תל שייח' חמד

תל שייח' חמד
تل الشيخ حمد
היסטוריה
תרבויות	האימפריה האשורית החדשה
מאורעות	חפירה ארכאולוגית; חפירה ארכאולוגית (1978–2010) ;
מיקום
מדינה	סוריה
קואורדינטות	35°38′36″N 40°44′25″E / 35.64333333°N 40.74027778°E
	(למפת סוריה רגילה) דמשק חלב חומס לטקיה חמה דיר א-זור אל-חסכה א-רקה הים; התיכון; ישר. לבנון ירדן עיראק טורקיה תל שייח' חמד

שרידי הבית האדום מהמאה ה-6 לפנה"ס. ברקע גבעת המצודה

תל שייח' חמד (בערבית: تل الشيخ حمد, תעתיק מדויק: תל אלשיח' חמד) הוא אתר ארכאולוגי במזרח סוריה במחוז דיר א-זור, בעמק נהר החבור התחתון. האתר מזוהה על ידי החוקרים עם מקומה של העיר האשורית העתיקה דור-כתלימו. לאחר נפילת האימפריה האשורית בסוף המאה ה-7 לפנה"ס, שם העיר היה מגדלו, שם אשורי-ארמי ששונה בתקופה הרומית-פרתית למגדלא.^[1]

היסטוריה

הממצאים המוקדמים ביותר שזוהו באתר, התגלו באזור המצודה, ומתוארכים לסוף האלף ה-4 לפנה"ס. באלף השני לספירה העיר התפתחה לכיוון מזרח והיו בה יסודות בבליים. התקופה החשובה של העיר הייתה בתקופה האשורית בין המאה ה-13 עד המאה ה-6 לפנה"ס. בחפירות בין השנים 1978–1983 נחפר על המצודה מבנה המושל של דור-כתלימו. הוא היה כנראה מתקופתו של שלמנאסר הראשון, שמלך במאה ה-13 לפנה"ס. בנוסף נחפר מקדש מאותה עת. במאה ה-13 לפנה"ס העיר הייתה מרכזו של המחוז. באותה עת נקרא בפי האשורים, האזור בו שכנה העיר דור-כתלימו, "חניגלבת", והמושל האשורי ששלט במקום שהיה משושלת בית המלוכה האשורי "מלך חניגלבת". העיר דור כתלימו, שימשה בתקופה מסוימת, כעיר הבירה של האזור.

בתקופת נפילתה של האימפריה האשורית, לאחר נפילת הערים אשור, נמרוד ונינוה, נסוג צבאה של אשור בפיקודו של אשור-אובליט השני מערבה לעיר חרן, שנפלה בידי כוחות בבל בפיקודו של נבופלאסר בשנת 609 לפנה"ס. שרידים מהממשל והצבא האשורי הצליחו לשרוד סביב דור-קוטלימו. הם העבירו לשם חלק מהארכיון האשורי המלכותי והמשיכו לשרוד באזור מספר שנים נוספות.

בחלק הצפון-מערבי נחפר מבנה אדום גדול בשטח של 5,400 מ"ר. הבית נבנה לאחר נפילת האימפריה האשורית. על רצפת הבית נמצאו 4 לוחות בכתב יתדות אשוריות שמתוארכות לשנתו השנייה והחמישית של המלך הבבלי נבוכדנצר השני, השנים 605 לפנה"ס ו-602/603 לפנה"ס. הבית התקיים והיה מיושב בתקופה הנאו-בבלית. הארכיטקטורה האשורית של הבית והשרידים בו מעידים שחלק מהאליטות האשוריות המקומיות שרדו את קריסת האימפריה.^[2]

באתר נמצאו שרידים של התיישבות מהמאה ה-3 לפנה"ס, מהתקופה הפרתית, המעידים על המשך השימוש באתר בתקופות מאוחרות יותר.

ארכאולוגיה

בשנת 1879 התגלה באתר שבר של אסטלה של המלך האשורי אדד ניררי השלישי, שמלך בין השנים 783-811 לפנה"ס. הארכאולוג הורמוזד רסאם בדק את הנושא, אבל תוצאות בדיקתו לא התפרסמו. הארכאולוג הגרמני מקס פון אופנהיים ביקר בתל ב-1911 והארכאולוג האנגלי מקס מלוואן ביקר בו בשנת 1934. בדיקת פני שטח שיטתית נערכה לראשונה ב-1975 על ידי משלחת מחקר של אוניברסיטת טיבינגן הגרמנית. ב-1977 מצאו כפריים מהאזור מספר לוחות בכתב יתדות. החפירות הארכאולוגיות החלו לאחר שנה ב-1978, בהנהלתו של הרטמוט קינה (Hartmut Kühne) מהאוניברסיטה החופשית של ברלין. עד שנת 1984 נמצאו באתר לוחות נוספים. בשלב השני של החפירות, שהתמשך עד 1987, הושקע מאמץ להכיר את המבנה של העיר. לאחר שלוש שנות הפסקה בחפירות, החלו עונה חדשה של חפירות ב-1990. הבית האדום נחשף בין השנים 1993–1998.

ב-1998 נמצאו בתוך מבנה 550 לוחות ושברי לוחות בכתב יתדות בשפה האכדית ו-40 לוחות בכתב ארמי. שתי השפות, כולל השפה הבבלית והפיניקית היו בשימוש במקביל באותה עת. הלוחות היו מתוך ארכיונו הפרטי של שומר ראשו של אשורבניפל, שמלך בין השנים 669 לפנה"ס - 631 לפנה"ס.

עד שנת 2004 נחפר שטח של 25,000 מט"ר של העיר התחתית. הצפייה הייתה למצוא בה מבני מגורים פשוטים, אולם נמצאו מספר מבנים מפוארים. בנוסף נמצאו קברים רבים מתקופת האימפריה הפרתית. זוהו באתר 800 קברים כשמתוכם 500 קברים נחפרו.

ממצאים מהאתר הועברו למוזיאון דיר א-זור והוצגו שם, עד מלחמת האזרחים בסוריה. הצבא הסורי העביר את הממצאים למקום לא נודע. בעקבות המלחמה, האתר נפגע מביזה ושוד של מקומיים.^[3]

גלריית תמונות

גבעת המצודה עם תעלת החפירה במדרון המערבי של התל. שרידי הארמון האשורי. מימין נהר החבור
שרידים מבנים מהתקופה הנאו-אשורית בעיר התחתית במערב. ברקע התל של גבעת המצודה.
שרידי הארמון הנאו-אשורי בפינה הצפונית-מזרחית של החומה. באופק, גבעת המצודה