרפואיים שנעשה על ידי ליצנים מיוחדים הנקראים "ליצנים רפואיים", ובו נעשה שימוש בכוחו המרפא של ההומור לצורך שיפור באיכות חייהם, בתפקודם ובמצבם של חולים.

ליצנים רפואיים מקצועיים החלו לעבוד בבתי חולים בעיר ניו יורק בשנת 1986 במסגרת תוכנית שנקראה "יחידת הליצנות הרפואית של קרקס התפוח הגדול", שהוקמה על ידי מייקל כריסטנסן. כריסטנסן טבע את המשפט: "אם החולים לא יגיעו לקרקס, הקרקס יגיע אליהם". אחד ממיסדי הענף הוא פאץ' אדמס, שב-1972 הקים עם עמיתיו מוסד לטיפול בשיטה הליצנות בווירג'יניה המערבית.

הקשרים שליליים של המילה

בעברית, בנסיבות ובהקשרים מסוימים, נעשה שימוש במילה "ליצן" דווקא בלשון צינית וסרקסטית. בעוד שמשמעותה המקורית של המילה מתארת אדם מצחיק ומבדר, הרי ששימוש בהקשרה הציני של המילה מתאר מאידך אדם השם עצמו ללעג, מתנהג בצורה מגוחכת, שאינו מודע למשמעות התנהגותו, מעשיו או דבריו, והגורם לסובביו ללעוג לו. לעיתים, מתבטא הדבר גם בצחוק סרקסטי, או הנובע ממבוכה - שמקורו אינו הומוריסטי. גם המונח "ליצן החצר" משמש למשמעות זו.

ראו גם

• בדחן
• סטנד-אפ
• צחוק
• תפילת הליצן

קישורים חיצוניים

• ליצן, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• תומר אפלבאום, בעקבות האף האדום: פרויקט צילומי ליצנים לפורים, באתר הארץ, 9 במרץ 2017
• ליצנים, דף שער בספרייה הלאומית