תמר האוזנר-רוה
 | |
| לידה |
7 בנובמבר 1945 (בת 79) ירושלים, פלשתינה (א"י)  |
|---|---|
| מדינה |
ישראל |
| השכלה | |
  | |
תמר (תמי) האוזנר-רוה (נולדה ב-7 בנובמבר 1945) היא עורכת-דין ישראלית. מכהנת כיו"ר הדירקטוריון של חברת החדשות של ערוץ קשת 12 משנת 2011.[1][2]
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]תמר האוזנר-רוה נולדה וגדלה בירושלים[3][4] בתם של יהודית ליפשיץ, פסנתרנית,[5] וגדעון האוזנר[6][7] שעלה לישראל עם משפחתו בשנת 1927, כשאביו דב ברנרד האוזנר נתמנה על ידי ממשלת פולין לתפקיד הקונסול הכללי של פולין בפלשתינה-א"י. [8] קודם לעלייתו שימש דב כמזכירו של תיאודור הרצל בווינה, כרב הראשי של עירו - לבוב, וכחבר הסיים (הפרלמנט) הפולני מטעם תנועת הפועל המזרחי. סבה מצד אמה נחום ליפשיץ, היה אסיר ציון ברוסיה, ציר באספת הנבחרים וחבר הוועד הלאומי, יו"ר התאחדות בעלי תעשייה בירושלים.[9][10]
תמר למדה בבית הספר היסודי והתיכון בגימנסיה העברית רחביה בירושלים,[11][12] ואת שירותה הצבאי עשתה בחיל האוויר. לאחר השלמת לימודי המשפטים באוניברסיטה העברית בירושלים, התמחתה אצל עו"ד יונה בלטמן (ששימש לאחר מכן כפרקליט המדינה).[13] כן התמחתה במשרד האמריקאי קיי שולר (אנ') בניו יורק.
בתחום המשפטי
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 1973 התקבלה לעבודה במשרד המשפטים כממונה על הדרכה משפטית לכלל היועצים המשפטיים והמשפטנים בשירות המדינה. במסגרת תפקידה כתבה וערכה פרסומים משפטיים של חוקים ופסקי דין בנושאי המשפט הפלילי, משפט אזרחי ומשפט ציבורי. בהמשך נתבקשה על ידי היועץ המשפטי לממשלה דאז מאיר שמגר לכהן גם כממונה על נושאי תכנון ובניה וכיועצת המשפטית של הוועדה המחוזית לתכנון ולבניה של ירושלים.[12][4][14] בתפקיד זה סייעה רווה בחקיקת חוקי התכנון והבניה[15] לקיצור הליכי הבנייה, וכן נטלה חלק מכריע בהחלטות הוועדה המחוזית של ירושלים בתקופה של הכרעות על בנייה בשכונות החדשות של ירושלים (גילה, רמות, הגבעה הצרפתית), כביש רמות והתנגדויות רבות לבנייתו, אצטדיון טדי, תוכניות הוללי"ם לבנייה מזורזת ועוד.[12][15]
בנוסף יזמה והקימה עו"ד רוה ששימשה כסגן בכיר ליועץ המשפטי לממשלה,[8] את המועצה הלאומית לקידום שלטון החוק והדמוקרטיה[12][16] כשהנשיא שלה היה שופט בית המשפט העליון ד"ר משה עציוני. המועצה שפעלה בשיתוף פעולה עם מנכ"ל משרד החינוך דאז, ד"ר שמשון שושני, איתרה סטודנטים מצטיינים למשפטים – בראשות שי ניצן (כיום - פרקליט המדינה)- שהכינו חומרים בנושאים משפטיים אקטואליים לתלמידי בתי הספר התיכוניים ובעיקר לכיתות יא' ויב'- כגון: מניעת תאונות דרכים, הכנה לגיוסם לצה"ל - באמצעות הענקת כלים של הבחנה בין פקודה חוקית לבלתי חוקית ובלתי חוקית בעליל וכו. הסטודנטים באו לבתי הספר וקיימו שיחות עם התלמידים בנושאים אלה ואחרים.[17] בהמשך, ולאור הצלחת הפעילות בבתי הספר - הורחבה הפעילות אף לצבא - ולמשטרה בשיתוף עם קציני החינוך הראשיים של הצבא והמשטרה.
המועצה בראשות עו"ד רוה נערכה אף לקליטת גל העלייה הגדול מברית המועצות - הוקמה ועדת משנה בראשות שופט בית המשפט העליון שלמה לוין ובהשתתפות פרופ' מרדכי קרמניצר (כיום- סגן יו"ר המכון הישראלי לדמוקרטיה) שפנתה למשפטנים מובילים שנתבקשו לכתוב על זכויות העולים במגוון רחב של נושאים: דיור, תעסוקה, ביטוח לאומי, שירותי רפואה ועוד. החמרים הללו תורגמו לשפה הרוסית בשיתוף עם העיתון "ווסטי" – והופצו בקרב העולים החדשים.
בשנת 1994 פרשה רוה ממשרד המשפטים ושימשה יועצת חיצונית למשרד י. רוה בנושאי תכנון ובניה.[1][8][4][14] במסגרת זו ייצגה בין היתר את התאחדות הקבלנים והבונים בישראל[8] [18] ואף הכינה חוק תכנון ובניה חדש[19] שחלקים גדולים ממנו הוכנסו לחוק התכנון והבנייה שנחקק ב-2014 – כמו למשל - קיצור הליכים, העברת סמכויות הקמת מכוני רישוי ועוד. כן ייצגה את הרשות לפיתוח ירושלים, ושימשה כיועצת משפטית[8][20] בהכנת תוכניות מיתאר לאומיות - ובהן תמ"א 35 - הידועה בשמה תוכנית המתאר הארצית המשולבת לבניה לפיתוח ולשימור - שנועדה להגדיר את מדיניות התכנון ופריסת היישובים במדינה עד שנת 2020.
פעילויות ציבוריות
[עריכת קוד מקור | עריכה]- דירקטורית בחברת "בזק בינלאומי"[21][16]
-1999-1996 עם פתיחת שוק התקשורת הבין-לאומית לתחרות; חברת מליאת רשות השידור 2008-2005, חברה בוועדות הטלוויזיה והרדיו; [16] דירקטורית בחברת רפא"ל 2011-2007, [22] רוה שימשה שם כיו"ר ועדת כח אדם.[1]
יו"ר הדירקטוריון, חברת החדשות של ערוץ 2 – החל מ-2011[1][16] ב-2014 נבחרה לתקופת כהונה שנייה[23][24] וב-2017 נבחרה לכהן לתקופת כהונה שלישית בת שלוש שנים.[2] קודמיה בתפקיד היו יצחק לבני וד"ר יהודה לנקרי.[7]
במסגרת זו פועלת רוה לקידום נשים הן בתוך חברה - כמראיינות, עיתונאיות עורכות מפיקות ועוד, והן מחוץ לחברה של מרואיינות בתחומים שנחשבים ל"גבריים"- כמו ביטחון, מדיניות חוץ וכו'. היא יזמה, בשיתוף הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו – עריכת סדנאות למרואיינות - במגמה לתמרץ נשים להופיע על המסך.[25][26]
יזמה והקימה ועדת משנה של דירקטוריון חברת החדשות של ערוץ 2 - בנושא ההיערכות לתקופת הרישיונות והאחזקה המשותפת.[27][28]
רוה נבחרה פעמיים על ידי המגזין "ליידי גלובס" - לאחת מ-50 הנשים המשפיעות במדינה (2015[29] ו-2016[30]). בשנת 2017 בחר בה "ליידי גלובס" ברשימת ״המנהלות ששומרות על עמדת מנהיגות בצמרת״.[31]
פעילויות נוספות
רוה, שהיא בתו של גדעון האוזנר, היועץ המשפטי לממשלה בעבר, והתובע הראשי במשפט אייכמן, [32] [7] וכנערה בתקופת המשפט ספגה רבות את אווירת השואה ומוראותיה [33] [34] [5] [3] [9] [6] - מקדישה חלק ניכר מזמנה להרצאות בנושאים של זכר השואה ומשפט אייכמן. לקהלים ופורומים שונים, בהם: תלמידי בתי ספר, כוחות הביטחון, בתי אבות, עצרות זיכרון. רוה יזמה הקמת ועדה מיוחדת בראשות השר לשעבר יוסי פלד - שקיימה פעילויות רבות סביב שנת ה-50 למשפט אייכמן, [6] [1] ובין היתר, תערוכה בשיתוף יד ושם [35] וכינוס מיוחד של האומות המאוחדות, [36] שבו השתתף, גם אלי ויזל, [37] ישיבה מיוחדת של ממשלת ישראל שהוקדשה לנושא, כינוס מיוחד שיזמה רוה ואף נאמה ב"ואנזה" בשיתוף ראשי הממשל הגרמני בברלין, [36] במוזיאון היהודי של ניו יורק, בבית הכנסת הגדול בטורונטו ובבית הנשיא בירושלים.
רוה יזמה סרט על חייו של אביה "גדעון האוזנר היה להם לפה", סרט שהפיקה רשות השידור, 2005, במאי ועורך נתן מנספלד. שודר בטלוויזיה פעמים רבות.
רוה פרסמה קרוב למאה מאמרים מקצועיים בנושאי תכנון ובניה בעיתונים "הארץ" ו"גלובס". כתבה מאמרים בנושאים שונים גם ב"מעריב", "זמן הבירה" ו"ידיעות אחרונות". [38] כמו כן הייתה בעלת טור שבועי קבוע במקומון הירושלמי של "ידיעות אחרונות" - "ירושלים" בשנים 95–97.
רוה ביחד עם בעלה יהודה וחברת בן-יקר-גת, יזמו והקימו את חוות הבריאות "יערות הכרמל" – הידוע כיום בשמו "מלון יערות הכרמל". [12] [4] [3]
רוה היא בוגרת בית הספר למאמנים ולמדריכים של מכון וינגייט.[3]
ביוני 2000 נבחרה ביחד עם בעלה כעמיתת כבוד של מוזיאון ישראל.
רוה שימשה כיו"ר אגודת הידידים של תיאטראות "החאן" והבימה,[39] מקימת ויו"ר אגודת הידידים של בית הספר סם שפיגל לקולנוע ולטלוויזיה בירושלים.[4][12] כן הייתה יו"ר מגבית ויצו בירושלים ובהנהלת מט"י - מרכז לטיפוח יזמות ו"בצלאל".[39][1]
ב-2017 היא חברת נשיאות בעמותות עלה ובעל"ה נגב, חברת הנהלת "וראייטי", ועמותת "אלין בית נועם",[8] ישבה בחבר המנהלים של יד שרה, יד ושם,[6] האוניברסיטה העברית[1] ועזריאלי - מכללה אקדמית להנדסה ירושלים. חברת מועצת "יד ושם" מ-2007.
רוה נשואה לעו"ד יהודה רוה ואם לשלוש בנות.[7][12][4][3]
מפרסומיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]- "מאחורי הקלעים של משפט אייכמן" שורשים במשפט 157 (דינה זילבר עורכת, 2020), הוצאת נבו (עם טלי רוה-רונן).
- תמי האוזנר-רוה, עמוס האוזנר, כשאייכמן נכנס אלינו הביתה. ראשון לציון : ידיעות אחרונות - ספרי חמד, 2022.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ 1 2 3 4 5 6 7 רועי ברק, עו"ד תמי רווה מונתה ליו"ר חברת חדשות ערוץ 2, באתר גלובס, 24 ביולי 2011
- ^ 1 2 יונתן כיתאין, הוארכה כהונתם של ארבעת נציגי הציבור בדירקטוריון חדשות 2, באתר גלובס, 21 במרץ 2017
- ^ 1 2 3 4 5 אורית הראל, "משפט אייכמן היה חלק בלתי נפרד מחיינו", בעיתון מעריב, 3 באוקטובר 1999
- ^ 1 2 3 4 5 6 עדית ויטמן, אפילו ב"ערב שבת" ריכלו עליה: פרופיל גלובס, 28 באוקטובר 1994, עמ' 10
- ^ 1 2 דיאנה בחור ניר, אבי, התובע גדעון האוזנר, התעניין בזמן משפט אייכמן: "האם העדויות לא היו קשות מדי עבור הילדים בבית הספר?", באתר כלכליסט, 5 במאי 2011
- ^ 1 2 3 4 אלה לוי-וינריב, "אם אייכמן היה נשפט היום, קשה לדעת מה היתה התוצאה", באתר גלובס, 2 במאי 2011
- ^ 1 2 3 4 לי-אור אברבך, יו"ר חדשות ערוץ 2: "אנחנו במצב ממש קשה", באתר גלובס, 17 באוקטובר 2012
- ^ 1 2 3 4 5 6 הילה דרכלר, שבחי ירושלים, במגזין BIGTIME, נובמבר-דצמבר 2005, עמ' 84
- ^ 1 2 מרדכי חיימוביץ', "גם בבית הוא קרא לו מפלצת", במוסף סופשבוע של העיתון מעריב, 6 במאי 2005, עמ' 52
- ^ תמי האוזנר-רווה, בעיתון ירושלים, 7 ביוני 1996
- ^ רשימת בוגרי הפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית, מעריב, 27 במאי 1970, עמ' 20
- ^ 1 2 3 4 5 6 7 רונית צח, תמר עם כל דבר: בחורה נחמדה וגם מאוד קומוניקטיבית, עיתון כל העיר מקבוצת הארץ, גיליון 821, 20 במאי 1994
- ^ ספיר פרץ, העבודה הראשונה שלי: מנהלים בכירים מספרים על תחילת הדרך, באתר גלובס, 9 באוקטובר 2014
- ^ 1 2 אסתר גולדברשט, עזר כנגדו, במוסף עסקים של העיתון מעריב, 21 בספטמבר 1994
- ^ 1 2 עו"ד תמי האוזנר-רוה, תנו צ'אנס לסופר טאנקר הנדל"ני/ דעת היום, בעיתון גלובס, 15-14 במרץ 2011
- ^ 1 2 3 4 אבשלום חלוץ, היו"ר הנכנסת של חדשות ערוץ 2, תמי רווה: "יש להוקיע לחצים פוליטיים", בעיתון דה מרקר, 26 ביולי 2011, עמ' 30
- ^ אלישבע מאי, לוקחת עולים ללב: מאחורי הגלימה, הלשכה ביטאון לשכת עורכי הדין הוועד המחוזי ירושלים, ספטמבר 1991, גיליון מס' 14, עמ' 18
- ^ אסיף על פי רווה, בעיתון דה מרקר, י"ג בכסלו תשס"ו, עמ' 12
- ^ חוק התכנון והבנייה: הצעות לתיקוני חקיקה כפי שאושרו על ידי מועצת ענף הבנייה, מוגש על ידי עו"ד תמר רוה
- ^ חוק התכנון והבנייה (תיקון מס' 102), התשע"ד-2014.(הקישור אינו פעיל, 3.3.2020)
- ^ צבי זרחיה, דירקטורית שנייה בבזק בינ"ל, בעיתון הארץ, 20 בספטמבר 1996
- ^ אבשלום חלוץ, היו"ר הנכנסת של חדשות ערוץ 2, תמי רווה: "יש להוקיע לחצים פוליטיים", בעיתון דה מרקר, 26 ביולי 2011, עמ' 30
- ^
נתי טוקר, כהונתה של יו"ר דירקטוריון חדשות 2 הוארכה בשלוש שנים, באתר TheMarker, 11 במאי 2014
- ^ דוד אברהם, פרסום ראשון: כהונתה של תמי רווה תוארך ב-3 שנים, באתר וואלה, 11 במאי 2014
- ^ לי-אור אברבך, חדשות 2: גידול של 13% בנוכחות הנשית על המסך, באתר גלובס, 19 בפברואר 2014
- ^ לי-אור אברבך, יו"ר חדשות 2: צריך לכלול אישה באופן קבוע ב"אולפן שישי", באתר גלובס, 29 במאי 2013
- ^ לי-אור אברבך, יו"ר חדשות 2 הקימה את "צוות אבי" לבחינת עתיד החברה, באתר גלובס, 10 במאי 2016
- ^ נתי טוקר, חדשות רעות, בעיתון דה מרקר, 30 ביוני 2017
- ^ נורית רוט, ליידי גלובס, ספטמבר 2015 עמ' 178
- ^ בילי בסרגליק, ליידי גלובס, ספטמבר 2016, עמ' 196
- ^ גלית חתן, ״המנהלות ששומרות על עמדת מנהיגות בצמרת״, ליידי גלובס, 12 בספטמבר 2017 עמ' 200
- ^ יורם יובל (מראיין), שיחת נפש: תמר ויהודה רווה, בערוץ הטלוויזיה החינוכית באתר יו טיוב
- ^ דב גיל-הר, בתו של התובע במשפט אייכמן: "קיבלנו מכתבי איום עם צלבי קרס", באתר וואלה, 27 בינואר 2016
- ^ מעין זיגדון, זכור את אשר עשה לך, מוסף סופשבוע של העיתון מעריב, 8 באפריל 2011, עמ' 55–60, 122
- ^ .Tim Lamden, hamandhigh. May 8, 2014, p. 15
- ^ 1 2 דליה מזורי, בתו של התובע במשפט אייכמן תנאם באו"ם, באתר nrg מעריב, 18 באפריל 2012
- ^ טלי ליברמן, שישה מיליון קטגורים באו"ם, באתר ynet, 30 באפריל 2012
- ^ למשל תמר האוזנר-רוה, "זילות השואה בתוכנו", באתר nrg מעריב, 6 בפברואר 2005
- ^ 1 2 דיאנה בחור-ניר, אגודת הידידות 2011, מוסף כלכליסט, 17 בפברואר 2011, עמ' 19
