לדלג לתוכן

תמרה יובל-ג'ונס

הוספת קישורים
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תמרה יובל-ג'ונס
תמונה זו מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן.
נשמח להחליפה בתמונה חופשית.
לידה 1945
חיפה, פלשתינה (א"י) עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 18 בדצמבר 2024 (בגיל 79 בערך) עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים
תקופת הפעילות מ-1968
תחום יצירה עיצוב אופנה, הוראה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

תמרה יוֹבֵל ג'ונס (1945 – 18 בדצמבר 2024) הייתה מעצבת אופנה, יוצרת ומרצה ישראלית. ג'ונס הייתה במשך מעל לשלושה עשורים דמות משפיעה בסטודיו של רוברטו קוואלי,[1] וכן הייתה במשך 30 שנה מרצה בכירה במכללת שנקר,[2] וכיהנה בין השנים 2013 עד 2017 כראש המחלקה לצורפות ואופנה בבצלאל.[3] ג'ונס ידועה בשילוב תחומי אמנות שונים בעיצוב, ונטייתה אל האסתטיקה של תחילת המאה ה-20.[4]

ביוגרפיה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ג'ונס נולדה בשנת 1945 בחיפה.[5] בשנת 1962, לאחר סיום לימודיה התיכוניים בבית הספר הריאלי,[6] לקחה קורס ערב בציור אופנה.[7] בשנים 1966–1967 השלימה את הכשרתה המקצועית בקורס מטעם מרכז האופנה של מכון היצוא הישראלי.[8] לאחר סיום לימודיה עבדה בהתנדבות במפעל "תדמור" כאסיסטנטית למעצב ז'אק לימור, וכן השתלמה במשך שנה במוזיאון הילדות V&A בלונדון.[9][6] לאחר מכן החלה לעבוד כמעצבת אופנה עצמאית. בשנת 1968 עיצבה דגמי אופנה עבור הבוטיק 'רפיפי' בתל אביב, שהתאפיינו במראה רומנטי־נוסטלגי.[10][11] באותה שנה הקימה יחד עם נירה לונדון את חנות הבוטיק 'מאוד' בירושלים, שפעלה עד 1971.[12] חנות זו, שכונתה בידי ירושלמים "הבוטיק הצהוב", הייתה חלוצית בשל לקיחת ההשראה מחנויות שונות בלונדון וכן בגלל היות המושג "בוטיק" חדש בארץ באותה תקופה, ועל כן זכתה בהצלחה מהירה.[6] בשנת 1969 השתתפה בתחרות "הבגד הישראלי" מטעם מכון הייצוא.[13] בשנת 1972 עברה מירושלים לתל אביב,[6] והקימה שם את סטודיו האופנה "תמרה", וכן בוטיק בעל אותו שם שפעל ברחוב ש"ץ בירושלים.[14] במקביל, זומנה על ידי רות דיין לעצב קו שמלות רקומות ומעוטרות בעבודת יד עבור חברת "משכית".[15][16] בשנת 1972 עיצבה ג'ונס תלבושות עבור סרטו של דוד פרלוב "הגלולה".[17] בתחילת שנות ה-70 יצרה תלבושות עבור להקת בת דור.[18]

באותה שנה, מאסה ג'ונס באחריות הכרוכה בניהול שני בוטיקים, וכן נתקלה בקשיים כלכליים.[4][16] היא החלה לעבוד על "קולקציית החלומות" שלה, ובה בגדי קטיפה בגנון רומנטי המעוטרים ברקמות מאויירות,[4] אותם יצרה באופן עצמאי[19] וללא שיקולי רווח.[16] הבגדים הללו הוצגו בסרטו הקצר של עמוס גוטמן, "סיפורי בדים".[20][21] בסוף אותה שנה לקחה את בגדי הקולקציה עמה למספר פגישות בפריז ולונדון.[16] הבגדים זכו להתלהבות מצד הקהל, המבקרים והצלמים, אך לא נמכרו באופן מסודר, ועל כן החליטה לחזור לישראל, והשאירה את הבגדים בביתה של חברתה בפריז; משם, הגיעו הבגדים אל המעצב רוברטו קוואלי, דרך המלצה של בת זוגו, הדוגמנית הישראלית חוה לוי.[4] ג'ונס עבדה כמעצבת הבית של קוואלי בין 1975 ל-1981.[1] בשנים 1978–1979 עבדה יחד עם רות דיין כיועצת אופנה לממשלת גואטמלה, שקיימה באותם ימים את פרויקט "ארטיזנה" בו עוצבה קולקציה לייצוא מהטקסטילים של ילידים מתרבות המאיה.[22][9] לאחר מכן שבה לישראל על מנת ללדת את בתה הבכורה, ופתחה שני בוטיקים ביפו, אשר נסגרו מסיבות כלכליות.[23][16] בשנת 1987 פתחה בוטיק ברחוב גורדון בתל אביב, אשר נסגר אף הוא בשנת 1990.[6][24] בשנת 1982 יצרה יחד עם האמנית אירה ריכווגר את תערוכת "ציפצ'ולה", בה הוצגו בובות בעיצובה של ריכווגר שהולבשו בתלבושות בעיצוב ג'ונס. התערוכה הוצגה בגלריה 13 ביפו, ובהמשך ב-Wearable Art Gallery בניו יורק[25] כמו כן עיצבה ג'ונס באותה תקופה בגדים עבור מפעלי אופנה מקומיים, בהם "ג'ינג'ט",[26] "רקמה"[27]"הלן נייט" ו"דורינא".[6] כמו כן עיצבה קולקציית הלבשת בית עבור מפעל Bordou בירושלים.[28]

בשנות התשעים שבה ג'ונס אל בית האופנה של קוואלי, ועבדה אצלו כמעצבת ראשית בין השנים 1992–1996 וכן עבדה כמנהלת הסטודיו של בית האופנה בשנים 1998–2000.[1] החל משנת 1990, במקביל לעבודתה עם קוואלי, לימדה ג'ונס במכללת שנקר.[2] בשנות האלפיים החליטה להתנתק מעיצוב האופנה ולהתמקד בתחומים אחרים, כגון עיצוב גופי תאורה מבד פליסה, אשר נמכרו והוצגו בתערוכות ובמגזינים בארץ ומחוצה לה[29] וכן רהיטים.[16] בשנים 2004 עד 2006 כיהנה כראש מחלקת האופנה בשנקר, במקום לאה פרץ שיצאה מן הארץ.[16] בשנת 2009 שבה ג'ונס בפעם השלישית אל בית האופנה של קוואלי, וניהלה במשך שנה את הסטודיו לפיתוח רעיונות של המותג.[1] בימי המחאה החברתית בשנת 2011 יצאה ג'ונס נגד שיטת המשגור המקובלת בתעשיית עיצוב האופנה הישראלית, בניגוד לשאר העולם, אשר לטענתה פוגעת בפרנסת המעצבים ובתעשייה בכלל[30] בשנים 2013 עד 2017 כיהנה כראש המחלקה לצורפות ואופנה בבצלאל.[3] בשנת 2017 יזמה את תערוכת " Fashion as Art" בקניון רמת אביב, בה הוצגו יצירות של בוגריה מבצלאל.[31] בשנת 2018 יזמה ואצרה ג'ונס את תערוכת "מקום לאופנה, מסע בעקבות הבגד הישראלי" במוזיאון ישראל.[32] נכון לשנת 2019 העניקה שירותי ייעוץ אופנה עבור מעצבים צעירים ובתי אופנה גדולים כאחד.[33]

תמרה יובל-ג'ונס נפטרה ב-18 בדצמבר 2024.[34]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ 1 2 3 4 רוברטו קוואלי, ארכיון תמרה יובל ג'ונס, הספרייה הלאומית
  2. ^ 1 2 פעילות אקדמית - שנקר - בצלאל, ארכיון תמרה יובל ג'ונס, הספרייה הלאומית
  3. ^ 1 2 איתי יעקב, מיצג הסיום של בצלאל: העבודות המבטיחות של בוגרי האופנה, באתר Xnet‏, 5 ביולי 2017
  4. ^ 1 2 3 4 אתר למנויים בלבד שחר אטואן, תמרה יובל ג'ונס תופרת חזון, באתר הארץ, 13 ביוני 2013
  5. ^ ארכיון תמרה יובל-ג'ונס, בספרייה הלאומית
  6. ^ 1 2 3 4 5 6 אילה רז, אופנת הבוטיקים בתל אביב, חליפות העתים : מאה שנות אופנה בארץ-ישראל, תל אביב: ידיעות אחרונות, 1996, עמ' 204-205
  7. ^ סקיצות אופנה בצבע - קורס ערב - 1962-1963, ארכיון תמרה יובל ג'ונס, הספרייה הלאומית
  8. ^ סקיצות אופנה - לימודים במכון הייצוא - 1966–1967, 1 מתוך 3
  9. ^ 1 2 גליון ציונים 9: תמרה יובל ג'ונס, בעמוד הפייסבוק של בצלאל אקדמיה לאמנות ועיצוב ירושלים - Bezalel Academy of Arts and Design
  10. ^ אילה רז, אופנת הבוטיקים בתל אביב, חליפות העתים: מאה שנות אופנה בארץ-ישראל, תל אביב: ידיעות אחרונות, 1996, עמ' 181
  11. ^ תצלומים - דגמי אופנה לבוטיק 'רפיפי' ת"א - 1968, ארכיון תמרה יובל ג'ונס, הספרייה הלאומית
  12. ^ בוטיק 'מאוד' - 1968-1971, ארכיון תמרה יובל ג'ונס, הספרייה הלאומית
  13. ^ סקיצות - תחרות 'הבגד הישראלי' - 1969, ארכיון תמרה יובל ג'ונס, הספרייה הלאומית
  14. ^ סטודיו ובוטיק 'תמרה' - ת"א (דב הוז) וירושלים (ש"ץ) - 1971-1974, ארכיון תמרה יובל ג'ונס, הספרייה הלאומית
  15. ^ תצלומים ופרסומים - עיצובים למשכית, ארכיון תמרה יובל ג'ונס, הספרייה הלאומית
  16. ^ 1 2 3 4 5 6 7 הדס שואף, תמרה יובל ג'ונס: לא יוצאת מהאופנה, באתר כלכליסט, 19 באוגוסט 2008
  17. ^ תצלומים וקטע עיתונות - עיצוב תלבושות - 'הגלולה', ארכיון תמרה יובל ג'ונס, הספרייה הלאומית
  18. ^ סקיצות - להקת מחול בת דור ו'בוטיק מאוד', ארכיון תמרה יובל ג'ונס, הספרייה הלאומית
  19. ^ תצלומים - קולקציית החלומות - 1974, ארכיון תמרה יובל ג'ונס, הספרייה הלאומית
  20. ^ וידאו - קטעים מתוך הסרט 'סיפורי בדים', ארכיון תמרה יובל ג'ונס, הספרייה הלאומית
  21. ^ איתי יעקב, חסד מופלא: על סרטו של עמוס גוטמן "סיפורי בדים", באתר nrg‏, 11 בדצמבר 2010
  22. ^ פרויקט 'ארטיזנה' גואטמלה, ארכיון תמרה יובל ג'ונס, הספרייה הלאומית
  23. ^ בית אופנה 'תמרה' - דולפין 8 ביפו 1983-1987, ארכיון תמרה יובל ג'ונס, הספרייה הלאומית
  24. ^ שולמית קיסרי, סגרה את הבוטיק, הארץ, 21 במרץ 1990
  25. ^ צ'פצ'ולה, ארכיון תמרה יובל ג'ונס, הספרייה הלאומית
  26. ^ ג'ינג'ט, ארכיון תמרה יובל ג'ונס, הספרייה הלאומית
  27. ^ רקמה, ארכיון תמרה יובל ג'ונס, הספרייה הלאומית
  28. ^ סקיצות - הלבשת בית - Bordou, ארכיון תמרה יובל ג'ונס, הספרייה הלאומית
  29. ^ עיצוב גופי תאורה בבד פליסה, ארכיון תמרה יובל ג'ונס, הספרייה הלאומית
  30. ^ יערה קידר, המחאה מתעצבת: תמרה יובל ג'ונס קוראת לאנשי האופנה להתאחד, באתר nrg‏, 7 באוגוסט 2011
  31. ^ מיכל גלנטי, ‏הלאונג' ליאורה עופר תומכת באמנים צעירים, באתר מעריב אונליין, 28 במרץ 2017
  32. ^ מקום לאופנה, באתר מוזיאון ישראל
  33. ^ חיה אלפסי, נשות המסע – עם תמרה יובל ג'ונס, באתר חיה אלפסי, ‏24 בנובמבר 2019
  34. ^ אתר למנויים בלבד אופיר חובב, מעצבת האופנה תמרה יובל ג'ונס מתה בגיל 79, באתר הארץ, 18 בדצמבר 2024
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=תמרה_יובל-ג%27ונס&oldid=40176636"